"מנסים לבנות כאן מציאות מדומה, שהיא הפוכה מזו האמיתית", תקף ראש הממשלה בנימין נתניהו את התקשורת בפעם המי-יודע-כמה. הפעם הנושא הוא חיי המשפחה של ראש הממשלה, נושא שמרתק את התקשורת ומעסיק אותה, במידה רבה בזכות בני הזוג עצמם. צריך לזכור שבנימין נתניהו הוא שבחר, לפחות פעם אחת - בתקשורת כזירה להסדרת יחסי המשפחה שלו, ורעייתו גם היא לא חסכה מעיתונאים פרטים על חייה הפרטיים, על ילדיה ועל המטבח בביתה המשופץ. יחסי האהבה-שנאה של בני הזוג נתניהו עם התקשורת הם סיפור מוכר. ולאחר שורה ארוכה של כתבות וידיעות מודפסות ומשודרות על המשפחה, כתבות שציירו את המתרחש בבית ההוא באור קשה למדי, זכו בני הזוג להזדמנות לגולל את סיפורם מנקודת המבט שלהם. המקום שהוענק להם היה חגיגי במיוחד, גיליון ערב ראש השנה של העיתון של המדינה, "ידיעות אחרונות". ראיון חגיגי עם ראש ממשלה הוא בחזקת מסורת בתקשורת, הכתובה והאלקטרונית. אלא שהפעם חרג "ידיעות אחרונות", ובמקום ראיון נוקב על המצב המדיני-פוליטי-כלכלי-חברתי, קיבל נתניהו "סדרת שיחות" עם אשתו ועם רמי טל, כתב-עורך וידיד ותיק. משהו משפחתי, נינוח, חגיגי. התוצאה, צפיחית בדבש ממש, פורסמה במוסף הפוליטי של העיתון, ולא במוסף "7 ימים", מקומה הטבעי. עצם פרסום הכתבה הענקית במוסף הפוליטי סייעה לטשטש את אופיו האמיתי של המוצר.

"ביבי ושרה ומלחמתם בשמועות", היתה הכותרת. לאורך שישה עמודים דיברו בני הזוג, בלי כל הפרעה, כמעט בלי שאלות מצד המראיין. במקום שאלות הופיעו כותרות ביניים, שתיארו כל סוגיה וסוגיה: כיצד בדיוק נפגשו? על מה ירו באקדח? מתי נרשמו לנישואין? מדוע חדלו ללכת לקולנוע? וכיוצא באלה. העובדה שלא הוצגו שאלות אינה מקרית. "נוצר מה שנקרא בלשון המשפטית 'מפגש רצונות'", מספר רמי טל. "הזוג נתניהו רצו לדבר על עצמם, להציג את עצמם כמו שהם רואים את עצמם. העיתון היה מעוניין בזה, ובני הזוג נתניהו התנו את השיחה בכך שאני אראיין. הם רצו לדבר עם מישהו שלא נתפס בעיניהם כאויב, שהם לא חושדים בו, אלא מרגישים קרובים אליו". רמי טל בהחלט לא נתפס בעיני נתניהו כאויב. הוא הכיר אותו זמן רב, ואף ערך את ספרו "מקום תחת השמש", שיצא לאור לפני שנתיים. "כשאתה עורך ספר של מישהו, אתה מגיע לרמת אינטימיות מיוחדת, שבונה יחסי אמון", העיד טל על מעמדו המיוחד ב"סדרת השיחות" עם הזוג. וכידיד הוא גם נתן לבני שיחו הזדמנות לעבור על התוצאה ולאשר אותה.

אלא שרמי טל אינו רק ידיד, הוא גם עיתונאי, וככזה היה רחוק מלמלא את תפקידו. ביבי ושרה הפליאו, הפליגו וסיפרו, ואיש במערכת "ידיעות אחרונות" לא טרח לבדוק את אמיתות הטענות. החלטנו למלא את החסר, וכל רגש אי-נוחות שהיינו עשויים לחוש, בגלל החיטוט בפרטים האינטימיים של השניים, נעלם. אם הם עצמם הציגו את גרסתם בעיתון, זה נותן לנו את הזכות – והחובה – לבדוק. ואמנם, בדיקה אקראית של מקצת הטענות שלהם מעלה תמונה שונה.

