נאום הגרעין

אחרי שבועות ארוכים של טיעונים בעד-ונגד בראש סדר היום התקשורתי, חיפוי כמעט הרמטי בעיתון הבית "ישראל היום" (בניכוי דן מרגלית) ומסע צלב נגדי ב"ידיעות אחרונות" ובכלי תקשורת אחרים – התרחיש שעיתונאים ואישי ציבור רבים כל-כך ניסו לשרטט, כל אחד לפי העדפותיו, מתממש. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נחת בוושינגטון לקראת נאומו בקונגרס, שבו יישא דברים נגד חתימת הסכם המעצמות עם איראן.

כמות המלל שנשפכה על הנסיעה הצפויה וההשלכות המיוחסות לה עצומה; בישראל ובארצות-הברית נמצאו לנסיעה ולנאומים הכרוכים בה תומכים ומתנגדים רבים – מצב שהקל על עורכי המהדורות לשרטט את התמונה הנוחה להם. ב"ישראל היום", ביטאון שכל כולו נערך בצלמם ובדמותם של אינטרסים מוכחשים, ידעו בשבועות האחרונים להבליט את דבריהם של פובליציסטים ופוליטיקאים ישראלים ואמריקאים שצידדו במהלך של נתניהו. בהתאם למסורת, גם הבוקר – חצי יממה לפני נאומו בכנס איפא"ק ויממה וחצי לפני הנאום בקונגרס – מגישים העורכים לקהלם סיקור המשרת את האג'נדה השלטונית.

"פשרות מסוכנות", רועמת הכותרת הראשית של החינמון. מתחתיה נדפסים שני דיוקנאות: הנשיא האמריקאי ברק אובמה, המצמצם את ארובות עיניו מפאת אור השמש או הבזק מפתיע כלשהו – ומולו נתניהו, במבט יודע דבר ובארשת מודאגת. הכותרת הראשית היא אמירה מפי "בכיר בפמלייתו" כפי שצוטטה על-ידי שליח "ישראל היום" שלמה צזנה, חביבו של ראש הממשלה.

בכותרת המשנה מבליטים העורכים חיזוק לעמדתם מפיו של עיתונאי אמריקאי. "תמיכה מפתיעה: הכתב הבכיר של ה'אטלנטיק', שבד"כ נותן ביטוי להתקפות על רה"מ: 'ההסכם מדאיג, זהו רגע מכונן לאובאמה ולעולם'". אמירה דומה מפי השר נפתלי בנט מובלטת גם היא, וכך גם ציטוט מפי מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, שלפיו "נתניהו מוזמן לנאום בארה"ב".

את כפולת העמודים הפותחת מעטרת כותרת בניחוח הוליוודי: "שליחות גורלית", ציטוט מפי גורם שזהותו אינה נמסרת. כמו הציטוט, דיווחו של צזנה מדגיש גם הוא את מסגורה של הנסיעה כמעין "שליחות", שתכליתה הנעת תהליכים דיפלומטיים – ולא ספקטקל הסברתי המתבצע חרף מורת רוחם של המארחים, שכמה מהבכירים שבהם מחרימים את המאורע.

"לא באנו לפגוע באובאמה, אלא להסביר מה שמדאיג אותנו בהסכם ולומר: 'היזהרו מהמשך פשרות עם איראן'", מצוטט בחינמון "בכיר בפמליית רה"מ לוושינגטון". "אנו רואים כי יש מוטיבציה למעצמות להגיע להסכם, ולכן החשיבות לנאום בקונגרס, שכן הקונגרס הוא הבלם האחרון. הדברים ייאמרו כי יש שאלות שנכון לשאול לפני אישור ההסכם", מוסיף אותו גורם אנונימי.

טור נלווה, מאת הפובליציסט הפורה חיים שיין, קושר את הנסיעה לעילה המוכחשת שלה: מסע הבחירות של נתניהו. "פוליטיקאים, זה לא הזמן לפילוג בישראל", מודיעה כותרתו של המאמר, הזוכה גם להפניית שער. במרכזו של המלל משובצת תמונה של יריבו הפוליטי הראשי העכשווי של נתניהו, יצחק הרצוג. "מתוך ניסיון למצוא חן בעיני אובאמה ראשי המחנה-הציוני טענו בלהט, גם בכלי תקשורת בארה"ב, שהנאום מזיק", כותב שיין, ומשיא עצה יפה לכל עת: להפסיק למתוח ביקורת על נתניהו. "עכשיו, כשראש הממשלה נמצא בארה"ב ועומד לנאום בפני עולם ומלואו, חובה לקחת פסק זמן, להפסיק את הוויכוחים ולתת לידידי ישראל, כמו גם לאויבי המדינה, את התחושה וההכרה שאין כוח בעולם שיכול לפורר את ברית הגורל היהודית", הוא מנמק.

