הכותרות הראשיות

מתקפת טרור שביצע פונדמנטליסט אסלאמי בצד השני של כדור הארץ מאפשרת הבוקר לעיתונים, שבימים האחרונים נשאבו אל סיקור ההכנות למערכת הבחירות, להוריד מעט את הרגל מדוושת הגז. נראה שהעובדה שהמתקפה אירעה דווקא באוסטרליה מפעימה את עורכיהם של שני העיתונים הנפוצים בישראל. "טרור בקצה העולם", מזדעזע עורך השערים של "ידיעות אחרונות"; רעהו ב"ישראל היום", הניחן באותה צרות אופקים אך גם בכוח-על מיוחד לניסוח מכתמים עילגים, בחר בכותרת הכבדה "טרור אפילו באוסטרליה".

ב"מעריב", שאט-אט עושה דרכו חזרה אל חיקה של העיתונות הטבלואידית, הכותרת היא "16 שעות של אימה". הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לנושא אחר: מאמציו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבלום יוזמה צרפתית לקידום המשא-ומתן עם הפלסטינים. היוזמה הצרפתית, מסביר הכתב המדיני ברק רביד, היא "החלטה במועצת הביטחון של האו"ם, שתקציב שנתיים להגעה להסדר קבע בין ישראל לפלסטינים".

בתוככי העיתון, בכותרתה של הידיעה, מבליטים עורכי "הארץ" פריט מידע נוסף על מאמציו הדיפלומטיים של נתניהו, בעקבות פגישתו אתמול עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי: "נתניהו סירב לומר אם קיבל הבטחה מקרי שארה"ב תטיל וטו על מהלך פלסטיני באו"ם".

בנימין נתניהו וג'ון קרי לוחצים ידיים. איטליה, 15.12.14 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

בנימין נתניהו וג'ון קרי לוחצים ידיים, אתמול באיטליה (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

המגעים הדיפלומטיים שמקיים בימים האחרונים נתניהו מסוקרים גם בשאר העיתונים. כמו ב"הארץ", גם ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מובלטת הבקשה שהועברה לקרי לצד אי-הוודאות בנוגע לתשובה שקיבל נתניהו.

"נתניהו ביקש וטו", נכתב בכותרת דיווחו של איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". "רה"מ נתניהו סירב לגלות אם קיבל הבטחה לווטו אמריקאי על הכרה במדינה פלסטינית במועצת הביטחון", נכתב בכותרת המשנה. טור נלווה מאת אלון פנקס, דיפלומט לשעבר, מייחס למגעים משמעות דרמטית.

"תושבי ישראל לא זוכרים מצב שבו ארה"ב לא הטילה וטו על הצעה אנטי-ישראלית במועצת הביטחון של האו"ם", כותב פנקס. "הם לא זוכרים משום שזה לא קרה. לכן, כמעט בלי ששמנו לב, החלה אתמול ברומא להתרחש דרמה מדינית שנדחקה בתודעה התקשורתית-ציבורית בשל אירוע חטיפה אלים באוסטרליה והטלטלה שאחזה בעולם עקב פרישת אלי ישי מש"ס".

לפי פנקס, "בפעם הראשונה ארה"ב מתלבטת פומבית ביחס להטלת וטו במועצת הביטחון. נתניהו ממסגר את זה כעוד החלטה אנטי-ישראלית שהוא מצפה שארה"ב תטיל עליה וטו, אבל בוושינגטון, כמו בשאר העולם, קריאה למו"מ של שנתיים ובסופו הקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי 67' ובירתה ירושלים כבר לא נתפסת בהכרח כ'אנטי-ישראלית'".

עם זאת, הוא מציין כי בהעדר "הצעה מרוככת" חלופית, ארצות-הברית "אולי תטיל וטו", אם כי יהיה זה "וטו מריר ובחירוק שיניים". "גם אם יוטל וטו", מסכם פנקס בהסתייגות, "צריכה להידלק בירושלים נורה אדומה חזקה במיוחד: זו ראשיתו, ההדרגתית, של סוף עידן הווטו האמריקאי".

