חשד
דן מרגלית כותב הבוקר במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" כך:
"מי שמצית את העץ בארצו אינו כמה בנפשו להיותו שומר היער; ומי ששורף את האדמה שעליה צעדו אבותיו עם עדרי הצאן – אינו חלק אמיתי ממורשתו; ומי שמדליק את הבית רק מפני שהוא נתון לבעלותו של מישהו אחר – שונא ואינו יודע לאהוב; ומי שגורם לעשן להתאבך מעל לכרם ביום של אור – לעולם לא יכתוב משפט אלמותי בנוסח 'אלפי שמשות זורחות'; מולדתו היא בשבילו כלי ולא מהות, טרקטור ולא שיר; ושהמשטרה תחקור ותבדוק מה זהותו".
שורות הפואטיקה של מרגלית באות בעקבות השריפה שהשתוללה שלשום באזור ירושלים וממצאי החקירה הראשונית כי מקורה בהצתה. "החשד: הצתה", קראה אתמול הכותרת הראשית של "מעריב". בכפולה הפותחת של העיתון התנוססה הכותרת "שריפת ענק בירושלים, החשד – הצתה". "המשטרה חושדת: הצתה", נכתב בשער "ידיעות אחרונות", ובפנים העיתון הופיעה הכותרת "החשד: הצתה מכוונת גרמה לשריפת הענק בעיר הבירה, לפינוי תושבים המוני ולבהלה". "חשד להצתה", צוין בשער "הארץ". בכיתוב התצלום דווח: "רב-טפסר שחר איילון אמר כי יש סבירות גבוהה שהשריפות נגרמו מהצתה". "רשלנות או הצתה?", שאלה אחת הכותרות המרכזיות על שער "ישראל היום" שהופץ אתמול, עיתון שלא פיספס את ההזדמנות להעניק לידיעה על הדליקה הגדולה את הכותרת "אש בשערי יד-ושם". בשער "מקור ראשון" נכתב אתמול כי במשטרה "בודקים האם מדובר בהצתה על רקע לאומני". כתב העיתון יונתן אוריך היה נחרץ יותר כשצייץ בזמן אמת: "אנחנו בעיצומה של אינתיפאדת הצתות".
נזקי השריפה ביער ירושלים, 26.6.14 (צילום: מרים אלסטר)
בינתיים חלפה יממה, ובעת ירידת גליונות עיתוני סוף-השבוע לדפוס העריכו חוקרי הדליקה כי היא נגרמה כתוצאה מרשלנות, ולא הצתה מכוונת. מובן שהעיתונים אינם מדווחים על כך בעמודי השער (למעט "מקור ראשון", ועל כך מיד). יממה היא נצח בפס הייצור של תעשיית החדשות, ויש נושאים אחרים התופסים את תשומת לבם של העורכים. לו היה מתגלה שמקור הדליקה אכן בהצתה, לו היו נתפסים חשודים, אפשר היה לראות בוודאי ידיעות גם בעמודי השער. באופן טבעי, לרשלנות ערך חדשותי נמוך יותר מלהצתה.
בתחתית שער "מקור ראשון" מתפרסם תצלום של חוקרי הדליקה מתחת לכותרת "גל הדליקות בהרי ירושלים: רשלנות ופשעי שנאה". יעל פרידסון מדווחת כי השריפה הגדולה שהשתוללה שלשום סביב עין-כרם נגרמה ככל הנראה מרשלנות של מטיילים, אולם בהמשך מדווח כי שוטרים עצרו תושב אבו-גוש בחשד כי הצית יער בתחילת השבוע. עם זאת, לפי הדיווח של פרידסון, מממצאי חקירת המשטרה עד כה עולה כי ההצתה באבו-גוש ("פשעי שנאה", לשון ההפניה בשער) לא נבעה ממניע לאומני, אלא מסכסוך בין משפחות ביישוב. דווקא ב"ידיעות אחרונות" מדווח על הצתה מכוונת שאירעה אתמול באזור הר-חוצבים, אך מידע זה קבור בשורה אחת בתחתית ידיעה, בלי כל הבלטה.
