גועליציה

העיתונים ממשיכים גם היום לעסוק בתמרונים הפוליטיים סביב הרכב הקואליציה הנוכחית. "נתניהו ייפגש עם השרים לפיד, לבני ובנט במאמץ אחרון למנוע את פירוק הקואליציה", נכתב בכותרת "הארץ". "הסיעות החרדיות התחייבו לא לחבור לממשלה חלופית לפני הבחירות, אך סירבו להבטיח פומבית שימליצו על נתניהו לנשיא אחריהן", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של יהונתן ליס ויאיר אטינגר. "בכירים בליכוד: הושגה הסכמה שבשתיקה. רה"מ: מקווה לחזור להתנהלות תקינה. אם לא, נסיק מסקנות". ב"מעריב" טוען בן כספית כי אכן נרקם הסכם בין נתניהו לחרדים כי אלה ימליצו עליו בפני הנשיא (ובלשונו המעודנת של כספית: "דיל מלא-מלא").

את הנוסח הסולידי מחליפים הדהודים של מסרי לשכות בכותרות "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". "פיוס או פיצוץ", נכתב בכותרת הראשית של הראשון, המעמיד את נתניהו ולפיד זה מול זה, אבל מקדים לצטט את האחרון (ואחריו את ציפי לבני). כותרת המשנה אינה שוכחת להזכיר את ליברמן (יזם את המפגש בין שר האוצר לראש הממשלה, אליבא ד"ידיעות") – כדי להשלים את סריית פוליטיקאי המחמד של העיתון (או אולי הפוליטיקאים שזה עיתון המחמד שלהם). ב"ישראל היום" הכותרת היא "מאמץ אחרון" המכובד, נתניהו מצוטט בכותרת הגג ובכותרת המשנה. לפיד ולבני לא. חברי הקואליציה שאינם "נתניהו" מוצגים כתוקפנים.

מכתב היועץ המשפטי לכנסת כפי שהעלתה לדף הפייסבוק שלה טל שניידר, בעלת "הפלוג" (לחצו להגדלה)

טענה עם ניחוח דומה מגיעה לכותרת הראשית של "מעריב": "מקורבי ראש הממשלה: לפיד ניסה להדיח את נתניהו ללא בחירות". עבור מי שהתבלבל בין הדחה לפוטש לתרגיל מסריח לתמרונים פוליטיים מקובלים נועד מכתבו של היועץ המשפטי לכנסת, המובא כאן למעלה. אגב, בתוככי טורו טוען כספית כי התלונה של נתניהו ("מקורביו" ו"בכירים בליכוד") על תוקפנותו של לפיד היא בשל ביקורת שהלה הטיח בראש הממשלה באירוע "שבתרבות" שהנחה כספית, וכי בתגובה הפיץ נתניהו טענות כאילו לפיד מקדם את חוק מע"מ 0% בגלל קשרים מושחתים עם קבלנים.

מוקד המחלוקת

מצד אחד, ומצד שני (ציטוט מודגש מטור הפרשנות של מתי טוכפלד היום ב"ישראל היום")

על מה, בעצם, מתקוטטים ראש הממשלה ושר האוצר? בדיווחים בשני העיתונים מצוין כי דרישתו של לפיד היא להעביר רפורמות במשרדים שבשליטת מפלגתו, ואילו דרישת נתניהו היא כי לפיד ושריו יחדלו מאמירות פומביות נגד הממשלה; ב"ישראל היום" מוסיפים גם דרישה של נתניהו מלפיד לאשר תוספת לתקציב הביטחון. כלומר, דווקא בנקודה העיקרית הזו יש כמעט תמימות דעים בין "ישראל היום" ל"ידיעות אחרונות", ולפיה בצד אחד של המשוואה הקואליציונית יש דרישות תוכניות הנוגעות לעניינים מהותיים, ואילו בצד השני הדרישות נוגעות לכבוד ולהתנהלות תדמיתית.

