הכותרות הראשיות

"תודה ללוחמים" הוא הביטוי התעמולתי שמשמש הבוקר כותרת ראשית בעיתון הנפוץ ביותר בישראל. כותרת המשנה לראשית ב"ישראל היום" נפתחת במשפט היפהפה "'כיפת הברזל' האנושית שלנו ניצבת מול הטרור – ויכולה לו", משפט שמהדהד את ההגדרה שנתן לפני שבוע בדיוק עורך חדשות החוץ ב"ישראל היום", בועז ביסמוט, להחלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו לגייס פלוגות מילואים של מג"ב.

גם הבוקר ביסמוט נותן את הטון בהרמת המורל הלאומי. במאמר פרשנות המתפרסם בכפולה הפותחת של "ישראל היום" הוא קובע בגאווה כי "יש לנו 'כיפת ברזל' אנושית בדמות כוחות הביטחון שלנו, שבלמו, לעתים בגופם, את כל נסיונות פיגועי הדקירה של המחבלים הפלשתינים". העובדה כי במהלך סוף-השבוע נעשו שבעה נסיונות לתקוף חיילים ומתנחלים אינה מגיעה לכותרת הראשית של "ישראל היום"', ונאלצת להסתפק בכותרת הגג בעמוד השער.

"ידיעות אחרונות", כמו "ישראל היום", דוחק את הדיווח על היקף המתקפות הפלסטיניות מהכותרת הראשית אל כותרת הגג, אולם במקום הכרת תודה כללית ל"כוחותינו", בוחר הטבלואיד המיומן סיפור אחד בלבד לייצג את הגבורה כולה. "לוחמת מול מחבלת" היא הכותרת הראשית של העיתון הבוקר, המוקדשת לאירוע שבו – הרי זה חידוש – הן התוקפת והן ה"מנטרלת" היו נשים.

בכותרת הראשית של "מעריב", השקול מבין הטבלואידים, מבליטים את העובדה שרוב המתקפות מכיוון הפלסטינים במהלך סוף-השבוע עברו ממזרח ירושלים לחברון. ב"הארץ" מנסחים כרגיל כותרת ראשית לקונית המשתדלת להיצמד לעובדות: "חמישה פיגועי דקירה ביממה בירושלים ובחברון; צרפת מקדמת הצבת משקיפים זרים בהר-הבית".

מפגשים עם האחר

ניר חסון ונעה שפיגל מדווחים ב"הארץ" כי אמש הפגינו בירושלים כ-1,500 איש, יהודים וערבים, נגד המשך האלימות באזור ולמען סיום הכיבוש. כמו כן, הם מדווחים, ביום שישי האחרון הפגינו כמה מאות בוואדי ערה למען חיים משותפים של יהודים וערבים. הידיעה ב"הארץ" מלווה בתצלום מההפגנה אתמול, שבמרכזו שלט ובו הכיתוב "עוצרים את הגזענות".

ב"מעריב" מדווח אריק בנדר על ההפגנה בוואדי ערה וכן על אירועים דומים במוקדים שונים ברחבי המדינה.

ב"ישראל היום" לא נמצא מקום לדיווח על ההפגנה בירושלים בהשתתפות כ-1,500 יהודים וערבים. עם זאת, בבטאון לשכת ראש הממשלה, המופץ הבוקר ב-325 אלף עותקי חינם, נמצא מקום לדיווח על הפגנה בת "יותר מ-200 איש" שהתקיימה ביום חמישי האחרון בארה"ב. תחת הכותרת "מפגן סולידריות בניו-יורק" מדווחים ארז לין וסוכנויות הידיעות כי "רבים מהמשתתפים" בהפגנת התמיכה בישראל "תקפו את התקשורת הבינלאומית על האופן המוטה שבו היא מסקרת את גל הטרור ששוטף את ישראל".