כל סיפור בראיון הוצג כמלה של ראש הממשלה מול "גרסאות" המופצות בפי אלמונים

עלינו להקדים ולומר שהבדיקה שלהלן מבוססת ברובה על מקורות שסירבו להזדהות. יש אי-נוחות בכך שסקירה זו, שתוקפת את אמינות הגרסה שמסר הזוג נתניהו בראיון, נשענת על מקורות חסויים. עם זאת, קשה לצפות שבדיקה עיתונאית על פרטים אינטימיים מהסוג שנדון כאן – וגם סקירות "העין השביעית" אינן נעשות באמצעים יוצאי דופן אלא בכלים העיתונאיים המקובלים – תצליח להשען על ציטוטים פומביים. זאת ועוד, הבדיקה שלהלן נועדה בעיקר לבחון את טיב המוצר העיתונאי שהגיש "ידיעות אחרונות" ולצורך זה די בהצגת האפשרויות שעמדו לרשות המראיין – גם אם הן נסמכות על מקורות אנונימיים כדי לעמת את הזוג נתניהו עם גרסאות שמזימות את גרסתם.

כך, למשל, סיפור מערכת היחסים עם רותי בר, הידוע כ"פרשת הקלטת הלוהטת", גומד בכתבה וזכה לכינוי "נפילה". "היה מי שדאג לכך, שהנפילה הזאת תוצג כ'סיפור אהבה גדול'. זה לא היה גדול ולא סיפור אהבה", אמר נתניהו. כך הפכו ה"פושעים" מפרשת הקלטת למי שדאגו לנפח את הפרשה, שאיש לא היה יודע עליה, כידוע, אלמלא רץ נתניהו לספר. הגענו לכמה וכמה אנשים שהיו קרובים ביותר לנתניהו, והכירו את הסיפור לפני ולפנים. הם ביקשו לשמור על עילום שם, וכנהוג לומר, שמותיהם ומספרי הטלפון שלהם שמורים במערכת: "הסיפור בין רותי בר לביבי נמשך שלוש שנים. הוא הבטיח לה נישואין, זה היה סיפור רציני ביותר וממושך ביותר", סיפר אחד. וחברה קרובה לבר סיפרה: "היה סיפור גדול, והיתה אהבה גדולה. הוא אהב אותה אהבת נפש. האמת היא, שבעיקר הוא אוהב את עצמו. לא מספיק שהוא הלך פעם אחת לטלוויזיה, פגע בה ובמשפחתה, לא מספיק שאשתו צלצלה והטרידה אותה - עכשיו הוא אומר, 'היתה מעידה'. מעידה שנמשכה שלוש שנים?! אתה בא ואומר, 'לא היה ולא נברא'? איך אתה לא מתבייש? כגבר, לא כראש ממשלה, אלא כבן-אדם!". דבר הידידה. בכתבה ב"ידיעות אחרונות", מיותר לציין, לא היה לעדויות אלו זכר.

ביבי ושרה גם לא חסכו מהקוראים את נסיבות נישואיהם, לאחר שהתפרסמו סיפורים מסיפורים שונים על כך. הכתבה מתארת סיפור אהבה אידילי. "ממש מתחילת ההיכרות בינינו רציתי ילד משרה", מצוטט נתניהו. אך שוב מציעים כמה מידידיו הקרובים גרסה שונה: "ביבי ושרה נפרדו במהלך החברות שלהם שלוש פעמים והחליטו להתחתן רק לאחר שבהיותם פרודים, היא הודיעה לו שהיא נכנסה להריון ומסרבת לבצע הפלה. למעשה הוא לא אהב את הרעיון הזה. הוא התחייב להתחתן ודחה את החתונה כמה פעמים, ורק בסופו של דבר התרצה". וידידה אחרת מבהירה: "היא נכנסה להריון, והוא נכנס ללחץ".

אין שום פסול, כמובן, בנישואין בנסיבות של הריון בלתי מתוכנן, אלא רק בשכתוב העובדות ובטיוחן. תגובתו של רמי טל: "בדקת את זה? אני לא בדקתי. לא התיימרתי לתת לקורא תחקיר בפרשת ביבי-שרה. אני שימשתי מעין רשמקול: כך הם רואים את עצמם. כך הם מספרים".

