טרור ופוליטיקה

בעוד שנים רבות, כמה עשורים מהיום, אולי במסגרת מבחן או עבודת בית, עשויים חובשי הספסלים של בתי-הספר לתקשורת להיתקל בדילמה כדלקמן:

את/ה מועסק/ת בכלי תקשורת חדשותי שתכליתו שימור השלטון, קידום צרכיו התדמיתיים של המנהיג העליון ויידוע האזרחים בדבר האופן שבו הממשלה תורמת לתקינות חייהם. המנהיג העליון אמר בעבר שהוא יביס את האויבים וישמור על הביטחון, אבל שורה של תקריות פתע מאיימת לשמוט את הקרקע תחת הצהרותיו ולסדוק את תפיסת עולמו ותדמיתו הציבורית. נוסף לכך, קבוצה גדולה מקרב תומכיו החלה להביע שאט נפש מתפקודו. כיצד תנהג/י?

אלו מבין התלמידים שיזכרו שאין מדובר בסוגיה תיאורטית בלבד יוכלו להשקיע, לגשת לארכיון האלקטרוני של העיתון הישראלי "ישראל היום" (אם ישרוד עד אז) ולאתר בו את הגיליון של ה-6 באוקטובר 2015, שראה אור הבוקר בתפוצה מוצהרת של 275 אלף עותקי נייר.

את התשובה לשאלה המאתגרת יוכלו התלמידים לחלק לשתי דרכי פעולה מקבילות: האחת תעסוק במידע שיש להבליט, ואילו האחרת במידע שיש להצניע ולשייף עד שיאבד את עוקצו ויפסיק לסכן את מטרת-העל.

זוהי אינה מטלה פשוטה. ההידרדרות הבטחונית המהירה של השבוע האחרון, שהגיעה לשיאה בשני מעשי רצח כפולים שביצעו פלסטינים, כוללת שלל פרטי מידע שבכל יום אחר היו יכולים לכבוש כותרת ראשית בכל אחד מכלי התקשורת. כל פריט מידע כזה עשוי לתמוך בפרשנות אחרת של המציאות, ובכך לתרום לעיצובה. למזלם של התלמידים, מישהו כבר סימן עבורם את התשובה.

פריט המידע שהחליטו להדגיש הבוקר ב"ישראל היום" הוא האופן שבו מתכוון ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להילחם בטרור. "הכוחות בשטח יתוגברו; בתי המחבלים יפוצצו", מודיעה הכותרת הראשית של החינמון, העוסקת בהחלטה שקיבלו אתמול חברי הקבינט המדיני-בטחוני, שהתכנסו לדיון חירום. "נלחמים בטרור", חוזרת וגורסת כותרת סדרתית הנדפסת בכל העמודים הרלבנטיים.

פריט מידע אחר שזכה להבלטה גדולה בשער הוא עדותה של אחת הפצועות בפיגוע שאירע בעיר העתיקה בירושלים, המסייע בשרטוט נדבכי נפשם של האויבים, ששנאתם מתוארת כדבר מה שורשי ושטני (ולא כפועל יוצא של היחס כלפיהם). "הסכין עוד היתה נעוצה בי ‒ והם ברחוב ירקו עלי, החטיפו לי סטירות, אמרו לי 'תמותי'", נכתב בגדול בראש עמוד השער. "הזוועה בעיר העתיקה: כך נראית אנטישמיות", מחזקת כותרתה של הפניה למאמר פרשנות בנושא, שעליו חתום עורך חדשות החוץ בועז ביסמוט.

