היום לפני שבוע חולק ברחבי ישראל הגיליון האחרון של "ישראל היום" שעל עריכתו הוחתם העורך המייסד של החינמון השלטוני, עמוס רגב. שבוע הוא פרק זמן קצר מכדי לספק חוות דעת מושכלת על העבודה שעושה מחליפו, עורך חדשות החוץ והדיפלומט לשעבר בועז ביסמוט, אך מי שיעיין בתוצרת שפלטו מכונות הדפוס מבת-ים בימים האחרונים לא יוכל שלא להבחין בכמה שינויים ניכרים לעין.
השינוי הבולט ביותר הוא ההצהבה: גם תחת רגב היה "ישראל היום" צהובון, אך כל עוד לא מדובר היה בדברור אגרסיבי של יוזמה שלטונית חדשה – היה זה צהובון עייף, דהוי, טבלואיד בצבע בז' שבמידה מסוימת נדמה כי אנשיו מתביישים במרכולתו. ביסמוט שם לכך קץ: היום אמנם לא נדפסות בשער סטמפות מוגזמות המכריזות על פרסומים ראשוניים ובלעדיים, כפי שקרה לאורך השבוע (עד אתמול), אך הרוח הצהובה באה לידי ביטוי בדרכים אחרות, בוטות יותר.
"נער בן 14, כלוא בביתו כל חייו", צועקת הכותרת הראשית, הגוברת בקולניותה על "בן 14, מבודד מהעולם" העגמומית של "ידיעות אחרונות" (כותרת ראשית) ועל "בן 14, כלוא בבית" הסתמית של "מעריב" (כותרת כמעט-ראשית). הרחק מאחור היא מותירה את "בן 14 שהה בבידוד בביתו בחדרה במשך שנים, מבלי שהרשויות ידעו על קיומו" של "הארץ" (כותרת גדולה מתחת לקפל) – שלצד ציון הטענות נגד ההורים מעיזה להזכיר בהבלטה גם את הממסד ומחדליו.
מי שיקרא את הידיעה של "ישראל היום", שעליה חתומה הכתבת נצחיה יעקב, יגלה שהנער לא בדיוק היה "כלוא בביתו כל חייו", אלא לכל הפחות הוצא מעת לעת לטיולים בחצר, וכי עד 2009 התגורר עם הוריו בעיר אחרת. כותרת הכתבה מזמינה את הקוראים להתרגש: "כמו מתוך סרט אימה", נכתב בה באותיות ענק לבנות על רקע שחור, ומתחתן שוב נכתב בהגזמה שהנער "לא ראה אור יום במשך שנים".
ב"ידיעות אחרונות" משווים ומעלים: "בית הזוועות" צועקת סטמפה צהובה וגדולה הנדפסת בעמוד 2 לצד כותרת סמדר-שירית קלאסית: "הילד שאיש לא הכיר". סמדר שיר אמנם לא מספקת היום טור המדמה עבור הקוראים כיצד חש לדעתה הקורבן התורן – אבל מי יודע, אולי היא עוד עובדת על רשימה למהדורה של יום ראשון.
ב"ישראל היום" שולפים תחליף סמדר שיר. החוק אמנם אוסר על פרסום תמונותיו של קורבן עבירה בן 14, אבל בעיתונים בכל זאת נדפסים תצלומים מטושטשים שלו מאחור, מובל אל הניידת. תצלומים שלו מתבוסס בזוהמה או תיאורים מפורטים של תנאי הכליאה הקשים אמנם לא מתפרסמים עדיין, אבל לעורכי צהובונים אין בעיה לייצר פורנוגרפיה של סבל גם בלעדיהם: אם אין מידע, תמיד אפשר לשלוח עיתונאי לדמיין מה באמת קרה שם.
במקרה זה מדובר בעיתונאית. "האם הנער עוד יוכל לחייך?", תוהה כותרת טורה של חגית רון-רבינוביץ', המספרת לקוראים כי "התמונות שצולמו בדירת המשפחה שנחשפה אתמול קשות כל-כך עד שהן אינן משכנעות באמינותן. כאילו עמל עליהן תפאורן חרוץ במיוחד, שדאג לגבב ערימות של אשפה מכל סוג שרק אפשר לתאר כדי לשוות למקום מראה מוזנח, מלוכלך, לא ראוי למחיית אדם".
המגמה הזאת ממשיכה גם בכתבה השנייה שנדפסת בכפולת העמודים הפותחת, המדווחת על מותה של פעוטה שנשכחה במכונית. "לשקד הקטנה לא היה סיכוי", מקוננת הכותרת בשער; "שש שעות של גיהנום", מבטיחה כותרת הידיעה למי שיאזור עוז ויצלול לתוכה. שלום, נכתב בין השורות, קוראים לי בועז ביסמוט, ומי שיצטרף אלי למסע יתרגש ויכעס, ידמע ויצקצק. כנסו כנסו.
