"וואו, ניצחנו את פייסבוק!", צייץ אבי לן בחשבון הטוויטר שלו ב-14 בדצמבר. הוא צירף לאותו ציוץ צילום של השורה התחתונה של פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתביעה שהגיש לן נגד ענקית הרשת במאי 2015. אותה שורה תחתונה חייבה את פייסבוק להחזיר לפעילות את עמוד הפייסבוק "סטטוסים מצייצים" שהפעילו לן וזוגתו, עדי בנטוב-סילשי, עד ליום ראשון, 17.12, בשעה 18:00. לקינוח חויבה פייסבוק גם בתשלום הוצאות משפט בסך 75 אלף שקל ושכר טרחה של 150 אלף שקל (ולא רבע מיליון שקל כפי שדווח באתרים שונים).

מדובר בסכומים גבוהים וחריגים ביחס לתוצאה וייתכן שטמון בהם מסר כלשהו לפייסבוק. תביעתו הכספית של לן עמדה על 250 אלף שקל בגין נזקים שונים שטען להם אך לא הוכחו. אולי סכום ההוצאות החריג היה למעשה מנגנון עוקף להעניק לו בכל זאת סעד כספי מסוים. עם זאת, מי שזכה בחלק הארי של הסכום היו עורכי-הדין של התובעים, שחקנים חוזרים מול פייסבוק, ולא התובעים עצמם.

עד כאן השורה התחתונה שהתמקדו בה כולם ושבעטיה הכתירו את פסק הדין הזה כניצחון של לן ו"מכה" לפייסבוק. למעשה, מלבד בנקודות החשובות של הדין החל (לפי איזה חוק ידון בית-המשפט בתביעות נגד פייסבוק) וסמכות השיפוט (באיזו מדינה ייערך הדיון), נצחונו של לן מוגבל ביותר והמכה לפייסבוק היא אפילו לא מכה קלה בכנף. ניתן אפילו לפרש את פסק הדין הזה כניצחון זמני של פייסבוק במספר נקודות חשובות. פייסבוק, אגב, הודיעה כי בכוונתה לערער בכל מקרה על פסק הדין.

תביעתם של לן ובנטוב-סילשי הכילה טענות שונות כלפי פייסבוק. הם האשימו את הרשת החברתית בעבירה על חוק עוולות מסחריות ("תיאור כוזב" ו"התערבות בלתי הוגנת"), בהפרת זכויות יוצרים, בלשון הרע, בפגיעה באוטונומיית הפרט המהווה הפרה של חוקי יסוד ובכך שתנאי השימוש באתר מכילים תנאים מקפחים. אך מול כל הטענות הללו, כל שקבע פסק הדין הוא שמפעילי העמוד אכן הפרו את תנאי השימוש של פייסבוק (ההסכם בין פייסבוק לבין משתמשיה), אלא שההפרה הזאת לא היתה "הפרה יסודית" (מונח מתחום דיני החוזים: הפרה יסודית מאפשרת נקיטת צעדים משמעותיים יותר על-ידי הצד הנפגע, כלומר פייסבוק במקרה הזה, מאשר במקרה של הפרה שאינה יסודית).

אבי לן (צילום מסך)

השופט גם חזר על ההלכה הידועה והמקובעת בדיני החוזים בישראל שלפיה לא ניתן לקבוע למעשה בהסכם שכל הפרה תהיה הפרה יסודית, משום שהדבר מרוקן מתוכן את הוראות החוק בהקשר זה. הפרות יסודיות שמורות למקרים הקשים והמשמעותיים יותר במערכת היחסים החוזית והפרות שאינן יסודיות מצריכות מסלול טיפול אחר, מתון יותר, שיעניק למפר הזדמנות לתקן את ההפרה – במקרה של לן, מכירת תוכן שיווקי באמצעות העמוד.

מדובר אם כן בקביעה אפורה, טריוויאלית ומצומצמת יותר מהניצחון הגדול שניסו לחלץ ממנה. בכל שאר הסוגיות – המהותיות והחשובות הרבה יותר מבחינת פייסבוק ומבחינת משתמשיה בישראל ובכלל – דחה בית-המשפט את הטענות שעלו בתביעה. לאמיתו של דבר, בפסקה אחת לקראת סופו של פסק הדין וקצת לפני השורה התחתונה שצייץ לן דחה השופט בהינף קולמוס את רוב רובה של תביעתו, ובעיקר את הרכיבים הכספיים שבה.

