יפה ומעניין

בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות", אחרי 19 עמודים של כותרות מאיימות וסכנת מוות, אפשר סוף-סוף להירגע. לרוחב הכפולה המרכזית מתפרשות שלוש ידיעות במשקל קל, צבעוניות ואפילו די מעודדות.

ידיעת תצלומים אחת, נטולת קרדיט לכותב, מוקדשת לאדם שהתחתן ואז התגייס למילואים. כיתוב הידיעה מקדם אולפן צילומים המתמחה בחתונות, כמו גם את צבא ההגנה לישראל. עניינה של הידיעה המרכזית, שנראית כתוצר יחסי-ציבור מטעם דובר צה"ל, במפקדת של אחת מסוללות מערכת כיפת-ברזל ("אשת הברזל"). הידיעה השלישית, אף היא ידיעת תצלומים, נושאת את הכותרת "סרט מלחמה" ומוקדשת לבני-נוער שיושבים על גבעה ליד שדרות ומשקיפים על המלחמה בין ישראל לחמאס.

כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות", 10.7.14

"בני-הנוער מצאו תעסוקה מעניינת להפיג את השעמום", כותבים מתן צורי ואדוה כהן. לפי הדיווח, מהגבעה אפשר לראות את שיגורי הרקטות של חמאס, היירוטים של מערכות ההגנה הישראליות וההפצצות של צה"ל ברצועת עזה. "אחד מביא פיצוחים, השני שתייה, השלישי גיטרה, ומישהו אפילו הביא ספה ישנה כדי להשלים את אווירת הקולנוע", הם מציינים. לידיעה נלווים שני תצלומים. באחד נראית אשה מצביעה לעבר אזור הרצועה, ובאחר נראה ילד מתבונן לכיוון הרצועה באמצעות משקפת.

הילד צחי סילוקי, בן 12, מצוטט כאומר: "לא כל יום יוצא לראות דבר כזה. זה פשוט מדהים. נמאס לשבת בממ"ד, ואין בריכה, אז זה יפה ומעניין". הנער איתמר דהן, בן 17, מוסיף: "אני נהנה לראות את השיגורים. יש בזה הרגשה של נקמה. סוף כל סוף מכים בהם בחזרה אחרי שהם יורים עלינו כבר שנים. אחרי כל יירוט או הפצצה של הצבא אני אפילו מוחא כפיים. מדי פעם באים לכאן מהמשטרה ומבקשים מאיתנו להתפנות, כי בכל זאת מסוכן לעמוד בחוץ, אבל אנחנו לא זזים. זאת הרי מלחמה שעושים עבורנו".

נקודת המבט של בני-הנוער על הגבעה שליד שדרות היא נקודת המבט השולטת בעיתונות הישראלית: מרוחקת, סטרילית ומלווה במחיאות כפיים. מהגבעה אי-אפשר לראות מה בדיוק קורה על הקרקע ברצועת עזה, וכך גם מקריאה בעיתונים. על הגבעה מוחאים כפיים אחרי כל סימן לפגיעה ברצועה, וכך גם בעיתונים. אמנם המצב קצת מסוכן, אבל לפחות יש "הרגשה של נקמה" ולכן מעודדים את המלחמה שעושים בשביל כולנו.

דוגמה מובהקת לגישה זו היא התצלומים שנבחרו לעטר את שערי שני העיתונים הנפוצים בישראל: בשער "ידיעות אחרונות" מודפס תצלום ענק של שיגור טילים ממערכת כיפת-ברזל. בשער "ישראל היום" הוחלט להדפיס תצלום של הפצצות חיל האוויר ברצועת עזה כפי שהן נראות ממבט הציפור. קוראי העיתונים יכולים להרגיש שגם הם יושבים על הגבעה שליד שדרות ומתבוננים מרחוק על היירוטים וההפצצות. מי שמתעקש על הדבר האמיתי מוזמן לבצע "תיירות מלחמה" ולהגיע בעצמו אל הגבעה. פיצוחים יש.

תרבות אדישה לחיי אדם

יכול להיות שילדי שדרות והתקשורת הישראלית מוחאים כפיים אחרי הפצצות צה"ל שהורגות חפים מפשע, גברים, נשים וילדים. קשה לדעת, משום שממרחק, כאמור, לא ניתן לראות בדיוק במי פוגעים. כך או כך, הפובליציסטים בעיתונים מדגישים גם הבוקר את ההבדל בין תרבות המוות של הערבים לקדושת החיים של היהודים.

"ה'אנחנו' האמיתי מייצג את שוחרי השלום, אנשים שכמהים לחיי שלווה וחירות. וה'הם' האמיתי מייצג את קבוצת מחרחרי הריב וצמאי הדם, שעוטפים את הסוציופתיה שלהם במיני אידיאולוגיות, ללא הבדל מין, דת, גזע – ובמיוחד לאום. אלו הקבוצות האמיתיות של בני-האדם, זוהי המלחמה האמיתית, והם מנצחים בה, משום שהם אוהבים את המלחמה", כותב יונתן יבין במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". יבין מבדיל בין ההנהגה העזתית לאזרחים החפים מפשע "הסובלים דיקטטורה אלימה מחד וירי מסוקים מנגד", ומבדיל גם בין ההנהגה העזתית לזו הישראלית – הראשונה רוצה מוות, השנייה שואפת לחיי שלווה.

חיילי צה"ל ליד הגבול עם רצועת עזה, 10.7.14 (צילום: הדס פרוש)

"כמו הנאצים אשר ציפו ממש עד לרגע האחרון כי יעלה בידם באמצעות כלי נשק מהפכני להטות את המערכה לטובתם, כך מנסה חמאס להוציא לפועל פיגועים אסטרטגיים", נכתב במאמר המערכת של "המבשר".

ב"ישראל היום" עומד ד"ר חיים שיין על ההבדלים העקרוניים בין ישראלים לעזתים, יהודים לערבים. "האויב הניצב מולנו קידש את המוות. לחיים בעיניו אין ערך", הוא כותב. "[...] העזתים הם חלק מתרבות אדישה לחיי אדם שבשמה נרצחים כל יום ברחבי המזרח התיכון מאות ואלפי בני-אדם".

"אדישות" היא אכן המלה המתאימה ביותר לתאר את היחס של התקשורת הישראלית (למעט "הארץ") לחיי אדם עזתיים. ב"מקור ראשון", לדוגמה, מסכם אריאל כהנא את היום השני במבצע צוק-איתן באמצעות שלל נתונים: 6 נפילות באזורים מיושבים של מדינת ישראל, מבין 180 טילים שנורו מעזה לטווח ארוך. 130 יעדי טרור הותקפו אתמול ברחבי רצועת עזה, ובסך-הכל יותר מ-550 יעדים מתחילת המבצע. אתמול הותקפו 31 מנהרות טרור, 60 משגרים מוטמנים ו-12 תשתיות מבצעיות של פעילי טרור בכירים. בני-אדם? יוק.

גם בידיעות שמקדיש "מעריב" למבצע אין ולו מלה אחת על מחיר הדמים שגובה צה"ל מתושבי הרצועה, טרוריסטים ואזרחים כאחד. ב"ידיעות אחרונות" מטמינים רמזים קלושים על הרג אזרחים, נשים וילדים בעומק העיתון, עם הפניה כללית על "הרוגים" מעמוד השער. ב"ישראל היום" הנראות של ההרוגים העזתיים מעט גבוהה יותר.

באף עיתון אין דיווח מעזה, מקורי או מתורגם, מאת עיתונאי זר או מקומי, בשם מלא או בדוי.

"הארץ" ממשיך להתעקש על ספירת הרוגים פלסטינים בכותרת הראשית (54, נכון לשעת ירידת הגיליון לדפוס) ודיווח נרחב על השלכותיהן של ההפצצות הישראליות על תושבי רצועת עזה. לצד תצלומים של אזרחים ישראלים שבורחים בהישמע אזעקה, מתפרסמים בעיתון גם תצלומים של אזרחים פלסטינים כפי שהם נראים לאחר הפצצת אזור מגוריהם.

פגיעת טיל באזור רפיח, 9.7.14 (צילום: עבד רחים ח'טיב)

ג'קי חורי מדווח כי בהפצצת ביתו של פעיל הג'יהאד-האסלאמי נהרגו גם חמישה מבני משפחתו, ובהם שתי נשים ושני ילדים. במרכז הרצועה נהרגו ארבעה בני משפחה, ובהם אשה ושני בניה. בשכונת זייתון נהרגו אשה ובתה בת ה-3, בשכונת סג'עייה נהרגו שני ילדים ובבית-להיה אם ובנה. לקראת חצות, מוסיף חורי, דיווחו הפלסטינים על הרוג ושמונה פצועים, שלושה מהם קשה, בתקיפת מכונית שבה נסעו עיתונאים. ההרוג, חמדי שהאב, בן 49, מוגדר בידיעה כ"עיתונאי בסוכנות הידיעות המקומית 'מדיה 24'" (דיווחים מאוחרים יותר הגדירו אותו כנהג בסוכנות).

גילי כהן מדווחת על ממצאי תחקיר ראשוני לתקרית שאירעה שלשום, שבה הופצץ בית משפחה בחאן-יונס וכתוצאה מכך מתו שמונה אזרחים. "בחיל האוויר מגדירים את האירוע כתקלה", היא כותבת.

עמירה הס מביאה לקוראי "הארץ" טעימה מהתחושות של עזתים בימים אלה. "המספר הגבוה של אזרחים מבין הקורבנות ואינטנסיביות ההתקפות חיסלו בינתיים כל ביקורת שהיתה על כך שחמאס נגרר להסלמה צבאית", היא טוענת. "[...] בלי אזעקות, מרחבים מוגנים וכיפת-ברזל, ועם הפסקות חשמל כל שמונה שעות לערך – כל אחד מ-1.7 מיליון תושבי הרצועה חש שהוא מטרה אישית לפצצות ולטילים של צה"ל. שום בית ושום רחוב אינם בטוחים, ואין לדעת איפה ועל מי תהיה ההתקפה הבאה. הלילה שבין יום שלישי ליום רביעי עבר בלי שינה על רוב התושבים בשל ריבוי ההפצצות. ביום התנועה דלילה ואנשים יוצאים רק לעניינים דחופים כמו קניות ואינם יוצאים מהבתים לאחר האיפטאר, הסעודה מפסקת הצום, ואינם מזמינים אחרים לסעוד איתם. האוניברסיטאות הודיעו על הפסקת הלימודים אתמול והיום. הקשה מכל הוא להסתדר עם פחדם של הילדים, שאי-אפשר להסתיר מהם את תמונות הבתים שפוצצו והילדים ההרוגים שנקברו תחת ההריסות".

הס נסמכת על הודעת ארגון בצלם וקובעת כי הפצצת בתים של פעילים בארגונים חמושים היא הפרה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, שקובע שמותר לכוון התקפה רק למטרות שתורמות במובהק לפעולה צבאית.

בהעדר קונץ-פטנט

"מבצע 'צוק איתן' הולך ומסתמן כאחד המבצעים האלימים שידענו כאן", כותב מרדכי גולדמן בטור פרשנות צבאי המתפרסם ביומון החרדי "המבשר". "מספר ההרוגים שהיה עד כה, וודאי ביחס לנפגעים בישראל – הוא בלתי פרופורציונלי לחלוטין. בעוד שבישראל עד עתה איש לא נפצע בחסדי שמים מירי חמאס, בינתיים בעזה מדווחים על כ-60 הרוגים. גם כמות חומרי הנפץ היא בלתי נתפסת. ב-48 השעות האחרונות הונחתו על רצועת עזה יותר מ-500 טונות של חומרי נפץ. במהלך כל מבצע 'עמוד ענן' לא עשה צה"ל שימוש ב-500 טונות של חומרי נפץ.

"[...] הפגיעות בבתי בכירי חמאס הן ללא כל ספק דפוס פעילות חדש שלא היה מוכר מפעולות חיל האוויר. בדרך כלל צה"ל היה תוקף מפקדות טרור, מעבדות נשק וטרוריסטים בעת שתפסו הליכה ברחוב או נהגו ברכבם. רק אתמול הותקפו ונהרסו חמישה בתים של בכירים בחמאס וגרמו להרוגים רבים מקרב אלו ששהו בקרבת הבתים ולא התייחסו לשיחות הטלפון שביקשו מהם לעזוב את המבנים. פגיעה בבתים היא פגיעה בעלת מרכיב של התנקמות ורדיפה. מה קשורים שכניו של איש החמאס לסיפור, מה קשורה הוואזה החדשה שקנה לפני חודשיים? וזה בדיוק העניין, בעימות הזה, נפגע גם מי שלא קשור. השיטה של צה"ל במבצע הנוכחי היא הפעלת לחץ הולך וגובר, וזאת בניגוד למבצעים אחרים שנפתחו בהטלת עוצמה אדירה ודעכו ככל שחלפו הימים. המטרה היא הפעם לגרום לחמאס להבין שהגרוע מכל עוד לפניו".

ישראלי מביט על רכב שנפגע מרסיס רקטה שיורטה מעל תל-אביב, 10.7.14 (צילום: מרים אלסטר)

לא ניתן למצוא פרשנות כה בוטה בעיתונים החילוניים. פרשן "ישראל היום" יואב לימור מסביר כי המטרה כעת היא "לגרום לחמאס למצמץ". כדי להשיג זאת הוכפל אתמול מספר המטרות שהותקפו "ונכללו בהן במכוון בתי המגורים של כל צמרת הזרוע הצבאית, שבה מפקדי גזרות הלחימה בעזה, בחאן-יונס וברפיח. הרעיון ברור: לייצר 'מחיר הפסד' ולחץ מצד בני משפחה, שיפחדו לאבד את כל עולמם".

ב"הארץ" מציין עמוס הראל כי צה"ל לא הפתיע את חמאס בתקיפה ראשונה גדולה, כבעבר, וכי המידע המודיעיני שבידיו מוגבל. "לנוכח נקודות התורפה הללו, ישראל בוחרת בהחרפת הצעדים מהאוויר", הוא כותב. "כיוון שחמאס ממקם במתכוון את מפקדותיו בתוך בתי פעילים ובלב שכונות אזרחיות, התוצאה הצפויה היא מספר רב יחסית של נפגעים אזרחיים. ב'עמוד ענן' התקיפות היו מינוריות יחסית ומדויקות יותר ומספר הבלתי מעורבים שנפגעו נמוך. היממה האחרונה התאפיינה בתקיפות מסיביות, שיובילו ביקורת בינלאומית".

לדברי הראל, "בהעדר קונץ-פטנט שיכריע את חמאס, צפויה החרפה משמעותית נוספת של התקיפות מהאוויר, בתקווה שהארגון יאמוד את נזקיו (המאמירים והולכים) ויבקש רגיעה. העימות הזה עלול להיות ארוך, קשה ומכוער. [...] בלא מכת פתיחה, ותוך פערי מודיעין, מדברים בחיל האוויר על 'מפת הכאב' של חמאס – החרפה הדרגתית של הפגיעה בארגון, עד שיצעק די. זה נשמע כניסיון מאולץ לספק הצדקה בדיעבד לתוכנית מבצעית שנבנתה מתוך המגבלות. לא בטוח שחמאס מקבל את הפרשנות, את הלוגיקה שמנסה צה"ל לאכוף עליו".

ב"ידיעות אחרונות" כותב אלכס פישמן כי "התחושה היא שאנחנו מתקרבים לגארבג'-טיים, הזמן שבו המהלכים הצבאיים כבר לא מקדמים אותך לשום מקום. נסיון העבר מלמד שזה הזמן שבו מתרחשות הטעויות שמביאות את ההרוגים המיותרים ואת הלחצים הבינלאומיים. אין עדיין שום סימן המעיד על כך שחמאס נחלש".

ב"מעריב" נותנים את זכות הפרשנות לאלוף במיל' אליעזר (צ'ייני) מרום, לשעבר מפקד חיל-הים וחובב מועדוני חשפנות. לעומת הפסימיסט פישמן, קריאה בטור של מרום מרחיבה את הלב ומנפחת את החזה.

"פעולות חמאס מתחילת המערכה מעידות על פאניקה ולחץ מהעתיד לבוא", הוא כותב. "[...] אין יד מכוונת ברורה שמפעילה אסטרטגית את הזרוע הצבאית [...] לצה"ל עוד כלים רבים ומגוונים שהוא יכול להשתמש בהם, והוא מפעיל אותם בהדרגה ובחוכמה, תוך הישענות גוברת והולכת על מודיעין נקודתי ותוך הימנעות מפגיעה בבלתי מעורבים".

קיביצערים

"מה שצריך לעשות הוא שבתגובה לכל ירי לעבר ישראל, צה"ל יודיע ל-20 ראשי חמאס כי ביתם יופצץ וייהרס עד היסוד", מציע ב"מעריב" אורי בר-לב, לשעבר ניצב במשטרת ישראל. בר-לב שואב השראתו להרתעה אישית מסרטו של פרנסיס פורד קופולה, "הסנדק" (לא ברור אם צפה גם ב"אפוקליפסה עכשיו").

"אני מצפה מקברניטי המדינה לומר: מטרת המבצע היא להרוס את כל תשתיות חמאס. או מטרת המבצע – לפרז את הרצועה. או מטרת המבצע – גביית מחיר כבד כל-כך מחמאס, עד שלא ירצה לעולם לירות עלינו אפילו בזוקה בבית-כנסת", כותבת קרני אלדד ב"מעריב". מיד בהמשך כותבת אלדד כי בניגוד לציפיותיה, מובילי המבצע "פועלים מהבטן, בפופוליזם ילדותי שרוצה 'להראות להם' או 'להחזיר להם'". כן, ממש כך.

האלוף במיל' עוזי דיין מציע ב"ישראל היום" מטרות משלו למבצע "צוק איתן": "מיטוט שלטון חמאס הנוכחי ופירוז רצועת עזה מנשק רקטי". לצורך כך, טוען דיין, יש לבצע כניסה קרקעית, ואחר-כך "נחזיק בשטחים שכבשנו כבסיס לפגיעה קשה בארגוני הטרור ובתשתית הרקטית עד מיטוט השלטון וכתנאי לפירוז רצועת עזה".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון, 9.7.14 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

העורך הראשי של השבועון "בשבע", עמנואל שילה, טוען כי "אפשר להשמיד טוטאלית את ארסנל הרקטות ארוכות הטווח וגם לדאוג שלא יבואו אחרות תחתיהן". לדבריו, "בשביל זה צריך לכבוש את חבל עזה, להפיל את שלטון חמאס ולהישאר שם לטווח ארוך כדי לשמור על ההישגים הללו. והטוב ביותר – לעשות תשובה על חטא ההתנתקות, ליישב את האזור ולהחזירו לשליטה ישראלית מלאה".

עם זאת, שילה מכיר בכך שלא ברור אם "יש בנו עוז הרוח ובהירות ההכרה" ללכת בדרך זו, ועל כן מציע מעין פשרה: לפגוע בחמאס, להרוס תשתיות ו"להשתלט על השטח שמצפון לעיר עזה ולהקים בו מחדש את אלי-סיני, ניסנית ודוגית".

במדור המכתבים של "ישראל היום" מתפרסם מכתבו של משה בודק מחיפה, המציע לגייס למערכה גם "לוחמים ותיקים, אפילו ממלחמת תש"ח, שכוחם עדיין במותניהם ויכולים בהחלט לסייע לצה"ל בזכות נסיונם הרב בכל מיני שטחים". כמודל לחיקוי מזכיר בודק את העיתונאי הרביזיוניסטי ד"ר וולפגאנג פון-וייזל, שלחם במלחמת העולם הראשונה והתנדב ללחימה גם במלחמת השחרור. פון-וייזל, יש לציין, היה בן 52 כשפרצה מלחמת העצמאות. לוחמי תש"ח כיום הם בני 82, לכל הפחות.

מאמר המערכת של "הארץ" קורא להקים ממשלה חדשה שתפעל למשא-ומתן אמיתי מול הפלסטינים, הפסקת הבנייה בשטחים ושרטוט גבולות קבע למדינת ישראל.

בשולי החדשות

מותו של איש העסקים דוד עזריאלי תופס את מרבית שער המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". סטמפה בצבע זהב קוראת: "סוחר וג'נטלמן". עיתוני הכלכלה האחרים מקדישים לו מקום בשער, אך קטן בהרבה. ב"ישראל היום" מתפרסמת מודעת אבל אחת לזכרו של עזריאלי, מאת משרד עורכי-הדין הרצוג-פוקס-נאמן ושות'. ב"ידיעות אחרונות" – 25.

איציק סבן וגדעון אלון מדווחים ב"ישראל היום" כי המשטרה ממליצה לפתוח בחקירה פלילית נגד ח"כ חנין זועבי בגין העלבת עובד ציבור והסתה לאלימות. לפי דיווחם, ביום ראשון קראה ח"כ זועבי "קריאות גנאי קשות" לעבר שוטר מתחנת נצרת. כמו כן פנתה "לנוכחים באופן שיש בו כדי חשד להעלבת עובד ציבור ולהסתה לאלימות".

ענייני תקשורת

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" כי ערוץ 10 חייב לרשות השנייה 18 מיליון שקל.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי מספר הצופים מהמגזר הערבי בפריים-טיים של הערוצים הישראליים הוכפל בימים הראשונים למבצע "צוק איתן", וזאת לעומת המספר בתחילת מבצע עמוד-ענן.

גם הבוקר קיבלו לפחות כמה ממנויי "ידיעות אחרונות" מוסף ספורט ללא תוצאת המשחק שנערך אמש (והסתיים לאחר הארכה). בעמוד הפייסבוק של "ידיעות אחרונות" מציגים שער מעודכן.