"הולכת להיות עבודה משוגעת", סיפר ניב רסקין בשבוע שעבר בראיון ל"ידיעות אחרונות" לקראת שידורי האתלטיקה ממשחקי ריו 2016. "אני לא הולך לבכות, כי זה באמת האירוע הכי מדהים שיש – אבל העבודה קשה מאוד. לא הבנתי כמה אני לא מבין באתלטיקה".

לאולימפיאדה הזו רסקין הגיע כדי לא להיכשל ולא לפשל. רק להישמע מקצועי עד כמה שניתן בתחום שחדש לו לגמרי. רסקין נכנס לנעליים הגדולות מאוד של מלך שידורי האתלטיקה, מאיר איינשטיין. לא עניין פשוט. "בחצי השנה האחרונה אני חי ונושם את זה", סיפר בראיון, וגילה כי נעזר באלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי ובעברו הרחוק מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית.

עבור רסקין, שדר הכדורסל המוביל (המשחק המרכזי בליגה ומכבי תל-אביב ביורוליג), האולימפיאדה הזו היא הזדמנות להתברג לרשימת ארבל-איינשטיין-וייץ, השלישייה המובילה בהיסטוריית שידורי הספורט בישראל. להחזיק מיקרופון בתחרויות אתלטיקה זו משימה מאתגרת מאוד. בערוץ הספורט בחרו בטאלנט שלהם, שהתכונן היטב לרגעים האלה. אחרי מחצית משידורי האתלטיקה אפשר לקבוע שרסקין הגיע מוכן יותר מדי, כולל עם קלישאות מהבית.

אחד משיאי המשחקים – גמר ריצת 100 מטר בכיכובו של יוסיין בולט, היה צריך להיות גם הרגע של השדר הישראלי הטרי. אבל רסקין, שכל-כך רצה, לא עמד בקצב. כך הוא שידר את החלק העיקרי של הריצה, לקראת סיומה: "האם בולט ינצח? האם בולט ינצח? בולט מנצח, בולט מנצחחחח, האגדה נמשכת, ההיסטוריה נכתבת הערב מחדש. זהב לבולט, שלישי ברציפותתתת, האגדה נמשכת, יוסיין בולט, וואוו".

זה היה שידור מאכזב מצד מי שמסומן לצמרת הגבוהה של השדרים. ההתלהבות נשמעה מלאכותית והטקסט דל.

ניב רסקין ומולי אפשטיין משדרים מאיצטדיון האתלטיקה בריו (צילום מסך)

את שיא העולם המדהים ב-400 מטר של ואן-ניקרק הדרום-אפריקאי רסקין פיספס בחצי שנייה. הפרשן מולי אפשטיין זיהה את הרגע ההיסטורי לפניו. עניין של התמקצעות וניסיון.

את ריצת 110 מטר משוכות תיאר רסקין כך: "אנחנו מתקרבים לריצה, 110 מטר משוכות סיבוב ראשון, ריצה שעברה טלטלה כששיאן העולם אריס מריט עבר ניתוח להשתלת כליה, לא צלח אותו, לא צלח במבחנים האמריקאיים. דייוויד אוליבר אלוף עולם ב-2013 נפצע גם הוא לפני הגמר, נשאר גם הוא מחוץ לסגל האמריקני לריו. שובנקוב אלוף העולם ייעדר...".

הקוראים מוזמנים להשוות את הקריינות של רסקין עם טקסט שכתב אליסף דעואל ב-ynet חודש קודם לכן, ב-16 ביולי: "ריצת המשוכות הקצרה עברה טלטלה. שיאן העולם אריס מריט, שעבר ניתוח להשתלת כליה, לא צלח את המבחנים האמריקאיים, בעוד דייוויד אוליבר, אלוף העולם ב-2013, נפצע לפני הגמר ונותר אף הוא מחוץ לסגל האמריקאי לריו. אליהם אפשר להוסיף את אלוף העולם המכהן סרגיי שובנקוב, שהשתתפותו מוטלת בספק נוכח ההשעיה הקולקטיבית של רוסיה".

בתחרות הקפיצה במוט שלף רסקין הסבר פסיכולוגי לבחירתו של הברזילאי דה-סילבה לוותר על גובה 5.98 מ', שאותו עבר קודם לכן יריבו הצרפתי לאבילני, ולהעלות את הרף ל-6.03 מ'. "הברזילאי החליט ללכת על הראש של הצרפתי", שח בעל המקרופון עם הנעליים הגדולות בלי לקלוט שזו היתה ההזדמנות היחידה של דה-סילבה לזכות במדליית הזהב (כסף כבר היה מובטח לו), החלטה שאכן הביאה לו בסופו של דבר את המקום הראשון.

