בבוקר יום ראשון ה-28 ביוני עצר צבא הונדורס את נשיאה המכהן של המדינה, מנואל סלאיה. עם המעצר, הועבר הנשיא לבסיס צבאי ליד הבירה טגוסיגלפה, ועד מהרה הועלה על מטוס לקוסטה-ריקה וסולק מן המדינה.

בכך החל משבר פוליטי חמור שנוגע לא רק להונדורס, מדינה שהעולם ממעט לשמוע עליה, אלא גם לאזור אמריקה הלטינית כולו וגם הרבה מעבר לו. על רקע זה בולט באורח מיוחד כשלונה של התקשורת העולמית, ובכללה גם התקשורת הכתובה והמשודרת בישראל, בסיקור האירועים, בהבנת המתרחש ובהסקת המסקנות העובדתיות הבסיסיות ביותר.

הונדורס, אחת מחמש המדינות הקטנות המרכיבות את אמריקה המרכזית, רצועת יבשה בין מקסיקו לאמריקה הדרומית, היא ארץ ענייה שעיקר קיומה תלוי בחקלאות, בתיירות ובכספים המתקבלים מארצות-הברית ומדינות עשירות אחרות וממוסדות בינלאומיים, וגם בכספים שאזרחי הונדורס העובדים בנכר מעבירים בחזרה למולדתם. היות שכך, על-פי המקובל בתקשורת המערבית, הונדורס לא רק שאינה נקלטת על מסכי המכ"ם של העיתונים ותחנות הטלוויזיה, אלא שהיא גם נחשבת מראש ל"רפובליקת בננות".

חיילים מתכוננים לחסום מפגינים העושים דרכם למשכן הנשיאות (צילום: Jlduron, רשיון cc-by-nc)

באופן אירוני אפשר לומר שהדבר מוצדק, שכן המונח "רפובליקת בננות" אכן נטבע כדי לציין את הונדורס לאחר שארצות-הברית פלשה לשטחה בראשית המאה העשרים, כדי להגן על האינטרסים של חברות הבננות האמריקאיות שפעלו בה כמדינה בתוך מדינה. כך או אחרת, עם פרוץ המשבר ב-28 ביוני, התקשורת לא עצרה לבחון מה מתרחש, אלא הדביקה כותרות לפי הקלישאות המקובלות ביחס למדינות אמריקה הלטינית הקטנות והעניות. ואין קלישאה מבוססת וותיקה יותר מאשר קלישאת ההפיכה הצבאית.

הצבא הדיח את הנשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות? אין זאת אלא שהצבא תפס את השלטון ושבר את הכלים בדמוקרטיה שברירית בעולם השלישי. כך הסיקו כלי התקשורת בארצות-הברית ובאירופה, והעיתונים ותחנות הרדיו והטלוויזיה בישראל מיהרו לשכפל את הממצא הלא-בדוק: הפיכה צבאית.

טעות אחת בלבד טעו הכותבים, העורכים והשדרים: בהונדורס לא היתה הפיכה צבאית. הצבא לא תפס את השלטון וסילוק הנשיא סלאיה לא היה שבירת הדמוקרטיה בהונדורס.

הסעיף החקוק בסלע

נחזור לאותו בוקר של ה-28 ביוני 2009. הנשיא סלאיה התכוון לערוך משאל עם במטרה לזכות באפשרות להתמודד לנשיאות בפעם השנייה. הבחירות הכלליות אמורות להיערך בסוף נובמבר 2009. החוקה בהונדורס קובעת בפירוש שאדם יכול לכהן כנשיא פעם אחת בלבד, לתקופה של ארבע שנים ולא יותר. הסעיף המדובר, סעיף 239 בחוקה, הוא אחד הסעיפים היחידים שמוגדרים בחוקה כ"חקוקים בסלע", כלומר סעיפים שאין אפשרות לשנותם. החלטתו של סלאיה לערוך משאל על התמודדות אפשרית שלו לכהונה שנייה היא הפרה של הסעיף המיוחד הזה.

