"וסטי", מסימני ההיכר המובהקים של העלייה הגדולה, חגג בספטמבר את יום הולדתו ה-25. למרות שמדובר באחד המותגים המובילים של יוצאי ברית-המועצות – כמו רדיו רק"ע, תיאטרון "גשר" או הסיסמה "מ.וו.ד פד נאש קונטרול" של מפלגת ישראל בעלייה – החגיגה היתה צנועה ביותר. ב"וסטי" עצמו התפרסמה רק כתבה אחת, קצרה ויבשושית, באתר העיתון, מלווה ברשימת העיתונאים שעבדו ב"וסטי" בתקופות שונות ושתי תמונות נוסטלגיות משנות ה-90. בלי ברכות, בלי זכרונות, בלי סיפורים.

כלי תקשורת ישראלים אחרים בשפה הרוסית התעלמו לגמרי מהאירוע. האם מדובר באדישות או בשתיקה רועמת – זה נתון לפרשנות. רק העיתונאי יעקב שאוס פרסם באתר שלו מאמר לרגל 25 שנים ל"וסטי". כמעט מחצית מפרק זמן זה – 12 שנים – הוא עצמו נמנה עם עובדי העיתון, עד שיצא לפנסיה ב-2013.

שאוס לא חסך במלים קשות כדי לתאר את המצב העגום שבו שרוי העיתון היום. לדבריו, "וסטי" מתמחה בעיקר בפרסום "שירי הלל אומללים" המוקדשים למפלגת ישראל-ביתנו ולעומד בראשה, שר הביטחון אביגדור ליברמן. "העיתון שהפך לכלי תעמולה פרימיטיבי איבד את קוראיו, וכך נסגרה המהדורה היומית", גורס שאוס, "את החלל הריק שנוצר היה יכול למלא האתר של 'וסטי', אבל תכתיבים מצד 'ידיעות אחרונות', מחסור בעיתונאים וחוסר מקצועיות של מנהלים שאיבדו את היכולת לחשוב ולעבוד קשה לא איפשרו להם ליצור אתר מעניין. הוא לא מתרענן לאורך חודשים! איזה יומון? זה אפילו לא ירחון".

"וסטי זה ידיעות ברוסית", מודעה עצמית של "וסטי"

לפי שאוס, הניהול הנוקשה של "ידיעות אחרונות" בא לידי ביטוי בדרישה להידוק חגורה מצמית ובצנזורה פוליטית: "הפחדנות של העורכים הראשיים הובילה לכך שכל 'התוכניות היצירתיות' שלהם הסתכמו בפיטורים בלתי פוסקים. כך פיטרו כמעט את כל העיתונאים שהקימו את 'וסטי', מי שקיבלו את המשכורות היותר גבוהות, והמנהלים החדשים יכלו לדווח ל'ידיעות' על הצעדים שננקטו למען החיסכון".

על הצנזורה הפוליטית ב"וסטי" כותב שאוס: "בכנסת נותרה רק מפלגה 'רוסית' אחת, וב'וסטי' הפכו לשופר שלה [...] 'ידיעות' עצמו עדיין מתבייש ומסקר את כל אירועי החיים הפוליטיים, אבל תדפדפו בגליונות 'וסטי' מהשנים האחרונות: תמונות של נתניהו, שרים או ח"כים מהליכוד הן דבר נדיר. גם על פעילותם העיתון ממעט לדווח. אני זוכר איך 'נעלמו' במגירות המערכת כמה כתבות שלי שכתבתי בעקבות מפגשים מעניינים של שר החינוך גדעון סער עם העיתונאים ה'רוסיים'. [...] והיום, אם הפרשן המוביל של 'וסטי', דב קונטורר, מטיח ביקורת בליברמן – המאמר לא מופיע באתר העיתון".

משחיתים, נמאסתם

סשה וילנסקי, עורך "וסטי" (צילום: "העין השביעית")

פנינו לעורך הראשי של "וסטי", סשה וילנסקי, בבקשה להתראיין. וילנסקי, שמונה לתפקיד בשנה שעברה, ענה בחיוב – אך למחרת הודיע כי לא קיבל את האישור הנדרש מהנהלת "ידיעות אחרונות". "זאת המדיניות של הקונצרן", הסביר, "עורכי העיתון לא מתראיינים בענייני עבודתם".

