לפנות בוקר, בצלילה היומית אל האינטרנט, אני מגיע שוב ושוב אל אתרי העיתונות שם. המבוך האלקטרוני מוביל בלחיצת מקש מ"עיתונים מקוונים" (Online) אל עיתון חדש שרק עכשיו עלה לרשת בדרום-קרולינה, ה"צ'רלסטון נט".
דפדוף מהיר בעיתון, שהוא המהדורה האלקטרונית של ה"פוסט אנד קורייר", מגלה: החומר מקומי, כמו שמקומונים אמריקאיים יודעים להיות. הסיפורים מחוברים למציאות של בית המשפט המקומי ושל עסקות נדל"ן חדשות בפרברים.
אפשר לא רק לקרוא (זה די משעמם), אלא גם לשגר להם - עכשיו ומיד - ברכה לרגל הופעתם באינטרנט, חוות-דעת או כל משוב אחר, שהם בוודאי צמאים לקבל מן הקוראים. נכון שתמיד אפשר היה לשלוח מכתב למערכת, אבל עכשיו הפעולה הזו הפכה קלה ונוחה. יש להם גם בעלת טור, אלסה מק'דואל, שבלחיצת כפתור אפשר לקרוא לא רק את הטור שלה מהיום, אלא גם את ארכיון הטורים הקודמים שכתבה, אם מישהו מתעניין.
איור: עדי צחור
בחלל האלקטרוני העצום של האינטרנט אפשר לרחף מדרום-קרוליינה היישר אל העדכון היומי של מגאזין החדשות "טיים", אל כותרות סי.אן.אן ואל ה"ניו-יורק טיימס", ששולח את הקורא בקלות רבה גם אל ה"בוסטון גלוב". יורד שם שלג, וקר, ואני חוזר בנקישה מהירה אל רשימת העיתונים המקוונים המתפרסמים באסיה. בסוף אני חוזר לירושלים, לעלעל בעמודיו האלקטרוניים של ה"ג'רוסלם פוסט".
בבוקר אני בודק את העובדות: פחות מחודש ימים לאחר רצח יצחק רבין ז"ל, כבר מנו במערכת ה"ג'רוסלם פוסט" יותר ממיליון "כניסות" של קוראים אל המהדורה האלקטרונית של העיתון. מיליון בני-אדם מכל רחבי תבל הקישו על המקלדת והגיעו אל דפי העיתון האלקטרוני, הכולל כ-40% מן החומר המופיע במהדורה המודפסת של העיתון.
ה"פוסט" היה אחד מחלוצי העיתונות האלקטרונית בישראל. יחד איתו חדר לעידן האלקטרוני עיתון העסקים "גלובס", שמאז מחצית 1995 מגיש לקוראיו בארץ ובעולם מידע רב על עולם העסקים הישראלי. מערכת מיוחדת מתרגמת את החומרים לאנגלית ומעצבת את העיתון. בימים אלה החל גם "הארץ" בהפעלת מהדורה אלקטרונית.
בעולם כולו נחשב כיום המעבר לעיתונות אלקטרונית לעיסוק הלוהט ביותר בתחום התקשורת. מדי יום נכנסים לתחום שלושה עיתונים נוספים ברחבי העולם - כך קובע סטיבן אאוטינג, בעל טור יומי במהדורת האינטרנט של השבועון האמריקאי "אדיטור אנד פבלישר".
קצב הגידול מרשים: העיתון האלקטרוני הראשון נולד בטקסאס, ארה"ב, בשנת 1982. אולם התנופה הגדולה התרחשה במקביל לפריחת רשת המחשבים הבינלאומית בשנים האחרונות. בסוף 1993 היו רק 20 עיתונים מקוונים, בסוף 1994 היו מאה, ובסוף דצמבר 1995 כבר העניקו יותר מ-600 עיתונים בעולם שירות מקוון לקוראיהם. בסוף 1996 יגיע המספר לאלפים. אם לא יחול מהפך בכיווני ההתפתחות הנוכחיים, יתחברו עד סוף המאה מרבית עיתוני העולם לרשתות התקשורת הממוחשבת.
לטבוע באוקיינוס המידע
אין להם ברירה, לעיתונים, אלא לחדור אל תוך האינטרנט. בעל כורחה נסחפה העיתונות המודפסת, השמרנית מטבעה, עם הגל האחרון של חידושי הטכנולוגיה. מאז שנות ה-50' מוצאת עצמה העיתונות מוכה וחבולה מידיהם של אמצעי התקשורת האלקטרוניים, הנוגסים נתח אחר נתח מעוגת הקוראים, ומה שגרוע יותר - מעוגת המפרסמים.