אפשר להניח שגם שידור האתלטיקה הראשון של מאיר איינשטיין, באולימפיאדת ברצלונה 1992, לא היה כליל השלמות. לא הוגן להשוות בין מי שעושה את צעדיו הראשונים בתחום לבין שדר אתלטיקה מיומן ומנוסה (שש אולימפיאדות וכעשר אליפויות עולם). מצד שני, מאחורי רסקין קרוב לעשר שנים של שידורי משחקי כדורסל, הגשה והנחיה של תוכניות ספורט ואקטואליה. מדובר באחד מאנשי התקשורת המובילים בישראל, שבקי היטב בהלכות שידור, ובכל זאת נשמע כמה פעמים בריו כמו טירון.

לרסקין יש עוד הזדמנויות להשתפר. כך למשל בגמר ה-4x400 מטר גברים, בשבת לפנות בוקר. אולי כאן יצליח להביא עצמו לפסגה שהצופים יידעו להעריך ולזכור. לפני כן עדיף שיימנע מתיאורים בנאליים של רגעים היסטוריים, שלא יישמע כמי שמזייף ריגושים, ואם כבר להקריא טקסט שלכאורה נראה כמו פלגיאט – רצוי לקרוא מאמרים של כותבים נוספים, ולזקק מהם טקסט מקורי ככל האפשר. אמנם הקלישאה מציעה לא להחליף סוס מנצח, אבל אף קלישאה לא מציעה למי שזכה בנעליים גדולות מדי למלא אותן קש וגבבה.

"וואלה" תופסים טרמפ על גרטל

"לגרטל זה לא היה קורה: טעות השידור הכי מביכה בריו". זו היתה לשון ההפניה בדף הבית של "וואלה" לכתבה שסיקרה את נצחונו של מייקל פלפס ב-200 מ' מעורב. הכתבה מהבריכה היתה מקצועית מדי עבור עורכי דף הבית, ולא אטרקטיבית דייה כדי לשווק אותה לכלל הקוראים.

מה עושים? נטפלים לסעיף האחרון בכתבה, שדיווח על טעות של שדר CBS. השדר אליוט פרידמן היה בטוח שפלפס לא ינצח במקצה הזה, וגילה שטעה בגדול. אז ב"וואלה" החליטו לרתום לשמחה לאיד את שדר השחייה הישראלי בצירוף תצלום שלו, בהנחה שעצם אזכורו יקפיץ את הרייטינג. העובדה שהשם "גרטל" כלל לא הוזכר בכתבה לא עשתה על העורכים רושם.

"וואלה", 12.8.16

גם טריקים נלוזים לטובת רייטינג דמיוני כדאי לעשות בשכל ועם קצת מושג: טעות כמו זו של פרידמן אירעה לגרטל יום קודם לכן. במשחה ל-100 מטר חופשי הכריז גרטל על מקבוי כמנצח, אף שהיה זה צ'למרס שלקח את הזהב. טעות חמורה, מביכה, ולא הראשונה שלו בקריירה הארוכה כשדר מהבריכה. בבייג'ינג 2008 דיווח ש"לוכטה מקדים את צה", בעוד שצה היה זה שהקדים, ובמשחה אחר התעקש ש"הצרפתים מכים את האמריקאים שוק על ירך" (ב-4x100), אף שהמקצה הסתיים בניצחון של ארצות-הברית.

הפוסל במומו כבר מזמן לא נראה מגובנן כל-כך, בחסות "וואלה".

המדריך המלא לאכזבה של nrg

בדיווח של nrg אחרי היום השני של הישראלים במשחקים כיכבה הכותרת "המדריך המלא לאכזבה – הישראלים שוב פישלו בריו". עד לאותו רגע התחרו פחות מעשרה מבין 47 הספורטאים הישראלים, אבל ב-nrg כבר שלפו את המדריך הפיקטיבי למצב הרוח הלאומי.

אחרי סקירה של קרבות הישראלים בג'ודו נכתב בידיעה: "עברנו לבריכה והתוצאות לא פחות גרועות. זה החל עם עמית עברי" – כאן ציין הכתב את השחיינית שלא הצליחה לעלות לחצי הגמר וסיימה במקום ה-29 מתוך 100. לעומת זאת, "אחרי האכזבות של המשלחת הישראלית על מזרן הג'ודו ובבריכה, שני בלוך החזירה את הגאווה כשסיימה במקום ה-48 במירוץ אופני הכביש".