ביביתון
אם ביסמוט אכן רוצה להחליף את העיתונות המנומנמת של עמוס רגב בעיתונות צהובה אמיתית, יהיה עליו לאמן את עיתונאיו באיתור סיפורים בלעדיים. אריזה מחדש של מה שפורסם באינטרנט יום קודם לכן, כפי שנעשה בתקופת רגב, עם או בלי ניפוחים וסילופים, לא תספיק כדי להפוך את "ישראל היום" לעיתון שהאישיות שלו חורגת מזיהויו עם האיש שלשמו הוקם, בנימין נתניהו. כך קורה שגם אחרי מתיחת הפנים של ביסמוט, האלמנט הבולט ביותר ב"ישראל היום" של הימים האחרונים הוא לא מה שיש בו, אלא דבר מה שנעדר ממנו ומותיר חלל.
הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית, מוצא לנכון גם השבוע למתוח ביקורת על נתניהו, הפעם בשל התנהלותו בפרשת השידור הציבורי. אף שהביקורת של מרגלית עדיין רחוקה מאלו המתפרסמות בשאר כלי התקשורת, נראה שהרסן מעט שוחרר: "כל מה שאירע במאבק שהנהיג בנימין נתניהו מול משה כחלון על עתיד השידור הציבורי נצבר לערימה של מרמה והפרת אמונים ציבורית וקנוניות וכיפוף ידיים ותככים והתחמקות ואובדן אמינות וקלות דעת".
עובדי ערוץ 1 שרים את "התקווה" במהלך שידור מהדורת "מבט" האחרונה, השבוע (צילום מסך מתוך המהדורה)
קל לפספס, אבל בין שלל הסופרלטיבים שמעטיר הפרשן הוותיק על מושא קיומו של העיתון שבו הוא כותב מתחבאת גם רמיזה עבה להתחככות בפלילים – "מרמה והפרת אמונים" – שרוככה באמצעות התואר "ציבורית", שכנראה בא להבהיר שלא מדובר כרגע ב"מרמה והפרת אמונים" במובנן המשפטי, לפחות לא בעיני מרגלית. כהרגלו, במקום להסביר למה הוא מתכוון ולהסתכן בחציית גבול, מרגלית ממשיך משם למחוזות לא קשורים – במקרה זה סאדאת והסכם השלום עם מצרים, הרקורד הבעייתי של רשות השידור ותפקידה (החיובי) של הטלוויזיה בעיצוב תודעה קולקטיבית.
עורכי "ישראל השבוע" שומרים גם הם על המסורת, ונמנעים מלהבליט בכותרות את העובדה שהטור דן בנתניהו – שמו צץ לרגע בתוככי "ליד" המתייחס לח"כ דוד ביטן (ש"לא ידע למה מצפה ממנו ראש הממשלה נתניהו"). תצלומו של נתניהו נעדר מהטור, כרגיל, אך באופן לא שגור – מי שיחפש תצלום של ראש הממשלה לא ימצא כזה גם אם יסרוק את העיתון כולו, על מוספיו, גם לא בהקשרים חיוביים או ניטרליים.
למרבה הפלא, כך קרה גם אתמול ושלשום. בסך הכל סוגר ביסמוט שלושה ימים רצופים בלי תצלום כלשהו של נתניהו ב"ישראל היום" – העיתון שלפני שנתיים, בישורת האחרונה של מערכת הבחירות, 80% משעריו נשאו את דיוקנו של המנהיג. מדורו הקבוע של הכתב הפוליטי מתי טוכפלד, שבדרך כלל נדפס בלוויית גלריית דיוקנאות של פוליטיקאים שנתניהו הוא הגדול והפוטוגני ביותר שבהם, אינו מתפרסם היום.
השבועות הבאים, שבהם יתבסס העורך החדש בתפקידו וייאלץ בוודאי להכריע כיצד לנהוג במקרים שבהם לא ניתן יהיה להתעלם מקורותיו של נתניהו – אם בשל שובן של החקירות לכותרות (של כלי התקשורת האחרים) ואם בשל הביקור המתוכנן של הנשיא טראמפ – יעידו אם מדובר במגמה או בצירוף מקרים.
טראמפיתון
את דמותו ההולכת ודוהה של נתניהו מגליונות "ישראל היום" מחליפה דמות של פוליטיקאי אחר, אמריקאי, המקורב גם הוא למו"ל ולעורך: דונלד טראמפ. האופן שבו סיקרה השבוע מערכת "ישראל היום" את הסתבכותו האחרונה של טראמפ מדגים כיצד מכשיר שנתפר לצרכיו של פוליטיקאי אחד יכול לשמש בקלות, בלי קשיי הסתגלות כלשהם, גם פוליטיקאי אחר. נדמה שאם מחר יאסוף שלדון אדלסון אדם אקראי מהרחוב ויריץ אותו לפוליטיקה, ב"ישראל היום" יימצאו מספיק עיתונאים שיחתמו על כתבות וטורים שבהם יוסבר למה זה טוב ליהודים, או לאמריקאים, או לכל קבוצה שלא תהיה.