ב"ישראל היום", בטאון לשכת נתניהו, מדווחים על המגעים הדיפלומטיים דרך הפריזמה הקבועה: זו שתכליתה צמצום הנזקים וקידום יוזמותיו האישיות של ראש הממשלה. הכתב המדיני של "ישראל היום", שלמה צזנה, התלווה לפמליית נתניהו ברומא וסחט ממנו עבור הכותרת ציטוט חזק (במושגי החינמון): "המהלך באו"ם יוביל לאי-יציבות" ("נתניהו לנשיא צרפת"). ציטוט עוצמתי נוסף מפיו – "לא ניכנע לתכתיבים" – משובץ בכותרת המשנה.

בדומה לעמיתיו, גם צזנה מציין כי נתניהו "סירב" לומר אם בקשתו מהאמריקאים התקבלה או נדחתה; בניגוד לאופן שבו טופלה אמירה זו של ראש הממשלה בעיתונים האחרים, ב"ישראל היום" היא מוצנעת בתוככי הדיווח, וללא הבלטה כלשהי בכותרות או בכיתובי התמונה. הכתב המדיני של "ישראל היום", מהעיתונאים הקרובים ביותר לנתניהו (ומהאהודים עליו), יודע לפרש גם את מה שראש הממשלה אינו אומר. "לפי דבריו", הוא מפרש, "אפשר להבין כי המאמצים בנושא לא הסתיימו, וכי קרי לא נתן תשובה חד-משמעית בעניין".

תעשיית השקרים

ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים הבוקר לשרת את קמפיין הבחירות של השר אביגדור ליברמן, ובדרך תורמים גם לקמפיין עצמי של אחת מזרועותיה הרבות של קבוצת התקשורת. ידיעה בינונית בעמ' 12 מוקדשת לדברים שאמר ליברמן אתמול באירוע השקה של הספר "תעשיית השקרים" מאת פובליציסט "ידיעות אחרונות" בן-דרור ימיני. במרכז הידיעה נדפס התצלום המתבקש של ליברמן עם ימיני, ולצדם מנכ"ל ידיעות-ספרים דב איכנולד.

שער "ידיעות אחרונות", 28.11.14

שער "ידיעות אחרונות", 28.11.14

הידיעה עצמה, שעליה חתום הכתב הפוליטי יובל קרני, משרתת את נסיונותיו של ליברמן למצב עצמו כפוליטיקאי שקול, מתון ופרגמטי, הבשל לשמש ראש ממשלה.

"'אני מקווה שהקו של הפנאטים והאוטיזם יחלוף', אמר ליברמן, שהפנה את חִצי הביקורת בעיקר לצד הקיצוני מימין. 'צריך להיות חכם. אי-אפשר כל הזמן להגיד לא, לא ולא. צריך גם לדעת לומר מה כן'", מדווח קרני. "ליברמן נגד 'הפנאטים'", מדגישה הכותרת, כאילו ליברמן עצמו אינו אוחז בדעות המאפשרות להגדירו בשקט כ"פנאט".

שר החוץ, שרק לאחרונה הציע לעודד את אזרחי ישראל הערבים להגר מישראל לשטחי הרשות הפלסטינית (הצעה שמותגה ב"ידיעות אחרונות" כ"תוכנית השלום של ליברמן"), ידוע כפוליטיקאי ציני. בשנים האחרונות ניסה ליברמן לקדם שיטת משטר ריכוזית שהוגדרה כ"איום קיומי על הדמוקרטיה הישראלית", יזם וקידם שורה של "חוקי נאמנות", כינה עיתונאים "חלק ממערך הטרור" ולקח חלק פעיל בהסתה נגד ערבים-ישראלים (שכמה מהם הוא מציע להחרים ואף לגרש) ופעילי שמאל (שכמה מהם כינה "סייעני טרור נטו", ואחרים השווה ל"אנשי קאפו שהיו במחנות ריכוז").

ההבדל בין ליברמן לפוליטיקאים אחרים האוחזים בעמדות מסוג זה הוא שבמקרה של ליברמן, ולשם צרכים אלקטורליים נקודתיים, מושקע מאמץ מיוחד בטשטוש אופיין הקיצוני של דעותיו, מאמץ שאליו התגייס זה מכבר העיתון הנמכר במדינה.