מדוע בלוך, שסיימה במקום ה-48 מ-68 מקומות, הביאה גאווה יותר משחיינית שסיימה במקום ה-29 מתוך 100? איזו מתימטיקה עקומה הובילה למדרג המעוות הזה?

הדיווח הבכייני של nrg התהפך בהמשך עם "שיא הרגש בריו", אחרי זכייתה של ירדן ג'רבי במדליית הארד, ועם "אורי ששון עשה את זה" לאחר המדליה השנייה. מה נשאר מ"המדריך המלא לאכזבות"? מתברר שמדליות הן חזות הכל, ואם אתה ישראלי שלא זכה באחת כזו במסגרת הקרקס הספורטיבי הגדול בתבל ובגללך דגל ישראל לא התבדר ברוח – באתר הלאומני nrg לא סופרים אותך. התפיסה הזאת משותפת לעוד כמה אתרים, אבל nrg הביא אותה לדיווח ילדותי ומעליב. את הקוראים יותר מאשר את הספורטאים.

נחום ברנע והקומבינה

זה מה שכתב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" ב-12.8.16: "את אולימפיאדת לונדון לפני ארבע שנים עשיתי בחברתו של מוטי קירשנבאום. תחת חסותו של אלכס גלעדי הכל-יכול דילגנו ממושב למושב באיצטדיון האולימפי עד שהתנחלנו בטוב שבמושבי האיצטדיון – בשולי המסלול, סמוך לקו הגמר. יוסיין בולט עבר על פנינו בדהרה, מהיר כמו רכבת יפנית, וחזר אלינו מנופף בדגל ג'מייקה".

מזה למדנו שבזכות פרוטקציה מאלכס ישב נחום במקום הכי טוב. וככה, בהינף וידוי סחבקי נוסטלגי משך המצליף ברנע את השטיח מתחת לרגליו שלו. בפעם הבאה שיאשים פוליטיקאים בקומבינות, כבר יימצא מי שיזכיר לו את האצבע שהכניס לעין שלו עצמו.

ערוץ הספורט מעוות ומתקן באיחור

באתר ערוץ הספורט התאכזבו מהקלע סרגיי ריכטר (סיים "רק" 14 מבין 50 ולא עלה לגמר). כל-כך התאכזבו עד שבראיון שקיימו איתו לאחר התחרות שיבשו את דבריו כפי שהופיעו בכותרת: "הגעתי לא מוכן והרסתי לעצמי". אלא שמי שהקשיב לראיון שמע שריכטר בסך-הכל אמר שהגיע לא מוכן לעמדת הראיונות כדי לדבר על הפסד.

ערוץ הספורט מדווח על ריכטר, במקור

רק לאחר מחאות מצד קוראים ואיגוד הקליעה תוקנה הכותרת (אחרי כיומיים!) ל"ייקח לי עוד זמן לעכל את זה" (ראו צילומי מסך), אבל הנזק לריכטר, שכנראה אינו מקושר לערוץ הספורט כמו נבחרת הג'ודו והשייטים, כבר נגרם.

צל"ג כפול לאתר הערוץ: גם עשה מניפולציה מטעה, וגם לא מיהר לתקן את העוול.

ערוץ הספורט מדווח על ריכטר, לאחר התיקון

התחקירון שטרם קראתם על מירי רגב

מה עשתה שרת התרבות והספורט, מירי רגב, בריו כמעט שבועיים? במה הועילה לתפקידה בשהותה שם תקופה כה ממושכת? כמה מנתה הפמליה שלה, כולל המאבטחים, וכמה עלתה הנסיעה היוקרתית והיקרה הזו למשלם המסים?

כ-30 עיתונאים ישראלים נשלחו לסקר את משחקי ריו, ועד כה אף אחד לא פירסם דבר על מהות שהותה של השרה שם, על סדר יומה, ובמה סייעה שהותה בברזיל לענייני משרדה למעט פרסום ברשת של שלל תמונותיה בתוספת תשבחות עצמיות.

באחד הסטטוסים בדף הפייסבוק שלה התגאתה רגב: "לא עליתי על טיסה לריו עד שלא חתמתי על תקציב התרבות הגדול ביותר שהיה בישראל אי פעם – שעבר את המיליארד שקלים". לפחות לגבי שאלת מימון נסיעתה הראוותנית יש תשובה.

