הסברה מדעית מגובה בראיות וקמפיינים תקשורתיים על יעילותם וחשיבותם של חיסונים עלולה דווקא לחזק את ההתנגדות למתן חיסונים, כך עולה ממאמר מדעי שהתפרסם לאחרונה ("עניין של אמון: הססנות הורים כלפי חיסוני שגרה בילדות"). המאמר מזכיר גם מחקרים שלפיהם עניין וחיפוש אחר ידע מדעי לגבי חיסונים על-ידי הורים אינם קשורים בהכרח לגישה חיובית למתן חיסונים, וייתכן כי אף להפך.

לפי המאמר, אין ראיות ליעילות הדרכים המקובלות להתמודדות עם חשדנות הורים כלפי חיסונים, כמו מתן הוכחות ליעילות החיסונים או הפרכת דבריהם של המתנגדים לחיסונים. החוקרים, אביב שרון ופרופ' אילת ברעם-צברי (חברת עמותת "העין השביעית") מהפקולטה לחינוך למדע ולטכנולוגיה בטכניון, סבורים כי יש לנקוט בגישה חדשה, שונה, כדי למנוע הססנות של הורים מלחסן את ילדיהם – הססנות שעלולה להיות בעלת השלכות בריאותיות הרסניות. המאמר התפרסם בגיליון האחרון של "גוף ידע – כתב עת למחקר בסיעוד".

"הססנות הורים כלפי חיסונים משקפת במידה רבה חוסר אמון של הציבור ברשויות, ורק במידה פחותה היא נובעת מחוסר ידע בתחומים הנוגעים לחיסונים", כותבים החוקרים. למעשה, "אוריינות בריאות תקשורתית", כלומר חיפוש אקטיבי של ידע מדעי על חיסונים, קשורה דווקא לחשדנות כלפי חיסונים. לפי מחקר שמצוטט במאמר, "ככל שההורים ביטאו אוריינות בריאות תקשורתית גבוהה יותר, הם נטו פחות לחסן את ילדיהם".

"מה תלמידים צריכים לדעת או להיות מסוגלים לעשות על מנת להתמודד עם שטף הכתבות המדעיות והבריאותיות המתפשטות במהירות ברשתות החברתיות, שחלקן חובבניות או שרלטניות?"

"על אף הנטייה להניח שביסודה של הססנות כלפי חיסונים עומדת בורות, הספרות מצביעה על כך שידע חסר או שגוי מסביר הססנות כלפי חיסונים רק באופן חלקי ביותר", כותבים שרון וברעם-צברי. "ידע חסר או שגוי אמנם זוהה כגורם להססנות כלפי חיסונים במחקרים אחדים, אך האמון ברשויות נמצא כגורם שכיח יותר". עוד נכתב ש"נמצא כי מגוון רחב של גורמים תורם לדחייה ציבורית של מדיניות המבוססת על ראיות מדעיות, כאשר לידע המדעי (או היעדרו) יש רק תרומה מועטה לדחייה זו".

"כיצד על המורים להכין את תלמידיהם לעולם שבו סיכונים בריאותיים רבים ובלתי נראים, כגון נגיפי הפוליו והחצבת?", שואלים החוקרים, "מה תלמידים צריכים לדעת או להיות מסוגלים לעשות על מנת להתמודד עם שטף הכתבות המדעיות והבריאותיות המתפשטות במהירות ברשתות החברתיות, שחלקן חובבניות או שרלטניות?".

הקהילות המקצועיות בתחומי המדע, הרפואה, הסיעוד והחינוך, נכתב במאמר, "אינן יכולות להתעלם מזרמי העומק החברתיים המתבטאים על פני השטח כהססנות כלפי החיסונים". החוקרים מציעים לפיכך להגביר את שיתוף הציבור על-ידי הממסד בנושאים כמו מדיניות החיסונים בישראל והפיקוח על הקשר של חברות התרופות למחקר המדעי, להגביר את שיתופן של אחיות בריאות הציבור בדיון הציבורי ולהעמיק את המחקר בחינוך מדעי ובריאותי.

מגמת ההססנות

"חיסונים נחשבים לאחד ההישגים הגדולים בתחום בריאות הציבור במאה העשרים", נכתב בפתח המאמר, "אך יש פער ניכר בין השקפה זו לבין עמדותיהם של הורים במדינות מפותחות רבות בעולם, שמעידים כי הם מהססים לחסן את ילדיהם. הססנות זו מסכנת את הצלחת תכניות החיסונים, מה שעלול להוביל להתפרצות מגפות הניתנות למניעה".

החוקרים מגדירים "הססנות כלפי חיסונים" באופן רחב, הכולל גם את מי שבוחרים לחסן את ילדיהם בהתאם להמלצות הממסד הרפואי אך עושים זאת "בלב כבד ותוך חששות כבדים". עוד מסבירים החוקרים כי ל"הססנות" יש סיבות היסטוריות מגוונות, אך הם מתמקדים ב"מגמת ההססנות העכשווית, שתחילתה בתגובת הציבור למאמר מדעי שפורסם בכתב העת הרפואי היוקרתי 'Lancet' בשנת 1998". המאמר, מאת ד"ר אנדרו וייקפילד, טען כי מתן חיסון החצבת-חזרת-אדמת (MMR) גורם להתפתחות אוטיזם רגרסיבי בילדים.

