בחודשיים האחרונים שטף את כיכר תחריר בבגדאד גל מחאות רחוב המוניות, כמעין גל שני של ה"אביב הערבי". המפגינים מיקדו את זעמם בעיקר סביב ה"אזור הירוק", מתחם גדול בלב בגדאד שבו מרוכזים רוב מוסדות השלטון עוד מימי סדאם חוסיין, מרכז העצבים של השלטון העיראקי. הם דרשו מראש הממשלה חיידר אל-עבאדי לפטר את חברי ממשלתו המושחתים ולהקים ממשלה מקצועית.

על המחאה בבגדאד ניצח איש הדת השיעי מוקתדא א-סדר, מנהיגו של אחד הזרמים הדתיים והפוליטיים החזקים ביותר בעיראק מאז הפלת משטר הבעת'. א-סדר הוציא את חסידיו לרחובות ושלט בהם באופן מעורר השתאות משך כל גל המחאה, הלא-אלים ברובו, ובכלל זאת בחמשת ימי שביתת השבת מול בניין הפרלמנט בסוף מרץ ואף בפריצה הדרמטית לפרלמנט העיראקי, לאחר שהבטחותיו של אל-עבאדי למינוי ממשלה חדשה לא קוימו. גם אם הפריצה היתה רגע של אובדן שליטה, היא הסתיימה באלימות ונפגעים מועטים יחסית.

אחת הדמויות המרכזיות בתסיסה העממית העיראקית נותרה בצללים: פלאח אל-פדלי, מגיש תוכנית האקטואליה והפרשנות היומית "היום בערב" בערוץ הלוויין השיעי הליברלי "אל-פייחא", המשדר מסולימאניה. בתוכניתו, ששודרה ברציפות מאז ינואר 2015, שימש אל-פדלי כמוכיח בשער וכחושף קלונם ועוולותיהם של הפוליטיקאים העיראקים, ובעיקר של ההנהגה הדתית-פוליטית השיעית השולטת במדינה.

אל-פדלי, שיעי בעצמו, לא הסתפק בתלונות כלליות על השחיתות ועל העירוב המסוכן בין סמכות דתית לבין שררה פוליטית. הוא הקדיש את תוכניתו, ובפרט את דברי הפתיחה, לטענות ממוקדות ומבוססות נגד בכירי השלטון בעיראק בגין מעשי השחיתות שלהם. בשפה המדוברת, בטון נרגש ודרמטי ותוך שימוש בטרמינולוגיה דתית שיעית הוא קשר בין שחיתות הפוליטיקאים לבין התשתיות הקורסות במדינה והשירותים הציבוריים הכושלים. "לא נוותר לאף מושחת", הדגיש אל-פדלי שוב ושוב, וביקש מהפוליטיקאים שקלונם נחשף: "אם כל מה שאמרתי שקרי ושגוי צרו קשר עם המערכת, אבל אם יש אמת בדברי אל תטרחו לצלצל".

פלאח אל-פדלי (צילום מסך)

אל-פדלי לא חסך את שבט לשונו מן הדרגים הגבוהים ביותר של ההנהגה השיעית בעיראק, הנחשבת כמעט חסינה מביקורת. בפתח אחת מתוכניותיו האחרונות קבע: "אין במקומותינו מפלגה שמסרסרת בדת, בסמכות אנשי הדת ובשמו של הנביא יותר מן 'המועצה האסלאמית העליונה'. בפועל, מנהיגי המפלגה הזאת חיים בארמונות הפאר של סדאם". בפרפראזה על ביקורתו הידועה של אחד מחבריו של הנביא, אבו ד'ר אל-גפארי, על הארמון שבנה לעצמו הח'ליפה מועאוויה, אמר אל-פדלי: "סדאם גזל את כספו של העם. אם הארמונות הללו היו שייכים לאבות אבותיכם הרי שמדובר בבזבזנות, ואם מדובר ברכושו של העם הרי שמדובר בבגידה. ואתם בוגדים בפני אללה".

אל-פדלי לא היסס לתקוף את כל ההנהגה העיראקית השיעית ובראשה מפלגת השלטון א-דעווה, מפלגתו של ראש הממשלה אל-עבאדי:

על אילו רפורמות אתם מדברים? החרבתם את המולדת ואתם יושבים על ההריסות [...] הרפורמה צריכה לבוא מגורם אחר, שידיו אינן מזוהמות בדמם ובהונם של העיראקים. מפלגה כזאת עוד לא קיימת, ואם תוקם נהיה הראשונים לתמוך בה [...] אנו זקוקים למפלגה חדשה, לדם חדש ולחוק בחירות חדש [...] יש לקבל החלטה על-פיה האנשים הללו, שהרסו את המדינה, לא ישתתפו עוד בשלטון בעיראק ולא יותר להם להעמיד עצמם לבחירה. מספיק!".

סגנון ההגשה הישיר לא היה פרי מקרה או גחמה: אל-פדלי ביקש לעקוף את התקשורת הממסדית ואת התקשורת הפרטית, הנמצאת בידיהן של מפלגות פוליטיות, ולדבר ישירות אל אזרחי המדינה. לשיטתו, השחיתות בצמרת אינה יכולה להיוותר בגדר שמועה כללית ולא מבוססת העוברת בחוגי האליטה; יש לפרוט אותה להאשמות אישיות וממוסמכות הנגישות לכל האזרחים. גישתו של אל-פדלי הוכחה כיעילה בהנעת הציבור העיראקי, וסיפקה במשך חודשים את חומר הבעירה העיקרי במחאה העממית נגד ממשלת אל-עבאדי.

"אם כל מה שאמרתי שקרי ושגוי צרו קשר עם המערכת, אבל אם יש אמת בדברי אל תטרחו לצלצל"

עם זאת, אל-פדלי לא זכה ליהנות מפירות עמלו. ערוץ הטלוויזיה הפרטי שהעסיקו, "אל-פייחא", החל לקבל איומים מגורמים בממשל העיראקי עם פריצת האירועים בבגדאד. הפוליטיקאים שהיו מטרה לחציו של אל-פדלי נקמו את נקמתם, ובסוף חודש מרץ הורדה תוכניתו מן המרקע. זמן קצר לאחר מכן נאלץ אל-פדלי לעזוב את עיראק מחשש לחייו. בפוסט הבהרה בפייסבוק הוא הודיע כי הערוץ אחראי להדחתו, והכחיש את טענותיה של הנהלת הערוץ כי גיבתה אותו ותמכה בו כלכלית. הוא התחייב כי ימשיך להיאבק למען אזרחי עיראק ושחרורם מסבלם המתמשך.

הסתלקותו של אל-פדלי מעיראק היא ניצחון חשוב למושחתים שחששו לשלטונם ויראו מביקורתו הפומבית האמיצה. עיראק אולי הפסידה חייל אלמוני בקרב על דמותה, אך המחויבות האזרחית של אל-פדלי תשמש אבן דרך לכל אלה שיובילו את המחאה הציבורית בעיראק בעתיד.

עידן בריר הוא דוקטורנט בבית-הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית המתמחה בעיראק ובמיעוטים במזרח התיכון