המשטר הדמוקרטי בישראל מאפשר לפוליטיקאים האוחזים בדעות מסוג זה להתמודד בבחירות ולכהן בתפקידים רשמיים; המשטר הדמוקרטי בישראל מאפשר גם לפוליטיקאים ולכלי תקשורת לעצב את המציאות על-פי ראות עיניהם (במגבלות ידועות); זהו אחד התנאים שבהם תלוי מימושו של עקרון חופש הביטוי. ובכל זאת, באופן שבו התגייסו עורכי "ידיעות אחרונות" לשכתוב כה גס של המציאות יש גם מימד אנטי-דמוקרטי, הנובע מכך שהמהלך של ליברמן מבוסס על יצירה של תדמית כוזבת שנועדה לשבש את תודעתם של האזרחים בבואם אל הקלפי.

ללא שאלות קשות

ח"כ אבישי ברוורמן, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת מטעם סיעת העבודה, הודיע אתמול על החלטתו לפרוש מפוליטיקה. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מופיע הבוקר ראיון קצר עימו לרגל פרישתו, שבו הוא מסביר לכתב, גד ליאור, מדוע הוא פורש. "מיציתי", אומר הח"כ, "הייתי יו"ר שתי הוועדות הכלכליות החשובות ביותר בכנסת, ועדת הכספים וועדת הכלכלה. הייתי שותף והובלתי רפורמות כלכליות מהחשובות במשק. זה מספיק. ניתן לאחרים להוביל את הרפורמות החשובות הבאות".

אבישי ברוורמן בכנס של מפלגת העבודה, יממה לפני שהודיע על פרישתו. תל-אביב, 14.12.14 (צילום: תומר נויברג)

אבישי ברוורמן שלשום, בכנס של מפלגת העבודה, יממה לפני שהודיע על פרישתו (צילום: תומר נויברג)

אם הקשה כתב "ידיעות אחרונות" על ברוורמן בדרישה לדעת מדוע הוא פורש, אין לכך זכר בידיעה, המקבלת כפשוטה את ההצהרה השחוקה על תחושת מיצוי. בדומה לידיעות עיתונאיות אחרות שפורסמו על פרישתו של ברוורמן ביממה האחרונה, גם ב"ממון" לא מזכירים לו את הסתבכותו בפרשה מעוררת תהיות: יחסי העבודה יוצאי הדופן שהיו לו עם לוביסטית העוסקת, בין היתר, בענייניהן של חברות שבהן דנה הוועדה בראשותו.

היחסים בין ברוורמן והלוביסטית, שאותם חשפו העיתונאים תומר אביטל וטל שניידר, הניבו לברוורמן זימון לבירור בוועדת האתיקה של הכנסת, בעקבות פנייה של העמותה לדמוקרטיה מתקדמת. על הלוביסטית, עפרה שקד ממשרד גורן-עמיר (המייצג, בין היתר, את העיתונים "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"גלובס"), נאסר להיכנס לישיבות ועדת הכלכלה בשל מה שהיועץ המשפטי של הכנסת הגדיר כהתנהלות ש"לא היתה במקומה".

ייתכן שאין קשר ישיר בין התקרית המביכה להחלטתו של ברוורמן להודיע על פרישה מפוליטיקה (ב"כלכליסט", למשל, נטען היום ש"ייתכן כי ההחלטה הושפעה גם מההערכות כי לא יצליח להתברג במקום ריאלי ברשימת העבודה-התנועה לכנסת"). אף על פי כן, היה ראוי לנצל את ראיון הפרישה כדי לדרוש מחבר-הכנסת הסברים על הפרשה שבה נקשר שמו רק לאחרונה – הסברים שאותם טרם מסר לציבור.

מה הלאה

"כבר יש לך הצעה מהמגזר העסקי?", שואל גד ליאור את ברוורמן. "ממש לא", עונה לו חבר-הכנסת. "אין לי מושג מה אני הולך לעשות בשנים הבאות. יש פתגם בדואי עתיק: 'מעולם לא חיפשתי והלכתי לתפקידים. הם תמיד הגיעו אלי'".