גם בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" אין דיווח על ההפגנה של יהודים וערבים יחדיו בירושלים, אולם בעמ' 24 מדווח יניב חלילי מלונדון על הפגנה נגד ישראל בהשתתפות "כמה אלפי בני-אדם" (ב"דיילי מייל" מדווח על "מאות"), שהתקיימה מול בניין השגרירות בעיר. עם זאת, בכפולת העמודים האחרונה בעיתון, המוקדשת לפתיחת השנה האקדמית, מתפרסמת ידיעת תצלום על מפגש בין יהודים לערבים שנערך באוניברסיטת חיפה.

כמו כן, שער המוסף היומי "24 שעות" ושלושה עמודים בפתח המוסף מוקדשים ל"פרויקט מיוחד" שנערך בסיוע המרכז היהודי-ערבי בגבעת-חביבה, ובו קוראים יחדיו יהודים וערבים להפסקת האלימות. הפרויקט מחולק לזוגות-זוגות, על-פי תחומי עניין משותפים: סלים טועמה ומיכאל זנדברג (כדורגלנים), מוקי ונסרין קדרי (זמרים), רוני סומק ומרואן מח'ול (משוררים), מאזן גנאים ושמעון לנקרי (ראשי ערים), בלאל גנאים ואולגה יהודה (אחים בבית-חולים), מוטי פוגל ואיימן סיכסק (כותבים) וכן רוני הירשזון וחוסיין דוואבשה (אבות שכולים). לצד הטקסטים המשותפים מתפרסמת גם רשימה קצרה מאת ראשי המרכז היהודי-ערבי בגבעת-חביבה, יניב שגיא, ריאד כבהא ומוחמד דראוושה, המסבירים את חשיבות המפגשים שהם מארגנים בין יהודים לערבים. "הפרויקט הזה", הם כותבים על המיזם העיתונאי, "הוא חלק בלתי נפרד מאותם מפגשים עם האחר". בשער קונטרס החדשות של העיתון מודפסת הפניה בולטת למיזם.

דרושה לא מעט תעוזה כדי להדפיס, בימים אלה של אלימות ושנאה, מיזם עיתונאי בטבלואיד המוני הקורא בגלוי לקיים חיים משותפים ושוויוניים בקרב ערבים ויהודים בישראל. זו אינה הפעם הראשונה שבמוסף "ידיעות אחרונות" בוחרים בדרך זו. כך היה גם בקיץ שעבר, במהלך מבצע "צוק איתן". עם זאת, כדי לתרום לגיבוש תפיסת עולם פייסנית יותר בקרב קוראי העיתונים, חשוב יותר מה מתפרסם, ומה לא מתפרסם, בעמודי החדשות.

כאמור, דיווח על הפגנה בהשתתפות 1,500 איש שהתקיימה בירושלים לא רואה אור ב"ידיעות אחרונות". לעומת זאת, ממצאיו של סקר אפרטהייד, שנערך בקרב מדגם המייצג יהודים בלבד, תופסים את מרכז עמ' 10 בעיתון, ומוצגים כאילו הם מייצגים את הציבור הישראלי כולו.

תחת הכותרת "מי מר ביטחון" מדווח יובל קרני כי אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל-ביתנו, "הוא הבחירה המועדפת על הציבור הישראלי להוביל את המאבק בטרור". בידיעה עצמה נעשה שימוש בביטוי "הציבור הישראלי" כדי לתאר את הנסקרים, וכמו כן מופיע הביטוי "הציבור בישראל". ודוק: הסקר, שנערך על-ידי מנו גבע וד"ר מינה צמח, התבצע בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת, כך מובהר הן בצמוד לאינפוגרפיקה של תוצאות הסקר והן בידיעה עצמה. ביצוע סקר בקרב יהודים בלבד על אודות סוגיות שמשפיעות על יהודים ולא-יהודים כאחד הוא מעשה פסול מבחינה מוסרית. הצגת ממצאיו של הסקר כאילו הם מייצגים את כל הציבור במדינת ישראל הוא מעשה פסול מבחינה עיתונאית. בשבוע שעבר העיר מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", עינב שיף, בגנות סקרי דעת קהל שנערכים בקרב יהודים בלבד. בעיתון, מתברר, בוחרים להתעלם מהביקורת שפירסמו.