הרשעה
את מקומה של הדליקה לא תופסות בכותרות הראשיות ידיעות מעקב המעדכנות כי הדיווחים מאתמול על אודות חשדות להצתה התבררו כשגויים, אלא כותרות בדבר חשדות אחרים – אלו הנוגעים לזהות חוטפי שלושת הנערים לפני שבועיים מטרמפיאדה באזור גוש-עציון. "החשודים בחטיפת הנערים: שני פעילי חמאס מחברון שנאסרו בעבר בישראל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "שני מחבלי חמאס משוחררים חשודים עיקריים בחטיפת הנערים", נכתב בזו של "מקור ראשון".
שלושת הטבלואידים אינם מאפשרים לחשודים ליהנות ממעמדם. "החוטפים", נכתב בפשטות בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" (אם כי בכותרת המשנה הם מכונים "חשודים"). "אלה המחבלים", נכתב בכותרת המרכזית בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "פני החוטפים", נכתב בזו של "מעריב", ובכותרת המשנה מדווח כי "הם חוטפי הנערים". בשער "ישראל היום" השניים מכונים "המחבלים האחראים לחטיפתם של גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח".
בכל העיתונים, גם "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", מובהר בעמודים הפנימיים כי שני המבוקשים הם חשודים בחטיפה. לא כן ב"ישראל היום". בידיעה מאת לילך שובל, המתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון, אין כל שימוש בשורש ח.ש.ד ביחס לשניים. הם מוגדרים בפשטות כ"מי שעומדים מאחורי חטיפתם של [...]". לא ברור אילו ראיות, אם בכלל, סיפק שירות הביטחון הכללי לכתבים שדיווחו על מסקנותיו. השב"כ הודיע, השב"כ יודע, ועל כן אין טעם לעסוק בסמנטיקה. אמון עיוור במידע שמוסרת סוכנות הריגול הפנימית של מדינה הוא מאפיין של תקשורת נכה.
הוראות הפעלה
כותרת ביניים בידיעה המרכזית של "ישראל היום" על המשך החיפוש אחר הנערים החטופים קוראת: "להגביר את התפילות".
עיתוי
"לפרסום שמות החשודים בחטיפה באמצע החקירה יכול להיות רק הסבר הגיוני אחד", כותב אלכס פישמן בטור פרשנות ב"ידיעות אחרונות". "להוריד את הלחץ הציבורי מהדרג המדיני בישראל, שמלחיץ את השב"כ ואת הצבא ותובע תוצאות, ומהר, כי הציבור מאבד סבלנות". עמוס הראל טוען ב"הארץ": "ההחלטה לפרסם את שמותיהם של המחבלים, הידועים גם לכלי התקשורת כבר כעשרה ימים, היא עדות נוספת לכך שהמאמצים ללכידתם לא הניבו עדיין שום התקדמות".
ב"ישראל היום", מנגד, כותבת שובל כי "אף על פי שנדמה שההחלטה על פרסום השמות התקבלה לאור הביקורת הציבורית על כך שמערכת הביטחון לא הצליחה להגיע לחוטפים ולחטופים במשך שבועיים, בשירות הביטחון הכללי אמרו אתמול ל'ישראל היום' כי ההחלטה התקבלה בשל העובדה שהפלשתינים בשטח ומנגנוני הביטחון הפלשתיניים כבר הכירו את שמותיהם של שני המבוקשים, וכי מהלכי החקירה לא מחייבים עוד את שמירת שמותיהם בסוד".
שגרה
"החיים מסביב מתנהלים כרגיל", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", אחרי ביקור בשטחים. "לכאורה כרגיל. בדרכים הצרות, המפותלות, רובן דרכי עפר, נוסעים רכבים פלסטיניים בתוך הכבודה הצה"לית. החנויות פתוחות למסחר. לכוחות האבטחה שהוצבו בשטח אין תעסוקה של ממש. מי שנעצר נעצר, ומי שלא נעצר מוריד פרופיל. זה לא הזמן, לא המקום, להתעמת עם צה"ל".
"האוכלוסייה מגיבה במתינות, בינתיים", כותב בן כספית ב"מעריב" על האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים. "הפרות סדר בשוליים. הפלסטינים מבינים שלא זה הזמן להתעסק עם ישראל, אבל ככל שחולף הזמן, התובנה הזו מתעמעמת".