שחיתות

בכל העיתונים מדווחים הבוקר בהרחבה על חשיפתה של פרשת שחיתות בעיריית רמת-גן. "שישה בני-אדם נעצרו אתמול בחשד למעורבות בפרשת שוחד בעיריית רמת-גן, בהם ראש העיר ישראל זינגר ונמרוד ניר, בנה של ג'ודי ניר-מוזס-שלום", מדווח ב"הארץ" כתב הפלילים יניב קובוביץ. "זינגר וניר חשודים בלקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה, הפרת אמונים ועוד", הוא מדווח, ומעדכן כי ארבעת העצורים האחרים הם "מנהל מחלקת פיקוח בנייה בעירייה, יוסי מזרחי, עובד העירייה אלי צמח, יעקב סבן ואריאל למפל".

חלק ניכר מדיווחו של קובוביץ מוקדש לחלקו של ניר בפרשה. "נמרוד ניר, בעל משרד ייעוץ, חשוד בין השאר שקידם את המועמד בתמורה להתחייבות כי הוא יטפל בהפקות התרבות הגדולות בעיר וביחסי-הציבור של העירייה", הוא כותב. לדיווח החדשותי ב"הארץ" נלווה תחקיר שערך אילן ליאור, המביא שורה של עדויות למה שעלול להתברר כמינויים פוליטיים פסולים.

ב"ידיעות אחרונות", שנתח ממניותיו מוחזק על-ידי אמו של ניר (אביו המנוח, עמירם ניר, היה, בין היתר, עיתונאי בעיתון ונחקק כמי שטבע את הסיסמה "שקט, יורים"), מוצנע הבוקר חלקו של בן המשפחה. הדיווח של "ידיעות אחרונות" על הפרשה נרחב וביקורתי, אם כי נראה שנוסח בזהירות רבה. הידיעה המרכזית, מאת ירון דורון ועופר פטרסבורג, נפתחת במונולוג הכחשה מפי ראש העיר העצור, ולכל אורכה שזורות בה שוב ושוב תזכורות לכך שהמעשים המיוחסים לו ולעמיתיו הם חשדות שטרם הוכחו.

"תחילתה של הפרשה במירוץ הבחירות לראשות העירייה לפני כשנתיים", כותבים דורון ופטרסבורג בדיווחם. ראש העיר זינגר, הם מזכירים, היה "המנהל המיתולוגי של תיכון בליך בעיר", ורץ לעירייה תחת הסיסמה "ראש נקי לרמת-גן" – מיתוג שסייע לבדל אותו מראש העיר הקודם, צבי בר, שנאלץ להתפטר לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות שחיתות.

"לפי חשדה של המשטרה, זינגר ואנשיו פנו לשורה של פעילים פוליטיים, אנשים פרטיים וגופים עסקיים והבטיחו להם משרות בעירייה וסיוע לזכייה במכרזים בתמורה לסיוע בקמפיין הבחירות", כותבים דורון ופטרסבורג. "לאחר בחירתו של זינגר, חושדת המשטרה, מומשו חלק גדול מאותן הבטחות, בין היתר באמצעות 'מפעלי בית-עמנואל' – חברה לתועלת הציבור של העירייה, שאחראית למכרזים שבהם זכו אותם מקורבים.

"בהתאם להסכמים אלו, על-פי החשד, מונה הפעיל הפוליטי אלי צמח לתפקידו כסגן מנהל מחלקת התברואה, משרד הפרסום דה-בריף של נמרוד ניר קיבל לנהל קמפיינים פרסומיים של העירייה, מנהל מחלקת הפיקוח והבנייה יוסי מזרחי פעל להענקת היתרים לקבלן יעקב סבן בתמורה לשוחד, והיועץ לשעבר אריאל למפל זכה לטובות הנאה. בנוסף, במהלך החקירה עלה חשד במשטרה כי אנשי ארגון הפשע של עמיר מולנר ניסו להיכנס לעסקים ולמיזמים של העירייה, כמו הקמת השוק בעיר, והם הצליחו לסכל זאת".