סקרי אפרטהייד נפוצים בעיקר ב"ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות" מקפידים בדרך כלל לבצע סקרים בקרב מדגם המייצג את כל אזרחי המדינה, אולם הסקר שמתפרסם הבוקר, כמו זה שהתפרסם בעיתון בשבוע שעבר, הוזמן על-ידי מערכת "פגוש את העיתונות" של חדשות ערוץ 2, וממצאיו התפרסמו שם לראשונה. ל"ידיעות אחרונות" אין יכולת להשפיע על זהות המדגם בסקר שמזמין כלי תקשורת אחר, גם אם מבצעי הסקר נהנים משיתוף פעולה ארוך שנים עם העיתון. עם זאת, "ידיעות אחרונות" יכול להימנע מהטעיית הציבור ולהציג את ממצאי הסקר המפלה ככאלה המייצגים את עמדת היהודים בלבד. זה השבוע השני שברציפות שבעיתון בוחרים שלא לעשות זאת.

הרשימה הלבנה

אביגדור ליברמן, הנהנה העיקרי מממצאי סקר האפרטהייד של מנו גבע וד"ר מינה צמח, הוא חבר של כבוד ברשימה הלבנה של "ידיעות אחרונות" ומקבל זה שנים יחס מועדף בעיתון ובאתר האינטרנט שלו.

כך למשל עזרו בימים האחרונים לח"כ משולי האופוזיציה בעיצוב תדמיתו כדמות תקיפה ו"בטחונית": "סקר: ליברמן הכי מתאים לטפל בבעיות ביטחון", דיווח האתר ב-10.10.15. באותו יום התפרסמה באתר ידיעה תחת הכותרת "ליברמן על חברי-הכנסת הערבים: 'יותר מסוכנים מחמאס ומג'יהאד'". ידיעה שלישית באותו היום פירגנה באותו אופן לליברמן יחד עם חביב אחר של קבוצת מוזס: "לפיד: צריך לתת לצה"ל לעבוד; ליברמן: הממשלה מבוהלת'". יומיים אחר-כך דיווחה יעל פרידסון תחת הכותרת "ליברמן: ביטחון משיגים ביד ברזל, לא בתחנונים'". למחרת דיווחו כתבי האתר כי ליברמן קורא "להטיל ממשל צבאי" במזרח ירושלים. יומיים אחר-כך, ב-16.10.15, דיווח אטילה שומפלבי כי ליברמן הכריז ש"התנהלות הרשות לא שונה מדאע"ש", והיום (18.10.15) דיווח שומפלבי כי ליברמן אמר שהצרפתים "מתחנפים לעולם הערבי". הציטוט נלקח מ"ראיון במשדר ynet", שכמובן זכה לדיווח נרחב משלו, תחת הכותרת "ליברמן על גל הטרור: 'צריך לעבור להכרעה'".

הבוקר חולק ליברמן את עמ' 10 בעיתון, שם מדווח על ממצאי הסקר, עם חבר נוסף ברשימה הלבנה, נפתלי בנט. ידיעת תצלום על בנט תופסת כרבע מהעמוד ומתפרסמת תחת הכותרת "בנט בכוננות שליפה". עמיחי אתאלי מדווח כי שר החינוך הוציא לאחרונה את אקדח הגלוק שלו מהכספת. התצלום של יובל חן מראה את בנט מתהלך כשהאקדח תחוב בצד מותניו.

נלעג ופתטי

הפובליציסט חיים שיין שוב מזכיר הבוקר לקוראי "ישראל היום" כי "מדינת ישראל, להבדיל מכל מדינות העולם, מגשימה חזון ענקי שאין לו אח ורע בהיסטוריה. חזון שבו עם עתיק שב לארצו לאחר אלפי שנות ניתוק". בשולי טורו יוצא שיין נגד מה שהוא תופס כמגמה פסולה בכמה מכלי התקשורת.

