...להלנה היה דבר חשוב מאוד לספר לך, כי אתה יקר מאוד בשבילי.
באמת?
כן, כי אתה, בניגוד לאחרים, אין לך נפש רעה, אין לך אף פעם דברים שאתה עושה במזיד, אתה מלאך.
נכון.
אתה כולך טוב לב, אתה אנושי, אתה לא צר עין, אתה לא מקנא באף אחד, הטוב-לב שלך מתפרץ מבפנים ומשרה אווירה על כולם, אתה נפש טובה, שרק מחפשת איך לעזור לזולת בשעת צרה, תמיד ידך מושטת.

(מתוך דו-שיח בין השדכנית הלנה עמרם לכותב מדור הרכילות "שליחות קטלנית", מוסף "7 ימים","ידיעות אחרונות", 12 בספטמבר 97')

הלנה עמרם, אורחת כמעט קבועה ב"שליחות קטלנית", היא בוודאי היחידה מבין מושאי הסיקור של גיל ריבה, כותב המדור, שמוכנה לשחרר אל האוויר מונולוג מסוג זה. מסוקרים אחרים, כאלו שדיברו לציטוט וכאלו שהעדיפו ששמם לא יוזכר בכתבה זו, סיפרו סיפורים אחרים לגמרי. הם סיפרו על מניפולציות שהופעלו עליהם כדי שישתפו פעולה עם הכתב, על ראיונות שהובטחו להם ב"ידיעות אחרונות" בנושא עיסוקם, במטרה להוציא מהם בדל מידע על חייהם הפרטיים, על חדירה בוטה לחייהם האישיים, גם במושגים של מדור רכילות, ועל דברים שאמרו ושעוותו ללא הכר כשהגיעו לפרסום.

גיל ריבה, בן 23, נכנס לתפקידו ככתב הרכילות של מוסף "7 ימים" באמצע ינואר 97'. הוא הצטרף בתחילה לתחיה אדר הוותיקה, ובתוך ארבעה שבועות כבר היה חתום לבדו על המדור. לפני "שליחות קטלנית" היה אחראי על מדור הרכילות של המקומון "צומת השרון" של רשת שוקן, וכבר שם בלט בנכונותו הבלתי מתפשרת לעשות כל דבר כמעט כדי להתבלט בתחום הסיקור שלו. לכתבים שעבדו עמו שם יש זכרונות על תקופת עבודתו במקומון, הבולט שבהם הוא פרשת יחסיו עם שחקן הכדורסל דורון ג'מצ'י.

ריבה הרבה להתקשר לביתו של ג'מצ'י ופרסם עליו במדורו, "סיכות", שורה של קטעים שתיארו אותו כמי שבהזדמנויות שונות אינו שש להוציא כסף. לאחר שהתקשר לביתו של ג'מצ'י בראש השנה ושאל אותו מדוע אינו מאחל לו שנה טובה, החליט ג'מצ'י לפנות למשטרה ולהגיש תלונה על הטרדה. התלונה הסתכמה בזימונו של ריבה לחקירה בתחנת המשטרה.

הדברים קיבלו משמעות נוראה

שמו של ריבה עלה לא מכבר לכותרות בעקבות רצח ענת אלימלך והתאבדותו של בן-זוגה, דוד אפוטה. ריבה היה הראשון, ובין הבודדים, שפרסם ידיעה המרמזת על רומן שהולך ומתרקם כביכול בין ענת אלימלך לשחקן עודד מנשה. הדברים שכתב במדורו ב-14 בנובמבר 97' קיבלו מאוחר יותר משמעות נוראה. "ושלא תגידו שלא אמרנו", כך כתב. "מסתמן ומתחזק קשר תקדימי בין ענת אלימלך לבין עודד מנשה, וזאת במהלך החזרות לפסטיגל. משום מה, כל פעם שמחפשים את אלימלך מוצאים אותה עם מנשה ולהפך".

אלימלך סיפרה לרובי דואניס, אף הוא ממשתתפי הפסטיגל, על המצוקה הקשה שנקלעה אליה ביחסיה עם אפוטה בעקבות השמועה על הרומן: "היא סיפרה לי על בעיות שנוצרו ביניהם בעקבות הפרסום. הוא פרסם דבר שלא היה נכון, ואפוטה התעצבן נורא ועשה סצינות...".

