ליאת אזרן, עורכת המקומון "מבט אחר", המופץ בחצור-הגלילית, בגליל ובגולן, תשלם 20 אלף שקל לרפי גיגי, עורך המקומון "מבט 1", שמתפרסם בחצור-הגלילית וסביבתה, אחרי שפירסמה על אודותיו דברי לשון הרע. כך קבעה השבוע השופטת ברכה סמסון מבית-משפט השלום בקצרין.
"זה היה ביום שישי תאריך 22.06.07 בשעות הבוקר", נכתב בכתב התביעה שהגיש גיגי לבית-המשפט. "מועד אשר אותו לא ישכחו התובעים לעד, מועד בו חשכו עיניהם ממה שקראו, ישבו וקראו ולא האמינו: שמותיהם הוכפשו ונדבק בהם כתם על לא עוול בכפם, והייתכן שכל זאת רק מתוך שנאה וקנאות בהצלחת עסקיהם במיוחד לאור העובדה שהנתבעת מנהלת עסק דומה לזה של תובע 1".
חצור-הגלילית, 2008 (צילום: לירון אלמוג)
מה שהחשיך את עיניו של רפי גיגי באותו בוקר היה מאמר שכתבה אזרן בעיתון "מבט אחר", ופורסם תחת הכותרת "הפוסל במומו פוסל". המאמר נפתח במלים: "'מי עומד מלפניי ומאחוריי ומצדדי' כך אפשר לגחח [כך במקור] על המכתב למערכת שפורסם במקומון אחד אי-שם בצפון הארץ. הכל במערכת סודי, שממש קשה לדעת מי ניסח את המכתב, לא כולם יודעים כי הנכתב לא נכתב על ידי 'עורך' המקומון. לפי בדיקת אינטליגנציה שעברו במערכת המקומון ההוא נכשלו כולם ולא עברו את מחסום הנורמל".
בשלהי ינואר האחרון הגיש רפי גיגי, לצד אחיו נסים גיגי, תביעה בסך 200 אלף שקל, בטענה להוצאת לשון הרע, רשלנות, שקר מפגיע והפרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לטענת השניים, המאמר התייחס בבירור אליהם. לדבריהם, רפי גיגי הוא בעל המקומון שעליו נרמז במאמר, ואילו אחיו נסים, הבעלים של "גיגי המרכז הארצי לאינסטלציה" בחצור-הגלילית, זוהה על-ידיהם כמי שתואר בהמשך המאמר של אזרן כאדם שאיים על ראש המועצה ואילץ אותו למנות את רפי גיגי לתפקיד יו"ר הנהלת המתנ"ס בחצור-הגלילית.
"עכשיו כולנו יודעים", כתבה אזרן בהמשך המאמר, "יו"ר הנהלת המתנ"ס בתקופתו של שמעון סויסה נבחר על-ידי ה'כישורים' שלו, 'שנות הלימוד שלו', ו'רמת האינטליגנציה שלו'. בקיצור אדם מבוזבז 'שתרם רבות להצלחתה של המערכת'. רגע...רגע...רגע...בואו אספר לכם את שאתם לא יודעים. יו"ר הנהלת המתנ"ס בשנים אלו נבחר על פי קשריו של אחיו והלחץ המסיבי שהוטל בזמנו על ראש המועצה דאז יוסי אלול שבעקבות הבטחה פוליטית, 'כשאקדח מול רקתו' מינה אותו ליו"ר הנהלת המתנ"ס. ועל כך נאמר 'הפוסל במומו פוסל'....".
"הכתבה הציגה אותי ואת אחי כגנגסטרים", אמר רפי גיגי לבית-המשפט, והוסיף: "אם אתה כותב על אדם, ואני משנת 92' כותב ואני יודע מה זה לכתוב, כאשר אני כותב לאדם תואר עם מרכאות, אז יש לתואר הזה מרכאות, זה הופך ללעג".
אזרן, ששימשה במקביל גם אשת יחסי-הציבור של המתנ"ס, טענה להגנתה כי שני התובעים הם "אחים שאין להם שני בעוצמתם הפוליטית, בקרבתם אל מוקדי ההשפעה, שמשאביהם אינם מידלדלים", וכי היא בסך-הכל "העזה למלא את חובתה האזרחית בכלל והעיתונאית בפרט". "רציתי להביא לידיעת הציבור איך מתבצעים מינויים פוליטיים בכל הארץ", אמרה אזרן לבית-המשפט.
ברקע העימות המשפטי מאבק ותיק על זירת המקומונים באזור. על-פי כתב התביעה, אביה של אזרן עבד בעיתון "מבט 1" של גיגי עד לשנת 2005, אז פרש והקים את העיתון "מבט אחר". לטענת ההגנה, האב היה שותף מלא של גיגי, ופרש "על רקע טענות קשות שהיו לאביה לגבי דרך התנהלותו של התובע מס' 1". התובעים טענו כי אזרן נוקמת בעיתון "מבט 1" שממנו פרש אביה. אזרן טענה כי התביעה היא הדרך של התובעים לנקום באביה על שפרש מהעיתון "מבט 1".
השופטת סמסון שמעה את שני הצדדים וקיבלה את התביעה באופן חלקי. "אין ספק כי הקורא הסביר של דברים אלה", כתבה ביחס למאמר של אזרן, "מבין שיו"ר הנהלת המתנ"ס, תובע 1, לא נבחר בשל כישוריו, שנות לימודיו ורמת האינטליגנציה שלו, או אדם שתרם רבות להצלחת המערכת". יחד עם זאת, השופטת לא שוכנעה "כי אדם סביר מבין מהכתבה כי הלחץ על ראש המועצה הופעל על-ידי תובע 2 דווקא".
השופטת פסקה כי אזרן לא הצליחה להוכיח שרפי גיגי אכן מונה לתפקיד יו"ר המתנ"ס בשל קשריו של אחיו עם ראש המועצה ובשל לחצים ואיומים. ועוד הוסיפה השופטת: "מטענות הנתבעת עולה כי הכתבה פורסמה בתגובה לכתבה נגדה, בה הוטל דופי בכישוריה ובכישורי אביה לשמש בתפקידיהם במתנ"ס.
"מכאן, שלולא אותו פרסום, הנתבעת לא היתה טורחת להביא בפני הציבור את דרך מינוים של בעלי תפקידים ציבוריים ביישוב, על-פי חובתה העיתונאית, לטענתה. ברי כי הפרסום נועד להגן על כבודה ועל כבוד אביה בדרך של התקפה אישית על התובע, ולא כדי למלא תפקידה כעיתונאית. התיאורים המובאים בכתבה ונסיבות פרסומם מובילים למסקנה כי כוונתה היתה לפגוע בתובע בתגובה לפגיעה בה".
בסופו של דבר נפסק כי על אזרן לפצות את רפי גיגי בלבד, ולא את אחיו, ב-20 אלף שקל, לא כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי-דין.