שני חוקים חדשים באו למדינה, בסמיכות זמנים מקרית זה לזה: החוק האוסר על שידור ערוצי פורנו בטלוויזיה והחוק האוסר על עישון ב... פחות או יותר כל מקום.

זה מבחינת המחוקק. כשמסתכלים על כך מנקודת מבטו של האזרח, וליתר דיוק האזרח-המעשן-צופה-הפורנו, הרי שבן לילה נאסר עליו לעסוק בשתי פעולות שאך אתמול עסק בהן באופן חוקי למהדרין, שתי פעולות העשויות להניב - למה עשויות? הניבו לו! פעמים רבות! - הנאה וסיפוק: צפייה בפורנו ועישון.

ממעוף הציפור נראה שהתקשורת טיפלה בכל אחד משני מעשי החקיקה האלה בדרך קצת שונה. האיסור על פורנו עורר הד עצום של מאמרים בגנות הפגיעה בחירויות הפרט, בחופש העיסוק ובעוד שלל דיברות הלקוחים היישר מהחוקה האמריקאית, בעוד שהאיסור על העישון הניב ברוב המקרים דיווח חדשותי יבש.

מוזר. מוזר מאוד אפילו, בהתחשב בעובדה שיש די הרבה עיתונאים, חלקם אפילו מוכשרים, שמעשנים. מוזר בעליל, נוסיף ונאמר, שהרי המעשן המצוי עוסק בדבר העבירה שלו לפחות עשרים פעמים ביום, מכסה שגם צופה הפורנו האדוק ביותר יתקשה למלאה, ועל כל פנים יתקשה למלאה לאורך זמן.

אז איך קרה שעניינם של המעשנים נותר יתום יחסית? נציע כאן שני הסברים וטיפ לסיום.

דרך אחת להסביר את ההבדלים נעוצה בגורמים העומדים מאחורי החקיקות השונות. לעיתונות הישראלית יש אלרגיה מוכרת לחקיקה דתית. כך, למשל, פורצים מדי שנה הקרבות בזירת שעון הקיץ ושעון החורף. כמה, באמת, זה מעניין? אבל ברגע ששמים להם את הזקן והקפוטה מול העיניים, מזנקים אבירי התקשורת הישראלית על סוסיהם וממהרים להסתער.

ההסבר השני גורס ששטיפת המוח שעברנו פה ב-15 השנים האחרונות לגבי עישון חלחלה אפילו למוחותיהם של המעשנים עצמם. ההסתה נגד מעשנים היתה כל-כך אלימה (זוכרים את התשדיר ההוא, שבו הבחור המסכן מעשן באוטובוס, ונוסעים חבושי מסכות אב"כ קמים עליו להורגו?), עד שהיא גרמה לכל מעשן להעדיף להסתתר.

חבל, כי דווקא קמפיין המעשנים שלא יצא לדרך יכול להיתלות באילנות חוקתיים שאינם נמוכים מאלה של תומכי הפורנו. דמוקרטיה, רבותי, היא לא רק שלטון הרוב; היא גם, אם לא בעיקר, שמירה על זכויותיו של המיעוט. ופה מדובר במיעוט של 25 אחוז מתושבי המדינה!

אם יש צדק בעולם, הקמפיין התקשורתי שלא היה בעקבות גזירות תשס"א על המעשנים יהפוך לתנועה פוליטית. מתישהו, מאוד בקרוב, תקום מפלגת המעשנים צרת-המצע. והראשון שייטול יוזמה ויקים אותה ייהנה מקדנציה מובטחת - לו ולשניים מחבריו הטובים - על ספסלי הקואליציה. או אז יקבלו הדיונים בבית-המחוקקים שלנו צביון רציני וגורלי, כאשר בסיומו של יום, ובעצם כבר במהלכו, ייצא מן הכנסת עשן לבן.

גיליון 34, ספטמבר 2001