"התובעים טענו טענות רבות נוספות, שלא הוכחו או שלא הונחה תשתית עובדתית ועיונית מספקת לשם דיון בה במסגרת זו", כתב השופט רחמים כהן בפסק הדין. "התובעים לא עמדו בנטל להוכיח שפייסבוק הוא מונופול על-פי חוק ההגבלים העסקיים. התובעים גם לא הגישו חוות דעת בעניין זה. התובעים לא עמדו בנטל לשכנע שפייסבוק הוא גוף 'דו-מהותי' הכפוף לכללי המשפט הציבורי. אין די בגודלה, בהשפעתה ובעושרה של פייסבוק כדי להסיק את המסקנות המתבקשות על-ידי התובעים שיש להכפיף את פייסבוק לחובות משפטיות מוגברות.

"פייסבוק פרסמה את העובדה שתנאי השימוש אוסרים על מכירת פרסומות של צדדים שלישיים וכי הדף 'סטטוסים מצייצים' הוסר לאחר הפרת תנאים אלו. אין בכך משום לשון הרע או תיאור כוזב בעניינם של התובעים. באופן דומה, לא הוכחה הפרה של זכויות הקניין הרוחני של התובעים ולא הפרה של סימן מסחר. לא הוכחה פגיעה בפרטיות וגם לא רשלנות מצד פייסבוק".

נזכיר כי התובעים העמידו אמנם את תביעתם על סך של רבע מיליון שקל משיקולים של תשלום אגרת בית-משפט (הנגזרת מסכום התביעה הכולל), אך טענו לנזקים מצטברים גבוהים הרבה יותר בעילות שונות ומצטברות (בסך של 1,130,000 שקל), ודרשו גם, מלבד "צו העשה" המורה לפייסבוק לפתוח מחדש את חשבונם ולהשיב לפעילות את העמוד "סטטוסים מצייצים", להסיר את כל התכנים שמפרים לטענתם את זכויות היוצרים שלהם.

לאחר שנתיים ומחצה החזיר בית-המשפט לתובעים את הדף שהוסר, וזה הכל. ככל שתחפוץ פייסבוק להשבית את הדף הזה באופן שרירותי מחר בבוקר בשל הפרות נוספות, היא תוכל לעשות זאת בקלות. למען האמת, אם יתגלו הפרות כאלה במשך הזמן ולאחר שמפעילי הדף הודו בהפרות התנאים והתחייבו לחדול מהן, ייתכן כי פייסבוק תוכל להוריד שוב את הדף ללא התראה נוספת – שכן זאת כבר ניתנה בסיבוב הקודם.

התאקלמות כפויה

דווקא בנקודה משמעותית אחת נשחקה עמידתה של פייסבוק, אך זאת ככל הנראה מתוך החלטה ובחירה שלה. כבר עסקתי כאן בשאלות הפורום הנאות לדיון ובנסיונותיה של פייסבוק למנוע אפשרות של דיון משפטי בענייניה בישראל, בטענה שהיא אינה חברה ישראלית. השופט כהן מזכיר זאת בחצי אגב בפסק הדין: "הנתבעות ויתרו על הטענה שהדין החל על התובענה הוא דין מדינת קליפורניה או הדין האירי [...] טענה זו לא נטענה בסיכומי הנתבעות, המבוססים על הדין הישראלי. יש לראות בכך משום הסכמה לתחולתו של הדין הישראלי על היחסים החוזיים של הצדדים ועל התובענה". מעניין אם בערעור המסתמן תחזור פייסבוק לעמדה שהציגה בעבר.

התבססותה של זירת מאבק משפטית מול פייסבוק הנטועה בדין הישראלי ובבתי-המשפט בישראל, במיוחד כשהיא נעשית מתוך בחירה של פייסבוק עצמה, יכולה להעיד על הכרה של התאגיד הבינלאומי בכך שלא עומדת לו ברירה אמיתית והוא צריך מעתה להתמודד מול משתמשיו ברחבי העולם במקומות שבהם הם נמצאים ולפי החוק המקומי. העניין הזה יהפוך את יכולת התמרון של פייסבוק למוגבלת ומורכבת יותר, ויכול ליצור פערים בין זכויותיהם של משתמשים במקומות שונים על פני הגלובוס.

סיכום ביניים: הסטטוסים אמנם חוזרים לצייץ אבל השיר האמיתי הוא עדיין שירה של פייסבוק.

* * *

לעיון בפסק הדין

להורדת הקובץ (PDF, 208KB)