התופעה התקשורתית שנקראת "יעקב ברדוגו" נידונה לא פעם בשנתיים האחרונות. ברדוגו, שלעתים מכונה בשם "איש עסקים", לעתים "יועץ סתרים ואיש סודם של פוליטיקאים" ולעתים "פעיל ליכוד", הפך למגיש שותף של תוכנית הערב המואזנת של גלי-צה"ל, יחד עם העיתונאי ירון וילנסקי.

בכתבה שפורסמה באפריל 2016 ב"דה-מרקר" פירט כתב התקשורת של העיתון, נתי טוקר, את הקריירה הארוכה, המפוארת והפתלתלה של ברדוגו. ברדוגו, כתב טוקר, הוא עורך-דין בהכשרתו שבמשך השנים קיפץ בין השלטון וההון בשלל תפקידים ופעילויות, כולל מנכ"לות המרכז השלטון המקומי.

בתקופת כהונתו הראשונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא מונה לתפקיד מנכ"ל מפעל הפיס, תפקיד שאותו עזב לאחר שפורסם דו"ח חמור של מבקר המדינה על תפקודו. בהמשך כיהן כיועץ של חברת דסק"ש של נוחי דנקנר (בתקופה שבה היה טייקון שלא הורשע בפלילים), הקים משרד ייעוץ, היה יועץ של מרטין שלאף (הנוהג לחלק מיליונים לפוליטיקאים ישראלים), ועל-פי רשם החברות קשור בעבר או בהווה ל-11 חברות שונות.

בחודש מרץ השנה פרסם טוקר ידיעה העוסקת באופן שבו מתנהל ברדוגו בגלי-צה"ל. לפני ראיון שאמור היה לערוך עם נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, סיכם ברדוגו עם אשל, ללא מעורבות עורכי התוכנית וללא ידיעתם, כי בראיון לא תוזכר הרשעתו בבית-הדין של נציבות שירות המדינה בעבירה של פגיעה במשמעת והתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה, על רקע קשר לא ראוי שניהל עם ר', שהיתה כפופה לו בלשכת נתניהו.

עורך התוכנית באותו היום, מירון ששון, התנגד. הראיון לא שודר בסופו של דבר, אבל זמן קצר לאחר חילופי הדברים הקשים בין ברדוגו לצוות התוכנית, ראש מערכת החדשות של גל"צ, אבי ברזילי, זימן אליו את העורך הראשי של התוכנית, דן דובין, ואת המפיקה הראשית, והדיח אותם מהתפקיד באופן מיידי.

ברדוגו, שהחל להציג את עצמו כ"פרשן הפוליטי של גלי-צה"ל" כשלא היה תקן כזה בתחנה, הוא תופעה תקשורתית מעניינת – למרות שקודם לעמדת המגיש השותף לצד וילנסקי, אין לו רקע עיתונאי, הכשרה עיתונאית או נטייה עיתונאית. הוא מקורב לפוליטיקאים וכנראה זוכה לגישה לכמה ממקבלי ההחלטות, אבל כמוהו יש רבים נוספים, חלקם גם ממש רהוטים, שלא זוכים לשמש מגישים בתוכניות אקטואליה.

בכתבה שפורסמה בסוף מרץ ב"המקום הכי חם בגיהנום" טענה הכתבת נגה ברגר כי כל הגורמים שאיתם שוחחה על הנושא אמרו לה כי ברדוגו "החל להשתלט על זמן השידור המשותף". נזכרתי בטענה הזו אתמול כאשר האזנתי לתוכניתם המשותפת של ברדוגו ווילנסקי בזמן שהזדחלתי בפקק תנועה ארוך שמתעקש על קיומו הקבוע אף שאנחנו באמצע אוגוסט.

ירון וילנסקי (צילום מסך)

במהלך ההאזנה היתה לי תחושה מוזרה שאף שירון וילנסקי פותח את התוכנית עם כותרות היום, אף שהוא מקריא את ההקדמות לכל האייטמים המשודרים על-ידי כתבי גל"צ, מציג את האייטמים שבהם מופיעים אורחים, כמו פוליטיקאים, עורכי-דין או מנכ"לים, שואל את השאלה הראשונה בכל אייטם ולבסוף אחראי על הקראת הקרדיטים בסיום התוכנית, זו למעשה תוכנית של יעקב ברדוגו.