כפולת העמודים השנייה מוקדשת בעיקרה לתמציותיהן של ידיעות שלוקטו מרחבי העולם. "הנאום החשוב ביותר בחייו של נתניהו", נמסר בכותרתה של ידיעה אחת, ציטוט ממאמר שפורסם ב"וושינגטון פוסט". מארחו של נתניהו, הפוליטיקאי הרפובליקאי ג'ון ביינר, מצוטט בכותרתה של ידיעה אחרת: "לא מבין למה הבית-הלבן חש מאוים מבעלת ברית". ידיעה נוספת מוקדשת לדברי התמיכה של השר בנט. "לנתניהו יש קייס", מכריזה הכותרת המרכזית בכפולה, ציטוט מתוך מאמרו של ג'פרי גולדברג. באופן שלא יפתיע קוראים ותיקים של "ישראל היום", האמירות הביקורתיות של גולדברג על נתניהו נותרו מחוץ לדיווח שנדפס בחינמון.

בידיעה אחרת, המבוססת על "עיתון בטהרן", מנגחים ב"ישראל היום" את ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, שלפי העיתון האיראני הודה במעורבות של ישראל בהתנקשויות על אדמת איראן. "העיתון אינו מציין למי נאמרו הציטוטים שאמר לכאורה ראש המוסד הישראלי לשעבר", מסביר הכתב דניאל סיריוטי, אף שמדובר ככל הנראה בציטוטים מתוך הראיון עם דגן שפורסם בסוף-השבוע ב"ידיעות אחרונות", שבו מתח ביקורת חריפה על נתניהו. ידיעה קצרצרה נוספת מוקדשת להתייחסותו הצפויה של אובמה לנאום. הידיעה מתייחסת לנאומו של נתניהו כאל "מכה" שבעטיה נדרש הנשיא האמריקאי להקדים תרופה.

תחתית הכפולה מוקדשת למה שנראה כמו ניסיון לאזן במקצת את הסיקור המוטה: לשם כך שיבצו שם עורכי "ישראל היום" ידיעה המסכמת את עיקריה של מסיבת עיתונאים שבה קראו כמה בכירים לשעבר במערכת הביטחון לביטול נסיעתו של נתניהו, וטור מאת דן מרגלית שבו נקבע כי הנסיעה אכן גרמה נזק כבד ליחסי ארצות-הברית וישראל, כפי שטוענים מבקריו של נתניהו (מרגלית סבור שהגנרלים בדימוס איחרו את המטוס. את התרעותיהם, הוא כותב, היה עליהם להשמיע לפני שבועיים, כשעוד היה ניתן למנוע את הנסיעה).

את הידיעה החדשותית על הבטחוניסטים דאגו העורכים לבנות כך שהקוראים יבינו שעליהם לפקפק בכוונותיהם. הכתב, מתי טוכפלד, מציין כי "מדובר בתנועה המסרבת עד כה לחשוף את מקורות המימון שלה ואת רשימת התורמים לה, התומכת במו"מ על בסיס קווי 67', חלוקת ירושלים ואימוץ 'היוזמה הסעודית' להסדר שלום אזורי". בכותרת הידיעה מודגשת תגובת הליכוד, שבה מכונים הדוברים "חסרי אחריות".

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ברחבת הכותל המערבי בירושלים, שם נשא תפילה והשמיע הצהרה לתקשורת לקראת נסיעתו לארצות-הברית. 28.2.15 (צילום: מארק ישראל סלם)

ב"ידיעות אחרונות", כצפוי, תמונת מראה. מוטיב הקונפליקט בין שני המדינאים, שבשער "ישראל היום" זכה להמחשה ויזואלית, מקבל ב"ידיעות אחרונות" נוכחות טקסטואלית: "ראש בראש", נכתב שם בכותרת הראשית, מתחת לכותרת הגג "נאום במחלוקת: העימות עם ארה"ב מגיע לשיא". במקום בולט בשער נדפסת תמציתו של מאמר דיווחי מאת נחום ברנע, בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות". הכותרת הופכת על פיה את הצהרתו של נתניהו: "היסטורי? היסטרי", נכתב בה.

תשובתו הצפויה של אובמה לנתניהו, שב"ישראל היום" זכתה לידיעה הקצרה ביותר (לצד הידיעה על מאיר דגן), הוצבה ב"ידיעות אחרונות" בראש החדשות: "יממה לפני נאום רה"מ בקונגרס יציג היום בפומבי נשיא ארה"ב את עמדתו ביחס לביקור שלא תואם איתו", נכתב בשער, לצד תצלום של אובמה מחווה תנועה בידו. רק אחר-כך מובא ציטוט מפי נתניהו, הנדחק בין האזכור של אובמה לטענה שלפיה "גוברת הביקורת בקהילה היהודית בארה"ב נגד הנאום".

