הפייסבוק הוא הכלי הישיר והנפלא ביותר שיש כיום לחבר-כנסת כדי לתקשר עם הציבור. דרכו הוא יכול לספר בדיוק מה הוא עושה, ללא מיסוכים ועיוותים של עיתונאים ויועצי אחיתופל. לכן, כעת אנחנו יודעים בדיוק מה עושה ח"כ דני דנון (ליכוד) בזמנו היקר כבכיר במרכז מערכת העצבים של ישראל: הוא עסוק בהשמדת הלגיטימציה של ח"כית זוטרה. הסרטון שפירסם ביום רביעי האחרון, ובו הוא משתלח בח"כ חנין זועבי (בל"ד), צבר כבר קרוב ל-300 אלף צפיות.

זו אינה הפעם הראשונה שדנון משסה את הגולשים בזועבי. חבר-הכנסת העלה בשבועות האחרונים 11 פוסטים חורכי רשת נגד זועבי, ונראה שהוא מתכוון לרכוב על גבה בפריימריז הקרובים. את ההתנהלות הזו חשוב לסקר גם על רקע יחסי הכוחות בין השניים: זועבי, מחרחרת מלחמה ומניפולטיבית ככל שתהיה, ממוקמת אי-שם מעבר להרי האופל של המדבר האופוזיציוני. לה ולחבריה יש אפס כלים ביצועיים – לכל היותר תקציב עלוב לקשר עם הבוחר ודלת פתוחה באמצעי התקשורת תאבי הפרובוקציות (אין להם אפילו ג'ובים בקק"ל, כמו שיש למרצ). דנון, מנגד, הוא בכיר במפלגת השלטון כשש שנים וכיהן עד לאחרונה כסגן שר הביטחון. אך בריון השכונה מעדיף להיטפל לאאוטסיידרית החצופה במקום להתמודד עם איומים אמיתיים ורלבנטיים לאזרחי המדינה.

בסרטון המושקע של דנון נגד זועבי צפו מאות אלפי אנשים. בסרטון המוצג כאן למעלה, שבו אני מקריא מהטלפורמפטר בצורה גרועה את העובדה שלפיה בארבע השנים האחרונות דנון טס לא פחות מ-17 פעם במימון זר לארצות-הברית (זה כבר 18) – יש 266 צפיות. במידע שלפיו רוב הכסף שגייס דנון עד לחודש יוני (730 אלף שקל) מגיע מנדבנים אמריקאים צפו אולי כמה בני משפחה שלי ושל יעקב אילון.

אגב, באף אחד מהסרטונים לא מוסבר כי שניהם, דנון וזועבי, הם פרלמנטרים עלובים. שניהם חברים בוועדה אחת (דנון) או שתיים (זועבי) מבין ועדות הכנסת, לא הפעילו את מרכז המחקר בכנסת ובקושי פוקדים את המליאה, אולי כי בה צריך לשבת שעות ואף אחד לא מצ'פר אותך על כך בלייק. קשה להאמין שבוחריו של דנון היו מכבדים אותו אם היו לומדים שהוא ממוקם במקום ה-104 הלא-מכובד בדירוג האובייקטיבי של "המשמר החברתי".

ועדיין, חבר-הכנסת רב-העוצמה ממפלגת השלטון מעז להתייחס לציבור הישראלי כאל מטומטם, עד כדי כך שדף המסרים שלו הוא כמו מנטרה של סוכן נדל"ן – רק שאת ה"מיקום-מיקום-מיקום" מחליף ה"זועבי-זועבי-זועבי".

דנון לא יקשיב לכם, הוא יקשיב לתורמים שלו. בדיוק כפי שהדלת של ראש הממשלה בנימין נתניהו פתוחה יותר עבור מיטיבו שלדון אדלסון, וכך, ניתן לשער, גם דלתו של יאיר לפיד לנוני מוזס, וכן הלאה

אבל האם דנון בכלל מכוון לציבור הישראלי כשהוא מקדיש תשומת לב ומשאבים גדולים כל-כך למתקפה על זועבי? יחסית לרוב המוחלט של חברי-הכנסת, דנון גייס סכומי עתק מזרים שאינם מתגוררים בישראל. כספים שיכלו לשמש אותו לאלף ואחד דברים, אך לבסוף נותבו לאפיק יחיד ומסוכן – בריונות רשת. זועבי אמנם אינה משרתת את בוחריה בצורה שהם זכאים לה, בלשון המעטה, אך היא ממש לא האיום מספר אחת שאיתו שריף העיירה – כפי שדנון מציג את עצמו – אמור להתמודד. יש אינספור איומים אחרים חשובים, אך מורכבים יותר ופוטוגניים פחות. והפריימריז הם בדיוק הזמן להסביר זאת לדנון.

אלא שדנון לא יקשיב לכם, הוא יקשיב לתורמים שלו. בדיוק כפי שהדלת של ראש הממשלה בנימין נתניהו פתוחה יותר עבור מיטיבו שלדון אדלסון, וכך, ניתן לשער, גם דלתו של יאיר לפיד לנוני מוזס, וכן הלאה. כסף, תקשורת ופוליטיקה הולכים למרבה הצער יד ביד, ואחת התוצאות היא עיוות המציאות המשתקפת בעיתונים ובמסכים ודמוניזציה של גורמים שהם בבחינת איום מינורי. הכסף הגדול מעוות היום לא רק את העיתונים הנקראים בישראל, אלא גם את המשפיע מכולם – הפייסבוק. מתברר שגם בחוטי כלי התקשורת נטול המו"לים הזה אפשר למשוך כל הדרך מאמריקה.