"אני כופר בתפיסה הבסיסית שהיתה כאן סגירות", אמר אתמול אל"מ עופר קול, ראש מחלקת תקשורת בדובר צה"ל, בהתייחסו למידת הנגישות שהיתה לתקשורת הישראלית לנעשה בשדה הקרב במהלך מבצע "עופרת יצוקה". את הטענה כאילו הצבא יצר סגירות תקשורתית ומנע זרימה חופשית של מידע מעזה, גישה שהושמעה כבר במהלך המבצע וזכתה להדים מאז סיומו, כינה קול "טרנד".
לדבריו, הכתבים הצבאיים בישראל נכחו ב-38 שיחות עם בכירי צה"ל. עם כמה מהם הם בילו "יום-יום בטלפונים", כדבריו. את מקום העיתונאים בשטח, הסביר, החליפו מפקדים. "יצרנו מצב שבו מח"טים מהשטח מדווחים לעיתונאים", אמר קול. "אני יוצא מתוך נקודת הנחה שמח"ט שנמצא בשטח לא משקר לעיתונאי. ואם הוא לא משקר לעיתונאי, אז מה הבעיה עם זרימת המידע? לעיתונאים יצאה כמות אינפורמציה ענקית".
"תקשורת בעת מלחמה". עפר שלח (מימין) ועופר קול
אל"מ קול אמר את הדברים בערב עיון בנושא "תקשורת בעת מלחמה", שנערך במסגרת הכינוס הראשון של הפורום לאתיקה בפרסום על-שם אבנר פוקסמן באוניברסיטת בר-אילן.
קול הוסיף ואמר: "יכולתם לראות כל מה שנעשה, בכל נקודת זמן. מי שרצה לדעת מה קורה שם, אל-ג'זירה שידר 24 שעות ביממה". קול טען כי בדובר צה"ל דווקא ביקשו לאפשר כניסת עיתונאים זרים לעזה, אך גורמים אחרים, שבשמם לא נקב, מנעו זאת. "בחרנו באמירה: לתת לצה"ל לנצח ופחות לברבר", סיכם.
רות ירון, דוברת צה"ל לשעבר, שנטלה חלק אף היא בערב העיון, הביעה עמדה מנוגדת. לדעתה, אכן היתה סגירות תקשורתית בעת המבצע האחרון, ולדבריה, "לצה"ל ומפקדיו אין הלוקסוס לפעול בפריצות תקשורתית, כפי שנעשה במלחמת לבנון השנייה, אבל גם לא בסגירות תקשורתית מוחלטת, כי בסוף, אנחנו כאזרחי מדינת ישראל דורשים מצה"ל להגיד לנו מה הוא עושה, ולשם מה, כדי לזכות מאיתנו לאותה לגיטימציה שהיא הבסיס למידת האמון בינינו לצה"ל".
בן וודמן, כתב ה-CNN, מדווח מגבול עזה. 8 בינואר 2009 (צילום: נתי שוחט)
ירון הוסיפה וטענה כי על החברה הישראלית לערוך דין-וחשבון עם "חלק מהדברים שנעשו במבצע 'עופרת יצוקה' ולא סוקרו, כי לא היו שם כתבים ומקור האינפורמציה היחיד היה דובר צה"ל". לטענתה, לו היו מורשים להיכנס כתבים לעזה במהלך המלחמה, הסיקור היה מאוזן יותר.
עפר שלח, כתב "מעריב" ו"חדשות 10", הצהיר כי בערוץ 10 היה "שיח יומיומי" על דרך הסיקור של המבצע, וכי בדיונים הללו הביע את עמדותיו בחופשיות. "אני כופר בטענה שסיקרנו את נפגעי האויב פחות ממה שמקובל", הוסיף שלח. לדעתו, הסיקור היה הולם לאופי של סיקור נפגעי אויב בעת מלחמה. עם זאת טען שלח כי "כלי התקשורת בישראל פועלים תחת פאניקה קיומית", וזאת משום ש"רובם נמצאים בסוג של סכנת היכחדות, בוודאי בעיניים של עצמם". לכן, הסביר שלח, כלי התקשורת "שואלים את עצמם מדי יום לא מה אתם צריכים, אלא מה אתם רוצים".