יום חמישי, שעת צהריים מנומנמת אחרי לילה נוסף עם ארבל-נוימן, יעקבי-איוניר ואיינשטיין-גרנט. בערוץ הספורט החרוץ משודר פאנל יומי וערני בענייני המונדיאל. משה פרימו, שמככב על תקן פרשן בר-סמכא שיודע הכל וזוכר הכל, דולה סיפור מהימים שהיה ילד קטן וכל משתתפי הפאנל עוד לא היו בתכנון. בקול בוטח הוא מספר על משחק ממונדיאל 1966, שבו שפט הישראלי מנחם אשכנזי. במשחק, לפי פרימו, הובילה צפון-קוריאה 0:3 על הונגריה, ואז בא פושקש האגדי עם רביעייה והפך את התוצאה.
אלא שהעובדות אחרות: הנבחרת שעשתה את המהפך היתה פורטוגל, ומי שכבש את הרביעייה היה אוזביו בדרך ל-3:5. ופושקש? הוא פרש בכלל ארבע שנים קודם. לא היה איש באולפן שיתקן את פרימו בזמן אמת וימנע את סילוף ההיסטוריה. לא רק סקופים שמגיעים ב-sms כדאי לבדוק. העיקר שהמגיש רועי זריהן אמר שזו אנקדוטה נהדרת.
פרימו משנה את פני ההיסטוריה (צילום מסך)
זו היתה באמת אנקדוטה נהדרת עבור מי שרוצה לסכם את השבוע הראשון של המונדיאל. בעוד שפרימו עסוק בשינוי פני ההיסטוריה, דני נוימן ממשיך להעניק לפרשנות את המימד הנוסף. כשהוא אמר "איזה יופי הם משחקים", מקסיקו איבדה את הכדור. כשאמר שבצורת המשחק הזו אין סיכוי שהולנד תחזור למשחק, היא כבשה תוך חמש שניות. כשלבעיית אי-היכולת להעניק הארות מעניינות מתווסף גם חוסר מזל, התוצאה היא בלבול מוח מוחלט.
נוימן הוא חלק מצוות מותש, שטס מדי יום שעות רבות וחי על אדי סנדביצ'ים ופחיות. לא קל בתנאים האלה להיות מרוכזים ברגעי האמת. בעוד שלפרשן, כך נראה, לא אכפת מה אומרים עליו והוא ממשיך לחנטרש הגיגים סתמיים, ארבל נשמע בשבוע השידורים הראשון כמי שעושה מאמץ עילאי לשמור על ערנות וריכוז במטרה לסתום כמה פיות. זה עדיין לא מספיק כדי להימנע משתיים-שלוש טעויות בכל משחק, שמצטרפות לעמודי התהילה ההולכים ומתרבים של חובבי הז'אנר.
באחד מלילות השבוע, במשחק בין ארה"ב לגאנה, ויתרו בערוץ 1 על שירותיהם של ארבל-נוימן. במקומם נקראו לאולפן בירושלים עמית הורסקי ואייל לחמן. ב-ynet פירטו את סיבת ההיעדרות: תשישות, עייפות או מחלה. ארבל היה מודע לעומס העצום הצפוי לו: 25 שידורים ב-31 ימים, הכוללים עשרות טיסות פנים בברזיל. הוא היה יכול לבקש לוותר על כמה משחקים ולקחת יום חופש, אלא שמלכתחילה הוא היה נחוש להתאבד על הלו"ז הקשה הזה ולא לוותר לאף אחד. חובת ההוכחה כעת היא עליו, וזה לא פשוט כשהספורט הלאומי בתקופת המונדיאל הוא לחכות בפינה לטעויות של הצמד-חמד הזה.
עד עכשיו, הטעויות של ארבל אינן רבות במיוחד. פעם קרא לספרד "ריאל מדריד", בפעם אחרת טעה בזיהוי שחקן ואפילו צעק "הכדור ברשת" כשהרשת היתה החיצונית. בגלל זה כנראה גזר על עצמו זהירות יתר, וכשחוף-השנהב כבשה מול קולומביה, היסס לשתי שניות ארוכות עד שהואיל לבשר על שער.