אם ב"ישראל היום" אובמה "מקדים תרופה למכה" של נתניהו – ב"ידיעות אחרונות" המצב הפוך; בעיתון זה אובמה דווקא "מקדים מכה", כפי שמכריזה הכותרת המרכזית בכפולה השנייה, המוקדשת לראיון שבו הוא צפוי לשטוח את משנתו בנושא. "הנשיא האמריקאי לא נשאר חייב", נכתב בכותרת המשנה לדיווחו של איתמר אייכנר. "המטרה: להפריך מראש את הביקורת של ראש הממשלה הישראלי". ידיעה קצרצרה הנדפסת בשולי הכפולה מוקדשת לעקיצת נתניהו בעקבות ביקורו בכותל המערבי במוצאי השבת האחרונה: "הביקור בכותל: 'נתניהו גרם לחילול שבת'", נכתב בראשה, בהתבסס על דיווח ששודר אתמול בחדשות ערוץ 10.

נחום ברנע, המטיל ספק באפקטיביות של נאומו הצפוי של נתניהו, מעריך כי פעולותיו של ראש הממשלה יביאו לתוצאה הפוכה מזו שהוא מבקש לקדם. "הנשיא אובמה יודע שכדי להבטיח שהקונגרס לא יחבל בהסכם עם איראן, הוא חייב לשכנע את חברי המיעוט הדמוקרטי בשני הבתים – לפחות אותם – שהשיג הסכם סביר, שההסכם איננו עלה תאנה שמסתיר מאחוריו השלמה אמריקאית עם פצצה איראנית. המפתח נמצא אצל הדמוקרטים. מהבחינה הזאת נתניהו מגיע אל המקום הנכון: להלך הרוח בקונגרס יכולה להיות השפעה על סעיפי ההסכם, אולי אפילו על עצם קיומו", כותב ברנע.

"למרבה הצער", הוא ממהר ומוסיף, "נתניהו עשה את המהלך שלו בדרך ובעיתוי שהורסים את מה שלכאורה הוא מבקש לתקן. במקום לשכנע את הדמוקרטים, הוא דוחק אותם למבחן נאמנות שתוצאותיו ידועות מראש – והוא עושה את זה שבועיים לפני הבחירות בישראל. רוב החברים בבתי הקונגרס לא יודעים הרבה על מדיניות חוץ, אבל בפוליטיקה הם מבינים. נתניהו ינאם באוזניהם על איראן, אבל הם יניחו שלא איראן הביאה אותו אליהם בעיתוי הזה, אלא מצבו בסקרים".

עמיתו של ברנע, שמעון שיפר, תורם טור פרי עטו המוקדש, כדרכו, להגחכת ראש הממשלה. "ראש הממשלה בנימין נתניהו עמד שם אתמול בצהריים – לצדו רעייתו שרה, מתחתיו השטיח האדום, מאחוריו מטוס אל-על ומלפניו המיקרופונים שהכין מבעוד מועד העוזר הנאמן עזרא סיידוף – ודיבר על כך שהוא יוצא ל'שליחות גורלית והיסטורית'", כותב שיפר. "בכיר לשעבר במערכת הביטחון, שהשקיף על האירוע, סינן בשקט: 'הוא נובח על העץ הלא נכון'. או במלים אחרות: לא גורלי ולא נעליים. נתניהו טועה, ומטעה את הציבור".

מבחינת שיפר, מהלכיו של נתניהו איפשרו למעשה את הצלחתה של מזימה איראנית ליצירת משבר דיפלומטי בין ישראל לארצות-הברית. "בטהרן צוחקים, ובירושלים מקוננים על ברית אסטרטגית שהולכת ונעלמת. וכך, בשני נאומיו, ישאף נתניהו להדביק בגסות את שברי הכד שניפץ", הוא כותב בהקשר זה.

"טיסתו של נתניהו לבירה האמריקאית ונאומו בקונגרס יהיו המחשה לשני הכשלונות הקולוסליים שלו כראש ממשלה: הפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית תחת מטרייה של לגיטימיות בינלאומית, והרס של רקמת הקשרים המסועפת והקריטית לבטחוננו עם הממשל האמריקאי", מוסיף שיפר בהמשך המאמר. "המסקנה המתבקשת היא שנתניהו מגיע לוושינגטון פחות על תקן של ראש ממשלה שדואג לבטחון אזרחיו ויותר על תקן פירומן", הוא מסכם.