תקציב הביטחון

"רציתי לומר שאני חש קצת אי-נוחות מהדרך שבה הפיק צה"ל לקחים מ'צוק איתן': דבר ראשון רצנו לבקש עוד כסף", כותב ב"דה-מרקר" רותם שטרקמן במונולוג מדומיין של הרמטכ"ל המיועד, גדי איזנקוט. "עוד לפני שהתחלנו לבדוק מה היה, איפה טעינו, כיצד והאם השגנו את המטרות שהצבנו לעצמנו, מה עשינו נכון ומה לא, למה ירינו כל-כך הרבה, מדוע שטחי הכינוס לא היו ממוגנים, האם יכולנו לפגוע פחות באוכלוסייה אזרחית וכיצד הגענו למשבר אמון מול יישובי עוטף עזה – כבר הורדנו דרישה לממשלה לעוד עשרות מיליארדים. אפילו את הכנסת הנגמ"ש המיושן לסג'עייה בלילה הראשון של הלחימה, טעות שעלתה בחיי אדם, מיהרנו לתרץ ב'מחסור בתקציב'. הייתי רוצה שהדיון על תקציב הביטחון בתקופתי לא יהיה רק כמה עוד כסף יקבל הצבא, אלא גם מה אנחנו עושים עם הכסף הזה".

"יעלון נגד האוצר: מאיים להקפיא העברת צה"ל לנגב", נכתב בכותרת ידיעה של צבי זרחיה ב"דה-מרקר". כותרת דומה מופיעה גם על שער "ישראל היום", אלא שבמקום "האוצר" נכתב בה "לפיד". "משרד האוצר מצפצף על סיכומים שהתקבלו בין המשרדים ולא ממלא אחר חובתו להקצות 9 מיליארד שקל להעברת בסיסי צה"ל לנגב", מצטט זרחיה את מה שאומרים "במערכת הביטחון". "כמו כן, האוצר לא מעביר כספים לפינוי מוקשים ולרכישת צוללות, אף שסוכם שהכספים למטרות אלה ימומנו בידי האוצר ולא ממקורות של מערכת הביטחון".

ב"ממון" הכותרת הראשית היא "מעבר צה"ל לנגב עומד בפני קריסה". הסיבה בכותרת לכתבה של מתי סיבר: "בעקבות חוסר התקצוב של פרויקט הדגל של הצבא: חברות הייטק בוחנות מחדש את השקעתן בנגב. המשמעות: אובדן של מיליארדי שקלים ואלפי משרות".

"נתניהו: 'לפיד מפר התחייבות להעביר כסף לרכישת נשק מתקדם'", נכתב על שער "כלכליסט". "העימות בין ראש הממשלה ושר האוצר מסלים על רקע תרחישי פירוק הממשלה". בכפולה הפותחת כותב שאול אמסטרדמסקי על "סיפורם העגום של 200 מיליון השקלים שהיו חסרים לצהרונים ובסוף מממנים את 'צוק איתן'".

זרים

"הממשלה אישרה פה אחד את התיקון החדש לחוק נגד הסתננות", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "מבקשי מקלט ישהו בחולות 20 חודשים".

יוקר המחיה (1)

דו"ח השמאי הממשלתי התפרסם אתמול וזוכה לסיקור בעיתוני הכלכלה. "גם הציפייה לחוק מע"מ 0% ומבצע 'צוק איתן' לא הורידו את מחירי הדירות", נכתב בכותרת השלילית של כתבה של אריק מירובסקי, הפותחת את גליון "דה-מרקר". "השפעת קידום חוק מע"מ 0% על דירות ראשונות מקבלן הסתכמה בעליות מחירים קטנות – כך על-פי השמאי הממשלתי, טל אלדרוטי", נפתחת הכתבה.

"השמאי הממשלתי: מחירי הדיור ממשיכים לעלות באופן מתון", קובעת כותרת ידיעה של תומר ורון ב"כלכליסט". "מחירי דירות ארבעה חדרים עלו ב-4% בשנה האחרונה, ולפי השמאי, תוכניות 0% מע"מ ומחיר מטרה, שטרם הבשילו, הביאו לירידה בכמות הדירות שנמכרו. הלמ"ס פירסמה אתמול במקביל כי חלה ירידה של 7.4% בהתחלות הבנייה בהשוואה ל-2013".

