הרעיון, לכאורה, פשוט: הקמת גוף בינלאומי, אשר ינסח כללי אתיקה לכל עיתונאי העולם, ואחר-כך ידון ויפסוק בטענות הנשמעות כאן ושם נגד עיתונים ועיתונאים החשודים שחרגו בדרך זו או אחרת מכללי האתיקה העיתונאית. אם תרצו, מעין "מועצת עיתונות עולמית" ובתוכה בית-דין חובק עולם לאתיקה, בעידן של תקשורת רב-לאומית, המדווחת מכל מקום לכל מקום.

"יש מינימום של כללים לכל מקצוע", צוטט לאחרונה השופט ההודי פ"ב סאוונט, "מדוע לא גם לעיתונאים?". סאוונט, שמונה על-ידי ממשלת הודו לעמוד בראש מועצה כזו בארצו, הוא אחד הפרקליטים הבולטים של רעיון מועצת העיתונות העולמית. יש לו כמה שותפים נלהבים לא פחות, ובהם יושב-ראש מועצת העיתונות של אוסטרליה, ובעיקר כמה עיתונאים בכירים מתורכיה, שאירחו לאחרונה את הכינוס הבינלאומי של האגודה העולמית של מועצות עיתונות.
המארחים הנלהבים של הכינוס (שהשתתפו בו נציגי 16 מועצות עיתונות ממדינות שונות) לא עשו מאמץ רב מדי כדי להסתיר מה עומד מאחורי רעיון המועצה: על פי כל הסימנים, לא מדובר בהתקפת פתע של ייסורי מצפון מקצועיים של עיתונאים תורכים על איכות עבודתם העיתונאית, וגם לא חשבון נפש עצמי נוקב. מבחינתם, הגוף החדש אמור לסייע לתורכים בעיקר להתחשבן עם כמה אמצעי תקשורת מערביים.

"יש צורך בסדר חדש לתקשורת העולמית", כתב יושב ראש מועצת העיתונות התורכית אוטקאי אקסי, בנייר-עמדה שהכין לוועידה. אמצעי התקשורת המערביים, הסביר, "מעוותים ומעצבים את דעת הקהל העולמית לטובת האינטרסים של המערב". וכתבי סוכנויות הידיעות השלימו את החסר, כאשר דיווחו שהגלגול הנוכחי של הרעיון להקים ועדת אתיקה עולמית נולד במוחם של אנשי מועצת העיתונות התורכית לפני כשלוש שנים, כביטוי לזעם ולתסכול במדינה זו על הדרך שבה סיקרו אמצעי התקשורת המערביים את הפלישה התורכית לצפון עיראק, על רקע המאבק עם הכורדים. הדיווחים בתקשורת היו מעוותים ובלתי מדויקים, טענו בתורכיה (נשמע מוכר?), והיה מי שחיפש את הערוץ המתאים להגיב.

למען ההגינות יש לומר, שלא כל מי שתומך ברעיון מוטרד רק מיחסי הציבור של ממשלת אנקרה או של המטכ"ל התורכי. יש מי שסבור כי הניסיון שנצבר בכמה מדינות, שבהן פועלות מועצות עיתונות, מוביל לכינון גוף בינלאומי כזה, שיעסוק בקביעת תקנים אתיים לעבודת עיתונאים, ויטפל גם בבירור תלונות על חריגות. "תלונות חוצות גבולות", מכנים זאת היוזמים. גוף וולונטרי, חוץ-ממשלתי, מדגישים היוזמים, ללא קשר לשלטונות מדינה זו או אחרות.
גם האו"ם לא צריך להיות מעורב בזה, הסביר דייוויד פלינט, יושב-ראש מועצת העיתונות האוסטרלית, לכתב סוכנות הידיעות אי.פי, "זה צריך להיעשות על-ידי עיתונאים, עורכים, עיתונים, שדרים וארגוני התקשורת שלהם".

כך או כך, ההצעה היתה שנויה במחלוקת עוד בטרם עלתה על שולחן הכינוס בתורכיה. את תרועת הקרב הראשונה נגד הרעיון השמיעה "החברה האמריקאית של עורכי עיתונים", גוף המאגד בתוכו כ-850 עורכים. "עיתונאי העולם אינם צריכים להיות כפופים לשום גוף שממנה את עצמו", הגיב מיד נשיא החברה, אדוארד סיטון, במכתב ששיגר אל יוזמי הכינוס. "עיתונאים אחראים רק כלפי ארגוני התקשורת שהם מועסקים בהם, ואלה מצדם אחראים כלפי הלקוחות שלהם -- ציבור צרכני התקשורת". העורכים לא אהבו את הרעיון, ומן הסתם גם לא את הכוונה ל"חיסול חשבונות" עם העיתונאים האמריקאים, על רקע התרעומת התורכית.

ובכלל, בארצות-הברית קיימת מצד מרבית אמצעי התקשורת התנגדות עמוקה לרעיון של כינון מועצות עיתונות למיניהן. רק קולות בודדים נשמעים מפעם לפעם בעד הקמת גופים כאלה. כאשר הביע השדר הוותיק מייק ואלאס תמיכה במועצות עיתונות, כדוגמת זאת הפועלת במדינת מינסוטה בארצות-הברית, מיהרו מרבית עמיתיו לדחות את הרעיון בנימוק שזו נגיסה מיותרת בחירויות העיתונות.