ילדות בחברון, 24.6.14 (צילום: מנדי הכטמן)
עמירה הס שבה לכתוב ב"הארץ" לאחר חופשה קצרה בתזמון לא מוצלח, ובין היתר מסכמת את המבצע עד כה מנקודת מבט פלסטינית: "לפי סיכומי המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, בין 19 ביוני עד אתמול ביצע צה"ל 127 פשיטות בגדה המערבית, שכללו חיפושים במאות בתים. 18 מוסדות צדקה נפרצו וכמה מהם נסגרו. הצבא פרץ גם לקמפוסים של ארבע אוניברסיטאות. בתקופה זו הרגו חיילים ישראלים ארבעה פלסטינים, בהם ילד ואדם המעורער בנפשו. נוסף על כך, גבר ואשה מבוגרים מתו מהתקף לב בזמן הפריצה למקום מגוריהם, כפר חארס ומחנה הפליטים עין-ערוב".
לצד הרשימה של הס מתפרסם המדור "אזור הדמדומים" מאת גדעון לוי ואלכס ליבק, המוקדש הפעם לאחד הפלסטינים שנהרגו במהלך המבצע מאש חיילי צה"ל. "אמו לא הופיעה בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה, אחיותיו לא פירסמו מכתב פומבי קורע לב, שום תפילה המונית לא אורגנה לכבודו, גם לא עצרת זיכרון", כותב לוי. "איש לא האשים את החיילים שהרגו אותו באש חיה בטרור אכזרי, איש לא לקח אחריות על הריגתו, איש כמובן לא התנצל. ישראל התעלמה ממותו. אבל גם מוחמד דודין היה ילד בן 15, כמו שלושת תלמידי הישיבה בכפר-עציון".
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסם טקסט המוגדר כ"ראיון משותף ראשון" של אמהות הנערים החטופים. בפועל מדובר בתצלום גדול וכמה מאות מלים מאת עקיבא נוביק. חלק נכבד מהטקסט (הן מהציטוטים הישירים מפי המרואיינות והן מכל היתר) מוקדש לאירוע שיתקיים ביום ראשון בכיכר רבין בתל-אביב – עצרת שמארגן "המטה להשבת הבנים", בהשתתפות זמרים, רבנים והנשיא הנבחר ראובן ריבלין.
ב"ישראל היום" מתפרסם ראיון של ממש שערכה אמילי עמרוסי עם אופיר שער, אביו של גיל-עד. "זה לא באמת ראיון", מבהירה עמרוסי. "כבר הנחתי כאן את הגילוי הנאות על הקשר החברי ביני לבין משפחת שער: שכנים, מכירים שנים. אני נוסעת איתו ועם בת-גלים לכנסת, מלווה אותם כחברת המשפחה. בדרך אנחנו מדברים".
ענישה קולקטיבית
"הכנסת פועלת לאשר צעדים חריפים נגד האוכלוסייה", קוראת כותרת ידיעה מאת גילי כהן ויהונתן ליס ב"הארץ". בידיעה מוזכרת הצעת חוק שתאפשר כליאה מחדש של משוחררי עסקאות מדיניות "אם המדינה תקבע שהנסיבות שבגינן שוחררו אינן תקפות עוד"; מניעת העברת קצבאות לאסירים בטחוניים; וחידוש מדיניות הריסות הבתים למבצעי טרור.
אתמול דווח בעיתון "בשבע" כי יו"ר הקואליציה יריב לוין אמר ש"האחריות לרצח רובצת על החברה הפלשתינית כולה, שמגבה את הרוצחים והופכת אותם לגיבורים. ישראל חייבת לשנות את המשוואה מול ארגוני הטרור כך שרציחות וחטיפות יעלו במחיר כואב שישלם הציבור הפלשתיני כולו".
כתבת השער במוסף "צדק" של "מקור ראשון" הבוקר מוקדשת לשאלת הענשת הציבור הפלסטיני. "ההצעות להפסיק את זרם החשמל לפלשתינים בעקבות חטיפת הנערים העלו את שאלת הענישה הקולקטיבית", נכתב בכותרת המשנה של הכתבה. בגוף הכתבה, מאת ליאת נטוביץ-קושיצקי, מוסבר כי "הבעיה היא שמדינת ישראל מצהירה כבר שנים רבות שהיא מחויבת לדין הבינלאומי, ובפרט לדיני הלחימה החלים בשטחי יהודה ושומרון. על-פי דינים אלו, ענישה קולקטיבית מסוג זה אסורה לחלוטין".
