איור: אורית ברגמן

שני הגברים שהתיישבו זה מול זה לשיחה, באחד מימי הקיץ האחרון בווארשה, נמנים עם צמרת עולם התקשורת והתרבות בפולין. מצדו האחד של השולחן ישב אדם מיצ'ניק, עורך היומון "גאזטה ויבורז'ה”, הנפוץ ביותר במדינה. מיצ'ניק, היסטוריון ועיתונאי, זכה לשם עולמי עוד בשנים שנאבק בשלטון הקומוניסטי, ישב כשש שנים בכלא, וסייע לארגון "סולדיריות" שהבקיע סדקים ראשונים בשיטה הקודמת. כשהתפרק הגוש הקומוניסטי הקים את ה"גאזטה”, שאותו הגדיר כ"עיתון החופשי הראשון מן האלבה ועד ולאדיווסטוק”. מולו ישב לב ריווין, מפיק קולנוע פולני ידוע, ובעליה של חברת טלוויזיה פרטית גדולה. ריווין, יליד רוסיה, הגיע לפולין בשנת 1959, למד קולנוע וטלוויזיה, ואף השתתף בעצמו בכמה סרטים. הוא זכה לעיקר פרסומו לאחר שהיה שותף להפקת "רשימת שינדלר" של סטיבן ספילברג, והפיק את סרטו של רומן פולנסקי "הפסנתרן”.

כחום הקיץ הווארשאי פשט מיצ'ניק את מקטורנו, והניח אותו על כיסא. בן-שיחו ריווין לא ידע כי באחד מכיסי הז'קט מונח מכשיר הקלטה קטן, שתיעד את השיחה בין השניים. השניים שוחחו על אחד הנושאים הלוהטים ביותר בעולם התקשורת הפולני: חוק המדיה, הנמצא בהליכי חקיקה בפרלמנט, אשר יטיל מגבלות קשות על הזכאים להשתתף בהפרטת הטלוויזיה הפולנית. אחד מסעיפי הצעת החוק, שנועד למנוע היווצרותם של "ברוני תקשורת" נוסח פולין, קובע כי תאגידים שבבעלותם עיתונים לא יוכלו לרכוש ערוצי טלוויזיה.

חמישה חודשים נשמרו פרטי השיחה בסוד, ורק בודדים ידעו על תוכנה. עד שבסוף דצמבר האחרון נרעשה פולין מגילויים על הפגישה, שנחשפו בעמוד הראשון של ה"גאזטה ויבורז'ה”. העורך מיצ'ניק תיאר שם לפרטים את הפגישה והציג ציטוטים מן ההקלטה - המעידים כי ריווין הציע לעיתון סיוע בתיקון הסעיף הבעייתי בהצעת החוק, באופן שיפתח בפני העיתון ותאגיד-האם שלו, "אגורה”, את הדלת לעסקי הטלוויזיה.

ריווין סיפר, כך דיווח העיתון, שהוא פועל בידיעתם של חברים בכירים בפרלמנט הפולני, הסיים, המקורבים לראש הממשלה לאזק מילר, ומוכנים לסייע בשינוי הצעת החוק. "מדובר בקבוצה המחזיקה עכשיו בידיה את הכוח”, אמר ריווין בהקלטה, ואחר-כך קשר את ההצעה ישירות לראש הממשלה, ותיאר כיצד מגיע מילר מפעם לפעם לאחוזתו הפרטית של המפיק, ויוצא עימו להפלגות דייג באגם הסמוך.

אחר-כך נקב ריווין בתג המחיר: 17.5 מיליון דולר, אשר "יחליקו" את הליך החקיקה. שליש מהסכום ישולם עם העברת התיקון בחוק, ושני השלישים הנותרים כאשר תושלם עסקת הרכישה של ערוץ הטלוויזיה "פולסט”, ש"אגורה" מגלה בו עניין רב, כחלק מהרחבת עסקי המו"לות שלה גם לתחום השידורים. לצד העברת הכספים כללה העיסקה שהציע ריווין עוד שני סעיפים: הבטחה שהוא יהיה האיש שימונה למנהל תחנת הטלוויזיה המסחרית, כאשר "אגורה" תזכה בה, וכי רשת העיתונים של "אגורה" תחדל מלמתוח ביקורת על ראש הממשלה ומפלגתו. "האם ריווין המציא את הכל, או שהיה רק כלי בידי כוחות חזקים שניצבו מאחוריו? האם מדובר היה רק בדרישת שוחד, או אולי בניסיון לפגוע באמינות העיתון והחברה?”, שאל מיצ'ניק.

על-פי הדיווח בעיתון החליט מיצ'ניק להקליט את השיחה, לאחר שקודם לכן כבר הציג ריווין את הצעת השוחד שלו לנשיאת "אגורה”, ונדה רפזינסקי. אחרי השיחה עם ריווין מיהר מיצ'ניק עם ההקלטה הישר ללשכתו של ראש הממשלה מילר, אשר הכחיש, כצפוי, כל מעורבות בפרשה.

