השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ מבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו דחתה תביעה שהגיש נחום מוכיח, כתב תרבות לשעבר ב"מקור ראשון", שטען כי עם העברת הבעלות על העיתון לחברת ישראל-היום בע"מ הוחלט שלא לגייסו מחדש בשל גילו ומשום שאינו דתי-לאומי.
זו הפעם השנייה בשבועות האחרונים שהשופטת גילצר-כץ דוחה תביעה של עיתונאי שפוטר וטען לאפלייתו לרעה בשל גילו. לפני ימים אחדים דווח באתר "העין השביעית" על כתב לשעבר של "פנאי פלוס" שטען טענה דומה. במקרה של "פנאי פלוס" דחתה השופטת גילצר-כץ את טענת הגילנות ואף חייבה את התובע בהוצאות בסך עשרות אלפי שקלים. גורל דומה הזדמן כעת לכתב "מקור ראשון" לשעבר.
מוכיח, יליד 1953, עבד ב"מקור ראשון" מאז שנת 2006 ככתב ועורך במדור התרבות. בתחילת שנת 2014, עם התמוטטות עסקי התקשורת של בעלי העיתון שלמה בן-צבי, ניתן צו הקפאת הליכים נגד חברת מקור-ראשון-המאוחד (הצופה) בע"מ, וזמן קצר אחר כך הועברה פעילות העיתון ל"ישראל היום". כל עובדי העיתון פוטרו, אך לא כולם נקלטו מחדש לאחר העברת הבעלות.
"לא מצאנו פגם במלה 'ותיק'. המלה ותיק באה בהקשרים חיוביים, ותק הוא יתרון ולא חיסרון"
מוכיח טען, בין היתר, כי לא היתה סיבה עניינית לפטרו, כי 95% מהעובדים שפוטרו נקלטו מחדש וכי ההחלטה שלא להעסיקו תחת הבעלות החדשה נבעה משיקולים זרים ופסולים, ובהם גילו המבוגר ואי-השתייכותו למחנה הדתי-לאומי. בכך, טען, הפרה "ישראל היום" את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. באמצעות עו"ד עדי ביבר-לקואה דרש מוכיח לקבל פיצויים בסך למעלה מ-200 אלף שקל.
ב"ישראל היום" טענו בין היתר, באמצעות עורכי-הדין רונן הורוביץ ורונן סיסו, כי הליך המיון שביצעה החברה לקליטת העובדים מחדש נעשה ללא ראיונות עמם, בשל התחייבותה לעמוד בלוח זמנים קצר. במקום זאת, הסבירו, הועברו רשימות עם שמות עובדי "מקור ראשון" מהנאמן שמינה בית-המשפט למנהלים ולאחראים המקצועיים בעיתון, שהכירו את העובדים, והם אלה שהביעו דעתם ביחס לקליטתם, וזאת מתוך שיקולים ענייניים בלבד.
אסף גלבוע (צילום: "העין השביעית")
חוות הדעת שקיבלה "ישראל היום" ממנהלי "מקור ראשון" בנוגע למוכיח היתה שונה מדעתו של התובע על עצמו, נכתב בפסק הדין. השופטת גילצר-כץ דחתה את הטענה של מוכיח כי לא התקבל מחדש לעבודה מפאת גילו, והקדישה פרק נכבד מפסק הדין להסבר מדוע. מהראיות שהובאו בפניה עלה כי מוכיח אמנם קיבל ציונים טובים ממנהלי המחלקות, אולם הבכירים בעיתון נחלקו בדעתם לגביו. בעוד אריאל כהנא, ששימש יו"ר ועד העובדים בעיתון, תמך בגיוסו מחדש, מנהל אתר nrg אלעד טנא ומנהל המערכת של "מקור ראשון" אסף גלבוע חשבו אחרת. "איש קולנוע ותיק, לא חרוץ ולא מספיק ורסטילי לצורכי התרבות של מ"ר", כתב עליו גלבוע בזמן אמת.
מוכיח טען כי הגדרתו על-ידי גלבוע כ"ותיק" מעידה על שיקולים של גילנות בהחלטה שלא לגייסו לעבודה, אך בית-הדין דחה זאת. "לא מצאנו פגם במלה 'ותיק'", כתבה השופטת גילצר-כץ. "המלה ותיק באה בהקשרים חיוביים, ותק הוא יתרון ולא חיסרון". על סמך תצהירה של ציפי קורן, מנכ"ל "ישראל היום", פסקה השופטת כי "ההחלטה של הנתבעת שלא לקבל את התובע לעבודה בנתבעת התקבלה על יסוד שיקולים ענייניים ומקצועיים בלבד. הנהלת העיתון הגיעה למסקנה, מטעמי יעילות וכדאיות ארגונית, שאין צורך להעסיק בשכר קבוע מבקר קולנוע כחלק ממערכת העיתון".
בנוסף, הוכח במהלך הדיונים כי בין עובדי "מקור ראשון" שהוחלט להעסיקם מחדש היו עובדים ותיקים ועובדים שגילם גבוה מגילו של מוכיח. "העובדה כי הנתבעת קלטה עובדים בגילאים אלו מוכיחה כי הנתבעת לא הפלתה מי מהעובדים בשל גיל", כתבה השופטת. "[...] התובע לא הביא בפנינו אף לא ראשית ראיה לאפליה מחמת גיל".
בנוסף קבעה השופטת גילצר-כץ כי ל"ישראל היום" הזכות המלאה לחסוך בעלויות באמצעות העדפת פרילנסרים על פני עובדים קבועים. מוכיח העיד כי כפרילנסר במגזין "אטמוספירה" של חברת התעופה אל-על הוא מקבל 600 שקל לחודש, ואילו שכרו ב"מקור ראשון" עמד על קרוב ל-10,000 שקל. "לכן", כתבה השופטת, "זכותה של הנתבעת להעדיף פרילנסר על פני התובע, כפי שהראתה כי בהעסקת פרילנסר יש משום כדאיות כלכלית".
בנוסף, מציינת השופטת גילצר-כץ בפסק-דינה, מוכיח לא הוכיח כי ב"ישראל היום" קלטו עובד אחר במקומו, ומשום כך "נשמטת הקרקע מתחת לטענתו של התובע כי הוא הופלה מול עובדים אחרים".
אחרי שדחתה טענות נוספות, של שני הצדדים, פסקה השופטת גילצר-כץ כי דין התביעה כולה להידחות, וכי על מוכיח לשלם ל"ישראל היום" שכר טרחת עורך-דין בסך 20 אלף שקל, ועוד הוצאות משפט בסך אלף שקל.
25482-09-14
עדכון, 30.10: עו"ד ביבר-לקואה, באת כוחו של מוכיח, הודיעה כי לדעתם פסק הדין שגוי מיסודו ובכוונתם להגיש ערעור לבית-הדין הארצי.