אולם לכל בעיה – פתרון. פרופ' אבי בל, מומחה לדין הבינלאומי, אומר לנטוביץ-קושיצקי כי מותר לנתק חשמל לאוכלוסייה אזרחית נרחבת. הוא אינו ממליץ על כך, אבל לדבריו, זה אפשרי במסגרת החוק. "אין הגדרה בשום מקום לענישה קולקטיבית", הוא מסביר. "מהדוגמאות ההיסטוריות די ברור שמדובר במעשים שמטרתם היא להעניש אוכלוסייה תמימה בגלל מישהו אחר, ויש אולי גם מרכיב שני, שלדעתי הוא נכון, שהמעשה עצמו חייב להיות פסול ובלתי חוקי. אלא שבמצב של תפיסה לוחמתית המדינה אינה חייבת לספק חשמל לאוכלוסייה האזרחית. היא חייבת לספק תרופות, מזון ומים ואולי גם ביגוד, ולשם כך יש רשימה מסודרת באמנת ז'נבה הרביעית ובפרוטוקול השני של אמנת ז'נבה. אך אספקת חשמל אינה מופיעה ברשימה".
עושים לביתם
א. בשנה שעברה, במקביל לדיווח צמוד על המיזם "מחנכים מסביב לשעון" של משרד החינוך, רכש המשרד מודעות ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet בשווי של כמיליון שקל. בקבוצת "ידיעות אחרונות" הכחישו כל קשר בין רכישת המודעות לדיווח על המיזם. "ב'ידיעות אחרונות' וב-ynet יש הפרדה ברורה בין המערכת לבין המחלקה המסחרית. כך היה תמיד וכך גם בפרויקט זה", אמרו בתשובה לפניית "העין השביעית".
הבוקר משיק "ידיעות אחרונות" את המיזם "מחנכים מסביב לשעון" לקיץ 2014. מתחת ללוגו המיזם מדווח רותם אליזרע כי המיזם הוא תולדה של "שיתוף פעולה בין משרד החינוך, הרשויות המקומיות ותנועות הנוער", בלי להזכיר את קבוצת "ידיעות אחרונות". האם חדלה לקחת חלק רשמי? באתר ynet הוקם בשנה שעברה ערוץ ייעודי למיזם. בינתיים לא עלתה באתר גרסה עדכנית (עדכון, 28.6, הערוץ העדכני עלה). ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מתפרסם לא רק לוגו המיזם כשהוא מוטבע על ידיעה חדשותית, אלא גם טור נלווה מאת חנוך דאום, הכותב: "טוב אם כך שבתוך הסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת [החופש הגדול ועלות המחיה בישראל] קמה איזו אלטרנטיבה ממלכתית ואחראית בדמות משרד החינוך, שתנסה, בין השאר באמצעות קייטנות במחיר שפוי, להחזיר סדרי עולם למקומם".
"ידיעות אחרונות", 27.6.14
הידיעה על המיזם "מחנכים מסביב לשעון" תופסת עמוד שלם ב"ידיעות אחרונות", מודגשת ברקע תכול וכוללת גם תצלום של שר החינוך שי פירון. ידיעה המתפרסמת בהמשך העיתון, על "סערת ההתבטאות של שר החינוך" (אמר ל"בשבע" כי "זוגות חד-מיניים הם לא משפחה"), מופיעה בחלק קטן מעמוד העיתון ובלא תוספת תצלום של השר.
ב. בתחתית עמ' 6 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום המתעדת את פתיחת סיבוב הופעות הקיץ של זמר הבית, שלמה ארצי. "בפעם הראשונה הגיע הזמר להופעה בטבריה", מדווח ישראל מושקוביץ, ומוסיף: "ההתרגשות בעיר היתה גדולה". בהמשך כיתוב התצלום מוזכר כי מנויי "ידיעות אחרונות" יכולים לרכוש כרטיסים במחירי הנחה, והקוראים מופנים לעשות כן באתר העיתון.
