לפני שלושה חודשים, לאחר שזכה בתואר הכתב המצטיין של "עיתון ירושלים", ירד העיתונאי יחיאל דותן, יחד עם אשתו ההרה, לסוף שבוע מפנק במלון באילת. זהו הפרס שמעניקה רשת ידיעות-תקשורת, בעלת "עיתון ירושלים", לעובדיה המצטיינים. דותן היה ודאי נהנה פחות אילו ידע שזה הפרס האחרון. זמן קצר לאחר שובו מאילת הוא נקלע ללבה של סערה ציבורית אשר הובילה לפיטוריו, ואולי גם לסוף דרכו המקצועית.
מיד לאחר שהתפוצצה הפרשה, בראשית נובמבר, הוא ירד למחתרת וסירב לדבר עליה אפילו עם חבריו הקרובים. עכשיו, כאשר עמיתים לשעבר נתקלים בו בעיר, הוא לובש ארשת של עסקים-כרגיל, אך מבהיר בתקיפות שלא ידבר על הנסיבות שהובילו לפיטוריו.
הכל החל לפני כשנה, כשדותן התקשר לפרקליטת מחוז המרכז, ענת סבידור-גולדנצווייג, והקליט את דבריה ללא ידיעתה. הפרקליטה, שהיתה ועודה מופקדת על חקירת פרשת האי היווני, העריכה במהלך השיחה כי ככל הנראה לא יוגש כתב אישום בפרשה נגד השר אהוד אולמרט, אז ראש עיריית ירושלים, בשל חוסר ראיות. דותן פירסם את הדברים בהבלטה בשער המקומון וייחס אותם למקור אנונימי.
עשרה חודשים לאחר מכן קיבלה המשטרה קלטת שתיעדה את השיחה. הקלטת נמסרה, כך פורסם, על-ידי החוקר הפרטי דוד ספקטור, שמנהל מלחמה עתירת קלטות נגד אריאל שרון ובניו, שהיו מעסיקיו וידידיו, והיום הם אויביו. זהותה של הפרקליטה נחשפה, ומשרד המשפטים, שנכווה קשות בפרשת ההדלפה של פרקליטה אחרת, ליאורה גלאט-ברקוביץ', מיהר להודיע על השעייתה.
דותן נחשד בחשיפת מקור - עבירה אתית שעיתונאים מתייחסים אליה כמו שיהודי דתי מתייחס לאכילת חזיר. ניר חפץ, העורך הראשי של ידיעות-תקשורת, מינה חוקר פנימי לבדיקת הפרשה. ממצאי החקירה לא פורסמו, אך עם סיומה, ב-13 בנובמבר, פוטר דותן. את הפיטורים ליוותה הודעה לקונית וקצרה שלפיה ידיעות-תקשורת נוקטים את הצעד הזה לאחר ששובשו יחסי האמון בין הכתב לעורכיו.
קומץ האנשים שיודעים כיצד התגלגלה הקלטת לידי המשטרה שומרים על שתיקה מוחלטת. דותן לא עונה לטלפונים, חפץ וספקטור מסרבים להתראיין בנושא, ועורכת "עיתון ירושלים", סיגל רגב, נזהרת אפילו מלהגיב ב"אין תגובה". מאחורי מסך הערפל הזה פורחת חרושת של שמועות ותיאוריות קונספירטיביות. האם דותן מעד לבדו, או שהוא נפל בפח שטמנו לו אחרים, חזקים ממנו? בהעדר תשובה מוסמכת, אין מנוס מלהשאיר את השאלה פתוחה.
איור: רות גוילי
"סביב חקירת האי היווני מתנהלת מלחמה בין שני מחנות, שכל אחד מהם גייס חלק אחר בתקשורת לטובתו", אומר גורם המקורב לנושא. "העיתונאים משרתים את האינטרסים של מקורותיהם, חלקם מתוך תמימות, חלקם ביודעין".
דמות המפתח בפרשה הוא דוד ספקטור. בכתבת פרופיל על ספקטור שפירסם השבועון "כל העיר" נאמר שבעבר היה ממקורבי משפחת שרון, אך בעקבות סכסוך הפך בעיניהם "לאויב מר, שלא לומר בוגד, שהסגיר סודות אפלים". בכתבה נאמר עוד שספקטור, שהוא בעל "מערכת קשרים ענפה ומסועפת בעיתונות, גם עם כתבים וגם עם מעסיקיהם", עומד מאחורי חשיפתן של פרשות מביכות רבות הנוגעות לשרון ולבניו, כולל פרשת האי היווני. על הגיבורה השלישית בסיפור, סבידור-גולדנצווייג, נכתב שהיא "הואשמה על-ידי גורמים מסוימים במסמוס החקירה".
הפרשה מעוררת מבוכה רבה בידיעות-תקשורת ובעיתון האם "ידיעות אחרונות". את המצב לא משפרים גילויי השמחה לאיד של "מעריב", שסיקר את הסיפור בהרחבה ואף כינה לצורך העניין את דותן "עיתונאי ב'ידיעות אחרונות'". המבוכה רק גוברת לנוכח העובדה שדותן נחשב עד כה לכתב בכיר ובעל מעמד ב"עיתון ירושלים" וברשת.
"יחיאל היה כתב הדגל של 'עיתון ירושלים'", סיפר עובד לשעבר בעיתון. "התפקיד שלו היה להביא סיפור אחד בשבוע, לא משנה באיזה נושא, שיהיה סיפור השער. לפעמים, בישיבות מערכת, הכתבים האחרים היו מתמרמרים על זה שיחיאל מופיע בצהריים ומסתגר בחדר עם העורכים, עושה טלפונים, ובסוף מקבל את הכותרת הראשית, בזמן שהכתבים האחרים נשלחים לכל המשימות השגרתיות והקשות, כמו למשל דיווח מזירות של פיגועים. עורך החדשות גיא בן-יהושע היה משיב שליחיאל יש הרבה סקופים וככה הוא עובד".
