אתמול, עשרים דקות לפני שבע, נחתה בתיבת הדואר האלקטרוני שלי הצעה: להצטרף בשעה שבע בערב לשיחת ועידה עם בלוגרים שבה יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, "יעדכן אותם באופן אישי על ההתפתחויות האחרונות במלחמה נגד החמאס". נתניהו מדבר עם בלוגרים? איך הוא לא מפחד משאלות קשות ונוקבות בנוגע לנעשה בעזה? החלטתי לברר את הסוגיה. חייגתי למספר הטלפון האמריקאי כדי להצטרף לשיחת הוועידה והמתנתי בסבלנות עד שזו החלה.
את האירוע יזם הארגון One Jerusalem, שאתר האינטרנט שלו בשפה העברית מסביר ש"כאשר החלו הדיווחים לזרום משולחן המשא-ומתן בקמפ-דייוויד על כך שירושלים נמצאת בסכנת חלוקה, החליטה קבוצת אנשים ישראלים ואמריקאים להניע מהלך שייצור מנהיגות בינלאומית שתעלה מהשטח ותיתן דחיפה לרעיון שימורה של ירושלים כעיר מאוחדת תחת ריבונות ישראלית". גלישה קצרה באתר מגלה כי הוא עמוס בקטעי וידיאו, דיווחים וידיעות על תמיכה בישראל, ובאופן כללי נראה שרוב תכניו צבועים בצבעי הימין הישראלי.
את שיחת הוועידה ניהל אלן רוס, נשיא הארגון, שהבהיר בתחילה כי נתניהו "יתדרך אותנו על המצב בעזה וכן יענה על כמה שאלות". עוד לפני שהעביר לנתניהו את זכות הדיבור שאל רוס, "האם הקרב נגד חמאס הוא קרב מקומי או בעצם אתם נלחמים במלחמה בשם העולם המערבי כולו, שיש לה השלכות בינלאומיות?".
השאלה של רוס נתנה את האות ל-30 דקות שבהן נתניהו כמעט שלא שוחח על המלחמה בעזה. למעשה, לא היה כל קשר בין ההצהרה כי נתניהו "יעדכן באופן אישי על ההתפתחויות האחרונות במלחמה נגד החמאס" ובין תוכן השיחה. תחת זאת הקדיש מנהיג הליכוד את רוב השיחה להדגשת נקודה מרכזית אחת – חמאס הוא לא יותר מאשר מוצב קדמי של איראן במזרח התיכון (לצד החיזבאללה בלבנון), ומכאן שישראל לוחמת את מלחמתו של העולם המערבי נגד משטרים אסלאמיים קיצוניים. "המלחמה שלנו היא מלחמה צודקת כיוון שיש לה מטרה צודקת ואנחנו משתמשים באמצעים מוצדקים, לעומת המלחמה של חמאס שהיא מלחמה לא צודקת כיוון שהמטרה שלהם היא להשמיד את מדינת ישראל והאמצעי שלהם הוא ירי על אזרחים חפים מפשע".
תחילה לא הבנתי איך זה שאף אחד לא שאל את נתניהו איך ירי הקסאמים והגראדים – מציק, מעיק, מסוכן ובלתי מקובל ככל שיהיה – מאיים להשמיד את מדינת ישראל, אבל אז החלו להישאל השאלות. הבלוגרים הזדהו, והסתבר שרובם המכריע (לפחות בקרב אלה שהציגו שאלות) הם נציגים של הצד הימני במפה הפוליטית האמריקאית.
נתניהו נשאל אם לדעתו, לאור המלחמה, החזון של שתי מדינות לשני עמים נקבר סופית; האם זו היתה טעות לסגת מעזה והאם הממשל בישראל מתכונן לקראת החלפת הממשל בארה"ב ולשינוי במדיניות של ממשל אובמה ביחס לנעשה במזרח התיכון. רק בלוגר אחד העז לסדוק את האידיליה כאשר הזכיר שנתניהו הצביע בעד הנסיגה מעזה, אלא שאז שיסע אותו רוס, נזף בו ואמר: "האם אפשר בבקשה להתרכז בשאלות בנוגע למדיניות? מתנהלת כאן מלחמה!".
נתניהו הספיק לענות על שאלה נוספת שעסקה בגלעד שליט והבהיר שהוא אינו מתכוון לענות על שאלות הקשורות בחייל החטוף. בסוף ענה על שאלת הסיכום של רוס, שהחזירה את הדיון לזירה האיראנית, תוך שהוא מאפשר לנתניהו לשוב ולהצהיר כי האתגר הגדול ביותר של העולם במאה ה-21 הוא למנוע ממשטרים אסלאמיים קיצוניים גישה לנשק גרעיני.
בסך-הכל הקדיש נתניהו כמחצית השעה לעדכון הבלוגרים על הנעשה כביכול בעזה, בעוד שבפועל לא עשה זאת כלל וכלל, למעט ההצהרה כי הנעשה בעזה הוא ההגדרה הקלאסית של "מלחמה צודקת". נוסף לכך, ענה על כחמש שאלות מהקהל ועל ארבע שאלות של רוס.
רבות דובר על כך שאחד היתרונות הגדולים של הבלוגרים הוא שהם אינם עיתונאים: הם אינם חייבים לשמור על קשר עם המקורות שלהם, ולכן הם לא עושים להם הנחות; הם שואלים שאלות קשות שעיתונאים רבים עשויים להרגיש ש"לא נעים" לשאול, הם עצמאיים במחשבתם ובדרך שבה הם מסקרים את המתרחש. אלא ש"תדרוך הבלוגרים" של נתניהו מראה את הצד השני של המטבע: נתניהו מגיע עטור תהילה כראש ממשלה לשעבר המפנה חצי שעה מזמנו היקר כדי לדבר עם כמה בלוגרים זרים. מלווה בשומר ראש זועף הדואג שלא ישאלו אותו שאלות לא נעימות, הוא פוצח בנאום שכל קשר בינו ובין נושא העדכון קלוש במיוחד, וזוכה מצד המארח והשואלים ליחס המזכיר את היחס שהוא זוכה לו במצודת זאב ולא בבית סוקולוב.
עכשיו ברור יותר מדוע נתניהו אינו חושש משאלות קשות ונוקבות בנוגע לנעשה בעזה. כחייל בשירות האומה, כאשר הוא נקרא לדגל הוא נושך את השפה ועונה על שאלות קשות כמו "איך ידידי ישראל יכולים לעזור כעת למדינה".