הן הקונגרס והן בית-המשפט העליון של הונדורס (כולל הרכב של בית-המשפט המשמש בית-דין עליון לעניין בחירות לנשיאות) קבעו שהניסיון לערוך את משאל העם הוא לא-חוקי. גרוע מכך: הוא הפרה של החוקה וניסיון משתמע לשנות "סעיף חקוק בסלע", קרי מזימה לקעקע את אושיות החוקה של הונדורס. למרות סדרה ארוכה של דיונים ולחצים, התמיד הנשיא סלאיה בכוונתו לערוך את המשאל.

כשהצבא, בהוראת בית-המשפט, תפס קלפיות ופתקי הצבעה, סלאיה וקבוצה מתומכיו פרצו לבסיס הצבא שבו היו החומרים המוחרמים, וסלאיה אף פיטר את הרמטכ"ל, הגנרל רומיאו ואסקס ולאסקס. שוב התחוללה התנגשות בין הרשויות: בית-המשפט העליון פסק שלפיטורים אין תוקף.

הפגנת אלפים נגד הנשיא סלאיה (צילום: giggy, רישיון cc-by-nc)

חברי קונגרס, משפטנים ומומחים בדקו ומצאו שאין בחוקה דרך להדיח נשיא בהליך של Impeachment כמו בארצות-הברית. לא היה גם בסיס להצעה שעלתה לרגע להכריז על מנואל סלאיה כמי שחלה עליו "אי-מסוגלות נפשית". נותר מוצא אחד בלבד: בית-המשפט העליון הוציא צו מעצר נגד הנשיא המכהן ושלח את הצבא לבצע את הצו. הצבא נשמע לרשויות החוק (מה גם שבהונדורס הצבא הוא גם המשטרה) ועצר את הנשיא. המעצר בוצע ברגע האחרון: שעה לפני שהקלפיות היו אמורות להיפתח, בבוקר יום ראשון. העילה: ודאות קרובה לכך שהנשיא מתכוון לקעקע את החוקה.

בהמשך היום ומאז פרוץ המשבר התגלתה הדמוקרטיה בהונדורס במלוא הדרה. הצבא לא תפס את השלטון, החוקה לא הושעתה (כפי שקורה בהפיכות צבאיות). רוברטו מיצ'לטי, נשיא הקונגרס, איש מפלגתו של סלאיה, הושבע לתפקיד נשיא זמני, עד לבחירות. אושר תאריך הבחירות, ב-29 בנובמבר, ובית-המשפט העליון אישר את העובדה שהוא אכן הוציא צו מעצר נגד מנואל סלאיה.

כעת מדובר על אפשרות להקדים את הבחירות, כדי לסייע למערכת להתאושש מהזעזוע. מיצ'לטי אינו יכול להיות מועמד לנשיאות. הוא "שרף" את עצמו במודע. בכך שהוא כיהן אפילו יום אחד כנשיא, הוא פסול מלהתמודד על הנשיאות, לפי אותו סעיף 239 של החוקה.

נשיא הונדורס לשעבר סלאיה (משמאל), יחד עם נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס. סלאיה הגיע למנגואה שבניקרגואה לאחר שגורש מהונדורס (צילום: לשכת נשיא אקוודור, רישיון cc-by-nc)

עד כדי כך מדובר בסעיף "חקוק באבן", שכשנשיאים בהונדורס נוסעים לביקור במדינה זרה קשה למצוא פוליטיקאי שיחליף אותם ליום או לשבוע. כל מי שרואה את עצמו מתמודד על הנשיאות אי-פעם בורח מהמינוי הזמני כמו מאש. מיצ'לטי "נשכב על הגדר" כדי להגן על החוקה ועל הדמוקרטיה במולדתו. הרמטכ"ל, רומיאו ואסקס ולאסקס, לא תפס את השלטון והסטטוס שלו לא השתנה בשום אופן. כל מה שקרה הוא שהרשות המחוקקת והרשות השופטת קבעו, בהליך חוקי, מושכל ומוקפד, שראש הרשות המבצעת עבר על החוק בדרגה שמסכנת את החוקה, את השלטון, את המדינה ואת הדמוקרטיה הנוהגת בה.

