בעיתונות הישראלית אין מקום לנשים שיכתבו על האירועים בצרפת. פשוט אין. בין ארבעה עיתונים יומיים ו-20 טורים שכוללים דעות, פרשנויות, דיווחים, ניתוחים והסברים, אין אף כותבת אשה. מתברר שבמדינת ישראל אין אשה אחת שיכולה לכתוב טור רהוט מספיק כדי שיתאים להיות על שערו של אחד היומונים.

"הארץ" – ברנר אנרי לוי, דב אלפון, ספי הנדלר, עמוס הראל, צבי בראל, אנשיל פפר.
"מעריב" – אור הלר, אלון בן-דוד, גדעון קוץ, יוסי מלמן, אליעזר (צ'ייני) מרום, אבירם זינו.
"ידיעות אחרונות" – נחום ברנע, אלכס פישמן, סבר פלוצקר, בן-דרור ימיני.
"ישראל היום" – חיים שיין, דן מרגלית, יואב לימור, דרור אידר.

רוצות לכתוב על שופינג בפריז? בבקשה. רוצות לנתח את הבישול הצרפתי? בכיף. רוצות לספר על העיר הרומנטית? מצוין. אבל מתוקות שלי, עכשיו מדובר באירועים מורכבים שלא מתאימים למוח הקטנטן שלכן. מה אתן מבינות בטרור, באסלאם, במדיניות חוץ, בחדשות מהעולם, בממשל בצרפת? לכו תכתבו על מסעדה היסטרית ליד האייפל. תזכירו שאפשר להתנשק בסוף הארוחה.