איש, כמובן, לא יכול היה לחזות מראש את מה שהתרחש מאוחר יותר, אלא שהקטע ב"שליחות קטלנית" פורסם ללא תגובה וללא אפשרות הכחשה מאף אחד מהצדדים הנוגעים בדבר.

זה לא מנע מריבה לפרסם ביום שלאחר הרצח וההתאבדות כתבה קצרה בחלק החדשותי של העיתון, תחת כותרת הגג "עדות אישית". הוא סיפר בה על המצוקה שאליה נקלע אפוטה בעקבות השמועה על הרומן שמנהלת אלימלך, ועל הניסיון של ריבה עצמו להרגיע אותו. בכתבה מתאר ריבה כיצד היה אפוטה מתקשר אליו, בתקווה לשמוע ממנו כי דבר הרומן איננו נכון.

"היא היתה חוזרת מאוחר מאוד מהחזרות", כתב ריבה, "ואפוטה היה מנצל את שעות ההמתנה כדי להעביר עמי שיחות טלפון בהן ניסיתי להיות אוזן קשבת". הוא מזכיר פרסום דומה לשלו, בעניין הקשר כביכול שבין אלימלך למנשה, בשבועון הנוער "ראש 1", אך אינו מציין, ולו במלה אחת, כי דבר הרכילות פורסם לראשונה במדורו שלו.

תרגיל 69

בין כתבי הרכילות בעיתונות הארצית ובמקומונים נחשב ריבה כתב בולט ומוצלח, או ליתר דיוק, מתחרה מאיים וחסר גבולות, המחייב אותם לשנות משבוע לשבוע את מפת הקווים האדומים שלהם.

הפרסומים על דב גילהר, אז כתב חברת החדשות וכיום מגיש תוכנית הבוקר של "טלעד", ממחישים את חציית הגבולות. בפעם הראשונה שהתקשר ריבה לקבל מדב גילהר תגובה על ידיעה בדבר פרידתו מחברתו הקבועה ותחילתו של קשר עם מיכל ינאי, השיב לו גילהר: "אתה אשפה". גילהר לא תיאר לעצמו באותו שלב עד לאן מסוגל ריבה להרחיק לכת. בגיליון ה-15 באוגוסט פרסם ריבה במסגרת מיוחדת, תחת הכותרת "תרגיל 69 עם דב גילהר", תיאור מפורט עד מבוכה של חילופי דברים שנאמרו כביכול בין גילהר לבין איה לזר, בחורה שעמה יצא גילהר בפעם הראשונה. ריבה תיאר בפירוט את הנסיבות שהביאו, בסופו של דבר, לכך שלזר קטעה את הפגישה. הדברים הובאו כציטוטים מפיהם של גילהר ולזר, אף שלא הגיעו לריבה מאף אחד משניהם, ולקורא היה נדמה לרגע שהוא יושב עם טלסקופ ואוזניות ומקשיב לחילופי הדברים הפרטיים בזמן התרחשותם.

ריבה לא הסתפק בכך. שבוע אחר-כך פרסם, שוב במסגרת מיוחדת, קטע שנשא את הכותרת "תרגיל 70 עם דב גילהר", ובו הציג חילופי דברים שהיו, כביכול, בטלפון בין גילהר ללזר, בעקבות הפרסום עליהם בשבוע הקודם. הדברים הובאו כציטוטים מפיהם, כאילו הוקלטו או תועדו בצורה מדויקת:

לזר: הלו?
גילהר: שלום. איה? מדבר דב, את בטח יודעת למה אני מתקשר עכשיו.
לזר: כן, גם אני קראתי.
גילהר: האמת היא שאני לא יודע איך לאכול את זה. אני ממש לא יודע מי הדליף את כל הסיפור הזה, אבל אני יכול להגיד לך שאת צריכה לבחור את החברים שלך יותר בקפידה.

תיאור הדו-שיח בין השניים נמשך עד לסיומה של השיחה.