כחלק משיתוף הפעולה בין ארצי ל"ידיעות אחרונות", מחליף ארצי את נער הפוסטר הקודם של העיתון, המכהן כיום כשר אוצר. הטור של ארצי הוא הרשימה הפותחת מדי שבוע את מוסף הדגל של "ידיעות אחרונות", "7 ימים". הנה משפט אחד שמופיע הבוקר בטור של ארצי במוסף:
אחר-כך החלה המחצית השנייה של המשחק בין גרמניה לגאנה, והיה משחק מהמם שהסתיים ב-2:2".
אם אתם חושבים שהמשפט המצוטט לעיל הוצא מהקשרו, אתם צודקים וטועים. צודקים, כיוון שהמשפט מופיע כאן במקוטע מהטקסט המלא. טועים, כיוון שגם בטקסט המלא אין לו כל הקשר. ארצי פשוט מוסיף אותו אחרי כמה משפטים המוקדשים לתיאור ערב שבו צפה בטלוויזיה בכתבים צבאיים המדווחים על חיפושי הנערים החטופים.
"מקור ראשון" של אדלסון
שלשום דיווח אריאל כהנא ב"מקור ראשון" כי ד"ר מרים ושלדון אדלסון תרמו 25 מיליון דולר לאוניברסיטת אריאל. גם עיתונים אחרים דיווחו על כך. בין היתר ציטט כהנא מדברי אדלסון, שאמר: "שנותי הרבות בעסקים לימדו אותי שכאשר נפער סדק במקום מסוים, לא צריך רק לסתום אותו, אלא לחזק את הקיר כולו ולפעמים את הבניין כולו. ההתקפות הרבות על ההתיישבות ביהודה ושומרון קשורות למאבק הארוך נגד מדינת ישראל מאז הקמתה ועוד לפני כן. התרומה לאוניברסיטת אריאל היא בניית קיר ציוני במקום הסדק. אני מקווה שהעיר אריאל, בירת השומרון, תגדל ותפרח בעקבות התרחבות האוניברסיטה. התרומה ללימודי מדעי הרפואה באריאל היא תרומה לרווחתם ולבריאותם העתידית של כלל אזרחי ישראל". כהנא הוסיף גילוי נאות ולפיו אדלסון הוא מו"ל "מקור ראשון".
הבוקר מתפרסם ב"מקור ראשון" דיווח נוסף על הבעלים. "שלדון אדלסון חוצה בתנופה את הקו הירוק", נכתב במשפט הפתיחה של הידיעה, שחתום עליה "כתב 'מקור ראשון'". בין היתר מצוטט בידיעה אדלסון, באותו הציטוט בדיוק שהופיע בעיתון לפני יומיים. סליחה, תיקון: המשפט האחרון בציטוט, בדבר רווחת ובריאות כלל אזרחי ישראל, נשמט הפעם מהציטוט. גם הפעם בסיום הידיעה מתפרסם גילוי נאות, ולפיו "משפחת אדלסון היא הבעלים של החברה המחזיקה במניות 'מקור ראשון'".
דעת מיעוט
"תוצאה טובה, דרך עקומה" היא הכותרת שנבחרה לטור מאת שי ניב ב"גלובס" על המלצת הוועדה שהובילה שרת הבריאות יעל גרמן שלא להכניס שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) לבתי-החולים הציבוריים. "בניגוד לפזמון שמתנגן מאז אתמול בסביבתה של גרמן, שרת הבריאות שלנו רצתה שר"פ", כותב ניב. "[...] היא רצתה, היא ניסתה, היא שוחחה עם כל מי שהיה צריך לשוחח איתו – והיא נכשלה. ורק אחרי שהכישלון הזה היה חד וברור, בזכות רוב דחוק בוועדה כנגד השר"פ, היא החליטה לשנות כיוון".
בידיעה מאת ניב על התגובות למסקנות הוועדה הוא מזכיר חשש של גורמים במערכת הבריאות כי דעת מיעט שצורפה לדו"ח ועדת גרמן, ובה תמיכה בשר"פ, תהפוך בעתיד לדעה הרווחת. "לאחר יישום המלצות הוועדה – ובהן גידול של 700 מיליון שקל בבסיס התקציב של המערכת, קיצור תורים, הטמעת מערכת מחשוב שתיצור שקיפות של התורים ועוד – יהיה קל יותר להכניס שר"פ", כותב ניב. "זאת, משום שיהיה קשה יותר לטעון שהשר"פ יאריך את התורים במסלול הציבורי או שלא ניתן להכניס שירות פרטי כל זמן שאין השקעה משמעותית יותר בתשתית הציבורית".
שרת הבריאות יעל גרמן (צילום: פלאש 90)
גרמן עצמה מופיעה בשער "דה-מרקר" הבוקר, בעקבות ראיון שהעניקה לרוני לינדר-גנץ ורותם שטרקמן. "גם יום אחרי ההכרזה ההיסטורית של הוועדה שבראשותה על כך שלא תהיה רפואה פרטית בבתי-החולים הציבוריים בישראל (שר"פ), וגם לאחר המחמאות הרבות שקיבלה, אפילו מיריבים פוליטיים, לא הצלחנו לחלץ משרת הבריאות יעל גרמן אמירה ברורה בגנותו המוסרית של השר"פ", כותבים השניים בפתח הראיון. לפי גרסתה בראיון, את ההכרעה להתנגד לשר"פ קיבלה בינה לבין עצמה "כבר לפני כמה חודשים".
"אז אפשר להגיד שסכנת השר"פ חלפה לנצח? אפשר לקבור סוף-סוף את הרעיון הזה?", הם שואלים את השרה. "שום דבר הוא לא לנצח", היא משיבה.
בתוכנית "תיק תקשורת" טענה אתמול פנינה אלעזר-שלו, עד לאחרונה יועצת התקשורת של השרה גרמן, כי הסיקור התקשורתי של עבודת הוועדה היה "מחדל". אלעזר-שלו הוסיפה כי השרה גרמן כלל לא התייחסה לפרסומים בתקשורת לאורך השנה האחרונה. הפרסומים הללו, יש להדגיש, היו ברובם המכריע ביקורתיים כלפי השר"פ. הבוקר, לאחר פרסום דו"ח הוועדה, קשה לחמוק מהמסקנה כי בזכות העבודה הנמרצת של כמה עיתונאים בכלי תקשורת ישראליים (קרן נויבך מקול-ישראל, רוני לינדר-גנץ מ"דה-מרקר", שאול אמסטרדמסקי ומיקי פלד מ"כלכליסט", שי ניב ב"גלובס" ורן רזניק מ"ישראל היום" הם השמות הבולטים), התקשתה השרה לגייס את הרוב הדרוש כדי להכריע בעד השר"פ, ונאלצה להוביל הכרעה הפוכה. הכבוד והיקר לעושים במלאכה.
אגב, יהודה שרוני, הפרשן הכלכלי הבכיר של "מעריב", שאתמול הביע תמיכה בשר"פ, מכנה הבוקר את הטענות של אלדד יניב בדבר קשרים פסולים בין הון לשלטון בישראל "קונספירציית ההון-שלטון שלו". יוזכר כי רק אתמול דיווחו כלי התקשורת בהרחבה על חשדות נוספים לשוחד של מיליונים המיוחסים לחבר-הכנסת, השר לשעבר והמועמד לנשיאות בנימין בן-אליעזר.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי פרקליטות המדינה החליטה לסגור את תיק החקירה נגד מנהל קול-ישראל לשעבר, אריה שקד, שנחשד כי מסר לחדשות ערוץ 2 מסמכים ממכון פילת המעידים על אי-יכולת הניהול של יוני בן-מנחם, כיום מנכ"ל רשות השידור.
סבר פלוצקר יוצא בטורו שבמוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" נגד הצעת החוק לסגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הציבורי. "ההצעה רעה ואף מסוכנת", כותב פלוצקר. "מאחורי המלים היפות, המעלות על נס את החשיבות של הטלוויזיה הציבורית, מסתתר יצר שליטה פוליטי שאינו בר-כיבוש לצד זלזול תהומי בעובדים".