ועוד הם מספרים על האידיליה מעוררת הקנאה השוררת בין נתניהו לילדיו. "אני משתדל ללכת למסיבות של יאיר, לטיולים". אך במסגרת שיחה בין ידידים מתבקשת השאלה, אם הוא משמש אב נהדר כל-כך גם לבתו הבכורה נועה, ואם יש אמת בידיעות על יחסים קשים בינה לבין אשתו השלישית, ומה מצב היחסים בינה לבין אחיה (כפי שהוכח בתחקיר שפורסם כעבור חודשיים וחצי). רמי טל העדיף שלא לשאול ולא להשיב.

ועוד פרט לא בלתי חשוב: שרה מספרת בראיון על יומו הראשון של יאיר בבית-הספר. "עשינו שמיניות באוויר כדי שלא יצלמו, אבל זה לא עזר, והצלמים ארבו לנו בכל הכניסות. כמובן שאחר-כך כתבו, שראש הממשלה ורעייתו הזמינו את הצלמים". לא מדויק. מה לעשות, ובמזכירויות מערכות בארץ זכורות הודעות שהגיעו מטעם לשכת ראש הממשלה, לעיתונאים ולצלמים, לבוא לבית-הספר ביום הראשון ללימודים, ואף צוינו שם המקום והשעה לצלמים, כדי שיהיה אפשר להשלים את בדיקות הביטחון במועד. אלא שיום לפני פתיחת שנת הלימודים הופץ תיקון מהלשכה, ובו הבהרה, שראש הממשלה מבקש שהאירוע יהיה אישי, משפחתי. אולי כיוון שבאותו יום נהרגה הנסיכה דיאנה והעולם כולו דיבר על הפפראצי הנוראים, ומישהו בלשכת ראש הממשלה הבין שאין זה עיתוי מתאים להקיף את יאיר בעיתונאים וצלמים.

ולא נשכח את סיפור יציאתם המתוקשרת של בני הזוג להקרנת הסרט "לשבור את הגלים" בסינמטק תל-אביב לפני חודשים אחדים. בכתבה ב"ידיעות אחרונות" מתוארת מצוקתם: "על סרטים הם נאלצו לוותר בעקבות ביקורת שנמתחה עליהם... בעיתונים נכתב, ששישים מאבטחים ושוטרים נכנסו עמם לאולם, כדי לשמור עליהם". נתניהו ביטל את הגרסה במלה "שטויות". נכון, אין דרך לבדוק כמה מאבטחים היו באולם, ואכן לא ליוו את נתניהו שישים מאבטחים, אך אלון גרבוז, מנכ"ל הסינמטק, מאשר שמשרד ראש הממשלה אכן רכש שישים כרטיסים לסרט. "למעשה, משרד ראש הממשלה רצה לקנות את ההקרנה כולה באותו ערב, אבל אנחנו סירבנו, מפני שכבר נמכרו כרטיסים לאזרחים מן השורה. אך מתוך אולם של 131 כסאות, נמכרו 60 למטרת בואו של ראש הממשלה ורעייתו", דברי גרבוז. וגם אותם "אזרחים מן השורה" שרכשו כרטיסים נאלצו לעבור בדיקה קפדנית בגלאי מתכות בכניסתם לאולם.

"נתניהו לא קובע איך מאבטחים אותו", הסביר טל. "הוא רואה שנכנסים אתו לאולם כך וכך אנשים, וזה מבחינתו מספר המאבטחים... את חושבת שנתניהו יודע כמה כרטיסים קונים? זה לא מעניין אותו. אותו מעניין, שלמחרת בבוקר העיתונים מלאים בידיעות שלא נעימות לו". וטל מוסיף עדות של ידיד: "נמצאתי עם נתניהו בכמה מקומות, ובשום מקרה לא ראיתי אותו עם שישים מאבטחים, או מספר המתקרב לשישים, לכן כשהוא אמר לי שזה 'שטויות', זה נשמע לי הגיוני".