ומה בנוגע למידע שיש להצניע? ובעצם, מיהי אותה "קבוצה גדולה מקרב תומכיו" של המנהיג שהחלה להראות סימנים של מרד? סטודנט עתידני שיסתפק בעיון ב"ישראל היום" בלבד יתקשה להבין במה מדובר. מי שיחפש סימנים שכאלה בגיליון הנוכחי ודאי יחוש צורך עז לגרד בפדחתו, שכן אירוע המחאה היחיד שעליו נכתב הבוקר ב"ישראל היום" (לא כולל מחאה של פלסטינים) הוא זה שבו התקבצו אלפי תומכי ימין בירושלים ודרשו "לנצח את הטרור" – מטרה שבה תומך כמובן גם המנהיג, ומי לא ‒ והבהירו כי הם אינם מפגינים נגד הממשלה, כי אם נגד הטרור.

דבריהם של נואמים שמתחו ביקורת ישירה על המנהיג נותרו על רצפת חדר העריכה. למעשה שמו של נתניהו כלל אינו מוזכר בדיווח, שעליו חתום העיתונאי יורי ילון. ובכל זאת, מהדברים עולה כי המפגינים שהתאספו מחוץ למעונו ביקשו לתת לו רוח גבית.

"קראתי בדרכי לכאן שמתקיימת עצרת נגד ראש הממשלה ונגד הממשלה, אך צר לי לאכזב. אומר באופן הברור ביותר: אנחנו כאן כדי לחזק את הממשלה לעשות את הדברים שכולנו מאמינים בהם", מובהר בציטוט מפי שר התיירות יריב לוין, המשובץ בפתח הידיעה בנושא. "לא באתי להפגין נגד ראש הממשלה", מובהר מיד גם בציטוט מדבריו של שר הרווחה חיים כץ. "אני סומכת על ראש הממשלה", מצוטטת סגניתו במשרד החוץ, ציפי חוטובלי. "באנו כדי לומר מלה אחת ‒ די!", גורסת הכותרת, הממצבת את ההפגנה כמעין עצרת תמיכה בשלטון.

באופן מבלבל, הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית, דווקא סבור שההפגנה אתמול כן נועדה למחות נגד מדיניותו של ראש הממשלה. טורו, המתפרסם עוד לפני הדיווח על ההפגנה עצמה, נושא את הכותרת "להילחם בטרור, בלי פוליטיקה", ומאשים את מבקריו של נתניהו בהחרפת העימות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו במליאת הכנסת (צילום: מרים אלסטר)

ראש הממשלה בנימין נתניהו במליאת הכנסת (צילום: מרים אלסטר)

כדי להבין מדוע המסגור של "ישראל היום" אינו בהכרח נאמן למציאות יצטרך הסטודנט העתידני שלנו למצוא עותק של "ידיעות אחרונות", המספק הבוקר תמונת מראה של הדיווח ב"ישראל היום". בעיתון זה, שעורכיו וכותביו הבכירים שמו להם למטרה להחליף את נתניהו ויצאו מהבחירות האחרונות חבולים ומובסים, הריחו אמש דם והתעוררו.

"השרים של נתניהו באו להפגנה נגדו", מבהירים עורכי הטבלואיד לקוראיהם במעלה השער, מעל תמונותיהם של חיים כץ, זאב אלקין ויריב לוין. "שרי הימין הגיעו לעצרת נגד מדיניות הממשלה", מבהירה גם כותרת גג הנדפסת בכפולת העמודים השנייה של העיתון, שבאתר האינטרנט שלו הועברה אתמול ההפגנה בשידור ישיר. בצד ימין נדפס, כבמדי יום לאחרונה, יומן אירועים המסכם את שלל ההתנגשויות והתקיפות האלימות שאירעו בשתי היממות האחרונות.

"ביום ראשון, ערב שמחת-תורה, החזיר אלינו מטוס אל-על מניו-יורק את מר ביטחון", כותבת סימה קדמון במאמר שתמציתו נדפסת בראש השער. "האיש שרק לפני כמה חודשים הביטחון היה הטיקט שאיתו רץ לבחירות – נחת במדינה בוערת, שהדבר האחרון שאזרחיה חשים הוא תחושת ביטחון".