את המשבצת של דן מרגלית ב"ישראל היום" תופס ב"ידיעות אחרונות" נח קליגר, שבמאמר הנדפס בכפולה הפותחת טוען כי נתניהו חייב לנאום בקונגרס ומותח ביקורת על יריביו הפוליטיים בגין הימנעותם מהבעת הזדהות עם ראש הממשלה. "בנימין נתניהו לא יכול להרשות לעצמו להחמיץ הזדמנות כה חשובה וכה מדוברת כדי להזהיר, שוב, מפני הסכנה של איראן גרעינית וכדי לנסות להשפיע על מנהיגי ארצות-הברית לסגת מהכוונה לחתום על הסכם מעורפל עם איראן", הוא כותב.

מי שינסה לנתח את מאמרו של קליגר, כמו גם את עשרות ומאות המאמרים שפורסמו בשבועות האחרונים בעד ונגד ההסכם עם איראן, יתקשה לחלץ הסבר קוהרנטי בנוגע לתוכנו האפשרי של ההסכם שמפניו נתניהו מבקש להתריע. האם ההסכם שעשוי להיחתם בין איראן למעצמות (ולא בין איראן לארצות-הברית בלבד, כפי שנטען בטעות בדיווחים רבים) אכן "מעורפל" – או שהכתבים והפרשנים אינם בטוחים מה תוכנו, ולכן מעדיפים להתמודד עימו באמצעות טענות כלליות, שאינן מבוססות על מידע כי אם על תחושות ועל בחישות של גורמים אינטרסנטיים?

גם בעיתונים שאינם "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", הדיון במהלך הדיפלומטי-הסברתי של נתניהו מתמקד בקצף שעל פני המים: המשבר המתגלע בין ישראל לממשל הנוכחי של בת-בריתה, האופן שבו שליחותו של נתניהו משרתת או פוגמת בסיכוייו להיבחר שוב לראשות הממשלה והערכותיהם הלא מנומקות של אישי ציבור ופרשנים בנוגע להשלכות שיהיו או לא יהיו לנאום על תוכנו של ההסכם ועל הסיכויים שאכן ייחתם. במקרים המעטים שבהם אכן מובאים פרטים מתוך ההסכם המתגבש, לא מוסבר לקוראים כיצד נחשף מידע זה, מה מהימנותו, מדוע וממי הודלף. העובדה שאין מדובר בהסכם שסעיפיו כבר סוכמו ונסגרו, וכי כלל לא בטוח שהוא אכן ייחתם, בדרך כלל מוצנעת.

הערפל, במקרה זה, אינו רובץ רק על תוכנו הממשי של ההסכם, הוא שורה גם על האופן שבו מתואר המסמך בתקשורת. עצם היומרה לטעון כי מדובר בהסכם חיובי או שלילי בלי לפרט את סעיפיו האפשריים היא מהלך לוגי שבסיסו פגום. בלי לדעת איזה הסכם בדיוק מנסה נתניהו לבלום, הטענה שמהלכיו של ראש הממשלה הרסניים – או חיוניים – היא משוואה עם נעלם. העובדה שזהו, כפי הנראה, הבסיס הרעוע של רוב העמדות הנשמעות בנוגע למהלך הדיפלומטי המורכב הזה מעקרת את הטיעונים ופותחת את הדלת לשלל הספינים, המטפורות העזות והסיסמאות החלולות שבהם נעשה שימוש בשיח הגרעין.

המלצת קריאה

שמואל מאיר, בבלוג שהוא מנהל באתר "הארץ", ניסה לאחרונה לעשות סדר בשיח הגרעיני המעורפל באמצעות גישה יוצאת דופן – כזו המבוססת על עובדות. הקריאה מומלצת.

תחזית

"שני נאומים יישא נתניהו בביקורו: אחד באיפא"ק ואחד בקונגרס. לא קשה לנחש מה ייאמר בהם", כותב ברנע לקראת סוף טורו ב"ידיעות אחרונות", ומפרט: "נתניהו יפליג בשבחיה של ארצות-הברית. הוא יהלל את הברית בין שתי המדינות ויבטיח שהיא נצחית. ייתכן שישבח אפילו את הסיוע הבטחוני שאמריקה הושיטה לישראל בתקופת נשיאותו של אובמה.

"ואז הוא יעבור לאיראן, יצטט את כל האיומים של איראן להשמיד את ישראל ואת כל המשפטים האיומים שהאיראנים אמרו במשך השנים על האמריקאים. פעמיים הצילה אמריקה את העולם, הוא עשוי לומר, במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה. רק היא תוכל להציל אותו בשלישית. הוא יעשה גימיק כלשהו, משהו בשביל הרשתות החברתיות, ויקנח בפסוק מהתנ"ך".

