עיתונאים יקרים,
אלו זמנים קשים. בעודכם קוראים איגרת זו, מתפרסם מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2009, מחקר שבוצע במכון הישראלי לדמוקרטיה, וקובע כי אמון אזרחי המדינה בתקשורת הישראלית צנח לשפל חסר תקדים של 34%. רק 34% מאזרחי המדינה סומכים עליכם, כלומר עלינו, התקשורת הישראלית. רק בשנת 2004 השיבו 51% מהנשאלים בסקר שהם סומכים על התקשורת הישראלית. שליש, שליש מהציבור הישראלי איבדנו תוך חמש שנים. זה נורא.
גם המצב בתוך מערכות העיתונים בכי רע. המשבר הכלכלי שהעולם נקלע אליו, בשילוב עם המשבר בעיתונות המודפסת שהחל עוד בתחילת העשור, מכה בלב המערכות. עיתונאים מפוטרים, צלמים נשלחים הביתה או נדרשים לחתום על חוזים דרקוניים, עורכים ומשכתבים מתקבלים לעבודה תמורת שכר נמוך במיוחד. העיתונאים שעדיין לא פוטרו (הם יפוטרו בקרוב, לא לדאוג) נאלצים לבצע עבודה של שניים ושלושה עיתונאים. גם האינטרנט אינו חוסך את שבטו מהעיתונות המודפסת, שרצה כאחוזת אמוק בניסיון להדביק את קצב העדכון הבלתי פוסק של הרשת, של הפייסבוקים, של הטוויטרים האלו. זה נורא.
(צילומים מקוריים: פלאש 90; עיבוד תמונה: "העין השביעית")
אבל יש אור בקצה המנהרה. אגודת העיתונאים בתל-אביב ניצבת כחומה בצורה ומגינה על העיתונאים. לאגודת העיתונאים היסטוריה מפוארת. התארגנות ראשונה של עיתונאים בתל-אביב במסגרת של אגודה מקצועית עצמאית נוצרה מתוך מצוקה, מצוקה שאינה שונה בהרבה מזו שאנו חווים כעת.
היא החלה בשנים 1934–1935. באותן השנים התחום המקצועי של העיתונאים היה למעשה פרוץ. או מופקר. או שניהם. העיתונאי היה משולל זכויות ומעמד וחסר הגנה מקצועית בכל הנוגע לתנאי העבודה (שכר, שעות העבודה, קביעות, תנאים סוציאליים). מאז הקמתה ב-11 בינואר 1935 ועד היום רשמה אגודת העיתונאים בתל-אביב הישגים מרשימים, ומ-27 עיתונאים שהיו חברים בה בעת הקמתה, היא צמחה למפעל מפואר ובו כ-1,300 עיתונאים (בשנת 2004).
בסעיף 2.2 לתקנון האגודה נקבע כי אחת המטרות שלשמן הוקמה האגודה היא "לפעול ולהיאבק כאיגוד מקצועי למען זכויות העיתונאים העובדים או פועלים באמצעי התקשורת השונים, קידומם המקצועי, תנאי עבודתם ושכרם, איגודם המקצועי, זכויות היוצרים שלהם וייצוג נאות".
לא היינו מזכירים זאת אילולא היינו מרגישים שבכמה מערכות עיתונים תנאי עבודתם ושכרם של העיתונאים נרמסים. אגודת העיתונאים בתל-אביב היא האיגוד המקצועי שלכם, היחיד שפועל למענכם. אגודת העיתונאים בתל-אביב היא הגוף שיעמוד לצדכם בזמן מאבק (בשביל זה אתם משלמים דמי חבר. אתם בעצם שוכרים את שירותינו כדי שנעמוד לצדכם). זה הזמן להצטרף לאגודת העיתונאים בתל-אביב.
לרשות אגודת העיתונאים בתל-אביב עומדת קרן שביתה המחזיקה יותר מ-150 אלף שקל. אני כותב אליכם כדי לבשר לכם שלא נהסס להפעיל אותה כדי להגן על זכותכם המוסרית להילחם ואף לשבות במטרה להשיג תנאים צודקים והוגנים יותר, תנאים שיכבדו את המקצוע ואת אלו שבחרו לעסוק בו.
אבל לא עכשיו. עכשיו אנחנו משפצים. את בית אגודת העיתונאים בתל-אביב. אז לקחנו את כל הכסף מקרן השביתה. תשבתו אחר-כך, מה בוער?
שלכם, תמיד לשירותכם, בכבוד רב ובידידות אין קץ,
אגודת העיתונאים בתל-אביב
מחקר: עיתונאים אוהבים לבהות בקומוניקטים
ביום שלישי האחרון פירסם כאן חנוך מרמרי את רשמיו מהדרכים הנפלאות של העיתונים לרמוז לנו כיצד עלינו לאהוב את אהובינו לקראת יום האהבה. נראה ש"הארץ" התקנא ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", וביום רביעי פירסם בעמוד האחורי של העיתון מחקר.
כותרת הגג של הידיעה היתה: "מחקר חדש לרגל ט"ו באב: גברים בוהים בנשים במצטבר שנה שלמה מחייהם". בידיעה נטען כי "את המחקר, שממצאיו התפרסמו אתמול בעיתון 'דיילי טלגרף', ערך מכון קודאק לנס ויז'ן, והשתתפו בו 3,000 בני-אדם בגילאי 18 עד 50".
לא אייגע אתכם בפרטים ואגש היישר לשורה התחתונה. לא מדובר במחקר, כי אם בסקר. הסקר בוצע באנגליה, ולכן לא בוצע "לרגל ט"ו באב". המחקר שאינו מחקר לא נערך על-ידי "מכון", כי אם על-ידי חברה בת של חברת קודאק, המתמחה בייצור ומכירה של עדשות למשקפיים. ככל הנראה היא שילמה עבור המחקר, שאינו מחקר כי אם סקר, כיוון שהיא מוכרת עדשות למשקפיים שדרכן אנשים בוהים – גם בנשים.
בשום מקום באתר של קודאק לנס ויז'ן אין קישור למחקר שאינו מחקר. אי-אפשר לדעת איך הוא בוצע, על-ידי מי ובאיזו שיטה. ייתכן שעוזר המנכ"ל הלך ושאל כמה שכנים שלו. לך תדע. העיתונות הבריטית בלעה את הגימיק היטב, וכמעט בכל העיתונים התפרסם מה שנראה כמו הודעה לעיתונות.
אפשר רק להצטער ש"הארץ", שבעבר עמד בחזית הפרסומים העיתונאיים על אודות מחקרים מדעיים, בחר לפרסם הודעה מטופשת לעיתונות של גוף מסחרי, תוך שהוא מצמיד לה תארים מופרכים ("מחקר"), ממציא סיבות להפקתה ("לרגל ט"ו באב") ומצטט אותה בלי לשאול את עצמו: איך בדיוק מגיעים למסקנה שגברים בוהים מדי יום בנשים במשך 43 דקות (43 דקות; לא 42. לא 44) וכמה אמינות יש לייחס ל"מחקר" שקובע כי אתר הבהייה המועדף על גברים הוא סופרמרקט.
אחרי הכל, ידוע לכל שגברים מעדיפים לבהות בנשים בפקקי תנועה. במקרה אני מחזיק הודעה לעיתונות של חברת נתיבי-איילון, שביצעה "מחקר" ומצאה בדיוק את זה. בטח תקראו על זה מחר, ב"הארץ".