"שלושה ימים קודם עמד מר ביטחון על במת האו"ם ושתק", מזכירה קדמון בהמשך טורה. "44 שניות של שתיקה שהיתה אמורה לסמל את אדישות העולם מול איראן ואת שתיקתו נוכח איומיה להשמיד את ישראל. אלא שבמציאות כמו שלנו הפכה השתיקה לאלגוריה לאוזלת ידו, לחולשתו, לחוסר יכולתו ולאפסות מעשיו של נתניהו", היא מצליפה.

בטור עצמו נדפס תצלום של ראש הממשלה בהבעה זחוחה, ולצדו ציטוט מובלט: "התעלומה היא איך הצליח נתניהו למתג את עצמו כיחיד שמסוגל להביא ביטחון, בעוד שבמציאות אנחנו עוברים מכשל בטחוני אחד למשנהו". מן האגף תוקפת גם הכותרת הראשית של "ממון", מוסף הכלכלה והצרכנות: "מחיר ההסלמה: מאות מיליוני שקלים".

מוטיב האשמה חוזר על עצמו שוב במוסף היומי "24 שעות". "האם לנתניהו יש חלק בהידרדרות הבטחונית?", תוהה כותרתו של מדור הדעות ההופכיות. "התשובה היא כן", מבהירה אריאלה רינגל-הופמן במשפט הפותח את טורה. בן-דרור ימיני, בטור שמנגד, סבור אחרת, אך נודד עם טיעוניו למחוזות הקונספירציה (לפי ימיני, האשם המרכזי בהסלמה הוא חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי המנוח של ירושלים – ומי שמאשים את נתניהו באחריות כלשהי לאירועים "מוסיף שמן למדורת העלילה" שלפיה ממשלת ישראל מעוניינת להרוס את מסגדי הר-הבית ולהקים במקומם בית-מקדש).

קדמון, במאמר הביקורת שלה, דואגת לתקוף גם את הצעדים שעליהם החליטו אתמול נתניהו ושריו. "אף שכל הנוכחים בדיון החירום יודעים משנים רבות של ניסיון שהכבדת היד רק מדרדרת את המצב הבטחוני, בכל זאת הוחלט שם על שורת צעדים זוקפי קומה ומעוררי השראה: זירוז הריסת בתים, תגבור כוחות צה"ל והמשטרה, מעצרים מינהליים, הרחקת מסיתים מהר-הבית", היא כותבת, ועוקצת: "ואנחנו, יש לומר, חשבנו שכל זה כבר בוצע בתחילתו של 'גל הטרור' הזה".

אם יחליט הסטודנט ההיפותטי מן העתיד להוסיף להתעמק במשימה הלימודית שלו ולבחון כיצד פתרו עורכי בטאון התעמולה את הדילמה של בוקר זה במקרים קודמים, הוא יגלה שהכרעות העריכה שלהם מתאפיינות בעקביות בולטת. שורה של כותרות ראשיות שפורסמו ב"ישראל היום" בשבועות האחרונים הוקדשו לייחצון חוזר ונשנה של התוכניות הממשלתיות לדיכוי האלימות הפלסטינית. המשך ההסלמה – וההבנה כי המאמצים הללו כנראה אינם מספיקים לבלימת ההידרדרות הבטחונית – העניקו לתסכול הציבורי משנה תוקף. לפיכך אין פלא שב"ישראל היום" בחרו להעלים את התסכול הזה מפני הקוראים.

* * *

"ישראל היום", מבחר כותרות ראשיות, ספטמבר-אוקטובר 2015

"ישראל היום", מבחר כותרות ראשיות, ספטמבר-אוקטובר 2015
"ישראל היום", מבחר כותרות ראשיות, ספטמבר-אוקטובר 2015 "ישראל היום", מבחר כותרות ראשיות, ספטמבר-אוקטובר 2015

ביבי

אל מול הסיקור התועמלני שמציע "ישראל היום" והסיקור המגויס שמציע "ידיעות אחרונות", בולט נסיונם של עורכי "הארץ" לנתח את המאורעות מזווית רחבה יותר, בדגש על ההשלכות שיש להם על מעמדו ותדמיתו של ראש הממשלה – אך גם מכיוונים אחרים.