מהלומה נוספת צופים לעיתונים בדו-קרב מול הטלוויזיה ב-1996: אם תתמשש הערכתה של חברת ההשקעות האמריקנית "וורוניס, שולר ושות'", תהיה זו השנה הראשונה בתולדות המדיה בארה"ב, שבה תזכה הטלוויזיה בנתח פרסום גדול יותר מאשר העיתונים. ב-1995 עוד התנהל מאבק צמוד - 36.9 אחוז מעוגת הפרסום הופנתה לעיתונים, 36.7 אחוז לטלוויזיה; השנה נצחונה של הטלוויזיה יהיה ברור.
אם לא די לעיתונות הכתובה במהלומות הטלוויזיה, החלה מתפתחת גם הרשת האלטרנטיבית להעברת מידע: מהירה, חובקת עולם, קלה לגישה - ובעלת יכולת ליצירת קשר אינטראקטיבי, המייצר מענה מיידי לצורכי הידע של הקורא ומספק נגישות מיידית ונוחה אל מאגרי מידע בעולם כולו.
לרשתות הללו כבר היו גם "סקופים": בינואר 1994 הקדימה תקשורת מנויים ברשת האלקטרונית-המסחרית "פרודיג'י" את סוכנויות הידיעות ואת רשת סי.אן.אן בדיווח על רעידת האדמה בלוס-אנג'לס. בתוך דקות הפכה הרשת למקור מידע, אמצעי למסירת ד"שים לבני המשפחות וגורם מסייע בהכוונת כוחות ההצלה.
האינטרנט, אותה רשת תקשורת בטבורה של אוטוסטרדת המידע הבינלאומית (הכינוי המועדף, לדידי, הוא אוקיינוס המידע: אין שם כמעט תמרורים, ואפשר לטבוע בקלות), החלה מצטיירת איפוא כסיוט של העיתונות. מי ירצה לקרוא עיתון, אם בהקשה על המקלדת יוכל להגיע מיד למידע גולמי ומעודכן, למסמכים מקוריים ולעדכונים מכל רחבי העולם, כמו גם לתצלומים ולקטעי וידאו? כדי שלא ליפול קורבן לאמצעים החדישים, החליטו העיתונים על צעד מהפכני מבחינתם: לעבור - במקביל למהדורות המודפסות - לעיתונות האלקטרונית.
המהלך הזה איננו נטול סיכונים: האינטרנט קורצת, אבל עדיין לא ברור אם היא נושאת עימה גם רווחים. עולם הפירסום עדיין איננו יודע איך לאכול את אמצעי התקשורת החדש. חברת "נילסן", זו שהתמחתה במדידת שיעורי הצפיה בטלוויזיה, החלה בנסיונות למדוד את מספר משתמשי האינטרנט, כדי להציג אמת-מידה הולמת למפרסמים, אך אלה הם גישושים ראשונים בלבד.
ההכנסות מן האינטרנט עדיין לוטות בערפל, אבל חלק מן העיתונים כבר למדו משהו על הקוראים בעידן החדש. מתברר שהשינויים הטכנולוגיים המהירים לא שינו תפישות וגישות בסיסיות: הקורא נותר שמרן.
מרבית הקוראים, מסתבר, אינם מעוניינים לפשפש בחומר הגלם או ברצף ארוך של טקסט, אלא במידע ערוך כמו זה שהורגלו לקבל בעיתון המודפס: עם עמוד ראשון, כותרות, כותרות משנה ותצלומים. בקיצור, חומר מעובד כמו בעיתון הישן והטוב. העיתון האלקטרוני אימץ משום כך את "מטאפורת העיתון" - למרות שמדובר ביצור מסוג אחר, המרצד על צג המחשב, שקשה לקרוא אותו ליד שולחן האוכל או מעל ההגה ברמזור.
הטכנולוגיה של האינטרנט מאפשרת מעבר מהיר מקטע לקטע, הרחבה והעמקה באמצעות לחיצת-עכבר על מלים מודגשות, יצירת קשר דו-סיטרי בין הכותב לקורא. ואולם, בסופו של דבר, גם העיתון האלקטרוני נשאר עיתון. אגירת כמויות אדירות של מידע איננה כל הסיפור. השאלה היא איך עושים את זה: מה טיב הכותבים, איך עורכים את החומר. חלק מהעיתונים מעניינים יותר, ידידותיים, קלים לשימוש. אחרים מייגעים.
הקורא, בסופו של דבר, מחפש לא רק את פירורי המידע (וכאלה יש מיליונים באינטרנט) אלא גם את המשמעות, ההקשר, ההשלכות. כדי שלא לטבוע באוקיינוס המידע הוא מוצא בעיתון האלקטרוני עוגן להאחז בו. העיתון הזה אמנם אינו נמכר בקיוסק ואינו ממתין לנו ליד הדלת בבוקר, אבל בין השורות האלקטרוניות הוא צריך להשאר עיתון.
גיליון 1, ינואר 1996