מוזס

הדיווח של "ישראל היום" על פרשת השחיתות בעיריית רמת-גן (איציק סבן וצבי הראל) כולל פליטת מקלדת פרוידיאנית. באחד המקומות שבהם מוזכר שמו של נמרוד ניר הוחלף שם משפחתו בשם "מוזס", המוכר לקוראי החינמון בין היתר מהמדור "אימפריית הרשע של נוני מוזס".

שקיפות

ב"דה-מרקר" ממשיך כתב האנרגיה אבי בר-אלי לעסוק בחברה הממשלתית קצא"א (קו-צינור-אילת-אשקלון), שעלתה לאחרונה לכותרות בעקבות דליפת הנפט בערבה. "ישראל ביקשה להסתיר את הבוררות האיראנית; בשווייץ השיבו: 'זה לא ריאלי'", נכתב בכותרת. בידיעה עצמה חולק בר-אלי עם הקוראים את הסכם הבוררות המצונזר, שממנו הושמטו שמות הצדדים – ישראל ואיראן – והוחלפו באותיות הלטיניות X ו-Z.

"פרוטוקול ההחלטה שקיבל בית-המשפט בז'נבה ב-10 בינואר 2013 הוא לא פחות ממדהים", כותב בר-אלי בטור נלווה, הנושא את הכותרות "כולם ידעו, חוץ מבישראל" ו"צנזורה לצורכי פנים". "שחור על גבי לבן, מתועדת בו פנייה ישראלית טיפוסית אל הרכב שופטים מכובד בבקשה ל'טובה קטנה' – פשוט להשמיט את השמות 'ישראל' ו'איראן' מניירות ההחלטה שיפורסמו בהליך המשפטי. זאת, כאילו דנו הצדדים בהארכת מעצר של חשודים בהברחת סיגריות דרך נמל אשדוד.

"לפני שהרכב הבוררות הבינלאומית גילגל את נציגי ישראל מכל המדרגות, לפני שנזף בהם על כך שנימוקיהם לא מספקים, לפני ששלח אותם למגזינים משפטיים בצרפת שבהם תועדו הצדדים לדיון בגלוי מזה עשור, ולפני שהזכיר להם כי בפרוטוקולים של בוררויות בינלאומיות הצדדים ממילא לא מצוינים בשמם, ראוי היה לפנות אל הנציגים הישראלים בשאלה פשוטה: 'למה?'".

האייתוללה חומייני עם ילדה (נחלת הכלל)

האייתוללה חומייני עם ילדה (נחלת הכלל)

כפי שניתן להבין מכותרת הטור, המסקנה של בר-אלי היא שהבקשה הישראלית לערפול המידע נועדה לצרכים פנים-ישראליים. "מדיניות ההסתרה שמכתיבה ממשלת ישראל בקפדנות בכל הקשור לפעילותה של קצא"א נועדה בעיקר לקהל הביתי", הוא מציין, ומפרט: "התכלית השרירותית לכאורה של החשאיות היא למעשה להסתיר מהציבור הישראלי את העובדה שישראל עשתה עסקים עם איראן; להסתיר שברקע האיום המטופטף להשמיד את ישראל בפצצה גרעינית, איראן מתמקחת קודם עם האויב הציוני על כסף; להסתיר, שלא נדע, תרחיש של הפסד בבוררות; ולהסתיר, על הדרך, שבחסות הוויכוח העסקי השגרתי למדי הזה מנהלת קצא"א מפעל ג'ובים פוליטי-בטחוני בלתי מפוקח, שמפוצץ צינור נפט אחת לתקופה".

את האצבע המאשימה מפנה כתב "דה-מרקר" לגוף ממשלתי יוצא דופן נוסף, האמון על מימושה של אותה מדיניות הסתרה: הצנזורה הצבאית.

מאחזים אחרונים

"יש בו, בגיא שפרבר, משהו המזכיר לי בוקסר", פותח גדעון מרון את טורו המומלץ "תיק פלילי", רפורטז'ת בית-משפט שבועית המתפרסמת בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות". "לכאורה הניגוד הכי גדול: צנום גוף ונמוך קומה. אולי אלו תווי פניו הגסים או שמא המצח הגבוה המשתרע מתחת לקרקפת זרועה במאחזי שיער אחרונים הנראים כיבלית הנאחזת בגינת ירק".