במאמר המערכת של העיתון מזכירים לקוראים נשכחות מהשנה החולפת. "שלשום הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על שינוי מדיניות, בתגובה לפיגועי הטרור בירושלים ובשומרון. במסגרת המדיניות החדשה תזורז הריסת בתי מחבלים, יורחבו המעצרים המינהליים, מסיתים ייעצרו ויורחקו, ויתוגברו הכוחות בירושלים ובגדה המערבית", כותב מחברו האנונימי של המאמר.

"אלא שמדיניות זו אינה חדשה. ההודעה היא כמעט העתק מדויק של הודעה ששיגר נתניהו אחרי הפיגוע בבית-הכנסת בירושלים בנובמבר לפני כשנה, אז נרצחו ארבעה מתפללים ושוטר. גם אז הוא הורה על הריסת בתים, תגבור כוחות ומעצר מסיתים. גם אז, כמו היום, הנאשם המרכזי בעיניו היה נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס.

"השנה רווית האלימות שחלפה מאז, ובמיוחד שתי התקפות הטרור האחרונות – שבהן נרצחו בני הזוג הנקין בשומרון ואהרן בנט ונחמיה לביא בירושלים – מוכיחות עד כמה חסרת כל תוחלת והיגיון המדיניות של נתניהו. מדיניות זו עיקרה הכבדת יד על חפים מפשע, תוספת כוחות אבטחה שממתינים להופעת מפגעים, והפניית אצבע מאשימה ואיומים חלולים כלפי 'מסיתים' דמוניים, שמושכים כביכול בחוטים שקופים, המפעילים מערך טרור נסתר מן העין".

עמוס הראל סותר בטור הפרשנות שלו את הקביעה הזו ודווקא מאשים את הממסד הפלסטיני בקידום "קו של הסלמה רטורית בוטה, המספק מימד משלים לאלימות בשטח", כהגדרתו. "ההטפות הקבועות של ראש הממשלה בנימין נתניהו על התחמקותה של הנהגת הרשות הפלסטינית מגינוי פיגועים נראות לעתים כניסיון זול לצבור נקודות תעמולתיות בזירה הבינלאומית ובכך לתרץ את המשך השיתוק בערוץ המדיני", הוא כותב. "אבל נדמה שהפעם יש היגיון לא מבוטל בטענתו. לא רק שהנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן) נמנע מגינוי, אלא שבכירים בפתח משבחים את 'פעולת הגבורה', רצח אזרחים לא חמושים".

במאמר המתפרסם גם הוא בכפולה הפותחת של "הארץ" מתמקד חיים לוינסון בקרע המסתמן בין ראש הממשלה לתומכיו הטבעיים. "מי שהיה 'הראשון לזהות' כשל בזיהוי תהליכי השינוי במחנה שלו, ספק אם בכלל זיהה אותם עד עכשיו. נדמה שמדיניות הסטטוס-קוו, בה הוא דוגל בחירוף נפש, נתפסת בימין ככניעה מראש", הוא כותב.

"סבב האלימות האחרון היה הפעם הראשונה מאז נבחר נתניהו שמעמדו בימין נסדק. הוא שרד את ההקפאה, את פיגועי הדריסה וגם את 'צוק איתן'. אבל אז באה ההצלחה הגדולה שלו בבחירות ‒ וזו פתחה את התיאבון של מצביעיו. בימין תוהים מדוע, חרף הניצחון הגדול, נתניהו לא מצמצם את כוחו של בג"ץ, לא סוגר את המימון לבצלם ולשוברים-שתיקה, לא משחרר את הרסן של צלפי צה"ל ולא מגרש את 'מנהיגי המחבלים' לירדן וסוריה. בימין מתחילים להבין שנתניהו לא בשל לבצע את הרפורמות המקיפות שבהן הם חושקים, אלא מסתפק בפרגון עצמי על הנחישות וקור הרוח בהם הוא מטפל במצב".