בחירות 2015

כל העיתונים מדווחים הבוקר על אירוע מחאה סימבולי: הקמתם של כמה אוהלים בשדרות רוטשילד בתל-אביב במחאה על יוקר הדיור. "על רקע דו"ח הדיור: האם המחאה החברתית חוזרת?", תוהים בכותרת גג עורכי "ידיעות אחרונות", שהפגינו בעבר עוינות למחאות חברתיות בגין השפעתן האפשרית על העושר הנצבר אצל בעלי הון ישראלים. כותרתה של הידיעה של אדוה כהן מסכמת את המאורע ובה בעת קוראת לציבור הרחב להצטרף למחאה: "בחזרה לשדרה". "שלוש שנים וחצי לאחר המחאה החברתית, האוהלים חוזרים לרוטשילד", נכתב בכותרת המשנה. "בתפקיד דפני ליף: שי כהן, אב לשניים שחגג לאחרונה יום הולדת 40, אבל עדיין לא מצליח לרכוש דירה".

ב"ישראל היום", שעורכיו עוינים מחאות חברתיות בגין השפעתן האפשרית על שלטון נתניהו, מארגן האירוע מופשט ממדיו האזרחיים ונצבע בצבעים פוליטיים. "השמאל מנסה לעורר שוב את מחאת רוטשילד", מודיעה הכותרת. "יש לציין כי כהן, שיזם את הצבת האוהלים, הוא פעיל שמאל ותיק, במיוחד בגופים ועמותות של הקרן-החדשה", מציינים ארבעת כתבי "ישראל היום" החתומים על הידיעה, יהודה שלזינגר, מתי טוכפלד, יעל ברנובסקי והעורך הכלכלי חזי שטרנליכט.

"כהן השתתף ב-1998 בשביתת הרעב של הסטודנטים מול בית ראש הממשלה נתניהו. היה מנהל סניף חיפה של דור-שלום והיה חלק מהקמפיין של עמותות ברק נגד בנימין נתניהו ב-1999. הוא ממייסדי ארגון כוח-לעובדים, ומשמש המזכיר הארגוני של הארגון הנתמך על-ידי הקרן החדשה לישראל. כהן הוא גם יו"ר הוועד המנהל של המכללה החברתית-כלכלית ומרצה בה – גם היא נתמכת הקרן-החדשה. כהן גם היה מזכ"ל 'המרכז לקידום צדק חברתי' – גם הוא נתמך הקרן-החדשה", מפרטים הכתבים.

שדרות רוטשילד, תל-אביב, אמש (צילום: תומר נויברג)

חרף שלל הפרטים שהצליחו לדוג כתבי "ישראל היום", הפרט החשוב ביותר – זה שצובע את הפעיל החברתי לא רק בצבעים פוליטיים, אלא גם בצבעים מפלגתיים ממש – חמק מידיהם. יובל בגנו, כתב "מעריב", מציין בפתח דיווחו כי כהן הוא למעשה פעיל של מפלגת העבודה. אדוה כהן ב"ידיעות אחרונות" מתייחסת גם היא לפרט זה, ומציינת כי "בתגובה לטענות כי כהן משתייך למפלגת העבודה, הוא הבהיר כי אינו פועל מטעם אף מפלגה".

ב"הארץ", שם מדווח על המחאה בתחתית עמ' 7, מוסיף רועי צ'יקי ארד כי מי שהגיע אתמול לשדרות רוטשילד היה יכול גם "להבחין בקלות בפעילי מפלגת מרצ שהשתלטו על סככה בשדרה". עוד מציין ארד בדיווחו כי מספר העיתונאים שנצפו מסביב לאוהלים "לא היה קטן בהרבה ממספר הנוכחים שאינם עיתונאים".

שקיפות

"התקציב הנסתר של החשבת הכללית", מודיעה כותרת בולטת הנדפסת בשער "כלכליסט" מעל תצלומה של החשבת, מיכל עבאדי-בויאנג'ו. "הבחירות הוקדמו לפני שאושר בכנסת תקציב 2015, ועל כן החשבת הכללית היא שמנהלת אותו בפועל. אלא שהיא טרם הגישה דו"ח שמפרט את ביצוע התקציב, אף שהחוק קובע שעליה לעשות כן", מוסבר בכותרת המשנה של הידיעה, שעליה חתום שאול אמסטרדמסקי. "ממשרד האוצר נמסר בתגובה לפניית 'כלכליסט' בנושא כי הנתונים יפורסמו עד סוף השבוע", מציין אמסטרדמסקי בסופה של הידיעה.