תרגיל 70

בעקבות הפרסום על מה שכינה ריבה "תרגיל 69", פנה גילהר אל עורכי-הדין אבנר ברק ויורם זמיר, ואלה הוציאו מכתבים לעורכי "ידיעות אחרונות" ולעורך-הדין של העיתון, מיבי מוזר, ובהם הודיעו כי בכוונתם להגיש נגד העיתון תביעה בגין פגיעה בפרטיות, הטרדה ופגיעה בשמו הטוב של גילהר. לאחר פרסום "תרגיל 70", שבו ציטט ריבה את גילהר כשהוא מנסה כביכול לשכנע את לזר לצאת עמו בפעם השנייה על אף סירובה, פנו שוב עורכי-הדין לעיתון וטענו שמדובר בדבר דיבה מוחלט. בסופו של דבר הושגה הסכמה בין שני הצדדים. הפרסומים על דב גילהר ב"שליחות קטלנית" נפסקו, והתביעה נגד "ידיעות אחרונות" לא הוגשה. בפעם הבאה שקיבל גילהר קריאה בזימונית מגיל ריבה, הוא השאיר לו הודעה כי הוא רואה בכל פנייה שלו הטרדה במובנה הפלילי וכי לא יהסס להתלונן נגדו.

ריבה מצליח בכל שבוע להכין מדור שנועזותו וחדירתו לחיי אחרים מותירה את המתחרים כמה צעדים מאחור. בשפה מושחזת ועוקצנית הוא מציג את מרבית מרואייניו, גם אלה שהוא עצמו התקשר אליהם כדי לקבל תגובה, כעדת מטרידנים שיצר הפרסום שלהם גורם להם להטריד את מנוחתו. על כפולת העמודים שניתנת לו מדי שבוע הוא פורש תמונות חושפות, מביכות ומשעשעות של סלבריטאים, בעיקר דוגמנים, ולצדם הוא מרבה בסיפורים פוליטיים, בעיקר כאלה הנוגעים למה שמתרחש בלשכת ראש הממשלה ובקרבת בני הזוג נתניהו.

תרגיל 71

מבחינה זו, גיל ריבה הוא עבור עורכי " 7 ימים" נכס שקשה מאוד לוותר עליו. הם יודעים היטב כי רבים מקוראיהם ידלגו במהירות למדור הרכילות הסנסציוני, ולא חשוב עד כמה בלעדית ומרעישה הכתבה הפותחת את המוסף באותו שבוע. זו, אולי, גם הסיבה שהם מוכנים לתת לו גיבוי, על אף שורה של תלונות שהגיעו אליהם ואל פרקליטי העיתון מאז החל את עבודתו שם. אי-הנעימות הכרוכה בתלונות - חלקן הגיעו מעמיתים בכלי תקשורת אחרים - אינה שקולה, כנראה, לתועלת שמפיק העיתון ממדורו. "הוא, בעצם, המתאבד השיעי של עורכי '7 ימים'", אומרת עליו אחת מעמיתותיו למקצוע. "הוא מתנהג כמו טירון עיתונות שמוכן לעשות הכול כדי לזכות בהערכת הממונים עליו. הוא מוכן להתאבד בשביל המדור הזה, וכבר הספיק להסתכסך עם חצי העיר".

שי בזק הוא ללא ספק המסוקר הבולט ביותר מסביבת ראש הממשלה במדורו של ריבה, ואחת הדוגמאות הבולטות לפעילותו חוצת הגבולות ונטולת האתיקה. במהלך שנת 97' הפך בזק בידי ריבה למותג רכילותי ראשון במעלה ולאישיות צבעונית שחייה הפרטיים נחשפים בפירוט מעל דפי העיתון. כמעט בכל שבוע התנוססה תמונתו של בזק במדור, ובתוך חודשים ספורים הפך הדובר, העסוק עד מעל לראש בענייני מדינה, לנער שעשועים שרמנטי ובעל דימוי של רווק מבוקש.

בסוף חודש מאי התברר לבזק, כי הופעותיו התכופות במדור הרכילות גובות ממנו מחיר יקר מדי. חוסר המעצורים של ריבה נחשף במלואו כאשר החל בזק לצאת עם ציפי גולדמן, אז רקדנית בלהקת "מיקס". ריבה דיווח במדורו כיצד נפגשו השניים במהלך חופשה באילת, ומיד אחר-כך פתח בתחקיר על המסוקרת החדשה. בזק: "עבר שבוע מאז שהכרתי את הבחורה, והיא מתקשרת אלי ואומרת, 'התקשר אלי בחור מ'ידיעות אחרונות', אמר שהוא כותב על הלהקה, דיבר אתי על העבודה בלהקה, אבל בסיום השיחה הוא התחיל לשאול שאלות עליך. קצת עניתי לו, אבל כשהבנתי שהוא מתרכז יותר מדי בך, הסברתי לו שלא לשם כך מתקיימת השיחה, והוא סגר בנימוס את הטלפון".