יועז הנדל

"מה עושים עכשיו" ו"זמן לגבש אסטרטגיה" הן שתי הכותרות המתנוססות מעל טור מאת יועז הנדל, פובליציסט ואיש הסברה לשעבר, המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". טוריו של הנדל בדרך כלל עשירים בתיאורים טעוני רגש על רעוּת ישראלית ומסעות רבי-משמעות שעורך המחבר ברחבי הארץ, ומוגשים לעתים קרובות בשילוב עם מה שנראה כמו ביקורת על המערכת הפוליטית.

יועז הנדל (צילום: יוסי זליגר)

יועז הנדל (צילום: יוסי זליגר)

טורו הנוכחי, המוקדש לגל הטרור העכשווי ולטיפול הממשלתי בו, הוא דוגמה נוספת לאופי החמקמק והערטילאי של כתיבתו, המזכיר את אופיים של נאומים ופוסטים שמפרסמים בפייסבוק פוליטיקאים המבקשים להתמתג כנציגיו של גוש מרכז כלשהו, תוך קריצה סימולטנית ימינה ושמאלה.

"הדיונים האחרונים בקבינט הם מענה תקשורתי. כמו פוסט בפייסבוק, רק בחוג כתיבה יוצרת. אין צורך בקבינט כדי להחליט על ירי צלפים, על הריסת בתי מחבלים ועל תגבור של ארבעה גדודים באיו"ש", הוא כותב בפסקה המוקדשת לביקורת על ממשלת נתניהו, המגיעה לאחר שהקציב את ליטרת השבחים המתבקשת לכוחות הביטחון ("זו אותה ישראל הצעירה והנועזת שהכרנו בעבר").

הנדל מחלק את התגובה הישראלית הנחוצה לשתי חטיבות: טקטית ואסטרטגית. מבחינה טקטית, הוא כותב, צריך להכריע את הטרור. "למה? כי אין ברירה", הוא מסביר. "ללא קשר לוויכוח המדיני בישראל, אין פתרונות לטרור. צה"ל יודע וצריך לנצח". מבחינה אסטרטגית, לעומת זאת, "קשה להבין לאן מכוונים. כל אחד מפריח סיסמאות משלו".

אחרי ניתוח שכזה אך מתבקש שהכותב, הקובל על הפרחת סיסמאות, יעלה הצעה אופרטיבית משל עצמו לטיפול "אסטרטגי" בגל הטרור. הנדל נענה לאתגר. הפתרון שלו, מסביר הכותב, הוא "דיון אמיתי בממשלה מה עושים במציאות של אין שלום. מה ישראל רוצה לעשות בהתחשב בכך שאין עם מי לדבר".

על החלק שבו מוסבר מה לדעתו צריכה להיות המסקנה של דיון שכזה בוחר הנדל לדלג. כמו הפוליטיקאים שעליהם הוא מותח ביקורת, הנדל חוסך מנמעניו את עמדתו בנוגע לסוגיה העקרונית (ככל שיש כזאת) ומסתפק בהפרחת סיסמאות.

פלילים

כל העיתונים עוסקים הבוקר בתקרית אלימה שאירעה בתל-אביב במוצאי השבת האחרונה, שבמהלכה נפצע קשה אוהד של קבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב מגרזן או פטיש (הדעות חלוקות) שנעץ בראשו אוהד של בית"ר ירושלים מארגון לה-פמיליה. ב"הארץ" מקדישים הפניית שער בינונית למעצרם של שלושה אוהדים החשודים במעורבות בתקרית. הכתבים, דור בלך ויניב קובוביץ, מציינים את שמותיהם של שניים מהחשודים, יואב נחשון ואסי בסנו.