נכון, ראש הממשלה אינו אחראי לסדרי האבטחה שלו, ואין הוא אשם באי-הנעימות שנגרמת לאחרים. אך כאשר הוא בוחר להתייחס לאירוע מסוים, מוטב שיבדוק תחילה את פרטי הסיפור, וכך יציג אותם במלואם. ואם לא הוא, אזי העיתונאי מחויב בכך. אך טל, עיתונאי ועורך רב ניסיון ומוניטין, לא טרח לבדוק ולו פרט אחד ממה ששמע מידידיו: "תתפלאי, לא עשיתי שום עבודת הכנה. לא התיימרתי לעשות תחקיר, אלא רק לעשות דבר אחד - לתת להם לדבר. בכל עיתון בארץ הופיעו מאות ואלפי מאמרים וכתבות, שעניינם היה ההפך - איך אנשים אחרים רואים את ראש הממשלה. הם רואים אותו כשקרן, הם רואים אותו כמתעתע, הם רואים אותו כשלומיאל, וייתכן שזה נכון. אבל יש גם מקום לתת לראש הממשלה ולאשתו בימה לומר, מה נתניהו חושב על נתניהו. הקורא צריך להבין, שזה מה שהם רוצים שהקורא יקבל".

רמי טל נותן קרדיט עצום לקוראיו, משום שלדבריו מדובר בקוראים אינטליגנטים, ששמים לב להבחנה הדקה בין ראיון לשיחה, בין נתינת בימה לזוג נתניהו להציג תמונה אידילית, לבין המציאות, שאיננה כל-כך ורודה. כל סיפור בכתבה הוצג כמלה של ראש הממשלה מול מלה של אחרים, מול "גרסאות" המופצות בפי אלמונים, "סיפורים שהופצו" או "שמועות שהסתובבו", כביכול מדובר בגל שמועות שאין בינו לבין המציאות ולא כלום. רונית ורדי, מחברת "ביבי - מי אתה אדוני ראש הממשלה?", שאינה נמנית עם חוג ידידי המשפחה, רואה את הדברים באור שונה: "זה לא נוגע לאמירת אמת או לא, זה בא ממקום אחר - הפרטים האלה, החיים שלו, הם חומרים מתוך מסע לשיווק תדמיתו של נתניהו".

אין ספק, בני הזוג נתניהו היו זכאים להשיב על השמועות, הסיפורים והידיעות העיתונאיות הלגיטימיות שפורסמו עליהם. אך מרמי טל ומ"ידיעות אחרונות" אפשר היה לצפות שיעשו זאת בצורה עיתונאית מקצועית ומכובדת, תוך התמודדות אמיתית עם הטענות - שלא כולן בחזקת "שטויות" ו"קשקוש מקושקש", כפי שהוכיח התחקיר שפורסם עשרה שבועות מאוחר יותר.

שלומית טבת היא בוגרת לימודי תקשורת

שוברים את קשר השתיקה

חודשיים וחצי לערך לאחר "סדרת השיחות" עם ביבי ושרה ומלחמתם בשמועות, התפרסם ב"ידיעות אחרונות" "תיק שרה - הסיפור המלא" של גברת ראש הממשלה. לא שישה עמודים, כמו אז, אלא שמונה עמודים, לא פחות. "על המתנות. הנהג. יחסי האנוש. הלשכה המנופחת. הספר. השררה. סדר-היום. הקנאה. היועץ. טובות ההנאה. המזכירות. ההתפרצויות. האיומים. הנשפים". ייתכן שגם במערכת העיתון היו שלא רוו נחת מנופת הצופים של ראש השנה, והמצפון המקצועי התעורר אצל כמה מהעובדים. וייתכן גם, שעצם הפרסום ההוא עורר כמה מאלו המכירים את המצב לאשורו בבית משפחת נתניהו לדבר. יומיים לפני שגיליונות "7 ימים" חולקו לקיוסקים, כבר קראו רבים את הנוסח המלא והתדיינו עליו מול כל מיקרופון ומצלמה. אפילו שאלו את המאזינים לדעתם על הסיפור ועל משמעויותיו לעתיד, בלי שאיש מהם יכול לקרוא את הדבר עצמו. במשך כמה ימים נשכחו הפעימות, התרופות לחולי סרטן, המידע הכוזב והפיטורים בענף הטקסטיל - רק שרה מילאה את כל הערוצים. העיסוק היה מציצני ובוטה, ולהצדקתו שאלו כולם, כיצד משפיעה האווירה בבית על ראש הממשלה, בבואו לקבל החלטות מדיניות וחברתיות קשות. שאלה שנותרה ללא תשובה.