כך לא הצלחנו להשיג את תגובת העורך הראשי של "וסטי" להאשמות שהטיח שאוס בעיתון (גם ב"ידיעות אחרונות" לא השיבו לבקשת תגובה). אמנם, ניתן לשער מה היתה יכולה להיות התגובה הרשמית של "וסטי". לגבי הסיקור המוגבר של מפלגתו של ליברמן, הרי אפשר להגיד ש"וסטי" פונה לקהל הישראלים דוברי הרוסית, וממילא רוב הח"כים המטפלים בבעיותיהם נמצאים בשורות ישראל-ביתנו. אפשר גם להגיד שבמדינת ישראל שר הביטחון תמיד יזכה להיות במרכז הסיקור, בלי קשר לזהותו. כל זה ברור, גם אם אפשר להשיב שישנם גם ח"כים דוברי רוסית ויוצאי רוסיה בקרב המפלגות האחרות.

קל גם לעלות על אי-הדיוקים במאמר של שאוס. למשל, האתר של "וסטי" דווקא כן מתרענן באופן יומי, ומפרסם מבזקי חדשות. אמנם מחוץ למדור החדשות אפשר למצוא בדף הבית כתבות לא ממש טריות, אבל גם הן בנות שבועיים, למשל, ולא בנות חודשיים כפי שטוען שאוס. ולגבי התמונות של נתניהו, בשער גליון "וסטי" שיצא לאור לקראת ראש השנה הודפסה תמונה של ראש הממשלה (לוחץ יד לדונלד טראמפ). אמנם ניסוח הכותרת קצת מוזר – "נתניהו מתכונן לבטל את ההסכם עם איראן", כאילו ראש ממשלת ישראל בכלל חתום עליו – אבל הכוונה ברורה, והיא מיועדת דווקא להחמיא לנתניהו.

הראיון עם ליברמן בגיליון ראש השנה של "וסטי"

כל זה נכון, אבל לצד אותה תמונה של נתניהו על אותו שער נדפסת גם תמונתו של ליברמן, בליווי הכותרת המחניפה "ליברמן: ההישג העיקרי – הביטחון". היא מפנה לראיון נרחב עם מנהיג ישראל-ביתנו שפורסם בעמוד 4, מיד אחרי הכפולה הפותחת. את הראיון עורך בעל התפקיד הבכיר ביותר בעיתון, העורך הראשי וילנסקי. כל שאלה שלו – הרמה להנחתה, הזמנה לליברמן להשמיע עוד סיפור הצלחה. בתחום הביטחון: "החל משנת 1967 – עשרת החודשים האחרונים הם הכי רגועים לתושבי עוטף עזה ולכל מדינת ישראל", בבנייה מעבר לקו הירוק: "מעולם לא היתה תנופת בנייה כזאת ביהודה ושומרון כמו בחצי שנה אחרונה", ועוד כיוצא באלה.

לפעמים המראיין מונה בעצמו את הישגיו של המרואיין: "בוא נדבר על תוכניות חברתיות שמקדמת מפלגתך", "שואל" וילנסקי, "הצלחתם להגיע להסכם על תשלום פנסיות מהפדרציה הרוסית, התקדמתם בעניין הגדלת פנסיות בארצנו. אילו תוכניות חברתיות נוספות אתם מקדמים? מה אתם מתכננים לטיפול בבעיית הדיור, ביוקר המחיה?". ליברמן עונה שהעיקר הוא להתחיל, ומשם הפתרון יתגלגל כמו כדור שלג. "הפנסיות יגדלו", מבטיח השר, "וגם העניין עם רוסיה מאוד מסובך, צריך לאסוף המון מסמכים, ואנשים לא מוכנים לחכות". "יש דבר כזה", מסכים איתו וילנסקי. בהמשך התשובה ליברמן מדבר גם על המאבק ב"תקרת הזכוכית", ומביע תקווה שעד מהרה גם בגלי-צה"ל יעבדו עיתונאים דוברי רוסית.

הראיון כולו נקרא כהזדמנות הניתנת לליברמן לפרוש את משנתו ולהתפאר בהישגיו ללא הפרעה, מבלי שהעיתונאי המראיין אותו יטרח להציג את העמדות והטיעונים של מתנגדיו. כאן ברור למה מתכוון שאוס כשהוא מאשים את "וסטי" בהתרפסות ובמתן שירות, אפילו אם המלים האלה נשמעות למישהו בוטות מדי.