"אילו הייתי פרשן לענייני ביטחון, הייתי ממלמל משהו על כך שאנחנו בפתחו של אירוע מתגלגל", כותב עדי רובינשטיין בטור המתפרסם ב"ישראל היום". "בעוד בעמודי החדשות מדברים על אינתיפאדה שלישית, הכדורגל הישראלי נדחק לפינה. שם נסיון רצח, כפי שהתחולל בפלורנטין, חשוב פחות מפיגוע בירושלים". באופן אירוני, דבריו מתפרסמים במדור הספורט, שם גם מתפרסמים הדיווחים על המעצרים ועל התגובות לתקרית.

ב"מעריב" מקדישים לתקרית כפולת עמודים שלמה. הגם שהיא משובצת במדור הספורט, העיתונאי שהופקד על הדיווח החדשותי הוא כתב הפלילים אלון חכמון. כמו כתבי "הארץ" ו"ישראל היום", גם חכמון מציין את שמותיהם המלאים של שני החשודים שנעצרו לפני יומיים, ומציין כי החשוד השלישי, ששמו טרם הותר לפרסום, הוא צעיר בן 20 המתגורר בקדימה. בטור נלווה מוסר אייל לוי ל"בחור שהולך היום עם קפוצ'ון שחור" – אולי החשוד השלישי, ואולי סתם רפרור לפריט לבוש נפוץ בקרב חברי הארגון – שבקרוב הוא יישן בכלא, ושגם לאחר שחרורו ימשיך לסבול.

ב"ידיעות אחרונות" עוסקים בתקרית בעמודי החדשות, באמצעות כתבה הנושאת את הכותרת "מתקפת השנאה של ארגון לה-פמיליה", הכוללת עדות ראייה של אוהד שנכח בקטטה. כמו ב"מעריב", גם כאן מתפרסמת תמונה של החשוד בקפוצ'ון השחור, המזוהה רק כ"תושב השרון", שהסגיר עצמו אתמול למשטרה בליווי עורכי-דינו ("הוא אכן היה באירוע, אך אין לו כל קשר לתוצאה הטרגית", מסר אחד מהם). בניגוד לעורכי "מעריב", "הארץ" ו"ישראל היום", עורכי "ידיעות אחרונות" חסים גם על החשודים האחרים ונמנעים מציון שמותיהם (אחד מהם, נכתב בכתבה, הוא "לוחם בגולני").

הבנקים

מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד מפרסם ב"דה-מרקר" מאמר תגובה לטור מאת יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי, שפורסם מעל אותה בימה לפני כשבועיים. תחת הכותרת "דואופול הבנקים הוא לא גזירה משמים" כותב באב"ד על "האחזקה הצולבת של קבוצות הבנקים בחברות האשראי ושליטתן הבלעדית בכלי הקצאת האשראי", וקובל על "הריכוזיות הגבוהה ומיעוט התחרות בין הבנקים", שגורמים לכך ש"האזרח הקטן משלם יותר על שירותים בנקאיים מצומצמים".

הלרנרים

הכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מוקדשת לחשדות הפליליים נגד בני הזוג פרח ואבי לרנר, שהפכו פומביים בשבוע שעבר, כשלושה חודשים לאחר פתיחתה של בדיקה משמעתית. שרון שפורר, החתומה על הכתבה יחד עם צבי זרחיה, חשפה לראשונה את דבר קיומה של בדיקה משמעתית בעניינם בחודש יולי האחרון, על רקע הכוונה למנות את היועצת הבכירה של נתניהו לתפקיד מנכ"לית משרד העלייה והקליטה.

"הכוונה למנות את פרח לרנר, יועצת ראש הממשלה לענייני הכנסת, למנכ"לית של משרד ממשלתי אושרה בוועדת המינויים של נציבות שירות המדינה ביולי. האישור התקבל ברוב של שני חברים בוועדה נגד אחד – נציב שירות המדינה, משה דיין, העומד בראש הוועדה. דיין התנגד למינוי על רקע העובדה שלרנר נעדרת ניסיון ניהולי", כותבים שפורר וזרחיה בידיעה נלווית.

