ישיבת בעלז, היום בירושלים; חיילים מחפשים אחר שרידי כלי הטיס שיורט, אתמול בדרום (צילומים: יונתן זינדל וצפריר אביוב)

כלי תקשורת בלתי מאויש

אתמול סביב השעה 15:00 דיווחו אתרי האינטרנט על כך שמטוסים של צה"ל יירטו כלי טיס לא מאויש שחדר למרחב האווירי של ישראל. "שני מטוסי קרב מדגם F-16I הפילו הבוקר מטוס קטן שחדר לשטח ישראל מעל שטח פתוח באזור יער יתיר. על-פי הערכות הצבא, המטוס לא המריא מרצועת עזה ולא נשא עימו חומרי נפץ", דיווח ynet. ב-18:30 העלה דובר צה"ל לחשבון היוטיוב שלו סרטון המתעד את היירוט: שמונה שניות מטושטשות של נקודה המתפוצצת בתוך כוונת. הבוקר, בידיעה הראשית של ynet, מדווח כי "ערוץ אל-מיאדין, המקורב מאוד לחיזבאללה, דיווח כי 'המל"ט חדר לעומק של 100 קילומטרים ועורר מתיחות בישראל'. במקביל, בג'יהאד-האסלאמי ברצועת עזה אמרו כי הם לא אחראים לשיגור כלי הטיס, שהופל אתמול בדרום הר חברון, אך לא שללו את האפשרות שארגונם מחזיק מל"ט דומה". המידע הזה נכון להיום. מחר, אולי עוד שעה, ייתכן שיגיע מידע אחר. ואולי לא.

התקרית מגיעה היום לכותרות הראשיות של כל עיתוני הדפוס המרכזיים בישראל. כרגיל, הדיווחים והפרשנויות נכונים לאתמול, אולם גם אם נוספו מאז פרטים חדשים, התימה המרכזית – המשמשת את העיתונים גם כדי להצדיק את תשומת הלב המיוחדת שהם מעניקים לאירוע – נותרה על כנה: זו הפעם הראשונה שכלי טיס לא מאויש מגיע ממערב ולא מצפון; למעשה לא אחראים הפלסטינים, אלא חיזבאללה, ובמשתמע – האיראנים.

"לראשונה חדר מל"ט לישראל מכיוון הרצועה ואסף מודיעין", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", וכותרת המשנה מספרת על "כלי הטיס, שבא מהים התיכון, שהה באוויר חצי שעה בטרם יורט על-ידי צה"ל"; "מל"ט איראני בשמי ישראל", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות"; כותרת המשנה מספקת לוח זמנים של התקרית; "יירוט בשמי הארץ" היא הכותרת הסתומה של "מעריב", וכותרת המשנה מסתיימת במלים: "לפני כחודשיים רמז נסראללה: יש הפתעה בדרך"; "מזל"ט שחדר לשטח ישראל הופל על-ידי חיל האוויר בצפון הנגב", נכתב בכותרת של "מקור ראשון", וכותרת המשנה מציידת את הקוראים בהצהרה פתטית של ראש הממשלה; "הערכה: המל"ט יצא מלבנון; הופל 30 ק"מ מדימונה", נכתב בכותרת של "ישראל היום".

הפרשנים – עפר שלח ב"מעריב", אלכס פישמן ב"ידיעות" ועמוס הראל ב"הארץ" – מדווחים כי בצה"ל לא ממהרים למסור פרטים על האירוע ושומרים על עמימות, אולם כולם (הראל מותיר פתח צר לאפשרויות אחרות) תמימי דעים כי מדובר בכלי טיס איראני ששוגר על-ידי חיזבאללה, וכי מטרתו הראשית ואולי היחידה היתה איתות לישראל על אודות יכולות החיזבאללה. הפרשנים הצבאיים מעירים על התרופפות ההרתעה שיצרה מלחמת לבנון השנייה בקרב ארגון הטרור השיעי ומזהירים מפני התלקחות קרובה בגבול הצפון. יש מי שמזכיר כי טיסות מודיעין כאלו שכיחות – מהכיוון ההפוך, כשחיל האוויר הישראלי מבצע אותן בשמי לבנון.