צבא וביטחון (מיקרו)

בני גנץ, בשנה שעברה (צילום: דובר צה"ל)

"רבות דובר על 'פסטיבל השחרור' של הרמטכ"ל היוצא בני גנץ, שכלל אירועים נוצצים, צבאיים ואזרחיים. אבל כעת מתברר כי אין גבול לחוצפה ולבזבוז כספי ציבור", כותב יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", בידיעה שבראשה נדפס תצלומו של הרמטכ"ל לשעבר בעודו לוחץ את ידיהם של קצינים צבאיים שהתייצבו לברכו לרגל פרישתו. "מבצע בזבוז", יורקת הכותרת.

הידיעה של יהושוע עוסקת בקצינה שכיהנה בתפקיד ראש מחלקת משאבי אנוש ("תפקיד שגם נחיצותו מוטלת בספק בעידן של קיצוץ משאבים בצבא"), שקיבלה תשלום מיוחד בגין העסקתה בתקופת חופשת השחרור שלה גם כ"אחראית הטקסים והמסיבות". "זוהי החלטה שערורייתית לכל הדעות, שבתוך הצבא לא נמצא גורם אחד שיצדיק אותה", מציין הכתב הצבאי, ומוסיף: "מדובר בסכום של כ-15 אלף שקלים לעבודה שנמשכה שבועיים. הסכום מלמד על הקלות שבה מרשים קצינים להוציא כספים מיותרים".

"כפי שכבר פורסם", כותב יהושוע לקראת סוף הידיעה, "ההוצאות סביב אירוע הפרידה שנערך [לגנץ] נאמדו במאות אלפי שקלים ולא הזכירו צבא צנוע. הרמטכ"ל הנכנס איזנקוט נחשב לקצין צנוע ברמה האישית ולמי שמקפיד הקפדה יתרה על הקופה הציבורית. הוא לא מייחצן את מהלכי הצמצומים בשלב זה, בין היתר כדי לא לפגוע בקודמו בתפקיד".

צבא וביטחון (מקרו)

"מחקר: נטל הביטחון של ישראל – הגבוה במערב", מודיעה כותרת בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". הדיווח, הנסמך על "חישובים המבוססים על דו"ח מעודכן של המכון האסטרטגי הבינלאומי בלונדון (IISS)", קובע כי באופן יחסי, נטל מימון הוצאות הביטחון של ממשלת ישראל גבוה ב"מאות אחוזים" משאר המדינות המערביות, ובהן ארצות-הברית. לפי הדו"ח, באופן לא-יחסי עומדת ההוצאה הממשלתית על ביטחון על 23 מיליארד דולר.

הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, במהלך תדריך על תרגיל צה"לי בגדה המערבית, אתמול (צילום: דובר צה"ל)

"שיעור ההוצאות הבטחוניות של ישראל ביחס לתמ"ג עלה בשנה שעברה ל-7.8% – מהגבוהים בעולם", מפרט הכתב, נדן פלדמן. "נטל ההוצאות הבטחוניות של ישראל גבוה יותר מכפליים מאשר בארה"ב (3.4% מהתמ"ג, 581 מיליארד דולר ב-2014). דרום-קוריאה, המתמודדת עם איום גרעיני מוחשי מצד צפון-קוריאה, מדורגת במדד זה במקום השלישי מבין המדינות המפותחות, עם שיעור הוצאות בטחוניות של 2.6% מהתמ"ג. רק לשתי מדינות בעולם נטל הוצאות ביטחון כבד יותר מישראל – סעודיה (10.8% מהתמ"ג) ועיראק (9.7%)".

בחלק אחר של הידיעה מוסבר כי "לפי הערכות שונות, ישראל השקיעה בשנים האחרונות לפחות 3 מיליארד דולר בהיערכות למתקפה על אתרי הגרעין של איראן, שלא יצאה לפועל. תקציבים גדולים נוספים הופנו לפיתוח מערכות הגנה מתקדמות והיערכות העורף במקרה של מתקפה איראנית".

אליעזר פישמן

איש העסקים אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס", יולי 2012 (צילום: משה שי)

"הפרשה של 129 מ' ש' להפסדי אשראי של לקוח בודד העבירה את [בנק] אגוד להפסד ברבעון; הערכות: מדובר בפישמן", מודיעה כותרת של ידיעה בינונית המתפרסמת בתחתית עמ' 12 של "גלובס" בחתימת עירית אבישר. "אליעזר פישמן הוא בעל השליטה ב'גלובס'", מוסבר בגילוי נאות הנדפס בסוף הידיעה (ובידיעה נוספת על צרותיו של המו"ל, שהתפרסמה במוסף שוק ההון). בגרסה המקוונת של הידיעה של אבישר, שפורסמה אתמול, נוסח הכותרת חד-משמעי וקובע כעובדה כי חובותיו של פישמן הם שגרמו להפסדיו של הבנק. כך גם נכתב בידיעות המתפרסמות הבוקר ב"כלכליסט" ובמוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות", "ממון" – עיתונים המוחזקים על-ידי קבוצת תקשורת שנתח ממניותיה מוחזק על-ידי פישמן עצמו.

