כתבת השער של המוסף "גלריה" של "הארץ" טבולה בצביעות מהסוג שבחוגי הימין מרבים להאשים בו את השמאל מסוגו של "הארץ". דהיינו, שהוא דוגל בערכים של סובלנות, פלורליזם וחופש הביטוי רק כל עוד הם משרתים את דעותיו ועמדותיו שלו עצמו. "תערוכת ציורים של אמנים מהר-חברון המוצגת בספרייה המרכזית באוניברסיטת תל-אביב מעוררת מחלוקת", נכתב בכותרת המשנה של הכתבה, מאת ירדן סקופ. "מרצים טוענים שהיא נועדה להציג את מפעל ההתנחלויות באור חיובי. לדברי האוניברסיטה, אין בה שום היבט פוליטי".
זו כתבה אומללה כי היא אכן חותרת תחת הערכים ש"הארץ" מתיימר לייצג, וכי היא משרתת רק משוכנעים ממילא מהסוג שמצוטט בה וצווחנים פוליטיים מקצועיים מהסוג שפושה ב"ישראל היום", דוגמת דרור אידר וחיים שיין. "מפעל ההתנחלויות" אינו מפעל השמדה נאצי שאסור להציגו באור חיובי, או אפילו כזה שאי-אפשר למצוא בו היבט פוליטי לגיטימי ש"מותר" להתייחס אליו.
שער מוסף "גלריה", 8.12.14
"יש כאן משחק כפול", מצטטת סקופ את פרופ' ישי רוזן-צבי, מהחוג ללימודי התרבות העברית באוניברסיטה, "מצד אחד אומרים חופש ביטוי. בבקשה, אז שיאמרו שהאוניברסיטה עושה תערוכות פוליטיות וזו תערוכה המציגה את היופי והפסטורליה של ההתנחלויות, אך מנגד יציגו תערוכה שבה מציגים את הרוע והכיעור של ההתנחלויות באזור: את הרס הבתים, את גירוש רועי הצאן, את סתימת הבארות, את כל הסיפור".
דרישת הפרופסור, שהכתבה מהדהדת, היא דרך פעולה אופיינית של גופים אידיאולוגיים דכאניים. כך, למשל, פועל הגוף הקיקיוני הימני האגודה לזכות הציבור לדעת, שבשם הדרישה לאיזון מנסה שוב ושוב לסתום את פיותיהם של עיתונאים דעתנים ברשות השידור. הדרישה לאיזון היתה האופן שבו ניסו גורמים עלומים לסגור את המיקרופון לקרן נויבך ברשת ב', אחרי שהעזה לטפל באופן ביקורתי בנושאי חברה וכלכלה. לא בכדי בחרו בפוקס-ניוז ובעקבותיה ב"ישראל היום" בסיסמה "הוגן ומאוזן".
האם ב"גלריה" ילוו מעתה כתבות על אמנות פלסטינית בכתבה מקבילה על האספקטים הפרימיטיביים והרצחניים בתרבות והחברה הפלסטינית, כדי להציג "את כל הסיפור"? אנשים כמו אלה המצוטטים בכתבה, קהל היעד שלה או מי שכותבים ועורכים כמוה, יאמצו בוודאי אפשרות למפגש וחיבור עם שכניהם הערבים של הציירים מהר-חברון, גם אם יש בהם מדכאי נשים ורוצחי ילדים, בשל האמונה כי הפתרון לסכסוך ואלימות עובר בדיאלוג ולא בהשתקה.
התערוכה באוניברסיטת תל-אביב והשלט שהוסר בעקבות הלחץ הפוליטי, צילום מתוך דף הפייסבוק של נורית גזית
לאורך הכתבה חוזרת התימה שלפיה הבעיה טמונה באפיון פוליטי לכאורה של תערוכת האמנות. "זו פנייה שהיא ברוכה כשלעצמה, אבל היא רוויה בפוליטיקה", מצטטת סקופ את ראש בית-הספר לפילוסופיה של האוניברסיטה, פרופ' מנחם לורברבוים, המתנגד גם הוא לתערוכה. יוזמת התערוכה, האמנית נורית גזית, אומרת לסקופ כי עצם קיום התערוכה הותנה בכך ש"לא יהיו אמירות פוליטיות". הניסיון לנקז את הפוליטיות מהמרחב אמור להיות סדין אדום ל"הארץ", לא דגל להתהדר בו. דווקא ב"גלריה" היו צריכים לנפנף מעליהם את הרעיון שלפיו יש אמנות שאינה פוליטית.
קריאות מהסוג שהכתבה ב"הארץ" משמשת להן מגבר באות תדיר מן הצד האידיאולוגי הנגדי, המזדעזע מקריאות תיגר אמנותיות על ערכים שמרניים ולאומיים. בפעם הבאה, הקרובה, שפוליטרוק ימני זה או אחר יזדעק, ל"הארץ" תהיה פחות לגיטימציה לטעון כנגדו.
ב"הארץ" גם לא יכולים להתחבא במאת האחוזים מאחורי הטיעון כי רק הציפו "מחלוקת" ומחאה קיימות (והן אכן קיימות), גם בשל מסגור הכתבה וגם בשל הפעולה שלה במציאות. "בעקבות פניית 'הארץ' הוסר השלט עם כותרת התערוכה וסיפוריהם של האמנים מרחבת הספרייה ונמחקו מאתר הספרייה הציטוטים השונים וכותרת המשנה של התערוכה", כותבת סקופ. לפי הכתבה, במסר שנמחק נכתב בין השאר על "מסע המתחיל בהרי חברון ושואף לחיבור אמת עם תל-אביב".