פרח לרנר עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר)

פרח לרנר עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר)

"נתניהו, ששהה בשבוע שעבר בארה"ב, עודכן על חקירתה של לרנר", הם מציינים בכתבה הראשית. "לדברי מקורות פוליטיים, 'גורמים מכמה כיוונים עסקיים ופוליטיים שמתנגדים למינויה של לרנר למנכ"לית משרד הקליטה פעלו לסכל את המינוי באמצעות הגשת התלונה. כעת החקירה של לרנר תארך חודשים רבים ואף שנה, ואם היא תושעה מעבודתה, הדבר יהווה פגיעה חמורה בה'", הם כותבים בכתבה המרכזית, הנושאת את הכותרת "בין 'ישראל היום' לעיריית ירושלים: הקשרים העסקיים של פרח ואבי לרנר".

בהמשכה, לאחר שכתבי "דה-מרקר" מפרטים את עיסוקיו של בן-זוגה, איש יחסי-ציבור שהחברה שבבעלותו מצהירה על עצמה גם ככזו העוסקת בשתדלנות פוליטית ("מקורבים לאבי לרנר טוענים כי תחום זה אינו פעיל", מעירים הכתבים), הם מוסיפים כי "לרנר מעולם לא חתמה על הסכם ניגוד עניינים מול עסקי בעלה", אם כי התבקשה לעשות כן במסגרת הליך מינויה לתפקיד מנכ"לית משרד העלייה והקליטה.

"בעבודתם של בני הזוג יש נקודות רבות שנראות משיקות, ומעלות פוטנציאל להצטלבות אינטרסים או ניגוד עניינים לכאורה", כותבים שפורר וזרחיה. "למשל, פרח לרנר פעלה נמרצות בכנסת, במסגרת תפקידה, לסיכול 'חוק ישראל היום' ‒ הצעת החוק שביקשה למנוע את חלוקתו חינם של העיתון המזוהה עם ראש הממשלה נתניהו. אבי לרנר, מצדו, הוא איש יחסי-הציבור של העיתון. לשניהם היה אינטרס משותף לסכל את החוק.

"מקורות פוליטיים אמרו בסוף-השבוע החולף כי נתניהו, המקורב מאוד לאדלסון, הוא שהורה לשרים ולחברי-כנסת להתנגד לפני כשנה ל'חוק ישראל היום'. לדבריהם, 'לרנר פעלה בנושא זה בשמו של נתניהו, בלא כל קשר לבעלה, שהיה איש יחסי-ציבור של 'מקור ראשון', שנרכש על-ידי 'ישראל היום', ואחר-כך נהפך לאיש יחסי-ציבור של 'ישראל היום'".

שפורר וזרחיה מגוללים עוד כמה תיאורים על ניגודי עניינים אפשריים מסוג זה, אך נמנעים מלחשוף בפני הקוראים את המעשים הספציפיים שבגינם נחקרים כעת בני הזוג לרנר. לפי שעה, החשדות הללו נותרים בצללים.

גשם

"הסתיו מגיע: גשם צפוי לרדת הלילה", מודיעה כותרת המתפרסמת בשער האחורי של "ידיעות אחרונות". "העננים יתרבו, הטמפרטורות יירדו, והכל יהיה מוכן לקראת בואו של היורה", כותב דודי גולדמן, ומתעלם מהעובדה שעבור ישראלים רבים, היורה כבר ירד השנה. "היורה כאן: הלילה – גשמים וסופות רעמים ברחבי הארץ", מבשרת גם כותרת הנפרשת לרוחב שער "ישראל היום". "הקיץ החם מגיע לסיומו: גשמים צפויים היום בכל רחבי הארץ", מתבשרים קוראי "מעריב".

את עורך השער האחורי של "הארץ" התחזיות ההחלטיות הללו לא לגמרי משכנעות. "ייתכן גשם מקומי", הוא מוסר לקוראיו בזהירות.