ב"דה-מרקר", שמוביל את סיקור המשבר הפיננסי שבו שרוי פישמן, מרחיבים את היריעה. "המחיקות של הבנקים על החובות של פישמן כ-2.7 מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של היומון הכלכלי מקבוצת "הארץ", שעליה חתומים מיכאל רוכוורגר וסיון איזסקו. מתחתיה נדפס גרף המבוסס על אומדן חובותיו של פישמן לבנקים. עורכי "דה-מרקר" מעריכים כי הללו עומדים על כ-4.6 מיליארד שקל. במוסף "השוק" של "כלכליסט" מרחיב אורן פרוינד על המשבר החריף שבו נתונים עסקי פישמן.

עושים לביתם

פינה חדשה הנדפסת במדור הרכילות של "ידיעות אחרונות" (צחי קומה) ממותגת ככזו המוקדשת ל"יום מעשים טובים", יוזמה של המיליארדרית הישראלית ובעלת השליטה בבנק הפועלים שרי אריסון, המובילה אותה באמצעות עמותה במימונה, רוח-טובה. עמותה זו, כך נחשף כאן בעבר, שילמה לקבוצת "ידיעות אחרונות" בשנים האחרונות למעלה מ-2 מיליון שקל עבור ערוץ המקדם את מטרותיה באתר ynet. בשבועות האחרונים צצו בעיתון ידיעות חדשותיות למראה ובהן הרחבות ופרפראות על היוזמה. היקף התשלום שמקבלת קבוצת התקשורת עבור פרסום הידיעות הללו על היוזמה הפילנתרופית, המתקיימת מדי שנה, אינו ידוע.

במוסף הנופש והטיולים של העיתון, "מסלול", מתפרסם גם השבוע המדור הממומן של רשות הטבע והגנים בחתימת אחת מכותבות המערכת – חלק מעסקת תוכן שיווקי בהיקף של כ-2 מיליון שקל. במוספים "ממון" ו"24 שעות" ממשיכים הבוקר עיתונאי "ידיעות אחרונות" לקדם יוזמה פרסומית של גוף אחר, חברת המזון אוסם, המקיימת עימם זו השנה השנייה שיתוף פעולה סביב קמפיין בשם "שולחן משפחתי".

במוסף הכלכלי מפרסמת איריס ליפשיץ-קליגר עוד ראיון חלול עם מנהל בכיר, שכמו קודמיו מצהיר כי הוא מקפיד לבלות זמן עם משפחתו. בפינת המתכון הממותגת, המתפרסמת באופן יומיומי במוסף המגזיני, מטפטף המוען האלמוני את המסר אל מוחות הקוראים באופן ישיר: "לארוחת הערב המשפחתית יש חשיבות מכרעת בחיזוק הביטחון העצמי של הילדים ובסיוע למעבר לאכילה בריאה יותר. ברביעי משפחתי נחזור מוקדם יותר הביתה ונשב יחד לארוחת ערב משפחתית".

חדשות מהסוג המטופש

מדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מכיל היום מינון גבוה במיוחד של מידע מהסוג המטופש. המדור, התופס עמוד אחד בלבד, כולל כמתבקש עדכון על המערכה נגד דאע"ש וידיעה על המתרחש ברוסיה, שם הפגינו עשרות אלפי תומכי אופוזיציה בגנות רצח הפוליטיקאי בוריס נמצוב. דיווחים אלה, שכנהוג בחינמון מוגשים בקצרה, תופסים כמחצית מהמדור. המחצית השנייה שייכת לאסכולה אחרת.

"ארה"ב: ילד נהרג בקטטה שפרצה בפייסבוק", נטען באחת הכותרות. "קפטן קירק לא בא להלווייתו של ספוק", מדווחים אלי לאון וסוכנויות הידיעות בכותרתה של ידיעה אחרת ("הצהובונים זועמים"), שבמרכזה שני כוכבי עבר של סדרת המדע-הבדיוני "מסע בין כוכבים" – האחד חי, האחר מת. "'קפטן אידיוט' (Jerk), היתה הכותרת בעיתון 'ניו-יורק דיילי ניוז', שלא קנה את התירוצים של שטנר בן ה-83 והציע לו 'לשגר' עצמו להלוויה של מי שהוא הגדיר כחברו הטוב", מציינים לאון והסוכנויות.