"מה קרה למחירי הדירות? תלוי איפה אתם מחפשים לקנות", נכתב בכותרת ידיעה של עופר פטרסבורג וגד ליאור ב"ממון". הידיעה עצמה החלטית יותר ופסימית יותר: "למרות הנסיונות של שרי האוצר והשיכון לצנן את השוק, מחירי הדירות ממשיכים לעלות", היא נפתחת.

גם ב"גלובס" קראו את דו"ח השמאי, ואפילו קידמו את הדיווח עליו לכותרת הראשית, אבל זו מספרת סיפור הפוך מזה שבעיתוני הכלכלה האחרים. "לקראת שינוי כיוון בשוק הנדל"ן? השמאי הממשלתי: בלימה במחירי הדיור", נכתב בה. ואולם, כותרת הידיעה עצמה, של אורי חודי, בכפולה הפותחת של העיתון, מדברת כבר על "האטה בקצב עליית מחירי הדירות" ולא על בלימה, ובתוך הדיווח עצמו כותב חודי כי "הנתונים שמתפרסמים היום עשויים להעיד על מגמת האטה בעליות המחירים, אך לא על שינוי מגמה לירידות המחירים".

טור הפרשנות, של עורך הנדל"ן דרור מרמור, מחליש עוד יותר את החשד לאינטרס זר מאחורי הקריאה יוצאת הדופן של עיתונאי "גלובס" את דו"ח השמאי: מרמור מכריז כי הוא אינו אופטימי וצופה כי "שוק המגורים עלול להיכנס ממש בקרוב לסחרור מבהיל".

יוקר המחיה (2)

"הנפט בעולם צלל ב-35%, הבנזין בישראל רק ב-7.5%", מכריזה הכותרת הראשית של "כלכליסט". הסיבה לכך שהוזלה של יותר משליש במחיר הבנזין מתחילת השנה "אינה מגיעה לנהג הישראלי" היא המיסוי הגבוה ("כמעט 60% ממחיר הבנזין כיום"), שגם אם הוא "דומה לשיעורו באירופה", הרי שבישראל "אין אלטרנטיבה של תחבורה ציבורית יעילה, והנהגים הופכים שבויים של קופת האוצר".

הסתה

"חרפת ההסתה" היא הכותרת שבחרו להדפיס על שער "ישראל היום" כהפניה לדיווח על כך שפלוני אלמוני פירסם בפייסבוק תמונות של פוליטיקאים שהתנגדו כביכול לחוק הלאום (אחד מהם, מיקי איתן, כלל אינו מכהן בתפקיד רשמי) כשהם לבושים במדי אס.אס. "המשטרה תחקור", מבטיחה כותרת המשנה.

"בנט: 'שלטון לא מחליפים בהסתה, שמנהיגי השמאל יירגעו ועכשיו'", נכתב בכותרת ידיעה ב"הארץ", מתחת לתצלומי "בכירים במדי אס.אס". לפי הידיעה, המצטטת דברים שאמר בנט בראיון בערוץ 2, הוא כיוון ל"ארגוני ומפלגות השמאל שהפגינו שלשום מול בית ראש הממשלה בירושלים במחאה על חוק הלאום [...] בנט התייחס לאמירות שהשמיע בהפגנה ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, שתקף בחריפות את ראש הממשלה בנימין נתניהו". לפי הידיעה, הכינוי שעליו יצא קצפו של בנט הוא "אגו-מניאק".

ראש המטה הכללי

"עכשיו מתברר: אלוף יאיר גולן הבהיר מיד לנתניהו וליעלון כי אינו בשל להיות הרמטכ"ל והמליץ על איזנקוט. אז מדוע רה"מ 'המשיך להתלבט'?", נכתב בכותרת במעלה שער "ידיעות אחרונות". בפנים הידיעה, של יוסי יהושוע, אין תשובה לתהייה.