אתמול, למשל, התוכנית נפתחה בידיעה על מעצרו של איש העסקים בני שטיינמץ בחשד לשוחד והלבנת הון. לאחר שווילנסקי הציג את האייטם פצח ברדוגו במונולוג ארוך כאשר מדי פעם, כשנאלץ לקחת אוויר, הצליח וילנסקי להשחיל איזו שאלה שלאחריה נמשך המונולוג. רוצה לומר, ברדוגו, שהוא מגיש-שותף לתוכנית, הוא לא רק מגיש שותף, אלא גם המרואיין הראשי והראשון של התכנית.

בזה לא נגמר העניין. בעוד וילנסקי אחראי כאמור על מה שקשור לקריינות (דברי פתיחה, הצגת אייטמים, הקראת קרדיטים וכדומה), את רוב הראיונות מנהל ברדוגו. הוא עושה זאת בשיטת ראיון ייחודית שלפיה הזמן שניתן לשאלה הוא לעתים דומה לזמן שניתן לתשובה; ברדוגו לא שואל שאלות, הוא נואם. הוא מביע את עמדתו המנומקת בנושא (ולא משנה מהו הנושא, יש לו עמדה מנומקת), ואז הוא מבקש מהמרואיין להגיב על העמדה שלו עצמו.

אחרי שהאזנתי לתוכנית היתה לי תחושה שברדוגו מנהל אותה משלושת הצדדים שיש בתוכנית רדיו: הוא גם קובע מי יהיו האורחים (על-פי אחת העדויות, הוא צעק על צוות התוכנית בתקרית נתן אשל: "זו התוכנית שלי ואני אקבע מי יהיו המרואיינים"), הוא גם המראיין הראשי שלה, ובשל השיטה שבה הוא מראיין – הוא למעשה גם המרואיין הראשי. משום מה, הוא טרם השתלט על עמדת האנטנה שדרכה משודרת התוכנית.

ובכל זאת, לא יכולתי להוציא מכלל אפשרות שההתרשמות שלי, שלפיה ברדוגו משתלט על זמן מיקרופון באופן חסר פרופורציה ביחס לעובדה שהוא לא עיתונאי ושלידו דווקא יושב עיתונאי – היא התרשמות שגויה שנובעת מהחום הכבד שמקפיד לפקוד את מקומותינו בחודשי הקיץ.

משום כך, כאשר הגעתי הביתה, התיישבתי מול המחשב והאזנתי לתוכנית באתר גלי-צה"ל פעם נוספת, רק שהפעם הצטיידתי בשני שעוני עצר. שעון העצר הראשון הופעל כאשר וילנסקי דיבר, ושעון העצר השני הופעל כאשר ברדוגו דיבר. ייתכן שפספסתי פה ושם כמה שניות, בכל זאת מדובר במטלה שדורשת לא מעט קואורדינציה, אולם בהתחשב בסטיית התקן הזו, להלן התוצאות.

בתוכנית של "וילנסקי וברדוגו" ששודרה ב-14 באוגוסט 2017 דיבר וילנסקי במהלך שעת שידור (כולל פרסומות, חסויות, דיווחי תנועה וכדומה) סך של שמונה דקות ושבע שניות. כזכור, לווילנסקי יש תפקיד טכני שגוזל שניות יקרות. הזמן שבו התערב בראיונות ושאל שאלות היה קצר עוד יותר.

לברדוגו, לעומת זאת, אין תפקיד טכני – הוא לא מציג מרואיינים, לא מודה להם בסוף הראיון, לא מציג את האייטם הבא וכדומה. כל תפקידו הוא לענות על שאלות ולשאול שאלות. בסך הכל דיבר ברדוגו בתוכנית במשך 15 דקות ושלוש שניות, כלומר כמעט פי שניים מווילנסקי.

לתוכנית קראו בעבר "חמש בערב", והיא נחשבה ליומן שסיכם את חדשות היום. כיום קוראים לה "וילנסקי את ברדוגו", והגיע הזמן להודות שמדובר בתוכנית אישית של יעקב ברדוגו, שבה הוא מדי פעם נותן לירון וילנסקי, ולמרואיינים שהם לא הוא, לדבר. נחמד מצדו.