בירור קצר העלה ששיחת הטלפון לגולדמן לא היתה הראשונה שיזם ריבה. לפני כן הוא פנה לג'וני בגים, אחד ממנהלי להקת "מיקס", ואמר לו שהוא עומד להכין כתבה ב"7 ימים" על הלהקה, בעקבות הופעתה בטלוויזיה. ריבה הגיע למשרדו של בגים, שוחח עמו כשעה על הלהקה ועל רקדניותיה הבולטות, ואז ביקש לראות את אלבום התמונות שלה. הוא התבונן בתצלומים, ולבסוף ביקש לקחת תמונה של אחת הרקדניות. אכן, היתה זו תמונתה של ציפי גולדמן.

למדור "שליחות קטלנית" של אותו שבוע נוסף עמוד ובו נפרש "ראיון בזק עם ציפורה גולדמן", בליווי התמונה שנשלפה מהאלבום. הראיון כלל שאלות שנגעו לפגישתה עם שי בזק וליחסיה עמו. "איך את בלימודים? נראה לי ששי אוהב אותן אקדמאיות", התעניין ריבה, ומיד העיר בחביבות: "את לא רוצה להיות דוגמנית? נראה לי שזה מאוד יתאים לאופי שלך".

מיד לאחר ששמע בזק על השיחה, התקשר לארנון מוזס, העורך האחראי, ולאילון שליו, העורך. "הם אמרו לי: היא דיברה אתו מרצונה", אומר בזק, "זו היתה התשובה. אבל, אמרתי, הוא ביקש לדבר אתה על נושא אחר לחלוטין! שום דבר לא עזר, הראיון אתה התפרסם ולא הופיעה מלה אחת ממה שאמר מנהל הלהקה ומכל השאלות שנשאלה על עבודתה. זה היה מביך מאוד עבור שנינו, זה נראה כאילו היא התראיינה מרצונה, שבוע אחרי שהיא הכירה אותי. הפרסום הזה הוביל לחיטוט אינסופי בחיי. כל מי שדיברתי אתו אמר, 'אבל יש לזה לגיטימציה, היא מתראיינת בעיתון'. לא עזר כשהסברתי שזה לא כך. בסופו של דבר, הפרסום הזה היה אחד הדברים שהובילו לסיום מערכת היחסים שלנו. אני הפסקתי לצאת החוצה. היא בחורה צעירה, היא רצתה לצאת ולבלות מדי פעם ואני פחדתי מהרכילות, ובאיזשהו שלב זו היתה אחת הסיבות לסיום מערכת היחסים".

מיד לאחר שנוכח בזק מה עולל ריבה לחברתו, הוא שלח מכתב לכל כתבי הרכילות ובו ביקש מהם לחדול מהפרסומים על חייו האישיים. ריבה לא התרשם.

כחודשיים לאחר מכן החל בזק לצאת עם ליאת ורה, בת ליבואני אופנה מחיפה. "ביום חמישי יצאתי אתה בפעם הראשונה", מספר בזק. "העיתון נסגר ביום שני. בעיתון שנסגר כבר היה ראיון עם ההורים שלה".

צלצול הטלפון לשושנה, אמה של ליאת ורה, הגיע ביום ראשון. גיל ריבה היה על הקו. הוא אמר כי הוא מכין לעיתונו כתבה שתעסוק ביבוא אופנה והוא מעוניין לראיין אותה ואת בעלה על העסק המשפחתי. "מובן", אומר בזק, "שהם שמחו על הפרסום ב'ידיעות אחרונות'. הם היו באותו זמן ברמת-השרון והוא הזמין אותם להצטלם במערכת בתל-אביב. הוא סחב זוג הורים קשישים למערכת באמתלה שהוא הולך לכתוב על האופנה שלהם. הוא גם התקשר לאח שלה. רק כשהוא הגיע לליאת והחל לשאול אותה שאלות, היא קלטה באיזשהו שלב שמשהו לא בסדר".

זמן קצר לפני הראיון חזרה שושנה ורה מאזכרה. עיניה היו נפוחות והיא חששה שדמותה בתמונה לא תהיה מחמיאה. לכן הציעה לריבה תמונה משפחתית שצולמה בפתיחת החנות. ההצעה נענתה בהתלהבות.