"דומה שערוצי השמאל בטלוויזיה הישראלית עדיין בעיצומה של מערכת הבחירות שהסתיימה מזמן", כותב שיין. "הם משוכנעים שאזרחי ישראל שבויים בסקרי דעת הקהל שלהם, סקרים שהיו מטעים ומוטים גם בימי הבחירות. כמה נלעג ופתטי לקיים סקר בתוך גל טרור".

המטרה של שיין ברורה – ערעור האמון בממצאי הסקרים שהתפרסמו בימים האחרונים, ואינם נוחים לראש הממשלה בנימין נתניהו. מעניין שבתחילת אוגוסט אשתקד, באמצע מבצע "צוק איתן", ב"ישראל היום" היו מי שחשבו שאין זה נלעג ופתטי לקיים סקר ממש בשעה שהתותחים רועמים. כל הכפולה הפותחת בעיתון הוקדשה אז לממצאי סקר (אפרטהייד) שממנו עלה, בין היתר, כי בנימין נתניהו הוא המתאים ביותר לעמוד בראשות הממשלה, לדעת הציבור היהודי. ממצאי הסקר אף זכו לכותרת בולטת בלב שער גליון יום שישי של "ישראל היום".

זאת ועוד, בשלהי יולי 2014, כשבועיים בלבד לאחר פתיחת מבצע "צוק איתן", נערך גם כן סקר אפרטהייד עבור "ישראל היום" וממצאיו נפרסו לרוחב כל הכפולה הרביעית של העיתון, כולל אינפוגרפיקה וכותרת שהדגישו כי "73% מרוצים מתפקוד רה"מ". לעולם לא תנחשו מי היה חתום אז על טור הפרשנות לסקר, שהופיע צמוד לו. הלוא מדובר ברב ד"ר עו"ד חיים שיין.

"תוצאות הסקר", כתב אז שיין, "מצביעות גם על אחדות נדירה של אזרחי ישראל סביב צה"ל, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל". פרשן "ישראל היום", שהבוקר לועג למי שעורך סקר דעת קהל כשבועיים לאחר תחילתו של גל טרור רצחני, התנדב לפרש כשבועיים לאחר תחילתו של מבצע "צוק איתן" את תוצאות הסקר שנערך אז עבור העיתון. "הציבור חש כי המערכה המדינית, הבינלאומית והאתגר הצבאי מנוהלים כראוי, מתוך קור רוח, נחישות ואחריות", קבע. "[...] מעל גב התקשורת ופרשניה – נושא שיהיה מקום לדון בו בבוא הזמן – רוב גדול בקרב הציבור מזהה את הישגי ישראל במלחמה".

דומה שהגיעה העת לדון בתקשורת ובפרשניה.

רצח בדם קר

בכפולה הפותחת של "הארץ" מתפרסמת מודעה מטעם איגוד לשכות המסחר, המברך את החלטת השר לבטחון פנים גלעד ארדן לשנות את מדיניות המשרד במתן רשיונות לנשיאת כלי ירייה. "איגוד לשכות המסחר ונשיאו המליצו שנים על הנהגת מדיניות זו", נכתב במודעה. "עם יישומה בפועל, תוגבר רשת ההגנה על תושבי המדינה ואזרחיה, יגבר גם הביטחון האישי, ותהיה לכך תרומה חשובה להחזרת העסקים למסלול עבודתם המקובל".

בעמ' 20 של "ידיעות אחרונות" מדווח על יוזמות נוספות להגברת רשת ההגנה לתושבי המדינה ואזרחיה. אדוה כהן מדווחת כי הארגון השומר-החדש, שהוקם "במטרה לסייע לחקלאים ולבוקרים בנגב ובגליל", מגייס יחד עם משמר-הגבול מתנדבים לגיבוי המשטרה. "המתנדבים יעברו קורס מזורז של שני מפגשים ולאחריו יידרשו להתנדב ארבע שעות בכל פעם, יוכלו לשאת נשק ויהיו להם סמכויות שיטור מוגבלות", מדווח. באותו העמוד מדווח דני ספקטור כי גם ארגון קבלה-לעם, מייסודו של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, פועל למען שיפור בטחון האזרחים. תנועת "הטובים – ערבות הדדית מבית קבלה לעם", מדווח ספקטור, גייסה כמאה מתנדבים שיוצבו החל מהבוקר בגני ילדים בכל רחבי הארץ.