עורך "הארץ" אלוף בן שואל "שתי שאלות מטרידות" על הרמטכ"ל המיועד גדי איזנקוט (שאלת "מחדל המנהרות" והשאלה אם "שקט תעשייתי" אינו תכונה שתסכל רפורמות חיוניות).

נוחי דנקנר

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" ממשיכים לפצות על השנים האבודות ולנעוץ שיניים בטייקון לשעבר נוחי דנקנר, מושא סיקור חנף במיוחד של המוסף בעת שהיה טייקון בפועל, כבעל השליטה בקונצרן אי.די.בי. "ההלוואה של דנקנר: 5% ריבית בלי בטחונות", נכתב בכותרת הידיעה המורחבת של ליטל דוברוביצקי, על הלוואה בסך 8 מיליון שקל של דנקנר לאיתי שטרום. השניים נחשדים בהרצת מניות, ואגב משפטם מתגלים עדויות ומסמכים חדשים.

מוספים יומיים

"אנחנו לא שוליים הזויים. כשאני מודיע שבחיפה נפתח בית-ספר, נרשמים מאות יהודים וערבים. יש זרם בחברה הישראלית, שאולי לא מודעים אליו, אבל זה זרם של אנשים שרוצים לחיות בקהילה משותפת", אומר שולי דיכטר, מנכ"ל העמותה המנהלת את בית-הספר הדו-לשוני בירושלים, לאייל לוי. הדברים מתפרסמים בכתבת השער של "המגזין", המוסף היומי של "מעריב" (עורכת: יעל קורן), העוסקת בתגובות להצתה בבית-הספר שלשום.

"על רקע האלימות הגואה בירושלים, מגיעים מדי שבוע פעילים חברתיים לכיכר ציון כדי לעודד דיאלוג ולתת אלטרנטיבה לימין הקיצוני שממלא את המקום בקריאות 'מוות לערבים'. משה שטיינמץ היה איתם בערב הטעון של הצתת בית-הספר הדו-לשוני ושמע מדוע הם נשארים למרות הבעיטות והקללות", נכתב בכותרת המשנה של כתבה אחרת במוסף.

כיתת לימוד שרופה בבית-הספר הדו-לשוני בירושלים, 30.11.14 (צילום: יונתן זינדל)

הכתבה הבאה, של תמר דרסלר, עוסקת במאבק תושבים בערד בחברת כימיקלים המבקשת להקים מכרה פוספטים סמוך לעיר. "ללא הכרייה במכרה, ערד תיסגר", מאיים תושב ערד העובד כמנהל בחברה, השייכת לכיל (כימיקלים-לישראל) של משפחת עופר. "אנחנו הפקר בידיהם של בעלי ההון", אומרת פעילה נגד הכרייה. דרסלר כותבת כי משרד הבריאות תומך בעמדת הפעילים, ואילו משרד הכלכלה בזו של החברה. מחר תחליט המועצה הארצית לתכנון ובנייה על אישור פיילוט.

עוד בחלק החדשותי של המוסף: מדור חדשות חוץ (חיים איסרוביץ), השובר את השגרה הטבלואידית ואינו מציע אוסף תקצירי הבלים וקוריוזים משולי תוצרת הסוכנויות הזרות; מדור טכנולוגיה דליל. אחריהם מתחיל חלקו של המוסף העוסק בענייני תרבות: רותי זוארץ מראיינת את הציירת מיכל נאמן ("לכולנו ברור בערך מה זו אמנות, עד ששואלים אותנו מה זה. המבע האנושי כפי שהוא מתרחש באמנות הוא כנראה אף פעם לא פשוט כמו שיחת חולין"); ואת התסריטאי בני ברבש, שהוציא ספר חדש ("הניסיון לאתר את השתקפותו של הכותב בסיפור ולמשוך קווים מקבילים בינו לבין דמויותיו הוא נואל ומחמיץ את העיקר").

ויש עוד המלצות וביקורות (דנה קסלר על אלבום הופעה של דפש-מוד) וגם כמה הבלים (מיקי לוין עם הלשלשת הידועה בעיתונות הישראלית כ"רכילות", הורוסקופ), תשבצים, לוח שידורים. סך-הכל 32 עמוד.