"להבדיל מהבחורה הקודמת", אומר בזק, "את הבחורה הזאת הכרתי רק שלושה ימים לפני כן. הסיפור אתה נגמר די מהר, זה אפילו לא התיימר להיות הרומן שהוא דיבר עליו. אני ישבתי אתה באותו ערב בטלפון משותף עם עורך 'ידיעות אחרונות' וניסינו שנינו להסביר לו מה קרה. גם במקרה הזה הוא אמר, 'היא דיברה אתו מרצונה'. הפרסום הפעם היה צנוע יותר, אך מביך ובלתי הגון דיו. בני המשפחה מצאו את עצמם מככבים במרכזו של מדור הרכילות חבוקים ומחייכים. מעליהם נפרשה ההיסטוריה הקצרה של בתם בת ה-21, שהעידה בפני הכתב ש"אני נורא אוהבת שהבחור שיוצא אתי יהיה יותר מבוגר".

"ההורים שלי נפגעו מזה מאוד", אומרת בדיעבד ליאת ורה. "אמרו להם שרוצים לעשות כתבה על יבואני אופנה ועל זה הוא ראיין אותם. הם לא העלו על דעתם שהם יופיעו במדור הרכילות. הוא גם פנה אלי ואמר לי שהוא עושה כתבה על ההורים שלי. ממש לא חשבתי שאני הולכת להופיע במדור הרכילות יחד עם שי. זה קרה שלושה ימים אחרי שנפגשנו. הוא בכלל לא שאל אותי על שי, הוא שאל אותי על ההורים ועל התוכניות שלי לעתיד".

"אני מטבעי לא יוצא עם כל-כך הרבה בחורות ולא מבלה כל-כך הרבה", קובל בזק. "הבעיה היתה שברגע שניסיתי לפתח קשר עם בחורה, לאחר הפרסומים האלה, היא היתה אומרת לי: 'אתה הרי דון ז'ואן כזה, כל יום עם בחורה אחרת'. לך תסביר לה שמיד כשאתה מנסה ליצור קשר עם בחורה עושים מזה סיפור".

במסגרת התגוננותו מפני ריבה ניסה בזק להפעיל גם את עורך-הדין דב וייסגלס, אולם הגשת תביעה בעניין זה, התברר לו, איננה עניין פשוט. הוא ניסה דרך אחרת: "דיברתי עם כתבים בכירים בעיתון, התחננתי, כעסתי, איימתי, צעקתי והתחנפתי, עשיתי כל מה שיכולתי כדי למנוע פרסומים מסוג זה. כרגע אני פותח את העיתון שמגיע אלי ביום חמישי, מת מפחד שיכתבו על הפעם היחידה שיצאתי מהבית לכיוון המכולת. עכשיו, כשיש לי קשר [עם בחורה], אני מנסה לשמור עליו בסודיות וחושש מהרגע שבו זה יתגלה. אני כבר הזהרתי את הבחורה שאם יתקשר אליה בחור, לא משנה באיזו אמתלה, וירצה לדבר עלי, שתסרב. להגיד את זה לבחורה בפגישה הראשונה זה די מאיים ומפחיד. זה שלא כותבים עלי כרגע, זה רק בשל רצונם הטוב. לי אין מה לעשות בנושא".

מאמה אבוטבול

בזק יכול להתנחם בכך ש"תרגיל 71 עם גיל ריבה" לא הופעל רק כלפי בנות-הזוג שלו. שיר ביליה, במאית מקדמונים (פרומואים) בכבלים ובת-זוגו של השחקן אלון אבוטבול, קיבלה הצעה שלא ניתן לסרב לה. ריבה יצר עמה קשר ואמר לה שהוא מעוניין להכין כתבה ל"ידיעות אחרונות" על עבודתה כבמאית. היא נפגשה עמו, ובמהלך שיחתם, לאחר שנודע לחברתה מיהו העיתונאי שמראיין אותה, היא קיבלה שיחת טלפון שבה הזהירה אותה החברה כי מדובר בכתב רכילות, וכפי הנראה אין הוא מתכוון לכתוב על עבודת הבימוי שלה. ביליה סיימה את הפגישה. ב-28 בנובמבר הופיעה ב"שליחות קטלנית" ידיעה מיוחדת, ממוסגרת כרגיל, ובה מובא דבר הריונה מאלון אבוטבול.

