כיצד מסקרים אמצעי התקשורת בישראל חדשות חוץ? קריטריון הרלבנטיות, שהוגדר פעם על-ידי עורך חדשות בריטי כ"אנגלי אחד שווה עשרה צרפתים שווה אלפי סינים", מתורגם לעברית כ"הפיל והבעיה היהודית". זהו אחד הממצאים ממחקר על עריכת חדשות החוץ בישראל, שנערך על-ידי ד"ר הלל נוסק, מרצה בכיר וראש מסלול תקשורת המונים ותקשורת קהילתית בבית-הספר החדש לתקשורת, המסלול האקדמי של המכללה למינהל.

נוסק ערך את מחקרו כחלק ממחקר מקביל שנערך ביותר מארבעים מדינות, ביוזמת ארגון האו"ם לחינוך, למדע ולתרבות (אונסק"ו), בניסיון לבחון מה קובע את תוכנן של חדשות חוץ. האם הן נקבעות על-פי הנורמות המקצועיות של העיתונאים, הזיקה האידיאולוגית-פוליטית של מדינה לגוש מסוים, או האפשרויות הטכנולוגיות?

המחקר בישראל, שהתקיים בשנת 1995, כלל בדיקה של עריכת נושאי החוץ בעיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ", "מבט" בערוץ הראשון וחדשות הערב בערוץ השני, וכן מהדורות חדשות הערב של קול-ישראל ושל גלי-צה"ל.

לדברי ד"ר נוסק, הממצאים הכמותיים מצביעים על כך שמחצית מן הנושאים שסוקרו היו בעלי קשר לישראל, והמחצית השנייה – ללא קשר כזה. בראש הנושאים שסוקרו בחדשות החוץ עמד ספורט, אחריו כלכלה ומסחר בינלאומיים, ואחריהם טרור, סכסוכים בינלאומיים, פשע, סיפורים אנושיים ופוליטיקה בינלאומית.

בראש רשימת המדינות שסוקרו בחדשות החוץ עומדת, לדברי ד"ר נוסק, ארצות-הברית. אחריה ברשימה צרפת (בעת המחקר אירע פיגוע טרור בליון), בריטניה, גרמניה, רוסיה, איטליה, איראן, בוסניה, יפן וסין.

מחקרו של ד"ר נוסק מעלה שמבין מגוון המקורות העומד לרשותם, בחרו עורכי חדשות החוץ להסתמך בעיקר על הכתבים הישראלים המוצבים בחו"ל. מבין סוכנויות החדשות הבינלאומיות היתה רויטרס הבריטית הסוכנות המועדפת, ואחריה שימשו כמקורות רשתות הטלוויזיה סי.אן.אן ובי.בי.סי.

מן הראיונות עם עורכי חדשות החוץ עולה כי הקריטריונים שלהם הם בראש ובראשונה רלבנטיות לישראל ולעם היהודי, אחר-כך השליליות, חשיבות האירוע ומיקומו, עם העדפה ברורה לחצי הכדור המערבי.

לדברי ד"ר נוסק, בולטים ההבדלים בעיתונות בין "הארץ" ובין עיתוני הערב, בין הערוץ הראשון לערוץ השני, ובין קול-ישראל לגלי-צה"ל. "ככל שהמדיום פופולרי יותר, כך תוכן החדשות הוא לוקאלי יותר, והפך – ככל שהמדיום פונה לקהל מוגדר יותר, כך נושאות חדשות החוץ אופי גלובלי יותר", קובע ד"ר נוסק. לדבריו מדובר בממצאים ראשוניים, והתמונה המלאה של המחקר תתבהר מתוך ההשוואה בין המדינות הרבות שהשתתפו בו (ר' מאמרו של עמנואל הלפרין בגיליון זה).

עימות על הערוץ השני

מחריף העימות בין הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לבין הממשלה, במאבק על עיצוב דמותו העתידית של הערוץ השני בטלוויזיה. מועצת הערוץ השני החליטה בישיבת חירום בסוף ספטמבר שהליך בחינת הזכיינים, שיפעילו את שידורי הערוץ לאחר תום תקופת הזיכיון הראשונה, יסתיים כבר בסוף שנה זו.