"כל אמצעי התקשורת חייבים לפעול בהתאם לסטנדרטים גבוהים, אבל הניסיון מוכיח כי כל הסכם על סטנדרטים ועל אכיפתם, גם הסכמים וולונטריים, מסוכנים לחופש העיתונות", כתב סיטון למארגני הוועידה באיסטנבול. "הניסיון שלנו בארצות-הברית מעיד כי שופטים ועורכי-דין עשו שימוש בהנחיות אתיקה, בהודעות של מועצות עיתונות ובהסכמים שונים כראיות וכבסיס להחלטות שיפוטיות נגד העיתונות", הזהיר.

סיטון ציטט, בין היתר, את קביעתו של נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, וורן בורגר: "עיתונות אחראית היא ללא ספק מטרה רצויה, אבל אחריות עיתונאית איננה נדרשת על-פי החוקה, וכמו ערכים רבים אחרים, לא ניתן לעגן אותה בחוק". החשש שלנו, הסביר סיטון, שיימצאו כאלה שיבקשו לאמץ את ההסכמה הוולונטרית בעניין גוף האתיקה העולמי, ולעגן אותה בחוק הבינלאומי, רעיון שכל מי שמאמין בחופש עיתונות סולד ממנו.

סיטון היה אדיב, ולא הזכיר את פטרוניה התורכים של ההצעה. אבל עמיתו בצמרת ארגון העורכים, לי סטינט, האשים כי ההצעה מיועדת לקשור "קולר נוסף על צוואר העיתונות". ואל תשכחו, ירה סטינט לעבר המתכנסים באיסטנבול, שלממשלת תורכיה יש רקורד מטריד ביותר בכל הקשור לחופש עיתונות. על-פי נתונים שפרסם אחד מארגוני זכויות האדם, יושבים בבתי-הכלא בתורכיה לא פחות מ58- עיתונאים (מועצת העיתונות התורכית חולקת על נתונים אלה וטוענת כי מדובר רק בשלושה). מוטב שהעיתונאים בתורכיה ייאבקו אפוא על זכויותיהם, סיכם סטינט, במקום להעלות רעיונות שרק עשויים לכבול את ידיהם עוד יותר.

בתורכיה, כצפוי, לא אהבו את הטפת המוסר ששוגרה מאמריקה. יש להם, לעיתונאים באמריקה, לא מעט בעיות אתיות, הגיב בעוקצנות היו"ר התורכי אקסי לכתב סוכנות הידיעות אי.פי. מה, למשל, עם כל הסיפורים שנחשפו לאחרונה על עיתונאים שפיברקו ידיעות? מדוע האמריקאים נחפזים להגן על עצמם מפני סטנדרטים עיתונאיים בינלאומיים? ובכלל, מדוע דווקא הם מבקשים ללמד עיתונאים בכל העולם כיצד עליהם לעבוד?

העורכים האמריקאים הסתפקו בהודעות לעיתונות ולא הגיעו לכינוס, אבל אחדים מהמשתתפים היו שותפים לביקורת הנוקבת על הרעיון לכונן ועדת אתיקה רב-לאומית. הכוונות שלכם טובות, הזהיר רונלד קוון, נציג הוועדה הבינלאומית למען חופש העיתונות, "אבל כולנו יודעים ממה נסללת הדרך לגיהינום".

"העיתונות החופשית עצמה היא אחד המנגנונים המופלאים לתיקון עצמי שנבראו מעולם," אמר קוון, "מועצת עיתונות בינלאומית תהיה בבחינת הזמנה פתוחה לכל מיני הצעות, להפוך את החלטותיה למחייבות במסגרת החוק הבינלאומי".

אחר-כך תקפה את הרעיון גם רוזמרי ריטהר מן ה"טיימס" הלונדוני, שהגדירה את הדיבורים על עיתונות אחראית ככניסה מסוכנת לשדה מוקשים. "כאשר יש גופים כאלה -- פוליטיקאים מתקשים מאוד לא לשים עליהם את ידיהם", הזהירה ריטהר. עיתונאית אחרת, קייט אדי מן הבי.בי.סי, תיארה כיצד יביטו שליטים צבאיים ברחבי העולם בעיניים נוצצות על הקוד האתי המוצע, וימהרו "לשים את ידיהם על האותיות הקטנות". הם יידעו היטב, הזהירה העיתונאית, כיצד לנצל לטובתם מונחים כמו "אינטרס לאומי", "הגינות" ו"איזון".

אפילו נציג אונסק"ו, ארגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות -- שפעם ניסה לאמץ בהשראת מדינות העולם השלישי דו"ח שהמליץ על הנהגת רישוי לעיתונאים -- העריך כי הרעיון של גיבוש קוד אתי בינלאומי לעיתונאים הוא שגוי, ונוסף לכך גם "בלתי אפשרי ליישום ובלתי ניתן לאכיפה".

בסופו של דבר, לא ויתרו יוזמי הרעיון: הכינוס באיסטנבול הסתיים בהקמת כמה צוותי עבודה. אחד מהם אמור לייעץ על אפשרות ההקמה, המימון, ויצירת תמיכה עיתונאית וציבורית רחבה ב"מכניזם וולונטרי ליישוב ופתרון תלונות חוצות גבולות". ביוני בשנה הבאה יתכנסו באוסטרליה נציגים של מועצות עיתונות מן העולם כדי לבחון את ההמלצות. בינתיים, כך דיווחה ברנדה מדוקס ב"טיימס" הלונדוני, הרעיון של הקמת מועצת עיתונות עולמית וניסוח קוד אתי עשוי להיגרר עוד שנים בוועדות -- אך הוא לא ייעלם.

גיליון 17, נובמבר 1998