ככל שיתקרבו משחקי ההכרעה, התשישות תגבר וארבל יעמוד למבחן כאילו הוא שדר שצריך להוכיח את עצמו. לא פשוט, מה עוד שבזמן המשחק הוא צריך לחפות גם על הפרשן שלצדו.
נוימן וארבל בערוץ 1
את מסע התלאות שעוברים צוותי השידור תיאר נדב יעקבי באתר ערוץ הספורט: שבע טיסות פנימיות בחמישה ימים בתוספת עשר שעות המתנה בנמלי התעופה, עשר שעות נסיעה במוניות, לילות ללא שינה ומזון עבש. "אין צורך לרחם עלי", ביקש יעקבי, שעבורו זהו מונדיאל ראשון כשדר טלוויזיה. אם היה צריך בשביל זה לזחול בג'ונגלים ולאכול נחשים, יעקבי היה עושה גם את זה.
עד עכשיו יעקבי מוכיח את עצמו מדי משחק, ביחד עם הפרשן מוטי איוניר. כך גם הצוות של מאיר איינשטיין ואברם גרנט. נשארנו עם החוליה החלשה, שדווקא היא שובצה על-ידי חכמי רוממה לשדר את המשחקים המרכזיים, כולל הגמר.
העובדה שארבל התעקש לשדר העונה משחקים רבים בכל ערוץ אפשרי, תוך סירוב להכיר בעובדה ששיאו מאחוריו, גובה ממנו מחיר תדמיתי כבד. הקלאסיקות שלו, "ככה לא בונים חומה" ו"הללויה", כבר מתערבבות עם "דווין סמית כל הדרך".
למזלו של ארבל, עמיר פלג מ"ידיעות" נמצא בברזיל, אחרת היה מוצא את עצמו נחבט ללא רחמים מדי יום, כמו בתקופת אולימפיאדת לונדון. לנעליו של פלג נכנס במפתיע עוזי דן, שליח "הארץ" לברזיל, שהשבוע היכה בארבל מתחת לחגורה. וכך כתב: "ארבל מעולם לא הבין את המשחק, מעולם לא ידע, לא הכיר ולא בא מוכן. הוא אינו עיתונאי וגם לא מכיר את החומר הבסיסי". השדר הוותיק יוכל להתנחם בכך שהדברים נכתבו בתפוצת אתר "הארץ".
בגוף הסרט
בים הכתבות והדיווחים של השליחים המיוחדים בלטה השבוע כתבה מעניינת של שליח "ידיעות אחרונות", עמיר פלג. הוא חילץ את עצמו מבית-המלון ומאימוני הנבחרות ונסע ל"סוף העולם שמאלה", לבית משפחתו של חלוץ נבחרת ספרד, דייגו קוסטה. החלוץ נולד בברזיל, אבל העדיף את המדים הלאומיים של ספרד ועל כן מכונה במולדתו "בוגד".
פלג איתר את הבית, הצטלם עם האח, אבל השיחה ביניהם היתה מסורבלת להחריד והתנהלה באמצעות האדונים גוגל וסמרטפון. פלג כתב שאלות, המערכת תירגמה לפורטוגזית, האח הקליד את תשובתו ופלג תירגם אותה לאנגלית.
פלג ספג בשל כך כמה תגובות מקניטות מקוראי ynet, שהעירו על חובבנותו ותהו למה לא דאג למתורגמן. לא בעיה למצוא מקומי שיודע קצת אנגלית ולשלם לו כמה ריאלים. מצד שני, אם הקוראים היו יודעים מהו תקציב ההוצאות של שליחי העיתון, הם היו מודים על המאמץ הזה.
מאחורי הווטו
פליטת ריאליטי באולפן "וואלה" ספורט
בספורט "וואלה" החליטו לשבור קצת את הכלים ולהתחפש למדור רכילות. באולפן המונדיאל שלהם הם אירחו את ג'ניפר סנוקל, אשתו של הפרשן שלהם, עופר טלקר. שניהם התפרסמו לא מזמן ככוכבי איזו תוכנית ריאליטי, מה שמסביר בדיעבד מדוע בחרו דווקא בטלקר. הנדוניה שהביא הפרשן ל"וואלה" כחלק ממינויו היתה הופעתה של אשתו הטרייה. רוב זמנה של התוכנית, 11.5 דקות, התנהל בצלה של הטאלנטית חסרת המושג בענף שלשמו התכנסנו. כששיחררה את הכותרת "לא הייתי בועטת את רונאלדו מהמיטה שלי", בקעו צהלות המשתתפים והטוקבקיסטים לאידו של הבעל הפרשן שלצדה.
נחמץ הלב למראה הבחירה הזו של "וואלה", שביום-יום הוא אתר הספורט הכי ענייני, הכי מקצועי והכי פחות נגוע מבין האתרים הפופולריים עלי אדמת הקודש (צל"ש לצירופו של איתי אנגל לצוות המונדיאל). שום דיון על נבחרות ברזיל או אנגליה לא צריך לעמוד בצלה של כוכבנית ריאליטי שמענטזת ליד השולחן ונשאלת על החיבור בין דוגמניות לכדורגלנים. ואולי לתכנים כאלה התכוון המשורר של איגוד השידור האירופי כשהטיל וטו על שידורי תקצירי המונדיאל באתרים הישראליים. האיגוד התיר שימוש חדשותי בלבד, ולטעמו אף אתר כאן לא עומד בסטנדרט.
דיל התקצירים שתפרה רשות השידור עם האתרים בוטל בעקבות החלטת האיגוד, ויעלה לרשות באיבוד הכנסה נכבדה. גם עבור האתרים מדובר במכה – הם סמכו על התקצירים כחלק מתוכני האולפנים המיוחדים שלהם. תקצירי משחקים הם מזון הכרחי במפעל כמו המונדיאל, במיוחד כשמשחקים רבים מתקיימים לפנות בוקר. מי שהרוויח הוא אתר רשות השידור, היחיד שרשאי לשדר את התקצירים.
כולם מפסידים ב-one
לא רק לבלעדיות זכה אתר הרשות, אלא גם לדחיפה משמעותית מצד one. באתר הפופולרי מצאו פטנט מעניין איך להגיש בכל זאת את תקצירי המשחקים בלי לפגוע בזכויות. מי שלוחץ על הלינק "צפו במשחק" מועבר אחר כבוד אל התקציר באתר רשות השידור. אם זה כל-כך פשוט, למה לא לחסוך כך גם במפעלים אחרים? בשיטה הזו אפשר לתת קישור לתקצירי הליגה האנגלית ב-ynet ולתקצירי ליגת האלופות בערוץ הספורט.
one מפנים לאתר רשות השידור
ההחלטה הזו מתאימה להתנהלות הכללית באתר. אם תיכנסו לאזור המונדיאל של ynet, תרגישו שקורה שם משהו; לרגל האירוע, העיצוב השתנה דרמטית. כך גם ב"וואלה" ובערוץ הספורט, שהתמרקו אף הם. שלושת האתרים הללו מציגים מדי יום אולפני מונדיאל מיוחדים וקצביים. וב-one? לא עיצוב, לא אולפן, לא חגיגה וכמעט שום תחושה של קרנבל כדורגל עולמי. הכל נראה אותו דבר, כלום לא מרגש או מפתה.
כגודל השממה באתר עומק השממון בערוץ הטלוויזיה הנושא אותו שם. שם ממשיכים למחזר עד עילפון את חגיגות האליפות של מכבי תל-אביב בכדורגל ואת "קורע את הרשת" האינפנטילית. קשה להבין את היובש הזה. הם לא רוצים יותר כניסות? הם לא מחזרים אחרי הצופים? לא רוצים לתת פייט כלשהו לערוץ הספורט?
אולי התשובה טמונה במאבק העובדים בהנהלה. לפני כחודשיים שלח בית-הדין לעבודה את הצדדים לשבת למו"מ, אלא שדרישת העובדים להסדרת החזרי נסיעות, אש"ל, משמרות ועוד אינה נענית בהסכמה נלהבת. מסתמן כי העובדים ייאלצו לגרור שוב את הנהלת האתר לבית-הדין לעבודה. בינתיים ההנהלה תמשיך לעשות את המעט שבמעט: הקוראים יקבלו אתר אפרורי, הצופים יעדיפו לא לזפזפ לערוץ 50, ועובדי one ימשיכו לקבל משכורות עלובות ותנאים מחפירים.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il