למרות שנמצאו ראיות לזיוף ממצאי המחקר הקושר בין חיסונים לאוטיזם, הוא נמשך מכתב העת שפרסם אותו וניסיונות לשחזרו נכשלו - החששות היכו שורש בקרב הציבור

"למרות שנמצאו ראיות לזיוף ממצאי המחקר והמאמר המקורי נמשך מכתב העת שפרסם אותו, חששות אלו היכו שורש בקרב הציבור, וניתן לצפות בביטוייהם של חששות אלו גם בימינו", כותבים החוקרים. "יתרה מכך, בשנים שחלפו מאז פרסום המאמר קמה תנועה חובקת עולם של פרטים וארגונים המביעים ביקורת על בטיחותם של חיסון ה-MMR ושל חיסונים אחרים. למרות שנערכו מחקרים עוקבים בהיקף נרחב, שלא הצליחו לשחזר את הממצאים שהופיעו במאמר המקורי, נראה כי פעילי התנועה אינם משתכנעים מראיות אלו. תנועה זו זוכה להד ציבורי מעת לעת, ולעתים היא אף זוכה לתמיכה מידוענים ומפוליטיקאים". החוקרים מזכירים את תמיכתו הפומבית של נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ בגישה המתנגדת למתן חיסונים.

החוקרים מתריעים כי גם אם הססנות כלפי חיסונים עדיין אינה באה לידי ביטוי בירידה נרחבת בהתחסנות בפועל, "היא בהחלט עשויה להכין את הקרקע לירידה כזו בעתיד". "מניסיון מר", הם מוסיפים, "ידוע כי גם ירידה של אחוזים בודדים בכיסוי החיסוני בקהילות מסוימות עלולה להעלות את הסיכון להתפרצויות של מחלות הניתנות למניעה, כגון חצבת ושעלת, ואף לגרום לתמותה הניתנת למניעה" – כפי שניתן לראות בעלייה הנוכחית במספר מקרי החצבת בישראל, שמקורה כנראה בירידה בהתחסנות במוקדים ספורים בלבד במדינה, שכן שיעור ההתחסנות הכללי נותר בעינו.

לחשב מסלול מחדש

כאמור, לפי המאמר, "על אף הנטייה להניח שביסודה של הססנות כלפי חיסונים עומדת בורות, הספרות מצביעה על כך שידע חסר או שגוי מסביר הססנות כלפי חיסונים רק באופן חלקי ביותר. ידע חסר או שגוי אמנם זוהה כגורם להססנות כלפי חיסונים במחקרים אחדים, אך האמון ברשויות נמצא כגורם שכיח יותר", ו"לא ניתן להסיק על קיום קשר סיבתי בין ידע מדעי לבין עמדות כלפי חיסונים".

המאמר מונה דרכים שונות שבהן נוקטת הקהילה הרפואית כדי להתמודד עם חששות הורים כלפי חיסונים: מתן מידע בהיר ומגובה בראיות, הפרכת המחקר של וייקפילד, ביקורת על אמינותם של גורמים המתנגדים לחיסונים, התערבויות המשלבות מעורבות עם מנהיגים דתיים, מסעות הסברה תקשורתיים ועוד. לפי המאמר, "עד כה, אין ראיות כי התערבות ספציפית כלשהי מבין אלה מועילה בהפחתת הססנות כלפי חיסונים".

למעשה, "הספרות מלמדת גם כי התערבויות מסוימות שנועדו להפחית הססנות זו עשויות דווקא להגביר אותה". לפי מחקר אחד, "מסירת מידע כתוב התומך בחיסונים להורים עשויה אף לגרום לחיזוק תפיסות שגויות ולירידה בכוונת הורים לחסן את ילדיהם, מה שמהווה מעין 'אפקט בומרנג'". אולי, אם כן, כותבים מחברי המאמר, "צריך לחשב מסלול מחדש" בהתמודדות הממסדית עם החשדנות כלפי חיסונים.

"הספרות מציעה להתמודד עם סוגיית ההססנות כלפי חיסונים במסגרת רב-שיח בין בעלי עניין שונים, כגון קובעי מדיניות, אגודות רופאים והציבור. אנו מצטרפים להמלצה זו, וממליצים לכלול גם מומחים בתחום הסיעוד, מומחים במדעי החיים והחברה, מומחים בחינוך מדעי ובריאותי ועוד".

המאמר מוסיף שלוש הצעות קונקרטיות: "משרד הבריאות ומוסדות מחקר העוסקים בתחומי הרפואה והבריאות יקיימו באופן שגרתי התייעצויות עם הציבור על מדיניות הבריאות ועל מדיניות המחקר הרפואי. התייעצויות אלו יכולות לעסוק, למשל, במדיניות החיסונים בישראל ובדרכי רגולציה של ההתקשרות בין חוקרים לבין חברות תרופות".

שנית, "ברב-שיח בתחום זה חשוב במיוחד שיישמע 'הקול האקדמי של הסיעוד'. אחיות בריאות הציבור הן אלו העומדות ב''קו החזית'. הן אלה שנותנות את מרבית חיסוני השגרה, והן אלה שמתמודדות עם שאלותיהם של הורים המהססים לחסן. נסיונן הייחודי מקנה להן יתרון יחסי בהבנת תרבות ההתחסנות המקומית בישראל". ושלישית, "העמקת המחקר בנושא חינוך מדעי ובריאותי להתמודדות עם סוגיות בריאותיות בחיי היומיום, כגון תופעת ההססנות כלפי חיסונים, ועם החלטות בריאותיות אחרות המתקבלות בתנאי אי-ודאות".

"יש להקדים ולפעול כדי לשפר את ההבנה ההדדית בין הציבור לרשויות הבריאות", מסכם המאמר, "בכך נבטיח שהחיסונים ימשיכו לשמור עלינו גם בעתיד".