"למה לא ירו לו ברגליים?", מצוטטים באותו עמוד ב"ידיעות אחרונות" בני משפחתו של שחר ממן, תושב בת-ים בן 34, שנורה למוות בידי שוטר בעת שהשתתף בקטטה. נועם (דבול) דביר מדווח על האירוע תחת הכותרת "אפקט הפאניקה".

לפי הדיווח של דביר, שוטרים שהגיעו לזירת קטטה בבת-ים הבחינו בגבר שנדקר בפניו ובגופו, ובעודם משוחחים איתו "רץ לעברם שחר ממן כשהוא מחזיק בידיו שתי סכינים, אחת בכל יד, בפנים מאיימות במטרה לפגוע באדם הדקור ובשוטר שהיה עימו". לפי הדיווח, "השוטר טוען כי קרא לממן להוריד את הסכינים בכמה צעקות, אך זה לא עשה כך, וכשהרגיש השוטר סכנה לחייו הוא ביצע צעד לאחור, דרך את נשקו וירה בו כדי לנטרל אותו". זמן קצר לאחר מכן נקבע מותו של ממן.

 להבדיל מהמקרים הרבים מהימים האחרונים של שוטרים ואנשי ביטחון שירו למוות בבני-אדם המחזיקים סכינים, כמה מהם אפילו נורו למוות בשעה שלא ביצעו כל תנועה מאיימת לעבר איש, וקיבלו תשבחות והילולים מעל דפי הטבלואידים בישראל, התרעומת שמתעוררת במקרה של ממן מקבלת ביטוי נאה ב"ידיעות אחרונות", בלי כל הסתייגות.

כותרת הגג לדיווח קוראת "הטרגדיה המשפחתית של ד"ר שקשוקה", שכן ההרוג היה נשוי לבתו של המסעדן בינו גבסו, המוכר יותר בכינוי זה. מזל גבסו, בת-זוגו של המסעדן וחמותו של ההרוג, מצוטטת: "למה השוטר ירה בו? תירה בו ברגל, למה שני כדורים בכוונה כדי להרוג? השארתם את הבת שלי עם שלושה ילדים קטנים. הרסתם את המשפחה".

"זה היה רצח בדם קר", מצוטט ע', חברו של ממן. "היה אפשר לנסות לנטרל אותו בצורה אחרת, אפילו על מחבלים לא ירו ככה. פשוט עשו לו וידוא הריגה. מילא היה דופק כדור ברגל, אבל למה בחזה ובחלק העליון? השוטרים אלימים, לא היה ניסיון להבין במי מדובר. אני לא מאמין שחשבו שהוא מחבל כי הוא היה עם כיפה על הראש".

ב"מעריב" מדווח אלון חכמון כי כוחות המשטרה שהגיעו לזירת הקטטה חשדו בתחילה כי מדובר בפיגוע.

חשד להסתה

"חשד להצתה בחניון דן: 35 אוטובוסים עלו באש", נכתב הבוקר בכותרת ידיעה ב"ישראל היום". כתב העיתון אבי כהן מדווח כי צוות חקירה שהוקם כדי לבדוק את נסיבות הדליקה יבדוק "גם חשד להצתה". בסיום הדיווח נמסר כי "ההערכה בקרב גורמים בחברה היא כי מדובר בהצתה, אך הרקע לה לא ידוע". מלבד זאת לא נכתב דבר בידיעה על האפשרות שמדובר בהצתה. אם לעיתון היה מידע נוסף המאשש את ה"הערכה", הוא אינו משתף בו את קוראיו. על אף שעל פניו אין לעיתון שום עדות לכך שהדליקה פרצה כתוצאה מהצתה מכוונת, הכותרת לידיעה נפתחת בביטוי המדגיש את האפשרות הזו.