המוצר הפעם היה שונה מאוד מזה שהוצג בראש השנה. לא עוד "סדרת שיחות" עם בעלי הדבר עצמם, כפי שהם רוצים שנחשוב עליהם, אלא תחקיר שהופקדו עליו שלוש עיתונאיות, שעשו לעצמן מוניטין כעיתונאיות חוקרות מן השורה הראשונה, מיכל גרייבסקי, אמירה לם ומלי קמפנר-קריץ.

ההשוואה בין המוצרים קשה, משום שהנושאים שנדונו בשיחה עם רמי טל לא נבחנו בתחקיר "תיק שרה". כמו למשל, מה חשב ביבי על שרה כשראה אותה בפעם הראשונה בטיסת אל-על, מתי היה בכיסו מספר הטלפון שלה, מה אמר לה בפגישה הראשונה וכיצד הציע לה נישואין. כאן עסקו בעיקר בכללי מינהל תקין ותקשי"ר. הוזכרה אהבת המתנות של הגברת, שמגיעה לעתים לערכים בלתי מקובלים, הוזכרו התערבותה בסדר-היום של בעלה והתנהגותה המביכה במסעות האינסופיים בעולם. רבים שרואיינו סיפרו על יחסי האנוש של אשת ראש הממשלה - עם עובדיה ועובדותיה, עם גופי התנדבות שונים ששמה נקשר בהם, עם עיתונאים ועיתונאיות; על התפרצויות זעם בלתי נשלטות; התעללויות בעובדים והפיכתם למשרתים; ועל סצינות קנאה וחשדנות. היחסים עם בעלה זכו לטיפול בהיבטים הפומביים שלהם. לא נעשה ניסיון לחדור לחדר השינה של המשפחה - ששרה וביבי עצמם הזמינו את כולנו אליו. נדונו בעיקר אירועים שהתרחשו בנוכחות קהל, באולפן טלוויזיה, בטקסים רשמיים וכו' - בקיצור, כל הסיפורים שמסתובבים בשטח כבר חודשים ארוכים, ולאף אחד לא נעים לטבול את האצבע בשלולית הזאת ולבדוק מה באמת מתרחש בה ומה איננו אלא השמצות מרושעות. כמה עניינים המוזכרים אצל רמי טל בנוסח "שמועות" או "סיפורים", כאילו היא מתערבת במינויים פוליטיים או מעיינת בלוח הזמנים של בעלה, מוכחשים שם במלת הצופן הידועה "קשקוש". ואילו בתחקיר עולה תמונה שונה על השפעתה של שרה על לוח הזמנים של בעלה ועל כושר הריכוז שלו בעבודה.

בתחקיר לא נעשה ניסיון לחדור לחדר השינה של המשפחה - שרה וביבי עצמם הזמינו את כולנו אליו

עוד במסגרת "מצא את ההבדלים": בראש ובראשונה הרבו בני הזוג נתניהו לדבר על ילדיהם הקטנים ותיארו תמונה אידילית, שכבר נדונה לא אחת בעיתונות, בעיקר בקשר למסעותיהם לחו"ל. לעומת זה, טוב עשו עורכות התחקיר, שהתאפקו מלעבור את הגבול ולא דנו בסוגיה הזאת. לא רק הציות לחוק, אלא גם, ובעיקר, הטעם הטוב הוכיחו הפעם את עצמם. חרג מהכלל הזה העיסוק בבת הבכורה, נועה, שכבר אינה  קטינה. כאן הופר קשר השתיקה, שמטרתו הראשית היתה לחסוך מהנערה קשיים מיותרים, אך התברר כמחטיא את מטרתו ואולי אף הפך אותה לקורבן כפול - לא רק של יחס בלתי מתקבל על הדעת, כמסתבר, מצד אביה ואמה החורגת, אלא גם לתחושה שהיא נושאת באחריות לשמירה על תדמיתו האבהית המכובדת.