ניכר בפרשנויות בשלושת העיתונים הוותיקים כי נכתבו במהירות, אולי אפילו בחיפזון, וכי ערכם התזונתי מבחינת מידע מוצק דל למדי (אם בשל קוצר ידם של העיתונאים ואם בשל אורך ידה של הצנזורה הצבאית). עם זאת, ניכרים בהן המיומנות והניסיון של הכותבים, המסוגלים להגיש לקוראים גם מנה מהירה של מזון דל-קלוריות בסגנון קולח ובתיבול ראוי של דברי רקע והערכות מלומדות.

על רקע זה בולט הסיקור שמעניק לתקרית החינמון "ישראל היום", הנפוץ בעיתוני ישראל (או למצער: הנחשף שבהם), שמצליח לספק לקוראיו את מלוא התמורה לכספם: הסיקור שלו הוא העשיר ביותר בבומבסטיות והדל ביותר במידע. "דרמה בשחקים", נכתב בכותרת הגג לראשית על שער העיתון. הכותרת הראשית מעצימה את הדרמה כשהיא מזכירה את הקרבה לכור הגרעיני, וכותרת המשנה מצטטת גם את ראש הממשלה וגם את שר הביטחון, המספקים את האנטי-תוכן המקובל ("נמשיך להגן", "נשקול תגובה").

הידיעה הראשית עצמה, שחתומים עליה שלושה כתבים, נפתחת במשפט הפתטי הבא: "דווקא אתמול, ביום הסמלי כל-כך מבחינתנו, 6 באוקטובר – 39 שנים בדיוק אחרי פתיחת מלחמת יום הכיפורים – כלי טיס זר, שיצא כנראה ממדינת אויב, טס חצי שעה בשמי ישראל, לפני שיורט". צירוף המקרים חסר המשמעות הזה (בלעדי!) מודגש לפחות שלוש פעמים בכפולה הפותחת של העיתון.

החידוש היחיד שכתבי "ישראל היום" מציעים לקורא הוא השימוש המסורבל, המחקה את העגה הצבאית, בראשי התיבות כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) במקום מל"ט (מטוס ללא טייס) המקובל. ברם, גם בזה הם אינם מתמידים. גולת הכותרת של הידיעה היא הדיווח על כך ש"התקשורת הבינלאומית דיווחה אתמול בהרחבה על הפלת המל"ט המסתורי" (מסתורי, הו!) ואפילו "ציטטה את חשבון הטוויטר של חברת-הכנסת מירי רגב" (זה באמת כתוב ב"ישראל היום", זו לא בדיחה. בעצם, עזבו). יש אפילו ציטוט של שופר התעמולה האיראני המאשים את האמריקאים בשיגור המטוס (דיווח מיוחד!).

שיא הנלעגות מגיע בבחירה של עורכי העיתון לוותר כליל על פרשנות בטחונית (או אחרת) פרי עטו של בעל מקצוע המתמחה בכך, ולהעניק את הטור השמור לכך לאהרון לפידות, יחצן לשעבר ועורך בכיר בעיתון. "ההפלה מצביעה על כך ששמי המדינה בידיים טובות", מפרשן לפידות, שלפני 20 שנה ערך את בטאון חיל האוויר. פעם חייל, תמיד חייל. אם הרקע שלו בתעופה צבאית הכשיר אותו למתן פרשנות לתקרית הנוכחית, לפידות מסתיר את הדבר היטב. הפרשנות מתחילה במשפט "בואו נחשוב לרגע על תסריט דמיוני, כי נכון לעכשיו צה"ל לא משחרר פרטים על הפלת המל"ט אתמול". זו התמצית של מה שמספק היום, ולא רק היום, "ישראל היום": תסריט דמיוני הנשען על המיית לבם של הכותבים ושל שולחיהם, ולא על אותם מטרדים ארורים – הפרטים.