ב"ידיעות אחרונות", לדוגמה, אין מבליטים את האפשרות שמדובר בהצתה. הכותרת מתמקדת בעצם קיומה של השריפה, וכותרת המשנה לידיעה נפתחת בשתי אפשרויות כמקור לדליקה ("הצתה? קצר חשמלי?"). בגוף הידיעה מצוטט יו"ר חברת דן שמואל רפאלי, שהתבטא בזהירות: "יכול להיות שזו הצתה, יכול להיות שזה קצר, אני לא יכול לדעת מה זה". בידיעה מצוטטים אמנם גם נהגים בחברה שאמרו "זו בטוח הצתה", אולם העיתון נמנע מלהבליט קביעה חד-משמעית זו, שלא ברור על מה היא מבוססת.

כמו יו"ר חברת דן, גם עורכי "ישראל היום" אינם יכולים לדעת אם מקור הדליקה בהצתה או בקצר חשמלי. ההחלטה להבליט את האפשרות שמדובר בהצתה בכותרת הידיעה ולא להותיר כלל ביטוי לאפשרות אחרת לא סייעה לקוראים של "ישראל היום" לקבל תמונה מדויקת של האירוע אתמול בחניון דן.

הבוקר מדווח כי המשטרה שללה את החשד להצתה. מאוחר מדי. מאות אלפי גליונות החינם של "ישראל היום" כבר ירדו לדפוס והופצו ונקראים בשעות אלה ממש על-ידי ישראלים שיקבלו את הרושם שהשריפה נגרמה מהצתה.

בעיתון החרדי "הפלס", להבדיל, מלווה את הדיווח על השריפה בחניון דן הציטוט "הדליקה מצויה במקום שיש חילול שבת", פרפרזה על קביעה שמקורה בתלמוד.

בלי גילוי לא נאות

תצלומם של בני הזוג ד"ר מרים ושלדון אדלסון, אותו התצלום שהוקרן על מסך ערוץ 10 שעה שההתנצלות החריגה בפניהם הוקראה מלה במלה כפי שהכתיבו אותה עורכי-דינם, מתפרסם הבוקר בעיתון שייסדו השניים למען קידום הפוליטיקאי בנימין נתניהו. הפעם מתפרסם התצלום בלב דיווח מאת יוני הרש על פתיחת הכנס השנתי של ארגון IAC, הקואליציה הישראלית-אמריקאית. "בני הזוג ד"ר מרים ושלדון אדלסון ייטלו חלק חשוב באירוע", מדווח הרש, אך לא מזכיר כי השניים הם המממנים את החינמון שבו הוא כותב (כמו גם חלק גדול מארגון IAC).

בעבר הקפיד "ישראל היום" לציין בגילוי לא ממש נאות ש"משפחת אדלסון היא הבעלים של החברה המחזיקה במניות 'ישראל היום'". הבוקר גם שורה קצרה זו אינה מוצמדת לידיעה בעיתון, שמתהדר בתו האיכות של מועצת העיתונות.

הון

מונופול הגז. אבי בר-אלי מעדכן הבוקר את קוראי "דה-מרקר" במה שהתחדש, ובמה שלא התחדש, בדיונים על אישור עסקת הגז בין ממשלת ישראל למונופול. דבר לא נעשה ב-40 הימים האחרונים, הוא כותב, מאז כשלה הממשלה בנסיונה לעקוף את התנגדות רשות ההגבלים העסקיים למתווה. דבר גם לא צפוי להתרחש בתקופה הקרובה, עד שיאושר ההסכם כפי שהוסכם מול המונופול.