העבירות שבהן מואשם מושא הטור הנוכחי מזכות אותו בכינוי "שודד המחשבות הכמוסות". "אם הסיפור עליו נכון", כותב מרון, "הרי הוא התגשמות הסיוטים של כולנו. עלוקה החודרת לתוך החיים שלנו, מתחת לעור, לתוך הבית שלנו, סודקת את אשליית המוגנות שאנשים חושבים שהם נמצאים בתוכה.

"הבן-אדם, ככה טוענת התובעת, קרן שמיר, השתמש בתוכנה היודעת לחדור למחשבו של האחר ופשוט לדוג את כל הנמצא שם: תמונות, התכתבויות, קבצים, הכל: 'שודד המחשבות הכמוסות'. ככה הוא נכנס למחשב של חשב כלכלי בחברה ציבורית גדולה, וכשגילה כי הוא 'פדופיל' (לטענתו), שלח לו מסרים כשהוא מסתתר מאחורי צג החסין לזיהוי, משם סחט אותו בדרישת כספים כדמי שתיקה.

"כשלא נענה, שיכנע חבר ילדות, עורך-דין, ללכת אל מנכ"ל החברה ולסחוט גם אותו: אם לא ישלם, יפרסם כי הוא מעסיק בחברתו פדופיל. ובכך לא די, הוא שלח לעיתונאים קובצי מחשב שאותם העתיק ממחשב החברה, ובהם פרטים מסווגים. העניין, מספרת התובעת, שאי-אפשר כמעט לעלות עליו. נכנס ויוצא מבלי להשאיר טביעות אצבעות. 'אפילו המומחים שלנו לא מצליחים לפצח את כל החומר על המחשב שלו'".

הטור מסתיים בהחלטה של השופטת למנוע מהנאשם את שחרורו למעצר בית ובדמות אלמונית המתוארת כ"אדם כסוף שיער, ממושקף", המנסה ליצור עם האיש קשר עין אחרון לפני שהוא נלקח בחזרה למעצר. שפרבר, כותב מרון, "לא מחזיר מבט. באטיות הוא נשרך אחרי הסוהר".

ענייני תקשורת

עדות מקומית. במוסף "המגזין" של "מעריב" מראיין יעקב בר-און את צלמת העיתונות הדס פרוש, לרגל השתתפותה בתערוכת הצילום השנתית "עדות מקומית". פרוש מספרת לבר-און על תקרית שאירעה בירושלים בעת שצילמה הפגנה אלימה יחד עם צלמים אחרים, לאחר רצח הנער מוחמד אבו-ח'דיר.

"מצאנו את עצמנו צמודים לקיר", היא מספרת. "אחת מאיתנו חטפה כדור גומי בפנים, שפתח לה את הלחי. צלם שניסה לעזור לה חטף גם הוא כדור גומי. [...] באותו רגע פשוט קפאתי. זה באמת היה מפחיד. אז הבנתי יותר מבכל פעם אחרת שבעיסוק שלי חייבים להיות מאוד זהירים וערניים, אם כי כששקועים בצילום, לא תמיד חושבים על הסכנה".

אם ובנה קוטפים עשבים. בתיר, הרשות הפלסטינית, 12.4.14 (צילום: הדס פרוש)

אם ובנה קוטפים עשבים. בתיר, הרשות הפלסטינית, 12.4.14 (צילום: הדס פרוש)

ברווז עולמי. ב"ידיעות אחרונות" מביא היום דניאל בטיני את סיפורו של מוחמד אסלאם מניו-יורק, "הזאב המתבגר מוול-סטריט", ש"סחר בבורסה בהפסקות בבית-הספר" ו"הרוויח 72 מיליון דולר". סיפורו של אסלאם, שדווח בהרחבה בתקשורת העולמית, הוא מקרה קלאסי של ברווז עיתונאי. אסלאם עצמו, בראיון שנתן אתמול לרשת NBC, אמר כי אינו יודע מאיפה צץ הנתון שלפיו הרוויח 72 מיליון דולר, וכי במציאות מסתכמים רווחיו ב"כמה מיליוני דולרים".