שורת ההפניות העליונה על שער "24 שעות", היום

"מיוחד: יומן מכתבים לאהוב שעדיין חי בלב", משדלת כותרת המשנה על שער "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" (עורך: מאיר אברג'יל) את הקוראים להשתתף במעשה מציצני אל יומנה האישי של צעירה שאהובה נפל בלחימה במבצע האחרון בעזה. האייטם הפותח את המוסף: פינת תוכן שיווקי (בימים אלה היא נקנתה על-ידי תאגיד המחזור אל"ה) ופינת "שיר ביום" ("פגרי נרות כבויים, וכתם איש/ הולך ומצטמק. עד מהרה/ הוא ייבלע בבוץ לבן מאוס").

"השאלה היומית" עוסקת בלגיטימיות תמרוניו הפוליטיים של נתניהו ("כן", "לא"). כפולת עמודים מוקדשת ל"חיות המחמד של מעצבי-העל" ו"שבוע האוכל הפולני" (שזוכה לקידום מכירות גם במוסף "מסלול" של העיתון). עמוד נוסף מוקדש לחדשות בידור: נמשך הליהוק לתוכנית טלוויזיה מקומית; כוכבנית הוליוודית השמינה ו"ויתרה על האיפור" לצורך תפקיד. עוד במוסף: לוח שידורים, תשבצים, רכילות (האייטם המרכזי מוקדש, גם היום, למסע הרהביליטציה של זמר פופולרי, אייל גולן, שהורשע לאחרונה בהעלמת מס ועמד במרכזה של שערוריית מין עם קטינות). סך-הכל 16 עמוד.

ל"ישראל היום" לא מצורף מוסף יומי.

עושים לביתם

שיתוף הפעולה המתמשך בין עיריית חיפה בראשותו של יונה יהב לבין מערכת "ידיעות אחרונות" מתגלם היום בדמות מוסף התיירות "מסלול", שעניינו הוא "הסודות של חיפה". "המוסף הופק בשיתוף פעולה עם עיריית חיפה", נכתב בפונט זעיר בפינה התחתונה של עמ' 2, מתחת לפינת התוכן השיווקי הקבועה של רשות הטבע והגנים (שהוקטנה לצורך העניין. מעניין אם ברשות יקבלו זיכוי).

"הסודות של חיפה", מוסף תוכן שיווקי של "ידיעות אחרונות" עבור עיריית חיפה, 1.12.14

מה במוסף? למשל, כתבת "ידיעות אחרונות" איריס ליפשיץ-קליגר כותבת על שוק הפשפשים של חיפה, ש"משמר אותנטיות נדירה ומציע אוצרות מיוחדים במחירים סבירים". ליפשיץ-קליגר, החתומה על רבים מהתכנים השיווקיים ש"ידיעות אחרונות" מלעיט בהם את קוראיו, ודאי מבינה דבר או שניים באותנטיות נדירה. ואילו מרים קוץ, האחראית על פינת התוכן השיווקי הפותחת את המוסף, כותבת על "השכונה הכי ציורית ומיוחדת בחיפה" ("אנחנו ממליצים בשלוש מלים: כדאי מאוד להגיע"), כאילו יש בחיפה שכונות שאינן ציוריות או מיוחדות; וגם על תערוכות אקראיות במוזיאוני העיר.

המוסף מציע כתבות נוספות, אחת מהן מעניינת במיוחד כמקרה בוחן לקשר שבין כתבות תדמית משולמות לבין עבודה עיתונאית. נטלי גרויסמן כותבת על חיי הלילה בעיר התחתית, אחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים בין יהב לבין מבקריו. בעוד שיהב טוען שהחיה את האזור הנטוש והפכו לשכיית חמדה, טוענים כנגדו שהשינויים שנעשו קוסמטיים בלבד וכי העירייה דווקא שמה רגליים למי שכן מנסים להחיות את המקום. הכתבה, אם תהיתם, נפתחת בתיאור סימביוזה מופלאה בין המקומיים לבין העירייה.