קצת בוץ על המסלול

העימות הטלוויזיוני הראשון בין המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב מיט רומני לבין המועמד הדמוקרטי, הנשיא המכהן ברק אובמה, הסתיים בקביעה נחרצת של אמצעי התקשורת בארה"ב, ואחריהם בישראל: רומני "ניצח". אמנם, עצם העיסוק בהדבקת תוויות "ניצחון" או "הפסד" לעימותים כאלו, ועצם הנטייה התקשורתית לאחוז בעימותים כאלה כראי של המירוץ לנשיאות, ועצם הראייה של ההליך הדמוקרטי כמירוץ – ובכן, מעידים על חולשתה המובנית של הנפש האנושית כפי שהיא מתגלמת בעיתונות חופשית. כך או כך, חלפו כעת די ימים, שעות, דקות ושניות כדי שהעיתונים התומכים באובמה ("הארץ", במידה פחותה ומטעמים אחרים גם "ידיעות אחרונות") יוכלו להכריז על שינוי מגמה. כתמיד, העיתונות האמריקאית ידעה לספק לכך עוגן עובדתי, או לפחות תירוץ.

"האבטלה בארה"ב ירדה לשפל מאז 2009", מכריזה כותרת דיווח של נטשה מוזגוביה על שער "הארץ". "אחרי התבוסה הצורבת בעימות מול רומני, קיבל אובמה זריקת עידוד דווקא מנתוני האבטלה, שירדו מתחת לקו ה-8%", נכתב בכותרת המשנה, ואילו לשון ההפניה לטורו של חמי שלו, פרשן העיתון לענייני מערכת הבחירות, היא "חגיגות הניצחון הסתיימו מוקדם מהצפוי". החגיגות הן כמובן אלו של תומכי רומני, והעובדה שאותה כותרת בדיוק היתה מתאימה גם כתיאור לחגיגות של שלו עצמו בשבוע שעבר, אחרי העימות המתוקשר, אינה מפריעה לפרשן הוותיק הזה, שכבר פיטר את רומני פעם אחת, מלחזור לתלם האידיאולוגי שלו.

וב"ידיעות אחרונות": "זינוק בירידה" היא כותרת ידיעה של אורלי אזולאי בעמ' 6. "הניצחון המוחץ בעימות מול אובמה נתן לרומני דחיפה גדולה בסקרים – כולל במדינות מפתח כמו וירג'יניה ופלורידה. אלא שגם במטה אובמה מצאו סיבה לחייך: נתונים חדשים שהתפרסמו חשפו כי האבטלה ירדה לשפל של שלוש שנים וחצי". נכון, הפרשנים הישראלים יכולים לטעון להגנתם כי הם רק מתחקים אחרי העליות והמורדות התכופים בקמפיין, ואפילו לתרץ כי הם בסך-הכל מהדהדים את הדיווחים והפרשנויות שהם קוראים וצופים בהם בתקשורת האמריקאית. אולם אם במקום לעסוק ב"קמפיין" היתה העיתונות בוחרת לעסוק בענייני מהות, לא היה צריך לעסוק בהתגוננות ותירוצים.

ויש כמובן גם "ישראל היום", העיתון המפגין את ההטיה החמורה ביותר בדיווח על מערכת הבחירות, שכן כאן אין מדובר בהעדפה אידיאולוגית, אלא בתיאום מופלא עם עמדותיו של הבעלים של העיתון, איל הקזינו שלדון אדלסון. בחינמון לא נזקקים לזינוקים או ירידות; שם רומני מעולם לא נעצר. "המומנטום של רומני" היא הכותרת על השער, המפנה לדיווח של בועז ביסמוט: "הניצחון של המועמד הרפובליקאי בעימות נושא פרי: מתחיל להוביל במדינות מתנדנדות. מחלוקת סביב נתוני הירידה באבטלה".

עוד קצת בוץ על המסלול

"נתניהו נזף בברק על חוסר התיאום במגעים עם ארה"ב", נכתב בכותרת ידיעה של יהונתן ליס בשער "הארץ". "שני הצדדים סירבו להתייחס לתוכן הפגישה בסופה", כותב ליס.