מעט מאוחר יותר, בראיון ל"ניו-יורק אובזרבר", הודה כי גם הגרסה שמסר ל-NBC לא היתה מדויקת: למעשה, הוא וחבריו המציאו את כל הסיפור ולא הרוויחו בבורסה אפילו דולר אחד. התנסותם בסחר בשוק ההון התמצתה בהרצת סימולציות במסגרת חוג שבו השתתפו בבית-הספר התיכון שלהם.

עיתונות חרדית. באתר החרדי "כיכר השבת" סוקרים הבוקר בקצרה את עיתוני החברה החרדית, ועומדים על ההבדלים בין האופנים שבהם סיקרו הללו את נאום ההתפלגות של אלי ישי.

מנכ"ל הרשות השנייה הפורש, שי באב"ד. ירושלים, 13.8.13 (צילום: "העין השביעית")

מנכ"ל הרשות השנייה הפורש, שי באב"ד. ירושלים, 13.8.13 (צילום: "העין השביעית")

טלוויזיה מסחרית (ופוליטיקה). כתבי התקשורת מקדישים הבוקר שטח רב לסיכום כהונתו הקצרה של שי באב"ד, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שהודיע על פרישה לשם חבירה למפלגתו של משה כחלון. "באב"ד קודם על-ידי כחלון, מדלג למפלגה שלו – ומותיר שוק טלוויזיה על סף כאוס", מסכמת כותרת הסקירה ב"דה-מרקר", שעליה חתום כתב התקשורת נתי טוקר.

עורך המדור, אמיר טייג, תורם טור פרשנות המסתיים בקביעה הבאה: "שאפתנות ואופורטוניזם הן תכונות חיוביות, אך רק עד גבול מסוים. במקרה של באב"ד וארדן, תכונות אלה גרמו נזק שיהיה קשה מאוד לתקנו".

לי-אור אברבך, בגליון אמש של "גלובס", משדר על אותו התדר. "הירושה של באב"ד: שוק טלוויזיה מסוכסך, חסר כיוון ורווי באי-ודאות", נכתב בכותרת. לדברי אברבך, הקדנציה הקצרה של באב"ד ונסיבות פרישתו הוכיחו כי מדובר ב"מינוי פוליטי מובהק שרק חולל כותרות". ב"כלכליסט" מסכם את כהונתו של באב"ד כתב התקשורת אופיר דור. "הוא נפרד מהתפקיד בלי שמשהו מהותי באמת ישתנה", פוסק דור במשפט הסיום של המאמר. הכותרת: "חלף עם הרוח".

בהמשך כפולת התקשורת של "דה-מרקר" מעדכן טוקר את הקוראים בדבר המגעים לכניסת משקיע חדש לערוץ 10. "עסקת נחמה בערוץ 10 עדיין לא נחתמה; הרגולטורים בוחנים מסלולי הצלה חלופיים", נכתב בכותרת. ידיעה אחרת, מאת טוקר ורונית דומקה, מוקדשת לשינויים באופן שבו בעל המניות ארנון מילצ'ן מחזיק בחלקו בערוץ המצוקתי. כתבה נוספת, מאת טוקר וטלי חרותי-סובר, עוסקת בשכר הגבוה שמעבירים משרדי ממשלה לכוכבים וידוענים לשם קידום מיזמים ממשלתיים.

מוסף תעמולה של ממשלת קזחסטן (שער), 2014

מוסף תעמולה של ממשלת קזחסטן (שער), 2014

תעמולה זרה. לעיתון "הארץ" מצורף היום מוסף תעמולה מטעם ממשלת קזחסטן, כשבועיים לאחר הפעם הראשונה שבה הופץ עם העיתון פמפלט מסוג זה. ההבדל המרכזי בין המהדורות: הפעם המוסף באנגלית. הבדל נוסף: תצלום השער, שבו נראה הרודן הקזחי נורסולטן נזרבייב, הוחלף בתצלום אחר. התצלום החדש הוא פורטרט ייצוגי של הרודן הקזחי נורסולטן נזרבייב.