ענייני תקשורת

הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה. הכנסת, 21.5.13 (צילום: פלאש 90)

טלוויזיה מסחרית. "הממונה על ההגבלים בודק את ערוץ 2 – חשש לפגיעה בתחרות" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר", שכתב התקשורת שלו נתי טוקר והעורך והפרשן אמיר טייג מכסים בהתמדה את התהפוכות שעובר הטיפול הממשלתי בטלוויזיה המסחרית בישראל מאז שתיק התקשורת עבר לידיו של ראש הממשלה. כזכור, המהלך הראשון של נתניהו בהקשר זה היה הקפאת החוק לפיצול ערוץ 2.

"דייוויד גילה החל בבדיקה מקיפה של קשת ורשת – השולטות ב-80% משוק הפרסום והרייטינג", נכתב בכותרת המשנה. "הבדיקה מתנהלת על רקע ההתנגדות המשותפת של רשת וקשת לשיטת הרשיונות – וההתבצרות בזיכיון של ערוץ 2". בטור הפרשנות כותב טייג על פגישה בין מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 אבי וייס לנתניהו, שמיד לאחריה הוקפא החוק לפיצול הערוץ. טייג מעלה את החשד שווייס שיחד את נתניהו בסיקור חיובי, ומביע תקווה שהממונה על ההגבלים ייאלץ את ראש הממשלה להוציא לפועל את הפיצול אף על פי כן.

פרסום ממשלתי. "קמפיין 'למה מטרה': כ-2 מיליון שקל לפרסום תוכנית שלא ברור אם ומתי תיושם", נכתב בכותרת דיווח של נמרוד בוסו ונתי טוקר ב"דה-מרקר". "מיליוני שקלים נשפכו לקמפיינים – אך הרפורמות הממשלתיות תקועות", נכתב בכותרת ידיעה אחרת, גם היא של טוקר. "משרד הבינוי והמשרד להגנת הסביבה מיהרו לרוקן את תקציב הפרסום הייעודי שברשותם, אך נראה כי הרפורמות יישארו על הנייר בלבד. עלות קמפיין ההשקות – 13 מיליון שקל".

"קזחסטן – מדיניות של שלום ושגשוג", מוסף תוכן שיווקי של "הארץ". על השער: הרודן נורסולטן נזרבייב

בוראט מבליח כתוכן שיווקי ב"הארץ". ל"הארץ" מצורפת היום אחת הדוגמאות הביזאריות של תוכן שיווקי גלוי: המוסף "קזחסטן – מדיניות של שלום ושגשוג" מוקדש לדיקטטורה האסיאתית ולרודן המקומי, נורסולטן נזרבייב, שדיוקנו מתנוסס שוב ושוב בגיליון, כולל על פני כל עמוד השער. המוסף מתויג באופן בולט בעמוד השער ובכל העמודים הפנימיים כמוצר של המחלקה המסחרית של העיתון, ואף נושא הבהרה ברוח זו בעמודו הפותח; גם הפונט וההגשה שונים באופן מובהק מזה של תוצרי המערכת העיתונאית של "הארץ". ומעל כל אלה התוכן פתטי ובוטה כל-כך שנראה שאין חשש שמישהו יתבלבל בינו לבין מוצר עיתונאי – אם כי מי ששילמו עבורו יכולים בהחלט לדאוג שמא הקוראים יטעו לחשוב שמדובר בסאטירה של מתנגדי המשטר.

דובר צה"ל. "תלונה ליועמ"ש: דובר צה"ל מפלה בין כלי התקשורת", נכתב בכותרת ידיעה של לי-אור אברבך ב"גלובס". "התלונה הוגשה על-ידי עמותת 'הצלחה', בין היתר מתוארים מקרים שבהם ניתנה בלעדיות בראיונות עם קצינים", נכתב בכותרת המשנה.

סלולר. "שיתוף פעולה בקבוצת בזק: 'וואלה' נכנסת לשוק הסלולר ותמכור חבילות של פלאפון", נכתב בכותרת דיווח של גד פרץ ב"גלובס".