כך הסתכם הראיון שנערך עם ביליה:
שיר?
מה?
זה נכון שאת הולכת להיות מאמה אבוטבול?
כן. קוראים לי שיר ביליה. אני בהריון בחודש שישי מאלון אבוטבול, אנחנו ביחד קרוב לשנה, ויותר מכך אין לי עניין להוסיף.

אלון אבוטבול היה מוכן להגיב במשפט אחד: "אם הוא עוד פעם יעז לעשות דבר דומה ואני אראה אותו, אני אנקוט צעדים".

ראיון אחרון?

בכך לא תמה רשימת האנשים הזועמים על דרכי עבודתו של ריבה. ב-4 באוקטובר נהרגה בתאונת דרכים ענבל פרלמוטר, סולנית להקת "המכשפות". במוסף "7 ימים" מה-10 באוקטובר 97' הופיעה כתבה שנראתה לקורא התמים כמו צירוף מקרים נדיר. "לפני שלושה שבועות", נכתב בכותרת המשנה, "העביר גיל ריבה שעות ארוכות עם סולנית להקת 'המכשפות' ענבל פרלמוטר, לצורך כתבה שתוכננה להתפרסם עם הוצאת תקליטה החדש. לפני שבוע נהרגה פרלמוטר בגיל 26. ראיון אחרון ופרידה".

ריבה שרטט בכתבה דיוקן של בחורה תמהונית, מסוממת וחסרת בית, ששוטטה עמו סהרורית בתחנות שונות בסביבת שינקין. התנהגותה והציטוטים שהובאו מפיה לא הותירו מקום לספק - פרלמוטר היתה נתונה במצב קשה, חסר שליטה כמעט. קשה היה להבין כיצד חשבו אנשי יחסי-הציבור שלה לשווק במצבה, כפי שתיאר אותו ריבה, את תקליטה החדש. והרי לפי ריבה זו היתה מטרת המפגש ביניהם.

אלא שבפי אנשי יחסי-הציבור של פרלמוטר סיפור שונה מעט. לדבריהם, הראיון לצורך קידום תקליטה החדש לא התקיים מעולם, והכתבה ב"7 ימים" נכתבה על סמך מפגש מקרי בבית-קפה בין הכתב לזמרת.

ליליאן שוץ, המנהלת האישית של פרלמוטר: "הוא פנה בתחילה לענבל וביקש ראיון. היא התייעצה אתי, והחלטנו שלא לקיים ראיון, כי זה לא היה הזמן המתאים. אחר-כך הוא ניסה לשכנע אותי והשבתי לו שוב שאין זה הזמן המתאים. אז הוא ניסה לעשות קצר בתקשורת בינינו. לי הוא אמר שהיא הסכימה, ולה הוא אמר שאני הסכמתי. דיברתי אתה במקרה והיא אמרה לי, אני עומדת לפגוש אותו, הבנתי שהסכמת לראיון. אמרתי - מה פתאום, לא הסכמתי. חשבתי שבזה הסתיים העניין. מאוחר יותר הם נפגשו במקרה בפאב. היא ישבה אתו, אבל לא ידעה שהיא מתראיינת. כל מה שפורסם כראיון אתה אחרי מותה הוא רק מאותה פגישה מקרית ביניהם. היא אמרה לי אחר-כך - כן, פגשתי אותו, דיברנו קצת, אבל הוא רוצה ראיון. היה ברור לה שאותה פגישה לא היתה ראיון ולא היתה לפרסום. אין שום אפשרות לבדוק אם הדברים שהוא פרסם בכתבה אכן נאמרו, אין לה שום אפשרות להגיב עליהם, כי היא לא בחיים. היא דיברה אתו בתום לב על כל מיני דברים. הוא התנהג כאילו שהוא מכיר אותה, הביא אתו תקליטים של 'המכשפות'. זה ניצול של המוות שלה. אם היא לא היתה מתה, זה לא היה מתפרסם. היא מעולם לא נחשפה באופן שלא קשור לעבודה שלה".

