לאחר הכרזתו של טראמפ על הכרת ארצות-הברית בירושלים כבירת ישראל התקשר קצין מודיעין מצרי בשם אשרף אל-ח'ולי לאנשי תקשורת במצרים והנחה אותם כיצד להוריד את הסוגייה מסדר היום התקשורתי במדינה, כך חשף ה"ניו יורק טיימס" בתחילת החודש ("עמדת מצרים נחשפת", זעקה הכותרת ב-ynet). אל-ח'ולי, טען דייויד קירקפטריק, כתב ה"ניו יורק טיימס", ביקש ממספר עיתונאים ומגישי טלוויזיה בכירים במצרים לתמוך במהלך של טראמפ, ואף תהה באוזניהם במה שונה ירושלים מרמאללה.

הסערה התקשורתית שהתחוללה במצרים מסרבת לגווע מאז. העניין המביך במיוחד בהדלפות היה חשיפת הפער בין הביקורת המצרית הרשמית על הכרזת טראמפ בעניין ירושלים לבין התיישרותו של הממסד המצרי עם ההכרזה, כפי שבאה לידי ביטוי בתדרוך התקשורתי מאחורי הקלעים.

יחס התקשורת המרכזית במצרים לכתבה עבר מספר גלגולים. טרם פרסום ההקלטות עצמן על ידי "מוכמלין", ערוץ הטלוויזיה של האחים המוסלמים המשדר מאיסטנבול, הכחישה מצרים באופן רשמי את המידע או המעיטה בחשיבותם של אנשי התקשורת המעורבים בשערוריה. לאחר פרסום ההקלטות טענו גורמים רשמיים במצרים כי הסוכן המצרי כביכול הנשמע בהקלטה הוא למעשה מתחזה וכי כתב ה"ניו יורק טיימס" נפל קורבן למזימה של האחים המוסלמים.

במקביל הובלטו בתוכניות האירוח המצריות הכחשותיהם הנמרצות של ארבעת המעורבים בפרשה, ובראשם הפרשן עזמי מוג'אהד. האחרון, בעל תכנית טלוויזיה פופולרית, הסתבך במיוחד, משום שהעמדות שהביע בתכניתו נשאו דמיון רב להנחיותיו של קצין המודיעין.

טראמפ אמר

כאשר ה"ניו-יורק טיימס" גיבה את הכתב והמשיך לעמוד מאחורי הכתבה, ניסתה העמדה הרשמית בתקשורת למצב את החשיפה בהקשר של מזימות בינלאומיות, כביכול מדובר בחלק ממסע הכפשות נגד מצרים מצד התקשורת המערבית והאיזורית, זו של של קטר ותורכיה. שדרן הטלוויזיה הפופולרי עמרו אדיב תהה בתכניתו הפופולרית "כל יום" על הקשר בין ה"ניו יורק טיימס" ובין כלי התקשורת אליהם הגיעו ההקלטות, "אל-ג'זירה" ו"מכמלין", מתנגדים חריפים לשלטון הנוכחי. אליו הצטרף גם זקן הכתבים הזרים במצרים, אשר העריך כי האחים המוסלמים ו"אל-ג'זירה" הם העומדים מאחורי ה"מידע המפוקפק" של ה"ניו יורק טיימס".

שר החוץ המצרי הוזמן לתכניתו של אדיב, אולם התעקשותו על עקביותה של מדיניות החוץ המצרית לא הצליחה לפזר את הערפל או לשכך את הוויכוח הציבורי בין תומכי הממסד, הטוענים כי המידע מזויף, לבין המתנגדים המזכירים את אמינותו של העיתון האמריקאי. התקשורת הממסדית, מצדה, נתלתה באילנות גבוהים: הרי גם הנשיא טראמפ אמר בפירוש כי "ניו-יורק טיימס" הוא עיתון לא אמין, כושל ועלוב. עורך "אל-אהראם" הגדיל וכתב כי העיתון האמריקאי מעודד ארגוני טרור כדי לזעזע את יציבותה של מצרים.

קו הגנה אחר של השלטון המצרי המעיט מערך החשיפה. העיתונאית הידועה דועאא ח'ליפה לא התווכחה עם עצם הטענה כי אנשי תקשורת מצרים מקבלים הנחיות והוראות. היא תהתה, עם זאת, מה הרבותא בפרסום הקלטות, משום שכבר ביוזמה הערבית נקבע בפירוש שירושלים המערבית היא בירת ישראל. גם בעיתון "אל-יום א-סאבע" טענו כי אין פסול בקשר בין גורמי ביטחון לבין עיתונאים, והזכירו כי הדבר נפוץ במדינות רבות בעולם, לרבות בארצות הברית, במטרה להשפיע על דעת הקהל.

נציגים במערכת

אחד העיתונאים היחידים במצרים שהסכימו להתמודד באומץ עם הפרסום ב"ניו יורק טיימס", ובעיקר עם הידיעה כי גורמי התקשורת במצרים מקבלים הוראות מגורמי בטחון מצרים, היה מוחמד אמין. בטורו ב"אל-מסרי אל-יום" הודה אמין כי קבלת הנחיות ותכתיבים מגורמי בטחון מוכרת לכל העיתונאים במצרים, וכי הויכוח נסוב למעשה על עיתוי ההדלפות אך לא על עצם התופעה. העובדה שרשת "אל-ג'זירה" מעורבת בפרשה אינה שוללת את אמינות המידע, לדבריו.

יתר על כן, הזכיר אמין, הממסד במצרים התפאר בגלוי ברכישת תחנות לווייניות פופולריות, וקציני בטחון המדינה נוכחים בישיבות המערכת של העיתונים השונים. הדרך להתמודד עם הסערה אינה הכחשת המציאות אלא בנייתה של "תקשורת לאומית חופשית" המעניקה שוליים רחבים לביקורת, ובלימת תופעת הפיכתן של תכניות הטוק-שואו למנגנוני תעמולה מביכים.

במאמר אחר הצר אמין על התבססותה של התקשורת המצרית על הוראות מלמעלה יותר מאשר על מידע שהיא עצמה אוספת. בכל מוסד עיתונאי, טען, יושבים במקביל נציגים של מספר מנגנונים ממסדיים, והעיתונות אינה אלא "תקשורת בהזמנה". מי יודע, תהה, אם מקור ההדלפות לתקשורת הזרה אינו נציג של אחד הגורמים שרצה להביך את הנציג של הגורם המתחרה.

ההתלהמות בפרלמנט המצרי, והתהודה התקשורתית, יתפוגגו בהדרגה. סביר להניח שזה גם יהיה גורלה של החקירה הפלילית בנושא. לעומת זאת, בעיית חופש העיתונות והביקורת במצרים, כך נראה, כאן כדי להישאר.

אלה אפק היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית