כך התנהל אמש (12–13 באוקטובר 2014) ראיון במהדורת הלילה של ערוץ 2 שנסב על "מחאת המילקי" (החל מדקה 10).
מראיין מס' 1: שלום לך.
מרואיין: ערב טוב.
מראיין: יצא לך לדבר עם ראש הממשלה על המחאה החדשה הזו?
מרואיין: אני מעדיף את השיחות שלי איתו לשמור באופן פרטי. שוחחתי איתו מספר פעמים בימים האחרונים.
מראיין מס' 2: תוכל להגיד לנו, אולי, האם הוא חושב על זה? האם הוא מודאג?
מרואיין: אתה יודע, בנימין נתניהו יודע לדברר את עצמו הכי טוב, אז אני לא אומר מה הוא חושב, אבל אני די משוכנע שאחרי תקופת החגים הוא ייכנס לעניין הזה. אם כי צריך לזכור שהנושא הזה מטופל בדרך כלל על-ידי שר האוצר, שר התמ"ת, היום שר הכלכלה, ואני משוכנע שלפיד ובנט מסוגלים לטפל בסוגיה הזו, שהיא אגב הרבה יותר פשוטה מנושא הדיור.
מראיינים: אז בוא תפתור לנו אותה. הזכרת פה שני אנשים, אבל אתה יודע שמי שמנהל פה את העניינים בחמש השנים האחרונות זה ראש הממשלה. שלא להזכיר שהוא היה שר האוצר בתקופת המחאה החברתית, אבל זה רק בסוגריים. הבה ונראה מה אומר בעניין זה פרופ' מנואל טרכטנברג.
(מוקרן קטע מדברים שנשא טרכטנברג ובהם אמר שהמחירים לא רק שלא נעצרו מאז המחאה החברתית של 2011, אלא המשיכו לטפס מעלה-מעלה. "פתאום ברלין נראית אטרקציה", הזהיר טרכטנברג. "רבותי, זו סכנה ממשית").
מראיינים: אומר טרכטנברג: שום דבר לא השתנה.
מרואיין: אה, טרכטנברג אומר, אנחנו חיים פה ויודעים בדיוק שבאמת יש בעיה של יוקר מחירים, בטח בתחום המזון...
מראיין (קוטע אותו): ובתחום התחבורה ובתחום הדיור...
מרואיין: יש מומחים גדולים ממני לתחום הזה. אני אגב לא בעד השיטה הזו של לתת זבנג או ליצרנים או לרשתות השיווק. אני בעד להכין חבילה כוללת שבה גם הממשלה נותנת את חלקה במיסוי וגם יש פיקוח יותר הדוק על המחירים, ואין ספק שאפשר לגעת לכל אורך השרשרת ולהוריד את מחיר הדיור – אבל, אבל, מכאן ועד השיח שהתפתח כאן בשבועות האחרונים על מחאת ברלין ועל ירידה מן הארץ. אני בכלל חושב שזו בושה וחרפה להזכיר באותו משפט את יוקר המחיה וירידה מן הארץ, שזה ממש פגיעה בחוסן הלאומי שלנו.
ניר חפץ מתארח ב"חדשות הלילה", ערוץ 2, 12.10.14 (צילום מסך)
מראיין: אתה מסכים עם יאיר לפיד שאמר שאלה המטיפים מוסר מברלין הם אנטי-ציונים?
מרואיין: אני לא הייתי מכנה בשמות ובטח לא נותן הגדרות לקולקטיבים, אבל בדבר אחד אני בטוח, ואלעד שמחיוף [שליח ערוץ 2 באירופה, ששידר לפני הראיון כתבה על יחסה של החברה הגרמנית למהגרים] הזכיר את זה, את חוסר הנוחות שמרגישים ישראלים [בברלין, בגלל טענות של אזרחים גרמנים שהם מתחרים בהם על תנאים ומשאבים שהמדינה מציעה], שזה בדיוק מה שרוצים אויבי ישראל לשמוע – שאנשים יוצאים מפה בגלל יוקר המחיה. ובל נשכח שרק לפני חודש-חודשיים מסרו את נפשם 67 ישראלים למען המדינה. כך שעם כל הכבוד ליוקר המחיה, יש סוגיות יותר חשובות, יותר ציוניות-לאומיות, שצריך לטפל בהן. כך שלא צריך להגזים.
מראיין: אתה חושב שאלמלא הגימיק, תקרא לזה איך שאתה רוצה, של ברלין, היה ראש הממשלה מתפנה לטפל בעניין בכזו מהירות?
מרואיין: אני בטוח שהיו לו כמה עניינים חשובים על הראש: חטיפת הנערים, מבצע "צוק איתן", התקציב, אבל הנושא עלה על סדר היום הציבורי, ואני יכול לומר חד-משמעית שבנימין נתניהו מודע לחשיבות של הנושא הזה, ויחד עם שר האוצר ושר הכלכלה הוא מתכוון לתת על כך את דעתו, ובואו נזכור שבסופו של דבר עניינים זזים פה כשראש הממשלה נכנס לתמונה.
* * *
המראיינים היו עופר חדד וליאור פרידמן, והמרואיין – ניר חפץ, שהוצג כ"מקורבו של ראש הממשלה ויועץ לענייני עסקים". ככל שהראיון נמשך (הוא ארך 2.5 דקות), פחות ופחות היה ברור לי מדוע הובא חפץ לאולפן, איזה כובע הוא חבש כשהוצגו לו השאלות ("מקורב" לראש הממשלה? יועצם של יצרני המזון הגדולים?) ובעיקר – במה העשיר את תובנות הצופה על הסוגיה שנדונה במשדר (מחאת המילקי)?
לחפץ, בעיסוקו הנוכחי כיועץ תקשורת, אין לא מעמד ולא סמכות יותר מאשר לכל אדם מן השורה לפטפט על יוקר המחיה ועל התסיסה שהצרה הזו מעוררת בציבור הישראלי. לו היה מתבקש להידרש למימד התקשורתי של המחאה המתעוררת – ניחא, אבל צמד השדרים של ערוץ 2 לא הפנה אליו שאלות בעניין זה. הבחירה של עורכי מהדורת הלילה לראיין את ניר חפץ לא תרמה דבר לצופים, אבל מן הסתם היא שירתה את צורכי השיווק העצמי של המרואיין.