הונדורס מתמודדת עם המשבר. אין ספק שהיא תצא ממנו מחוזקת, כפי שכתוב בסמלה הלאומי , "חופשייה, ריבונית ועצמאית".

השלכות בינלאומיות חשובות, הנוגעות גם לישראל

למשבר יש היבטים בינלאומיים חשובים, הנוגעים גם לישראל. מנואל סלאיה ביקש להשתלט על המדינה מתוך המערכת, על רקע שותפותו עם נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, שעשה הכל כדי לגרור את הונדורס לברית ה-ALBA בראשותו, ברית אנטי-אמריקאית, אנטי-מערבית, אנטי-דמוקרטית, פרו-קובנית, שהיא גם התומכת העיקרית של איראן ונשיאה מחמוד אחמדינג'אד.

הנפט של ונצואלה וכספי הסיוע במזומנים שהגיעו לידי סלאיה ומקורביו עמדו להפיל מדינה נוספת בידי צ'אבס, והדבר נמנע. צ'אבס עדיין מאיים בפלישה להונדורס ומנסה להלך אימים על הדמוקרטיה האמיצה, שקמה על רגליה האחוריות.

התקשורת הישראלית לא הבינה זאת גם ימים לא מעטים לאחר ההתרחשויות הדרמטיות. רק כעת, כשלושה שבועות לאחר סילוקו של סלאיה, מתחילה גם ארצות-הברית לפענח מה אירע ומה המצב האמיתי בהונדורס, וזאת לאחר התבטאויות אומללות של שרת החוץ קלינטון ושל הנשיא אובמה. ייתכן מאוד שהונדורס היא שדה הקרב שבו החלה נפילתו של הוגו צ'אבס. מעטים זוכרים היום שהאזור בישר גם את ראשית סופו של נפוליאון בונפרטה, שהובס במרד העבדים בהאיטי.

מפגין נגד סלאיה מניף כרזה נגד ההטיה של התקשורת המערבית בסיקור הנעשה בהונדורס (צילום: giggy, רישיון cc-by-nc)

כרזה בהפגנה נגד הנשיא סלאיה, המכוונת נגד התמיכה בו מצד התקשורת האמריקאית. בכרזה ראשי התיבות CNN מתורגמים כ"רשת החדשות של צ'אבס" (צילום: Jlduron, רישיון cc-by-nc)

אולם בניגוד לאירועי האיטי בראשית המאה ה-19, ההתפתחויות המרתקות בהונדורס מתרחשות בעצם ימינו, בשנת 2009. בהונדורס יש עיתונות תוססת, תחנות רדיו פעלתניות ומסורת פוליטית של מעורבות והשמעת קול. אין מדברים בה שפה אקזוטית נדירה אלא ספרדית, השפה הרביעית בתפוצתה בעולם (אחד מכל שבעה אזרחי ארה"ב דובר ספרדית כשפה ראשונה).

מי שקרא את עיתוני הונדורס הזמינים באינטרנט בשבוע שלפני הדחת סלאיה יכול היה להבין לאן הדברים מתקדמים. עיתונאים יכלו, גם לאחר פרוץ המשבר, לפנות לשגרירים לשעבר בהונדורס, לאנשי אקדמיה בארץ וגם לישראלים המכירים את הונדורס ואפילו את השחקנים העיקריים במשבר, ולקבל תמונה נכונה ומדויקת יותר מאשר שעתוק אוטומטי של שגיאות התקשורת האמריקאית והאירופית.

הסטיגמות בדבר "רפובליקת בננות" – בתוספת בורות וקורטוב של גזענות – הכשילו את התקשורת בארץ, כמו ביתר המדינות הנאורות.