"נראה", קובע בר-אלי, "כי המשק הישראלי מוחזק כבן-ערובה להבטחת העסקה שגיבשו הממשלה ומונופול הגז, ויהי מה". לדבריו, "היות שהמשק הישראלי ממשיך בתקופה זו להישען על צינור גז בודד ומוגבל, הגז שבמאגר לווייתן ממשיך לשכב בקרקעית הים, מונופול הגז חי ובועט ושום פיקוח עליו לא נשקל – אזי שהציבור ניזוק ממציאות משותקת זו, שממנה יוצא נשכר, כמו תמיד, רק צד אחד – זה של חברות הגז".

ב"מעריב" מדווח יהודה שרוני כי שר האנרגיה והתשתיות, יובל שטייניץ, אישר בפניו כי סמכויות השימוש בסעיף המאפשר לשר הכלכלה לפטור מונופול מסעיף הסדר כובל יובאו בימים הקרובים לאישור הכנסת, כדי להעבירן לשרת המשפטים איילת שקד. "אני שומע מראש הממשלה בנימין נתניהו הבטחה שהעניין יסודר בקרוב", מצוטט שטייניץ בידיעה.

יצחק תשובה. אורן פרוינד מדווח במדור "השוק" של "כלכליסט" כי בתי-ההשקעות הגדולים השתתפו ברכישת אגרות חוב של חברת דלק-נדל"ן, בהיקף של כ-700 מיליון שקל.

"גיוס החוב של דלק לווה בביקורת ציבורית נוקבת הן מצד בתי-ההשקעות פסגות ואיילים, שהודיעו כי יחרימו את הגיוס, והן מצד פוליטיקאים כמו יו"ר מרצ זהבה גלאון, שפירסמה מכתב לכל המוסדיים בישראל ברביעי האחרון, בדרישה שלא להשתתף בהנפקה", מדווח פרוינד. "הביקורת נשמעה משום שמדובר בפעם השנייה שתשובה מבצע גיוס חוב ללא בטחונות, לאחר הסדר החוב של דלק-נדל"ן שבו גילח למשקיעים 65% על חוב של 2.15 מיליארד שקל". בראש בתי-ההשקעות שהתעלמו מהקריאה להחרים והשקיעו את ממונם (קרי: ממונו של הציבור) בהנפקה זו עומדים ילין לפידות, אי.בי.אי ומיטב-דש.

קק"ל

צבי זרחיה יוצא הבוקר ב"דה-מרקר" נגד חלוקת הג'ובים בפוליטיקה הישראלית כפי שהיא באה לידי ביטוי בקרן-הקיימת-לישראל, ובמקביל משרטט את יחסי הכוחות העדכניים לקראת הבחירות על ראשות קק"ל.

"הח"כים מיקי רוזנטל ויוסי יונה (המחנה-הציוני) הודיעו בסוף-השבוע על תמיכתם במועמדותו של [מיכאל] ביטון למשרת יו"ר קק"ל. בכך הם מצטרפים לח"כיות שלי יחימוביץ' וסתיו שפיר (המחנה-הציוני), שכבר הודיעו על תמיכתן בביטון", כותב זרחיה. "[...] מנגד, ח"כ איתן כבל (המחנה-הציוני) הודיע על תמיכתו ב [דני] עטר. [...] בעטר תומכים גם יו"ר המחנה-הציוני יצחק הרצוג; יו"ר הסיעה, ח"כ מירב מיכאלי; מזכיר הסיעה, ח"כ חיליק בר; וחברות-הכנסת איילת ורבין-נחמיאס ורויטל סוויד".

תומך נוסף בביטון, שאינו מוזכר ברשימה של זרחיה, הוא פובליציסט "הארץ" ארי שביט, שבילה איתו יממה שלמה לפני שבועות אחדים וטייל עימו באופניים ברחבי ירוחם, שהוא ראש המועצה המוקמית שלה.

"את מה שהיאחזות-הנח"ל-בסיני עשתה פעם לנעמי שמר, ירוחם-של-ביטון עשתה לי", כותב שביט. "לא שרות, לא דליות ולא רינות פסעו בשדרות הקזוארינות. לא ארץ ישראל אבודה, יפהפייה ונשכחת פגשתי מעבר לפינה. אך מה שביטון הראה לי בכל קרן רחוב ובכל מרכז מדעים ובכל ספרייה עירונית היה ציונות. ציונות בשר ודם, ציונות במידת אדם. ציונות של המאה ה-21".