הסטנדרטים החדשם של "וסטי"

כאמור, שאוס מדגיש שאחת הסיבות העיקריות שהביאו להידרדרות של "וסטי" –  לצד ההשתלטות הפוליטית על העיתון – היא המדיניות של הנהלת "ידיעות אחרונות". "הקונצרן העביר את כל ניהול העיתון למנכ"ל שבדרך כלל אחראי על הפעילות הפיננסית. את התפקיד הזה קיבלו רק עובדי 'ידיעות', והעורכים הראשים של 'וסטי' רק מילאו את ההוראות שלהם!". מנכ"לים דרשו להתייעל – והעורכים פיטרו עובדים. מנכ"לים דרשו ליישם את מדיניות הקונצרן – ובשער העיתון הופיעו כותרות "נכונות".

סרגיי פודרז'נסקי (צילום מסך: עיתון טי.וי)

התהליך הזה התחיל עוד ב-1999, כשהנהלת "ידיעות אחרונות" פיטרה את המייסד והעורך הראשי המיתולוגי של "וסטי", אדוארד קוזנצוב, והעבירה את הניהול בפועל למנכ"לית יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (לימים מנכ"לית ערוץ 9 וח"כית מטעם מפלגת קדימה). מאז מנהל "ידיעות אחרונות" את "וסטי" ביד רמה. איכות הכתיבה בשפה הרוסית לא ממש מעסיקה את הנהלת הקונצרן – העיקר מבחינתם הוא כנראה התוכן "הנכון" ויישום הנוסחה שהביאה את "ידיעות אחרונות" למעמד "העיתון של המדינה". בסטנדרטים החדשים שקבע "ידיעות אחרונות" ל"וסטי", כשרונם של הכותבים לא נחשב לבעל ערך של ממש. סגולות עיתונאיות נחשבות הן צייתנות ונאמנות להנהלה.

העיתונאי סרגיי פודרז'נסקי עבד ב"וסטי" במשך 20 שנה. הוא היה כתב, פרשן ועורך מוסף, ובשנים 2005–2007 מילא את מקומו של העורך הראשי. "הנהלת 'ידיעות אחרונות' דרשה שפשוט נחקה את העיתון בעברית", הוא משחזר כעת בשיחה עמו, "הם רצו שנעשה הכל כמוהם, כולל כותרות ותמונות. לא היה אכפת להם שהקוראים שלנו שונים מקוראי 'ידיעות אחרונות', שיש להם טעם אחר, מנטליות אחרת".

לדברי פודרז'נסקי, "ידיעות אחרונות" מעולם לא הגן על "וסטי" מפני נסיונות ההשתלטות של גורמים פוליטיים מבחוץ – כל עוד הדבר עלה בקנה אחד עם האינטרסים של הקונצרן עצמו. לעומת זאת, היחסים המתוחים בין בעלי "ידיעות אחרונות" לראש הממשלה בנימין נתניהו באו לידי ביטוי בהוראות והערות שקיבלו עורכי "וסטי" מ"למעלה". פודרז'נסקי נזכר איך בתקופת הבחירות לכנסת ה-17, בשנת 2006, הנהלת הקונצרן שיגרה ל"וסטי" את שליחה המיוחד כדי להשגיח מקרוב על פעילות המערכת.

מאז, הסמכויות הריאליות של העורכים צומצמו עוד יותר, והתקציבים קוצצו. ימי הפאר של "וסטי" נשארו בשנות ה-90 של המאה הקודמת, וכל ניסיון של המערכת להרים את העיתון לא הניב תוצאות של ממש, בין השאר בגלל היחס הלא קשוב והמתנשא של הנהלת "ידיעות אחרונות". כך יוצא שגם הסביבה התאגידית שבה פועל העיתון "וסטי" אינה מועילה לו או ידידותית כלפיו. להפך. מעבר לבעיות טבעיות כמו התחרות עם כלי תקשורת אחרים, חוסר תקציב ולחץ מגורמים פוליטיים, מערכת העיתון נאלצת להיאבק גם עם הנהלת "ידיעות אחרונות" ועם שיטות העבודה שלה.

למרות כל הנאמר, ברור שלעיתון "וסטי" יש במה להתגאות גם היום. עדיין מדובר בעיתון הגדול בשוק ה"רוסי" בארץ, ובעמודיו עדיין מופיעות גם כתבות מעניינות ומעמיקות. אבל התמונה הכללית ביום ההולדת ה-25 של העיתון אכן לא משמחת במיוחד. והתמונה הזאת משקפת לא רק את המצב הקשה של העיתונות "הרוסית" בארץ, אלא את סימני המשבר של העיתונות בעולם כולו ובישראל בפרט.