ידיעה אחרת מוקדשת ל"קרן המוות" הבריטית, כלי נשק סודי שב"ישראל היום" חלוקים בנוגע לשימוש שנעשה או לא נעשה בו במהלך השנים. "הבריטים השתמשו בטכנולוגיה זו תוך שהם מעריכים כי הסובייטים פיתחו נשק מסוג דומה", נכתב בידיעה בשם "סוכנויות הידיעות". "אף שמעולם לא היתה בשימוש, כעת נודע כי תאצ'ר פעלה לבחון את השימוש בנשק המסווג במהלך מלחמת פוקלנד", הוסבר מיד אחר-כך. אז הופעל או לא הופעל? "הנשק לא היה מעולם בשימוש", מצוטט בהמשך הידיעה שר ההגנה, מתוך מסמך סודי שחשיפתו היא עילת פרסום הדברים.

החלק החותם את הידיעה מוקדש להקשר ההיסטורי. "מלחמת פוקלנד בשנת 1982 גבתה את חייהם של 255 בריטים", מסבירים עורכי מדור חדשות החוץ של החינמון, ובכך מוחקים כבדרך אגב את דבר קיומם של 649 הארגנטינים שנהרגו במלחמה שלפני שלושה עשורים פתחה מהדורות חדשות.

ענייני תקשורת

שיטת "ישראל היום". "לבני ניצלה את חסינותה כדי לא להעיד בביהמ"ש", גורסת כותרתה של ידיעה מאת מתי טוכפלד המתפרסמת בראש עמ' 7 של "ישראל היום". "גזבר קדימה לשעבר תבע בבית-הדין לעבודה על פיטורים שלא כדין בעת כהונת לבני כיו"ר. לבני הודיעה שלא תגיע לדיון, שיתקיים לפני הבחירות", מוסבר בכותרת המשנה.

ניסוח הכותרות מדגים שוב כיצד מעקמים עורכי "ישראל היום" את המידע שהם מגישים לקוראיהם כך שייטיב עם צרכיו התדמיתיים של ראש הממשלה נתניהו, ובמקרה זה באמצעות פגיעה ביריביו. לבני, יתברר למי שיקרא גם את גוף הידיעה, דווקא כן תעיד במשפט. חברת-הכנסת והשרה לשעבר אכן מימשה את חסינותה הפרלמנטרית, אך לא כדי להימנע ממתן עדות – אלא כדי לקבוע בעצמה את התאריך שבו תמסור אותה.

משנים גרסה. בשער האחורי של "הארץ" כותב עודד ירון על "להד"ם", אתר אינטרנט חדש העוקב אחר היסטוריית העריכות והמחיקות של פוליטיקאים ישראלים ברשת. "האתר, שנוצר בידי אלה בחרי, מפתחת עם תואר שני במדעי המוח ורקע בניתוח אלגוריתמי, ויונתן רונן, חוקר רשתות חברתיות באוניברסיטת NYU, מתבסס על תוכנת קוד פתוח שסורקת ללא הרף סטטוסים של פוליטיקאים ומזהה מתי הם נמחקו או שונו", כותב ירון. "המטרה המרכזית של האתר היא שקיפות, אם כי בחרי מציינת שרבות מהעריכות והמחיקות נובעות מתיקונים פשוטים, שאין מאחוריהם הרבה כוונה".

"מחאת השמלות". "כוכבת 'האח הגדול' ומעצבת האופנה קארין זלאייט ערכה ביום שישי בצהריים מפגן מחאה מרשים בלב תל-אביב של סטודיו 'כלה להשגה' ו'גרילה', בעת השקת קולקציית הכלות של זלאייט ל-2015. שמונה דוגמניות בשמלות כלה יצאו מהלימוזינה המפוארת שנעצרה בסמוך לכיכר דיזנגוף. הדוגמניות צעדו יחד עם קארין מהכיכר עד לפאתי רחוב דיזנגוף, שם חיכתה להן לימוזינה שאספה אותן בחזרה לסטודיו של זלאייט. עוברי אורח רבים החלו לצעוד אחרי הדוגמניות" (הנוסח המלא של ידיעת תצלום שהתפרסמה ב"מעריב" תחת הכותרת "מחאת השמלות". לקוראים לא נמסר על מה המחאה ואם נשאה פרי).

ידיעה פרסומית. כתב "מעריב" החתום על ידיעת השמלות, משה כהן, חתום גם על ידיעה פרסומית המקדמת שירות שמציעה קבוצת "ג'רוזלם פוסט", המוציאה לאור של העיתון. הידיעה, המתפרסמת תחת הכותרת "75% חשים חוסר ביטחון לתקשר עם גורם דובר אנגלית", מציעה לקוראים להתגבר על חששותיהם באמצעות הרשמה לקורסי אנגלית טלפוניים, ה"מאפשרים גמישות ונוחות מלאה, ומעניקים פתרון מקצועי ויעיל בנושא".