לדעת שביט, "העמדתו של ראש מועצת ירוחם בראש קק"ל תהיה מעשה מהדהד שיעניק חיים חדשים גם למוסד ציוני שהסתאב וגם למפלגה סוציאל-דמוקרטית שהסתיידה".

ענייני תקשורת

העימות המילולי בין ניר חפץ, יועצו ודוברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לבין יועצת התקשורת אמילי מואטי, שעבדה בבחירות האחרונות עם הרשימה-המשותפת, ממשיך לייצר אי-דיוקים והבהרות. אחרי שחפץ טען כי מואטי עובדת (בזמן הווה) עבור הרשימה-המשותפת, וזו השיבה לו מנה אחת אפיים, ב"ידיעות אחרונות" חזרו בטעות על קביעתו השגויה ונאלצו לפרסם תיקון. לפני יומיים פורסמה ב"הארץ" רשימה מאת מואטי, שבה כתבה כי חפץ אמר עליה שהיא "עבדה עם הערבים בבחירות!". הבוקר מפרסם "הארץ" תיקון ("הבהרה") שלפיו בניגוד לנכתב במאמר מאת מואטי, "ניר חפץ לא אמר 'עבדה עם ערבים בבחירות!'".

בגרסה המקוונת של המאמר מאת מואטי הוחלפה ההאשמה וכעת נכתב שם כי חפץ טען שמואטי "היתה הדוברת של ח"כ חנין זועבי, מה שעובדתית לא נכון, כי מעולם לא הועסקתי כדוברת של ח"כ זה או אחר". בפועל הציטוט המלא של חפץ הוא זה: "הציבור צריך לדעת שהדברים האלה הושמעו בצורה רהוטה מפי אמילי מואטי, הם נשמעו מפיה של הדוברת של חנין זועבי, שעמדה ביחד עם אנשים חמושים על המרמרה כנגד חיילי שייטת 13. ברשימה שאת מייצגת יש שלושה אנשים של התנועה-האסלאמית, שצריך להוציא אותה מחוץ לחוק, וראש הממשלה פועל לשם כך".

כתב "ישראל היום" איציק סבן מחמיא למחלקת החדשות של ערוץ 1 בגין כתבה ששובצה במהדורת "יומן" האחרונה ותיעדה התבטאויות של פלסטינים ממזרח ירושלים המעוניינים בסילוק כל היהודים משטחי ארץ ישראל. הרשימה המפרגנת מלווה בתצלום של ראש חטיבת החדשות בערוץ 1, אילה חסון.

עמירה הס קוראת לכלי התקשורת לחדול מלכנות את הפלסטינים התוקפים יהודים בסכינים בשם "מחבלים". לדבריה, "הפונקציה המקורית של המינוח הגנרי" היא "למחוק מעיני הישראלים כל הקשר פוליטי, סוציולוגי והיסטורי להחלטה של פלסטינים להרוג יהודים. זוהי דה-הומניזציה. מי שתוקפים יהודים הם מחבלים. התוקפים הם הפלסטינים. הפלסטינים הם מחבלים, הרצחנות טבועה בהם וזה מקור הבעיה שלנו. לא השליטה הזרה, לא ההתנחלויות, לא ההתעללות של משטרת ירושלים בתושביה הפלסטינים".

בשער "המודיע" מדווח אברהם גרובייס כי דוברות משרד האוצר שלחה הודעה לעיתונאים בליל שבת. "הפרסומים [בשבת] של דוברות האוצר החלו בעיקר בתקופתו של שר האוצר הקודם, לפיד, שאף היה מפרסם מאמרים בעצמו בשבתות, ובכך העביר מסר לוחמני נגד השבת הקדושה לעובדיו", מדווח גרובייס. "אולם מצער מאוד לגלות כי גם בתקופתו של שר האוצר הנוכחי נמשך הנוהג הכואב הלזה".