חשיפת שמותיהם של ראש השב"כ היוצא וראש השב"כ הנכנס הביאה לשיא חדש את מאבקיה של התקשורת בצנזורה והעמידה בסימן שאלה את יכולתה של הצנזורה להוסיף ולאכוף את מרותה על העיתונות הישראלית.

ב-9 בינואר 1996, יומיים לאחר התפטרותו של כ', דיווחו כל אמצעי התקשורת שאלוף עמי איילון, המפקד היוצא של חיל הים, הוא המועמד המועדף של ראש הממשלה לתפקיד וכי התפקיד הוצע לו.

בחדשות הערב בטלוויזיה דווח כי איילון שוקל את ההצעה להתמנות לראש השב"כ, מתלבט ומתייעץ. באותו ערב, כאשר נודע כי המועמד טילפן לפרס והשיב בחיוב, הוא נידון לפי הכללים הישנים לאנונימיות. מאותה שעה פסלה הצנזורה את אזכור שמו של איילון כמי שניאות לקבל את התפקיד. שמותיהם של מועמדים אחרים שהוזכרו ביומיים שקדמו אושרו לפרסום, בעוד ששמו של איילון נמחק. לפי הוראות הצנזורה, היה על העיתונות להגדיר אותו כ"אישיות בטחונית בכירה" שהסכימה להיכנס לנעליו של כ' המתפטר.

"הארץ" סירב להיענות להנחיות הצנזורה גם משום שפרש מוועדת העורכים ומההסכם הקיים בינה לבין הצנזור וגם משום שעורכיו סברו שבנסיבות שהתהוו תכתיבי הצנזורה לגבי פרסום שמו של איילון לא היו סבירים. זה זמן שעורך "הארץ", חנוך מרמרי, גורס שיש להשתית את היחסים בין כלי התקשורת לצנזורה על בסיס חדש, וולונטרי, שבו האחריות על פרסום מידע רגיש תוטל על העורך ואילו הצנזורה תתפקד כרשות יועצת לעיתונים, לאו דווקא צבאית, לגבי מספר מצומצם של נושאים שהפרסום על אודותיהם עלול לפגוע באופן ממשי בבטחון המדינה.

בעקבות הפרסום ב"הארץ" שבישר שאיילון הסכים לקבל את תפקיד ראש השב"כ, חשף גם "ידיעות אחרונות" את שמו, בעוד ש"מעריב" פירסם שתי מהדורות כאשר בשנייה ציטט את "הארץ". עורך "מעריב", יעקב ארז, הסביר כי מוטב שהתחרות בין העיתונים תתנהל על מידע בלעדי ולא על מידע שהוא נחלת כל כלי התקשורת, כאשר חלק מהם מציית לחוק וחלק אחר מפר אותו.

לא חלפו יומיים ושוב מצאה את עצמה הצנזורה נגררת אחרי המציאות. "הוושינגטון פוסט" חשף את שמו המלא של כ', הוא כרמי גילון, ואת מקום מגוריו. הצנזורה פסלה את הפרסום, אך השם ומקום המגורים צוטטו בפתח מהדורת "מבט" בערוץ הראשון. "'הוושינגטון פוסט' אינו עיתון נידח בהודו", הסביר מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן את ההחלטה, "וממילא ייוודע שמו של ראש השב"כ היוצא בעוד ימים אחדים, כאשר יסיים את תפקידו".

כלי התקשורת נענו לבקשת הצנזורה למחוק מדיווחיהם את מקום מגוריו של גילון. כעבור יומיים פירסם "הארץ" את תמונתו של גילון שהופצה בכל מערכות העיתונים על ידי סוכנות רויטרס. גם במקרה זה גרסו עורכי "הארץ" שלא סביר שעיתון ישראלי יהיה מנוע מלפרסם תמונה המופצת בכל העיתונים בעולם. ביומיים שקדמו לפרסום הופיעה דמותו של גילון בשידורי החדשות בשני ערוצי הטלוויזיה, כשצללית דיוקנו מתבהרת משידור לשידור.

באותו שבוע חשף "הארץ" גם את זהותו של י', מנהל לשכת הקשר של הגוף החשאי לטיפול ביהודי חבר המדינות, ששמו הרשמי הוא ארגון נתיב. אגב פרסום פרטים מדו"ח ביקורת על הנעשה בארגון זה גילה "הארץ" שי' הוא יעקב קדמי, שהיה מוכר בעבר בשמו הקודם, יאשה קזאקוב. החלטת "הארץ" לפרסם את שמו נבעה מהכרת עורכיו שדו"ח הביקורת עוסק במימד המינהל התקין בארגון ולא בפעילותו החשאית, ושיש לנקוב בשם מי שנושא באחריות העליונה לממצאים המופיעים בדו"ח.

עמדת הצנזורה בעניין הפרסומים על ראשי השב"כ הניעה את ועדת העורכים לבקש פגישה דחופה עם שר הביטחון כדי לדון מחדש בהסכם הישן בינה לבין הצנזורה ולערוך בו רביזיה.

עם סגירת הגיליון נמסר על החלטת "ידיעות אחרונות" לפרוש מוועדת העורכים ועל המלצתה של הוועדה בפני ראש הממשלה ליזום חקיקה בתחום הצנזורה על כלי התקשורת.

גיליון 1, ינואר 1996