"מדובר בדמיון חולני”, קבע ראש הממשלה, "מעולם לא דגתי עם האיש הזה, ריווין, דג גדול או דג קטן, ולא דיברתי איתו על הצעת החוק. בפעם האחרונה שוחחתי איתו בחטף בחודש יוני, בבכורה של 'הפסנתרן'“. מיצ'ניק עצמו נחפז לטהר את ראש הממשלה מאשמה. "אפשר לומר עליו הרבה דברים, אבל הוא לא כזה מושחת ולא כזה טיפש להציע הצעה כזו”, כתב. וריווין, מצדו, הגיב כי בשיחה "רק דנו על ענייני עסקים”, אבל רמז שבבוא העת "יחשוף את האמת כולה".

האשמותיו של מיצ'ניק הוטלו כפצצה אל הזירה הפוליטית התוססת בפולין. נשיא המדינה, אלכסנדר קוואשניבסקי, העומד לסיים שתי תקופות כהונה, מנסה להתנער כבר כמה חודשים מגל שמועות עקשני על רומן שהוא מנהל עם זמרת הפופ הפולנייה אדיטה גורניאק(מקום שני באירוויזיון), 1994 ומתכנן את מהלכיו הבאים - התמודדות על תפקיד מזכ"ל נאט"ו או הקמת מפלגה חדשה. קוואשניבסקי, אגב, כמו ראש הממשלה מילר, מילא תפקידים בכירים במשטר הקומוניסטי בשנות השמונים, ובין השניים שוררת יריבות עוד מאותם ימים.

בינתיים עיכב הפרלמנט בווארשה את המשך הטיפול בחוק המדיה החדש, והורה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, שתבדוק את החשדות בשוחד. גם תובעים מטעם הממשלה החלו לנבור בפרשה - שטרם הגיעה לסיומה גם בשעת כתיבת שורות אלה. הדי הפרשה חרגו מגבולותיה של פולין: עיתונים באירופה קבעו כי גילויי שחיתות מסוג זה עלולים להקשות על מהלכי הכניסה של פולין לאיחוד האירופי. ה"טיימס" הלונדוני דיווח כי על-פי ההשערה דחה מיצ'ניק את פרסום הפרשה כמעט בחצי שנה, משום שחשש שחשיפה מוקדמת יותר עלולה לחבל במו"מ, שהתנהל בסתיו בשנה שעברה עם האיחוד האירופי.

ככל שחלפו הימים - ועיתוני פולין עוסקים בכך כמעט מדי יום בעמודיהם הראשונים - קיבלה הפרשה זווית חדשה: בכמה עיתונים הועלתה טענה כי מיצ'ניק ותאגיד"אגורה" לא היו קורבנות מזימת השוחד אלא דווקא יוזמיה, כחלק ממאמציהם לזכות בנתח מעסקי הטלוויזיה המשגשגים. מיצ'ניק מיהר לדחות את ההאשמה. "הפרסום שלנו היה ההוכחה המוצקה הראשונה לשחיתות בצמרת הפוליטית הפולנית”, כתב במאמר נוסף בסוף ינואר. "קשר השתיקה הבלתי כתוב שהיה קיים תמיד לגבי הצעות מסוג זה נשבר, ודעת הקהל הזדעזעה”.

היו לנו רק שתי שגיאות בפרשה, התוודה העורך, בכך שלא העברנו את הפרשה ללא דיחוי לחקירה, ושלא העמדנו את כל החומר שברשותנו לכל אמצעי התקשורת האחרים.

אזרחי פולין כלל לא הופתעו מן הגילויים. סקר שנערך בינואר גילה כי רוב הציבור רוחש רק אמון מועט למערכת הממשלתית, המשפטית, הפוליטית והתקשורתית. "כולם לוקחים ומקבלים שוחד בפולין”, היתה התשובה הנפוצה ביותר בסקר. 59 אחוזים מן הנשאלים משוכנעים שאפשר לזכות בסיקור אוהד בתקשורת באמצעות כסף, בהשוואה ל-49 אחוזים הסבורים כי באמצעות תשלומים ניתן להשפיע על הצעתם של חברי פרלמנט.

על רקע נתונים אלה בחן כתב-העת "וארשה ביזנס ז'ורנל" את חוליי עולם התקשורת הפולני, כפי שהם נחשפים בפרשה, שכבר זכתה לכינוי "ריווינגייט” הבעיות החלו מיד לאחר התמוטטות השלטון הקומוניסטי, כאשר כל מי שהיה בקרבה למוקדי כוח זכה בנתחים מעולם התקשורת - המודפסת והמשודרת. זהו רמז ברור לאישים כמיצ'ניק, שקשריו ההדוקים עם צמרת ארגון "סולדיריות" סייעו לו בהקמת העיתון, אף שהתנער עד מהרה מן החסות המפלגתית. איש לא חשב אז על הצורך בכללים ובחוקים בנושא התקשורת, כתב ה"ז'ורנל”, ומי שדרש זאת נענה בכך שעכשיו "השוק החופשי יעשה את שלו”.

באותה "ארץ חלומות" בחרו להתעלם מכך שהרטוריקה על התקשורת עוסקת בעיקר בערכים, אבל למעשה מדובר במפגש של אינטרסים וכוח, ביזנס ופוליטיקה - כפי שממחישה היטב השערורייה האחרונה. "וזו”, סיכם ה"ז'ורנל”, "איננה רק המצאה פולנית”.

גיליון 43, מרץ 2003