לקראת פרסום הכתבה על פרלמוטר דיבר ריבה עם אנשים שהיו קרובים לה בחייה, וגם אצלם הותיר תחושות כעס ועלבון על האמצעים שנקט כדי לחלץ מהם מידע. הזמרת והמוסיקאית אלונה דניאל, חברה קרובה של פרלמוטר, הסכימה לשתף פעולה עם ריבה לאחר שסיפר לה כי כל החברים הקרובים שלה כבר התראיינו וכי הופנה אליה על-ידי בני המשפחה. "הוא סיפר לי שראיין כבר את ערן צור ואת אלונה קמחי ושהוא דיבר עם המשפחה, כך שזה לגמרי בסדר. הוא סיפר שהוא וענבל היו חברים נורא נורא קרובים ושהם בילו יחד כמה ימים, קרוב לזמן שבו נהרגה. הוא חזר ואמר, 'ראיינתי את המשפחה, הייתי בקשר עם המשפחה', ונתן לי להבין שזו כתבה שהוא עושה כי הוא חבר. דיברתי רק מתוך ידיעה שחברים אחרים שהיו שלי ושל ענבל דיברו גם הם - ערן, אלונה, יפעתי (יפעת נץ, חברה בלהקת המכשפות; ע"ב) ואיריס אחותה. הוא ניסה לדובב אותי גם באמצעות הצגה של כל מיני סיפורים שהוא כביכול ידע על ענבל מפני שהיה קרוב אליה. כשראיתי שחלק מהסיפורים שהציג היו מומצאים לחלוטין, הבנתי שאני צריכה להיזהר.

"דיברתי אחרי השיחה אתו עם יפעת והבנתי שנפלתי בפח. הוא פשוט שיקר לי. אף אחד מהאנשים שהוא ציין לא התראיין אצלו. הוא בכלל לא היה חבר קרוב שלה, הוא פשוט ניסה ליצור אצלי אמון מלא, על-ידי זה שהוא הצהיר שהכיר אותה היטב ושהוא יכתוב עליה באהבה מלאה. אם הוא היה אומר לי שהוא כתב רכילות, בחיים לא הייתי מוכנה להתראיין אצלו. המשפחה זעמה עליו מאוד וסירבה לשתף אתו פעולה, כמו כולם, חוץ מפיקי (איריס אביטל, חברה של פרלמוטר; ע"ב) ורם אוריון, שגם אותם הוא דובב באותה דרך. הוא פשוט שיקר לנו בלי לגמגם".

הכעס של דניאל רק גבר כשקראה את הכתבה. "הוא סילף לחלוטין את דבריי. הוא חיבר דברים שאמרתי עם שאלות שלא הציג בפני. הוא גם שם בפי דברים שלא ייתכן שאמרתי, כי לא ידעתי עליהם. למשל, הוא אמר לי בשיחה, 'את יודעת, כל הכדורים האלו שענבל לקחה כניסיון על עצמה'. אני לא ידעתי על שום דבר כזה, והוא הביא בכתבה ציטוט שבו אני מתייחסת לזה. אלה דברים שבכלל לא אמרתי".

ואולי המדהים מכול הוא התיאור הבא שבפי דניאל: "היו דברים שסיפרתי לו על ענבל והוא הביא אותם בכתבה מפיו, כאילו שהם קרו לו עם ענבל. אמרתי לו שאני זוכרת שהסתכלתי על קעקוע הרקון שהיה לענבל על היד, ואמרתי לה שהוא דומה קצת לפנים שלה. ענבל צחקה ואמרה,'כן, באמת לא הורדתי שפם בזמן האחרון'. סיפרתי לו והוא צחק".

והנה הסיפור של דניאל, כפי שהופיע בכתבה של ריבה:
"כשהיתה מצליבה את ידיה על מותניה כמתגוננת, אפשר היה לראות עד כמה דומים פניה לפני הרקון השחור, שקועקע על פרק ידה.
"את יודעת שאת דומה לרקון? שאלתי אותה.
"'כן', היא אישרה, 'כבר מזמן לא הורדתי שפם'".

ענת באלינט היא סטודנטית לפסיכולוגיה ולתולדות האמנות ועיתונאית

אין תגובה

מערכת "ידיעות אחרונות" בחרה שלא להגיב על הממצאים המופיעים בכתבה זו. הנימוק שנתנה: עורכת התחקיר, ענת באלינט, היא עובדת "מעריב". מערכת "העין השביעית" מעירה כי תחקירניה, יהיה מקום עבודתם העיקרי אשר יהיה, פועלים מתוך גישה עניינית והיא אחראית שכתבותיהם לא יושפעו מהטיות קודמות. אגב, ענת באלינט אינה חברת מערכת "מעריב" ולא עבדה בשורותיו זה שמונה חודשים. בעבר כתבה והפיקה כמה כתבות ב"מעריב".

גיליון 13, פברואר 1998