"נתניהו וברק: הנזיפה", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "ראש הממשלה זימן את שר הביטחון לשיחת נזיפה: 'פעלת מול ארה"ב בניגוד להנחיותי'. אבל בלשכת ברק לא מתרגשים: 'ברק לא מקבל נזיפות. גם לא מנתניהו'".

"נתניהו וברק נפגשו: נמשיך לשתף פעולה", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "נפגשו אמש כשעה וחצי", לשון כותרת המשנה, "פירסמו הודעה משותפת: 'שר הביטחון רואה עין בעין עם רה"מ את ההתמודדות עם איראן ואת ניהול היחסים עם ארה"ב בהובלת רה"מ".

לכבוד החג

1. שני הצהובונים הישראליים המרכזיים עוסקים בהרחבה ברצח שאירע אתמול באילת, עת עובד מפוטר המתואר כבעל בעיות נפשיות ורקע של שנאת ערבים רצח את סגן השף ממוצא ערבי שפיטר אותו. "פני הטירוף" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות"; "סרט אימה במלון באילת" היא זו של "ישראל היום". "הסוציולוג זיגמונט באומן התארח בפסטיבל רגאיי בספרד והפציר בצעירים להפסיק במחאה שמבזבזת משאבים ולהשקיע בהקמת קואופרטיבים ומוסדות חדשים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של עמירה הס בעמ' 6 של "הארץ".

2. על שערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מצולמים ילדים אוחזים בדגלי שמחת תורה (וב"ידיעות" גם בספר תורה מיניאטורי). "שמחת תורה באווירה קרירה", נכתב בכותרת של "ידיעות". בזו של "מעריב" נכתב פשוט "שמחת תורה". על שער "הארץ" מתפרסם תקציר דיווח של ניר חסון שפתר את תעלומת הכיתוב על "אבזם מסתורי": "השם 'כינרת' שמופיע על החגורה אינו אלא שמה של הקבוצה מאורוגוואי בתנועת הנוער הציוני. הסירה היא פשוט סמלה ההגיוני של הקבוצה שזה שמה".

3. "מהומות בהר הבית: ערבים יידו אבנים על כוחות המשטרה", נכתב בכותרת ידיעה ב"מקור ראשון". יעל פרידסון מדווחת כי מאות השתתפו ביידוי האבנים ופוזרו באמצעות רימוני הלם. "בשעה שראש הממשלה בנימין נתניהו מתמוגג מנחת לנוכח העניין הרב שעורר ברחבי העולם סימון הקו האדום על גבי הפצצה האיראנית, הקהילה הבינלאומית מגלה עניין גובר בסימון הקו הירוק בין ישראל לשטחים הכבושים", נכתב במאמר המערכת של "הארץ".

עושים לביתם

מוסף החג של "מעריב" היום

על שער "ידיעות אחרונות", מעל לכותרת "מסי, מאחוריך", מודפס תצלום של החייל השבוי המשוחרר גלעד שליט, לבוש בבגדי הספורט של קבוצת כדורגל ספרדית. הכיתוב מפנה ל"טור מיוחד מברצלונה" במוסף הספורט. בעמ' 10 מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "ערב טוב אשדווווד!". "קיסריה? מעתה אמרו אשדוד: האמפיתיאטרון החדש בעיר נחנך אמש בהופעה של שלמה ארצי. היה חשמל באוויר", נכתב בכותרת המשנה. הידיעה עצמה נפתחת בציטוט משיר של ארצי ובתמונה המצורפת נראה הזמר, שהוא גם, בין השאר, בעל טור בעיתון.

גליון החג של "מעריב" הוא גיליון פרידה – "הכתבות והטורים שעושים היסטוריה כבר 64 שנה, 'מעריב'", נכתב בכותרתו, מעל תצלום שחור-לבן המכסה את כל השער של ילדה קטנה בעלת חזות מזרחית, עטוית בלויים, המחלקת את גליונות העיתון המדווחים על העלאתם לגרדום בקהיר של משה מרזוק ושמואל עזר.