בין הפרוטוקולים של עדויות משפטו של נשיא מדינת ישראל לשעבר משה קצב, שהותרו היום לפרסום, נכללת עדותה של העיתונאית אילנה דיין. כפי שנכתב בהכרעת הדין, דיין העידה בבית-המשפט וסיפרה כיצד ניגשה אליה אשה בעת שעשתה קניות בחנות של הרשת סופר-פארם ואמרה לה כי יש לה משהו לספר לה על משה קצב.

מתוך התוכנית "עובדה" על פרשת הנשיא לשעבר משה קצב (צילום מסך)

על-פי פרוטוקול הדיון מיום 12.11.09, בהמשך עדותה התעמתה דיין ארוכות עם בא-כוחו של קצב, עו"ד אביגדור פלדמן, על אודות תוכנית "עובדה" מחודש מרץ 2007, שהוקדשה לפרשת קצב. פלדמן טען כי בתוכנית הזו נכללו דברים "מפי צלליות, דברים בשם אומרם, ועוד כל מיני דברים שהם בגדר רכילות, שמועות וכיוצא בזה". דיין מחתה על ההגדרה. "אין מלה אחת ששידרתי בכתבה הזאת", אמרה, "[...] שלא שודרה על סמך בדיקה והצלבה ווידוא ושיחות עם עשרות אנשים".

פלדמן שאל את דיין לדעתה על השפעת התחקיר על בית-המשפט. "התפקיד שלי", השיבה דיין, "[...] הוא לפרסם את מה שראוי לפרסום, את מה שראוי שיגרום לשיח הציבורי, את מה שראוי שהציבור ייחשף לו – ובלבד, ובלבד שווידאתי והגעתי למסקנה שמה שאני מפרסמת הוא אמין ויש לו חשיבות ציבורית.

"אני חושבת שבתוך זה אני צריכה להביא בחשבון, כמובן, גם מגבלות, בראש וראשונה של החוק, גם של האתיקה וגם מגבלות של אחריות מקצועית. אני לא אפרסם כל דבר ולא אשדר כל דבר, אבל אם אתה שואל אותי, אני הייתי משוכנעת, כן, גם בנקודת הזמן ההיא, שאת הכתבה ההיא צריך לפרסם, משום החשיבות הציבורית של האינפורמציה ששודרה בה".

לאחר שעו"ד פלדמן מקריא לדיין ציטוט מדבריה על אי-יכולתם של שופטים להתעלם מהפרסומים בתקשורת במקרה של קצב, היא משיבה בנוסח שמזכיר את קביעת השופטים בפסק דינו של קצב לגבי פעילותו התקשורתית סביב הפרשה, ואומרת: "בפרשה הזאת, אם היה ווליום תקשורתי גבוה, הוא היה מכל מיני כיוונים, הוא היה לטובת כל מיני אינטרסים, לא לטובת אינטרס אחד בלבד".

עו"ד פלדמן העלה בפני דיין את הטענה כי בתוכניתה ערכה לקצב מעין משפט. "ממש עדויות, גבית עדויות מאנשים שעבדו על ידו", הוא אומר, "מאנשים שעבדו איתו, עדויות מסייעות, פחות או יותר, עשית לנו, איך נקרא, פרומו למשפט. כי חלק מהאנשים שהופיעו אצלך גם מופיעים במשפט". פלדמן מגדיר זאת "שיבוש, פשוטו כמשמעו".

"מדובר היה, עו"ד פלדמן, באחת הפרשות החמורות ביותר, הקשות ביותר, והגדולות ביותר שהתחוללו במדינת ישראל אי-פעם", משיבה דיין. "אני ראיתי כך את התפקיד שלי כעיתונאית, לברר דברים, אתה קורא לזה עדויות, אני קוראת לזה אינפורמציה, אתה קורא לזה גבייה, אני קוראת לזה ראיון. אתה קורא לזה משפט, אני קוראת לזה עבודה עיתונאית.

"[...] אני מאמינה שהתפקיד שלי הוא לגעת בדברים באופן, ולפעמים ברוחב יריעה, שבית-משפט, מתוקף סדרי הדין ומתוקף כתב האישום שיהיה לפניו, לא בהכרח ידון בהם [...] חשבתי שהתפקיד שלי, באותה נקודת זמן, הוא לשרטט יריעה רחבה ופרופיל רחב של האיש".

"ניהלת משפט", התעקש פלדמן, אחרי שדיין הדגישה שהתאמצה להביא בכתבה גם את נקודת המבט של קצב. "היתה לנו יותר מהזדמנות אחת, עו"ד פלדמן, לברר בינינו את נקודות ההשקה בין שתי הדיסציפלינות", אמרה לו דיין. בהמשך הוסיפה: "אני מניחה שיש נקודות השקה, אני בטוחה שיש נקודות שבהן אנחנו נפרדים, אבל אם אתה שואל, האם כתבה עיתונאית עוסקת גם היא בבירור העובדות ועוסקת גם היא בניסיון לעשות את הדברים בצורה מאוזנת, התשובה היא כן".

בהמשך הדיון מדגיש פלדמן: "אני האחרון שהוא נגד כתבות עיתונאיות, כתבות עומק", ומביא כדוגמה את פרשת ווטרגייט. אחר-כך הוא מוסיף: "אבל זו כתבה שמוגשת אחרי כבר טיוטת כתב אישום, את לא הבאת את הנתונים. כתב האישום מכיל את כל העובדות שאת ציינת בכתבה [...] לא צריך את אילנה דיין שתחקור את ההאזנות בווטרגייט, אלא יש כתב אישום, איפה ההצדקה העיתונאית לזה, כשיש כתב אישום כבר". "אז הבה נפסיק לדווח אחרי כל כתב אישום", משיבה לו דיין.

דיין מדגישה כי הכתבה שהציגה מטפלת גם בטענות שלא נכללו בכתב האישום ובהתנהלות היומיומית של קצב כנשיא, נושא ש"אין שום סיכוי [שיבשיל] לכתב אישום, כי הדברים בכלל לא עולים לידי עבירה, ועדיין אני חושבת, שהחובה שלי ובוודאי הזכות שלי כעיתונאית, ועוד יותר חשוב מזה הזכות של הציבור, כמי שאמור לקבל את המידע הזה, מתקיימים פה באופן מובהק".