"ישראל היום", היום
"ראש ה-FBI הזמני: נמשיך בחקירה ולא נעדכן את הנשיא", מודיעה כותרת הנדפסת בחלקו העליון של שער "הארץ". "הולך ומעמיק משבר האמון בין הבית הלבן לבין ה-FBI", מדווחים אורלי אזולאי, ציפי שמילוביץ ואיתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". "אתמול הופיע בפני ועדת המודיעין של הקונגרס ממלא המקום של ג'יימס קומי, ראש ה-FBI שפוטר במפתיע, ושחק עד דק את כל הטענות שהשמיעו אנשי הנשיא טראמפ בכל הקשור לחקירת המעורבות הרוסית בבחירות בארצות-הברית".
כמו ב"הארץ", גם ב"ידיעות אחרונות" מדגישים בכותרת את הצהרתו של המחליף הזמני. ב"מעריב" מדווח על ההתפתחויות ניסן צור, בידיעה שכותרתה מבליטה דברים שכתב ראש ה-FBI היוצא לעמיתיו: "הנשיא לא יכול לפטר אותי ללא סיבה". חמי שלו, במאמר פרשנות ב"הארץ", מוסר כי "ההקבלה בין ניקסון שפיטר את חוקרו לבין טראמפ שפיטר את ראש ה-FBI בלתי נמנעת".
ב"ישראל היום", העיתון שעורכו הטרי חגג שוב ושוב את קרבתו לטראמפ (בחסות המו"ל, שמימן בנדיבות את הקמפיין של בעל ההון וכוכב הריאליטי שנעשה לנשיא), ממשיכים לדברר גם היום את הנשיא האמריקאי. אתמול דיווח החינמון לקוראיו על הפרשה תחת הכותרת "הדחת קומי: זה לא ווטרגייט" (כלומר: ההשוואה לניקסון נמנעת), בתוספת ציטוט מפי טראמפ שהסביר ש"קומי לא עשה עבודה טובה, פשוט מאוד".
"ישראל היום", אתמול
היום מפרסם דסק החוץ של "ישראל היום" עוד כותרת דברורית המציגה את המסר היומי של טראמפ ("תכננתי לפטר את קומי לפני שקיבלתי המלצה מהתובע הכללי"). הכתב החתום על הידיעה, ארז לין (וסוכנויות הידיעות), מוסר לקוראים שטראמפ אמר בראיון ל-NBC כי "מעולם לא ניסה להפעיל לחץ על קומי כדי שיחדל מחקירת הקשרים האפשריים בין עוזריו לקרמלין במהלך מערכת הבחירות". בהמשך הידיעה הוא מוסיף: "גם המשפטן המפורסם אלן דרשוביץ הביע תמיכה בהחלטה של טראמפ לפטר את קומי, ואמר כי איבד את אמון שתי המפלגות".
דרשוביץ, מפרקליטיו ומקורביו של המו"ל אדלסון ודייר קבוע בדיווחי החדשות של החינמון, אמנם קרא להתפטרותו של קומי – אבל אמר גם עוד כמה דברים. בראיון ל-CNN, למשל, הבהיר דרשוביץ שלא ראוי שנשיא הנתון לחקירת FBI ידיח את האדם העומד בראש הגוף שחוקר אותו. במאמר שפרסם אתמול באתר פוקס-ניוז הצהיר דרשוביץ כי טראמפ צריך למנות לתפקיד אדם שימשיך לבדוק את הטענות להתערבות רוסית בבחירות לנשיאות, שכן עצירת החקירה תחזק את החשדות שלפיהם מדובר במהלך שתכליתו טיוח.
דרשוביץ גם השווה בין טראמפ לריצ'רד ניקסון, שפיטר את התובע המיוחד שניהל את חקירת פרשת ווטרגייט – מהלך מרכזי בקריסה שהובילה לפרישתו הכפויה של הנשיא. "הנשיא טראמפ יכול להימנע מסיכון נשיאותו אם יעשה את הדבר הנכון כעת, אפילו אם שגה כשפיטר את קומי", כתב דרשוביץ. "כל המומחים שהביעו את דעתם על החלטת הנשיא תקפו אותו בקולניות או הגנו עליו ללא טיפת ביקורתיות. כשאירועים דרמתיים מסוג זה מתרחשים, ראשון החללים הוא הניואנס. אני בחרתי, אגב מתיחת ביקורת על החלטת הנשיא לפטר את קומי, להתרכז בעתיד".
גם "בישראל היום", כך נראה, בוחרים להתרכז בעתיד – ולהמשיך לטפח את הידידות עם טראמפ, שעד כה תיגמלה את החינמון ביחס מועדף על פני המתחרים. אם צריך, מתברר, יצנזרו שם גם את דרשוביץ.