איש התשבצים ישראל טומי שמיר הגיש לפני שבועיים תביעה בסך למעלה מ-900 אלף שקל נגד עיתון "מעריב" בשל אי-מתן זכויות סוציאליות. על-פי כתב התביעה, שהוגש לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו על-ידי עו"ד ד"ר עמית גורביץ', שמיר עבד ב"מעריב" במשך 35 שנה במעמד של פרילנסר, ועד לפיטוריו לפני חודשים אחדים חיבר תשבצים באופן רציף ועקבי בלא שקיבל כל זכויות סוציאליות מהעיתון.

שמיר מספר בכתב התביעה כי הצטרף ל"מעריב" בשנת 1977, ומאז שימש לאורך כל הדרך "כתשבצאי ראשי, יחיד ובלעדי" בעיתון, למעט השנתיים האחרונות של עבודתו. מיומו הראשון ב"מעריב" החליט העיתון כי שמיר יועסק בלא תלוש שכר, אלא יתוגמל כנגד חשבוניות.

לפי כתב התביעה, עד שנת 1984 עבד שמיר בהיקפים ניכרים, בשל אמצעי הדפוס של התקופה, וזאת במטרה למנוע ככל הניתן מטעויות ליפול בתשבצים. "למעשה", נטען, "[שמיר] שימש בפועל כעורך, מפיק וכתב של המדורים והתשבצים: הזמנת גלופות, עריכה גרפית של העמודים בסדר (דפוס העופרת), ביצוע הגהה, שהייה ופיקוח ב'סדר הדפוס' עד ההדפסה בפועל". שמיר סיפק לעיתון שני מדורים שבועיים, שכל אחד מהם כלל תשבץ או תשחץ, חידה חשבונאית, חידה ציורית, וכן חידונים נוספים (סולם מלים, שבץ במעגל, פירמידות ועוד).

החידונאי טומי שמיר, השבוע

בשנת 1985, עם הטמעתה של מערכת טכנולוגית חדשה בעיתון, השתנה נוהל עבודתו של שמיר והוא חדל להגיע למערכת על בסיס יומיומי, אך נותר התשבצאי היחיד בעיתון ואף התבקש על-ידי העורכים להרחיב את היקף מדורו עד כדי חיבור מדור חידונים יומי, נוסף על המדור השבועי. כמו כן סיפק חידונים ותשבצים לכתבי-העת של קבוצת "מעריב", ביניהם "את", "מעריב לנוער" ו"מעריב לילדים". בשלוש השנים האחרונות לעבודתו סיפק חומרים גם למוסף "המשבצת", שצורף לגליונות סוף-השבוע של העיתון.

בשל עבודתו ב"מעריב", נטען בכתב התביעה, "נבצר [משמיר] למשל מלעבוד עבור מתחרי הנתבעת ('ידיעות אחרונות'), וזאת על אף שקיבל פניות מ'ידיעות אחרונות' בעניין זה, ולמרות שלכאורה הוגדר פורמלית ופיקטיבית כפרילנס". יחד עם זאת, שמיר מציין כי ברבות השנים החל להוציא לאור חוברות תשבצים עצמאיות, וכך נקשר בשנים האחרונות עם העיתונים "הארץ" ו"ישראל היום". "אולם התובע נותר מחויב ראשית לכל לנתבעת באספקה שוטפת של מדורים ותשבצים, משממילא הינו מזוהה עם הנתבעת יותר מכל", נכתב.

לדברי שמיר, באופן "מפתיע" ובלי כל התראה מוקדמת או סיבה מקצועית, הוחלט יום אחד לפטרו. לדבריו, בחודש מאי השנה, בעודו נוהג במכוניתו, התקשר אל הטלפון הנייד שלו "סגן עורך הנתבעת, מר יואב [הכוונה ליואב גולן], והודיע לו לקונית כי הוא מסיים את עבודתו בנתבעת, וכי עליו להגיש מדורים לשבועיים הנוספים לאחריהם יפסיק את עבודתו בנתבעת".

בכתב התביעה נכתב כי שמיר "נדהם" מההודעה "ובמענה לשאלות התובע בנושא השיב כי מדובר בהחלטה כספית". עוד מצוין כי "באופן אישי סבר התובע כי בלא כל קשר למעמדו המשפטי, לא זו הצורה להודיע לעובד או אפילו לפרילנס על סיום עבודה של 35 שנה".

לאחר השיחה פנה באמצעות דואר אלקטרוני אל סגן ראש אגף החדשות ליאור לנדנברג, האחראי על מוסף "המשבצת", כדי להעביר לו חשבונית עבור החודש הקודם. "אני מבין שהמדור הבא שאגיש השבוע הוא האחרון...", כתב שמיר. "היי טומי", ענה לו לנדנברג. "חיובי. המדור של השבוע זה האחרון. שוב תודה רבה על שנים של מסירות ועבודה נעימה. ליאור". לדברי שמיר, בעת פיטוריו היה העובד הוותיק ביותר בעיתון.

"החל ממאי 2011", נכתב בכתב התביעה, "הפסיקה הנתבעת בפועל את העסקת התובע וזאת בלא כל שימוע וממילא בלא שקיבל הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ואף לא כל זכות שהיא בדיני העבודה, כפי שנהגה הנתבעת בתובע בכל 35 שנות העסקתו בה".

כתב התביעה מונה את הסיבות להכיר ביחסי עובד-מעביד בין "מעריב" לשמיר, ומזכיר בין היתר כי שמיר נדרש לעמוד בלוחות הזמנים של העורכים, לא סירב לשום משימה מקצועית, קיבל שי לחגים והשתתף באירועי העיתון. "התובע ראה עצמו וחש כעובד הנתבעת לכל דבר מכל הבחינות – מקצועי, אישי, נאמנות, יחס", נכתב. "[...] בשנות מצוקתה הכלכלית של הנתבעת, ניאות התובע לבקשתם להפחתת שכרו בשיעור קבוע, בדרך בה הופחת שכרם של כלל יתר עובדי הנתבעת באותה העת".

כפיצוי דורש שמיר דמי הבראה שנתיים, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הודעה מוקדמת בת שבועיים ואי-עריכת שימוע. בחישוב לפי תלוש השכר בשנתו האחרונה, העומד על 20,271 שקל לחודש וצורף לכתב התביעה, עומד הפיצוי שדורש שמיר על 916,657 שקל. "מעריב" טרם הגיש כתב הגנה.

52886-09-11