ואם כבר מזכירים את אביה של נועה: התחקיר כולו עוסק באשתו, אך העיניים מופנות כל הזמן אליו, אם מדברים על חריגות בתקציבים, על התעללות בעובדים, על התערבות בעיסוקיו הממלכתיים - אין מנוס מהשאלה, שלא עלתה בתחקיר, והיא דומתני בעלת חשיבות עליונה: היכן הוא בכל אלה. האם לפנינו אחת הבדיחות המוכרות על הבעל-הסמרטוט-המובל-באף-בידי-אשתו-המכשפה, או שבאמת צודקים ידידיו, טל ולא מעט עיתונאים, ובעיקר עיתונאיות, הגורסים שיש גורמים סביבו - בלשכת ראש הממשלה, למשל -  המעוניינים להכפיש את אשתו כדי להסיט ממנו את האש, ואם אמנם כך, מדוע אומרים על התקשורת שהיא עוינת את ראש הממשלה.

לשכת ראש הממשלה, שידועה בדרך-כלל במהירות התגובה שלה, נאלמה הפעם דום. במהלך הכנת הכתבה היא דחתה פניות להגיב, והרי אין זאת דרישה חריגה מבחינת כללי החיים הציבוריים לקבל תשובות על שאלות, גם אם הן מוגדרות "קשקוש". אלא שצריך להודות, לא קל להתמודד עם עדותה של רחל יעקב, שבוותק שלה כמה ראשי ממשלה ונשיהם, שסיפרה בשקט אצילי ומעורר אמון על מסכת ההשפלות וההתעללות שעברה מידי גברת נתניהו. לעומתה, אגב, עדותו המוזרה ביותר של בעלה לשעבר של שרה, דורון נויבורגר, בערוץ הראשון, היתה מיותרת עד מחשידה. משום שהאיש הרי נתון בהליכים משפטיים, חסויים על-פי צו שופט, על הזכות לעשות כסף מסיפור נישואיו הראשונים. הוא הדין גם בחגי, אחיה של שרה,  שמשתדל מאוד לעשות הון פוליטי מקשרי המשפחה שלו. קשה לומר שתגובתו בערוץ השני תרמה במשהו לדיוקן שנפרש לפנינו.

בנימין נתניהו לא ממש יצא מגדרו להכחיש את הסיפור. הוא אמנם אמר ש"בשנה וחצי האחרונות אשתי, אני ואפילו הילדים נתונים להכפשות שלא ידענו במדינה. עכשיו זה פרץ את כל הגבולות והגיע לדרגת מיאוס ורשעות שלא ראוי להתייחס לזה", והוסיף ואמר, "שרה'לה, בואי, הולכים הביתה". אבל לא די בכך.

"מנסים לבנות כאן מציאות מדומה, שהיא הפוכה מזו האמיתית", קונן ראש ממשלה באוזני רמי טל. וטל עצמו ליווה את הדברים בפרשנות על משיכתו של נשוא הדיוקן לעולם המושגים האמריקאי: "(נתניהו) האמין, שהתופעה המשפחתית הרעננה והפוטוגנית שדוגמנה כבר למחרת הבחירות בצילומים משפחתיים מחויכים, שהופצו לכל העיתונים, תוסיף בונוס של אהדה לנושא התפקיד הרם במדינה. שניהם טעו. איכשהו, משהו השתבש בתרגום תופעת המשפחתיות המתקתקה מאמריקאית לעברית". אכן, גם הפעם משהו השתבש. בשיחותיהם של בני הזוג עם טל נעשה ניסיון, שעל פניו נראה נכון ומוצלח כל-כך, לספר סיפור טוב ויפה, שכולם יאהבו. עד שלא עברו חודשיים וחצי והוא התפוצץ ברעש לא נעים. ובמוקד - "ידיעות אחרונות", שברצותו העניק להם בימה נטולת פרופורציות להגיגים רומנטיים ואידיליים, וברצותו לקח את הדימוי הזה וניתץ אותו תוך שמירה על איזון כמותי פחות או יותר (שישה מול שמונה עמודים).

ההשוואה בין שני  המוצרים שהגיש העיתון לקוראיו היא השוואה בין מוצר פרסומי לבין עבודה עיתונאית, מקצועית וראויה. השעה המוקדמת שבה נעלמו גיליונות "ידיעות אחרונות" מהדוכנים ביום הופעת התחקיר מעידה שזה גם לא בלתי משתלם.

כרמית גיא

גיליון 12, דצמבר 1997