"נורשה להביע את מורת רוחנו הרבה מתצורתו חדשה של 'הארץ' שעל מנוייו הנאמנים אנו נמנים עשרות שנים ואשר מהווה לחם חוקנו מדי בוקר", כך נפתח מכתב מחאה שנשלח בשבוע שעבר למו"ל עיתון "הארץ", עמוס שוקן. האשמות על כניעה ל"אילוצי תרבות הרייטינג", על "כותרות בקצב הביט", "צילומי ענק", "ספורט בשפע" ו"רכילות על 'סלבס'" מופיעות בהמשכו. כן, אנחנו מדברים על "הארץ", זו לא טעות.
על המכתב, שאת שליחתו יזם דן יעקבסון, פרופסור להתנהגות ארגונית מאוניברסיטת תל-אביב, חתומים כ-150 איש ואשה, שביניהם אנשי אקדמיה בכירים רבים, משפטנים, סוציולוגים, פסיכולוגים ואנשי חינוך. מורת רוחם (או "מחאתם הזועמת", כלשון ביטוי אחר במכתב) נסובה על השינוי המערכתי שהנהיגה לאחרונה הנהלת "הארץ": ביטול חלק ב' של העיתון ושילובו בחלק א'. או בלשון המכתב: "דחיקת מאמרי המערכת והפובליציסטיקה (בעבר חלק ב') אל שוליו של העיתון ושילובם הפיסי, תוך צמצום ניכר בהיקף, בירכתי עמודי החדשות".
"נהיר לנו ההכרח לפנות לקהלים חדשים וצעירים יותר", נכתב במכתב, שהחותמים עליו כבר אינם עולי ימים ורובם נמצאים בעשור החמישי, השישי והשביעי לחייהם. "רוח הזמן, גם אם רובנו לא גדלנו על ברכיה, אינה זרה לנו. ברם, מכאן ועד הזילות במפגיע של חלקו הפובליציסטי הרציני של העיתון וערעור האיזון ושיווי המשקל הנאות בין חלקיו ארוכה הדרך". מחברי העצומה מכירים גם בהיותם "קהל שבוי", אבל מתרים כי נאמנותם ל"הארץ" אינה "נתון אבסולוטי ללא תנאי", וקוראים "להחזיר עטרה ליושנה".
זו אינה הפעם הראשונה ש"הארץ" מעורר עליו את זעמם של קוראיו, המתגלם במכתב מלומד. אלא שעד עכשיו היו אלה טענות בדבר חוסר פטריוטיות, כמו אלו של עירית לינור, שפירסמה לפני שנים מכתב ארוך שבו הודיעה על ביטול המנוי, ונענתה בתגובה ארוכה לא פחות של שוקן, שדחה את ההאשמות והצהיר כי "הארץ" הוא "עיתון ציוני לעילא". גם הפעם משיב שוקן למנויים הכועסים במכתב מפורט.
"אני רוצה שתדע", כתב שוקן ביום חמישי האחרון באימייל לפרופ' יעקבסון, "שחלק ב' עבר בשלמותו, בלי להחסיר מאמרים או כתבות, לתוך חלק החדשות". שוקן מסביר את ההיגיון שעמד מאחורי השינוי: לא רצון לבטל מוסף דעתני שלא הצליח למשוך מפרסמים, כפי שהיה אפשר אולי לחשוב, אלא "חיזוק מעמדם וחשיבותם של עמודי המאמרים", שאחרי השינוי מובאים לדפוס מאוחר יותר, וכך מאפשרים זמן תגובה מהיר יותר לכותבים, והם עכשיו גם פרוסים על פני "כפולת עמודים מרווחת ומודרנית יותר". שוקן ממהר להכריז גם כי "אנחנו עדיין שוקלים אם השינוי שעשינו הועיל או הזיק לתחושת הקוראים כלפי העיתון. מן התגובה שלך ושל הרשימה ששלחת המסקנה ברורה, ורשימת המסתייגים ארוכה יותר. לפיכך אנו עדיין שוקלים את השינוי, ובהחלט ייתכן שנחליט או לגלגל אותו בחזרה או לתת פתרון אחר לתחושות הקוראים".
"קודם כל, כל הכבוד שהוא בכלל ענה", אומר היום (ראשון) פרופ' יעקבסון ל"העין השביעית". "יש כאן גם רמז שיש אפשרות לרביזיה. אבל בעיני התגלה כאן משהו הרבה יותר מעניין מהסוגיה הספציפית של 'הארץ'. מספר האנשים שנענו למכתב וההרכב שלהם מעידים שזה רק סימפטום, שנחשף כאן משהו רגיש. שכבה מסוימת של אנשים, שהולכת ונעלמת, מרגישה שהיא מנהלת קרב מאסף מול גל של רייטינג ורדידות. חלקם גם לא הסתפקו בחתימה וכתבו אישית לשוקן".
איך היית מאפיין את הרכב החותמים?
"זו קבוצה אליטיסטית, עם דגש חזק על אקדמיה ואינטלקטואלים, שחשים שהסיפור הזה של החומרנות, המולך הזה של הון ותקשורת, של הביט הקצר - כל זה הוא לא בית-הגידול שלה, והיא מרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה. זה נפל על 'הארץ' כי זה משהו שאנשים לא יכולים בלעדיו. זה מזכיר קהל של קונצרטים, אותם אנשים שהתגייסו לא מזמן להצלת קול-המוזיקה. כשזה קורה ב'הארץ', זה כאילו קורה בביתם שלהם. זו, בכל אופן, הפרשנות שלי".
כמו שאמרת, שוקן רומז שייתכן ו"הארץ" יחזור למתכונתו הקודמת. האם אתה חש שזה יפתור את המועקה שלדבריך עומדת בשורש העניין?
"זה יפתור חלק מהעניין. פתרון פיזי ממש. הרי העיתון מורכב מכמה חלקים, אני יודע שיש חלקים כאלה ויש חלקים כאלה, יש את אלה שאני זורק ישר לוועד למען החייל, ויש חלקים כמו חלק ב' שאני יודע שאני קורא, שאני מעניק לו תשומת לב. אבל כמובן שחלק ב' הוא רק בעיה אחת. הבעיה הקשה היא ה'מרקר', שהוא היום פלטפורמה של השפיץ של האלפיון העליון, עם נוחי דנקנר שמופיע בכל גיליון, פעם עם המטוס החדש שהוא קנה, ופעם עם הבת שלו שעושה כך וכך. פעם אחרת זה תשובה או מישהו אחר. וכל הדברים האלה 'שוקלים' יותר ויותר, גם בגרמים-נייר ממש, ובעצם אני משלם בשביל זה עם המנוי שלי, למרות שזה לא מעניין אותי, רק כדי שאלה יקבלו את היחצנות שלהם ובתמורה יפרסמו מודעות. כך לפחות אני מבין את המעגל הזה".
מכתב המחאה מעיד כי ביטול חלק ב', בין אם הוא מוצדק ובין אם לאו, מתקשר בעיני קוראים נאמנים רבים של "הארץ" לשינויים אחרים: הרחבת המוסף הכלכלי על חשבון חלקים אחרים של העיתון, חילופי הגברי האחרונים בצמרת העיתון ושינויים אחרים שניתן להכתיר כתהליך "דה-מרקריזציה" של "הארץ".