"ידיעות אחרונות" מקדם את עצמו בעמוד 3 של החדשות

בטור הקודם חפרנו על הסיקור המעלף של "ידיעות אחרונות" בעקבות הזכייה הראשונה במדליית ארד בג'ודו. העיתון פשוט יצא מגדרו והקדיש את העמוד הראשי כולו לירדן ג'רבי, בתוספת שישה עמודים בדפי החדשות ופוסטר בעמודי האמצע. הקרנבל החריג של העיתון נמשך גם לאחר זכייתו של אורי ששון. אף שהזכייה התרחשה ביום שישי בלילה, ההתייחסות לכך בעמוד הראשי ביום ראשון היתה כאל סנסציה שקרתה אתמול.

הגדיל לעשות ynet, הזרוע האינטרנטית של "ידיעות", שבמשך כ-40 שעות ברציפות מרגע הזכייה בשישי בלילה ועד יום ראשון אחר הצהריים החזיק את הנושא בכותרת הראשית שלו, עם דיווחים מתחלפים.

בטורו ביום שישי ב"ידיעות אחרונות" שלח מאיר שלו עקיצה למקום עבודתו: "אנו היסטריים ורגשניים בכל דבר ועניין, על אחת כמה וכמה בספורט הבינלאומי שבו אנו מקבלים מדליות זהב בעיקר בקפיצות לגובה מדיכאון לאופוריה, ומתהללים במדליית ארד כאילו היינו ג'סי אוונס ומייקל פלפס גם יחד. לכך תורמת התקשורת שמאבדת כל פרופורציה ביחסה להפסדים והן לזכיות, וגם המנהיגים שלנו מיטיבים להריח את הפוטנציאל, והם מתייחסים לכל מדליה כאל כרטיס הכניסה אל משפחת העמים".

אבל על עורכי העיתון זה לא השפיע. גם לאחר שחגגו לששון ביום ראשון, הם לא הרפו. למחרת (15.8.16) המשיכו לעסוק בזכייה עם כותרת ראשית – "מס הכנסה מחכה למדליסטים", וגם עם אירוע הזיכרון ל-11 נרצחי אולימפיאדת מינכן. בעמודים 2–3 של החדשות פורסם תצלום גדול של ששון כשהוא מעיין בשער העיתון דרך אפליקציית "ידיעות אחרונות", ולצדו שליח העיתון לריו, נדב צנציפר.

"ידיעות אחרונות", 15.8.16

ההחלטה למקם את ששון והאפליקציה בעמ' 3 היוקרתי היא עדות לשיקול מסחרי מובהק. לקוראים אין שום עניין בתצלום משעמם של ספורטאי מעיין באפליקציה כלשהי, גם אם קוראים לה "ידיעות אחרונות". הבחירה הזו של "ידיעות" מסגירה, בלי בושה, את הסיבה העיקרית לסיקור הבומבסטי של הזכייה במדליות: לא היגיון ושיקול דעת, אלא המרדף אחרי לייקים, פרסום אפליקציות וחיזוק האגף הטכנולוגי.

השבוע פורסמה ב"דה-מרקר" ידיעה על שינוי ניהולי בקבוצת "ידיעות אחרונות": הגורם הדומיננטי יהיה אבי בן-טל, המנהל המסחרי של ynet, שיקבל את המושכות של קבוצת "ידיעות אחרונות" כולה. בכתבה נאמר כי מינויו מסמל את השתלטות הזרוע הדיגיטלית של הקבוצה על פעילות הפרינט המסורתית. בכל הקשור לקידום המוצרים הדיגיטליים של "ידיעות אחרונות", בן-טל יכול לסמוך על שיתוף הפעולה של רון ירון, העורך הראשי של העיתון המודפס. משמעות ההחלטה לדווח בצורה כזו, בכפולה הפותחת של העיתון, על האפליקציה החדשה, היא שבמקום לשרת את האינטרס של קוראי "ידיעות אחרונות", ירון שוב פועל למען האינטרס המסחרי של מקום העבודה.

עורך מקצועי לא היה מאפשר קידום מסחרי כה בוטה בעמודי החדשות, גם אם מדובר בפרסומת למקום עבודתו. קוראים לזה פשיטת רגל מקצועית, מוסרית. קוראים יודעים מתי אוכלים להם את הראש במקום למלא אותו במידע משמעותי ומעניין, ויש להם דרך יעילה מאוד להראות את זה. לתשומת לב פקידוני שורות הרווח של העיתון.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il