"לא ידעתי אם לצחוק או לבכות למקרא טיעוניהם של גלעד ארדן ואיילת שקד והפרופסור ישראל פולק [הכוונה לפרופ' אלי פולק] כי ראוי שפוליטיקאי (ולא שופט) יהיה יושב-ראש ועדת האיתור למנכ"ל הערוץ ה-1", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". "[...] רשות שידור ציבורית זקוקה לאמון. מי שייבחר על-ידי ארדן לא יזכה לאמון אפילו מאת עמיתו לסיעה גדעון סער".
מימין: שר התקשורת גלעד ארדן, ח"כ קארין אלהרר ושר האוצר יאיר לפיד, הוועדה לדיון בחוק לשידור ציבורי חדש, 11.6.14 (צילום: פלאש 90)
בשבוע שעבר כתב בן כספית ב"מעריב" על סעיף בהצעת החוק שמאפשר לשר התקשורת לפטר את מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי, וטען כי בעקבות סעיף זה הסכים נתניהו לתמוך בהצעת החוק. במהלך השבוע, בדיוני ועדת אלהרר, הודיע שר התקשורת כי הוא מוותר על הסעיף ומסכים למחוק אותו מההצעה. האם משמעות הדבר שנתניהו כבר אינו תומך בהצעת החוק? האם יתקשה כעת שר התקשורת לגייס תומכים כדי להעבירה בכנסת בקריאה שנייה ושלישית? כספית אינו מתבלבל וכותב הבוקר כך: "מתברר שלפעמים הדברים משתנים. בעקבות הדברים שהובאו כאן, נסוג השר גלעד ארדן מכוונתו לקבוע בחוק שהממשלה, או הוא, יוכלו לפטר את מנכ"ל הרשות החדשה 'אם לא ימלא כראוי את תפקידו'".
במוסף "מעריב" כותב רון מיברג מכתב פתוח לשר האוצר (והנמסיס הפרטי שלו) יאיר לפיד. מיברג קורא ללפיד להתנתק מנתניהו ומשתמש בין היתר בטיעון כי "מי שמתעטף בהינומה תרבותית הטוויה מג'ון לנון, בוב דילן והאחים אולמן, אינו יכול להתחבק עם נתניהו", כותב מיברג. האחים אולמן!
ליאורה גולדנברג-שטרן מדווחת במוסף "מעריב" כי שלמה בן-צבי, לשעבר מו"ל "מעריב" ו"מקור ראשון", עזב את הארץ לטובת "לימודים בבוסטון".
במוסף "שבת" של "מקור ראשון" מבקר אמנון לורד את ספרו האוטוביוגרפי של אורי אבנרי, "אופטימי", וזאת מתוך אותה תפיסת עולם שהובילה אותו בכתיבת ספרו שלו על אבנרי, "רצח בין ידידים". לורד מדמה את אבנרי ל"ארכי-תועמלן הקומוניסטי" וילי מינצברג. הוא חותם את ביקורתו על ספרו של אבנרי במשפט: "נראה שגם גאונותו של אורי אבנרי בתחום תקשורת ההמונים היתה נשארת זניחה ונשכחת אלמלא הרכיב עליה הכלאה פוליטית רדיקלית שהפכה אותו ללוויין של האסטרטגיה הקומוניסטית הבינלאומית".
ליאור דיין כותב בטורו שב"מעריב" כי אינו מוצא כל עניין במשחקי גביע העולם בכדורגל. "אני מסתכל כל יום ברשימת השידורים מהמונדיאל ובונה את הלו"ז היומי על-פי השעה של המשחקים. וכך יוצא שאני הולך לסידורים שלי כשהרחובות ריקים ואין שום תורים בבנק, בדואר, במכולת, בבית-המרקחת ובשאר החנויות". יצוין כי המונדיאל הנוכחי מתקיים בברזיל, ומשום כך המשחקים המוקדמים ביותר מתקיימים בשעה 19:00 שעון ישראל. לא פלא שאין תורים בבנק ובדואר בשעה זו – הם סגורים.
המדור הקבוע של נחום ברנע מסתיים השבוע בשני תיקונים לטעויות קטנות ולא חשובות שנפלו במדור מהשבוע שעבר. אין בכך שום טעם לפגם. כל מי שכותב טועה. עם זאת, השבוע נופלת במדור שגגה רצינית. אחת השאלות שמפנה ברנע למרואיינו מסתיימת בסימן השאלה המפורש "?".