בין ההישגים העיתונאיים של דותן מונים ב"עיתון ירושלים" את הראיון שקיים עם יפה דרעי בחודש פברואר האחרון ואת הידיעות שפירסם בדבר החשדות למעשי שחיתות בסניף הליכוד בירושלים.
דותן הוא דמות חריגה בזירת התקשורת המקומית בירושלים. רוב כתבי המקומונים הם צעירים בתחילת דרכם. דותן, לעומת זאת, בן כארבעים, נשוי בשנית ואב לשני ילדים. אשתו השנייה היא עובדת בכירה בלוח המודעות של "עיתון ירושלים". דותן שרד את התחלופה המהירה בקרב הכתבים הצעירים וצבר ותק בעיתון. "ניר אהב את יחיאל, העריך אותו מאוד כעיתונאי ונתן לו הרבה צ'ופרים", מספר גורם המקורב לחפץ. את הקריירה שלו ב"עיתון ירושלים" החל דותן לפני למעלה מעשר שנים, כצלם ספורט. הוא עשה שנים אחדות בחו"ל, עקב עבודתה של אשתו הראשונה במשרד החוץ, ולאחר שחזר משליחות במצרים כיהן כדובר סניף מפלגת העבודה בירושלים. ב-1999 שב דותן לעבוד ב"עיתון ירושלים", התמנה לכתב הפוליטי, ומהר מאוד קנה לעצמו מעמד של כוכב. להצלחתו תרמו לא מעט קשריו הטובים עם דמויות מפתח בפוליטיקה המקומית.
היעלמותו של דותן הביכה את עמיתיו. "כל מה שאני יודע על הפרשה קראתי בעיתון כמו כולם", מספר גורם בעיתון. "אף אחד לא כינס אותנו ולא מסר לנו פרטים בצורה מסודרת. דרשנו לדעת מה קרה, אבל נתקלנו בחומה בצורה. מבחינתנו יום אחד יחיאל היה אחד מאיתנו, ויום למחרת הוא נעלם ללא שוב ובלי הסברים. זו תחושה מאוד לא נעימה, בעיקר משום שאנחנו סובלים מהשלכות הפרשה. כשאני מדבר עם המקורות שלי בטלפון הם אומרים לי בלעג: 'אני מקווה שאתה לא מקליט אותי עכשיו', או 'אני מקווה שאתה לא מסגיר מקורות'".
כמה מהעיתונאים נזהרים מעיסוק בפרשה כמו מאש. "זו הפרנסה שלנו", אומר אחד. "אני מעדיף לא להגיע למצב שבו העורכים שלי שואלים אותי אם דיברתי עם מישהו מחוץ לעיתון".
ההוראה הסמויה, או הגלויה, לשמור על שתיקה הולידה גם לא מעט אבסורדים. "בימים הראשונים הגיעו לכאן המון כתבים מערוצי הטלוויזיה ומהעיתונות", מספר גורם אחר בעיתון. "הם התדפקו על פתח העיתון ואנחנו התבוננו בהם דרך עדשת המצלמה המותקנת בכניסה, אבל לא פתחנו להם את הדלת. זה היה מוזר מאוד להיות פתאום בצד השני ולהרגיש איך זה כשעיתונאים רודפים אחריך ומנסים לסחוט ממך מידע".
"כל הטיפול של הנהלת העיתון והרשת בפרשה הזו לקוי מיסודו", אומר חאלד אבו-טועמה, שהיה כתב "עיתון ירושלים" במשך 14 שנים, עד פיטוריו לפני כשנה, והיום ראש דסק פלסטינים ב"ג'רוזלם פוסט". "נעשה כאן מעשה חריג ולא אתי, שהסב נזק גדול לשמם הטוב של העיתונאים ולדימוי של המקצוע בעיני הציבור. אבל בעיני חמורה פי כמה העובדה שהעיתון מסרב לתת דין-וחשבון לעובדיו ולקוראיו. איך אנחנו כעיתונאים יכולים להילחם על העיקרון של זכות הציבור לדעת, לתבוע מאחרים פתיחות ושקיפות, בזמן שאצלנו בבית שותקים".
בשנת 2000 הגיש אהוד אולמרט תביעת דיבה ענקית נגד "עיתון ירושלים". תשעה מעשרת סעיפי התביעה הוקדשו לידיעות שכתב דותן. כשהחל דותן לאסוף את חומר הראיות לכתב ההגנה, הסתבר לו שחלק נכבד ממקורותיו לקו בהתקף שכחה פתאומי. דותן למד את הלקח, ומאז הקפיד להקליט כל שיחה שערך לצורך הכנת כתבה. הוא הסתובב תמיד עם טייפ קטן, והטמין את הקלטות בכספת הסגורה שבחדרה של רגב. קלטת אחת, או העתק שלה, הצמיחה רגליים ומצאה את דרכה לכספת אחרת, משטרתית. מכל השיחות שהקליט דותן, דווקא אחת, אנמית למדי, דלת-חדשות, היתה קטלנית.
חפץ וספקטור סירבו להגיב. את תגובתם של יחיאל דותן וסיגל רגב לא ניתן היה להשיג. מהפרקליטות נמסר כי סבידור-גולדנצווייג הוחזרה לעבודתה באופן זמני, בהוראת נציבות שירות המדינה, עד שיסתיים הדיון בתלונה המשמעתית שהוגשה נגדה. היא אינה מעוניינת להתייחס לפרשה בשלב זה.
תמר גוטמן היא דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב
גיליון 48, ינואר 2004