הממשלה, לעומת זאת, אישרה ימים ספורים אחר-כך הצעה של שרת התקשורת לימור לבנת ושר החינוך והתרבות זבולון המר, הקובעת כי מועצת הערוץ השני לא תוכל להחליט אם הזכיינים הנוכחיים רשאים להמשיך לתקופת הזכאות השנייה לפני נובמבר 1998. בכך מבקשת הממשלה להותיר בידיה פרק זמן מספק כדי להעביר בכנסת את החקיקה ליישום המלצות ועדת פלד, שאחד מסעיפיה המרכזיים קובע כי בעתיד יופעל הערוץ השני בידי זכיין אחד ולא בידי שלושה, כפי שנעשה עתה.

שני הצדדים מאשימים זה את זה בביצוע "מחטפים": בכירים ברשות השנייה טוענים שהצעת ההחלטה שהוגשה לממשלה היא "מחטף", שכן בסמכות הרשות לקבוע כבר באמצע 1988 אם הזכיינים הנוכחיים (טלעד, קשת ורשת) יוכלו להמשיך לתקופת הזכאות השנייה. ואילו במשרדי הממשלה מגדירים את החלטת מועצת הערוץ השני להקדים את הבחירה לדצמבר השנה "מחטף", המיועד למנוע מן הממשלה לקבל את ההכרעות הנדרשות על עתיד מפת התקשורת בישראל.

רכישה ב"ידיעות אחרונות"

המאבק המשפחתי על השליטה ב"ידיעות אחרונות", המעסיק בשנים האחרונות בתי-משפט ועורכי-דין, נכנס בסוף ספטמבר לשלב חדש, כאשר אחד השותפים, זאב מוזס, מכר 12.5% ממניות העיתון לאנשי העסקים אליעזר פישמן וחיים בר-און. במקביל הגישו פישמן ובר-און הצעת רכש לשאר המניות של זאב מוזס – 12.3% נוספים מן הבעלות על העיתון.

רשמית לא נמסר המחיר ששולם עבור המניות, אך על-פי "הארץ" ישלמו פישמן ובר-און כ-150 מיליון דולר עבור 24% מ"ידיעות אחרונות". פישמן ובר-און הם מבעלי העיתון הכלכלי "גלובס". פישמן גם שותף בזכיין הטלוויזיה בכבלים גוונים.

ואולם העימותים הפנימיים בעיתון לא הסתיימו: באותו שבוע שבו נמכרו המניות, נדרש בית-המשפט המחוזי בתל-אביב לדון בדרישת עודד מוזס, לאה יודקובסקי ואסתר יודקובסקי-ליבר, לאסור על הדירקטוריונים בחברת "ידיעות אחרונות" להשתתף במכרז להקמה ותפעול של רשת שלישית לטלפון סלולרי.

עונשים קלים

מה דינו של אזרח המפעיל תחנת שידור פיראטית? למרות הפרת החוק הנמשכת, והידיעות בדבר השיבושים שגורמים שידורים כאלה לתשדורות בין מטוסים לבין מגדל הפיקוח בנמל התעופה בן-גוריון, יוצאים מפעילי תחנות פיראטיות בעונשים קלים בלבד.

כך, למשל, נדון אריה סופר, בן 29, לקנס של 2,500 שקל ולעונש מאסר על-תנאי של שישה חודשים למשך שנתיים, לאחר שהורשע בהפעלת תחנת רדיו פיראטית ברחוב עוזיאל בירושלים. הנאשם טען להגנתו בבית-המשפט שהתחנה נועדה לקדם מוזיקה מזרחית ולסייע לנזקקים.

"קלפים פתוחים"

בתום מאבק ציבורי ממושך קבעו לאחרונה שופטי בג"ץ שתוכנית הטלוויזיה "קלפים פתוחים", ובה דיון של בני-נוער הומוסקסואלים שהוקלט על-ידי הטלוויזיה החינוכית, ושידורה נאסר בהנחיית שר החינוך והתרבות זבולון המר – תשודר. השופטים קיבלו את עתירתם של קל"ף (קהילה לסבית פמיניסטית), האגודה לזכויות האזרח והאגודה לזכויות הומוסקסואלים, לסביות ובי-סקסואלים, נגד פסילת השידור.

גיליון 11, אוקטובר 1997