ראיון "הזבובים" של יורם ארבל ל"גלובס" הולך לרדוף אותו עד ברזיל, כל הקיץ. כשארבל ישדר את משחקי המונדיאל בחודש הבא, יחכו לו בפינה הרבה זבובים – מבקרי טלוויזיה ומושכים בעט למיניהם, שהשדר של המדינה משוכנע שיש להם ביחס אליו אינטרסים שונים ומשונים.
"זה מטריד, כמו זבוב טורדני", השיב לשאלה בעניין הביקורת העיתונאית עליו, "ונעים יותר לחיות בלי הזבוב הטורדני הזה ליד האוזן. כשאתה מגלה את המניעים של האנשים שמובילים את המסעות האלה, אתה מוצא שמדובר בכמה אנשים קטנים".
גם לפני שנתיים השתמש ארבל נגד מבקריו בדימוי מעולם החרקים, כשבמהלך שידור כינה את אחד ממבקריו החריפים "חיפושית זבל", בלי להזכיר את שמו – עמיר פלג מ"ידיעות אחרונות". אחרי החיפושית והזבוב, הברחש כבר בכוננות יורם.
בראיון ב"גלובס" טען ארבל כי לא ינצל שידור משחק כדי להגיב למבקריו ("אני לא אעשה את זה כי הכוח שלי פי אלף יותר גדול, ואני נזהר בו"), אבל שכח שעשה זאת ביום האחרון של משחקי לונדון 2012, כשחיסל חשבון עם פלג: "כתב ספורט מתוסכל, פעלולן של מלים, שמתעסק בהסתלבטות ובנבירה בזבל".
יורם ארבל (צילום: משה שי)
ארבל סוגר שנת שיא בקריירה ארוכה ומרשימה: שידר משחקים בחמישה ערוצים שונים, כנראה תקדים עולמי, כולל גמר הפיינל-פור בכדורסל לפני שבוע וחצי וגמר ליגת האלופות בכדורגל במוצ"ש (24.5.14). השיא הבא מחכה מעבר לפינה: גמר המונדיאל. אם האירועים הגדולים האחרונים ששידר הם הכנה למה שנשמע ממנו במהלך המונדיאל, אוזניו של ארבל יוטרדו מזמזומים טורדניים בלתי פוסקים במהלך כל הטורניר.
את זהות קולע סל הניצחון של מכבי תל-אביב מול צסק"א מוסקבה לפני שבועיים הוא פיספס ברשלנות – "דווין סמית כל הדרך", במקום טייריס רייס. על כך זכה לזובור לועג בספורט "וואלה", שהציג תמונות לזיהוי של רייס וסמית, לנוחותו של הקורא והשדר יורם ארבל.
פספוס זהותו של הקולע גרם לערוץ 10 לבצע ניתוח כירורגי בסינק השידור. התיאור השגוי הושמט מהפרומו לקראת הגמר. כשטלי מורנו פנתה אליו מאולפן החדשות לפני משחק הגמר, אפשר היה להרגיש את המתח באוויר עד שארבל ענה "ערב טוב טלי", ולא "ערב טוב מירב", כמו שאמר לפני אחד המשחקים לאושרת קוטלר.
גם גמר האלופות במוצ"ש בין ריאל לאתלטיקו מדריד לא היה חף מטעויות. "הכדור אצל סימאונה", תיאר ארבל ותיקן את עצמו: "לא, זהו קוסטה". לסימאונה, מאמן אתלטיקו, לא היתה סיבה לעזוב את הקווים ולפרוץ למגרש רק כדי להפוך לשחקן מן המניין אצל השדר הישראלי.
ואם יש צופים שמתייחסים לטעויות הזיהוי של ארבל כקוריוז בל יגונה, העובדה שנכח בגמר בפורטוגל, ולא באולפן ערוץ הספורט, לא העניקה לו יתרון. כמו הצופים בבית, גם ארבל קיבל בהפתעה מוחלטת את החילוף המוקדם של אתלטיקו כבר בדקה התשיעית. מעמדת השידור שלו היה על ארבל להבחין חצי דקה קודם בתכונה על הקו לקראת החילוף ולספר עליה לצופים.
לארבל יש נטייה לדרמטיות-יתר. הרצון לגרום לצופים להישאר במתח מביא לזילות השידור. "כריסטיאנו רונאלדו אולי ברגע האמת של המשחק", תיאר במוצ"ש את כוכב ריאל מדריד לפני שניגש לבעוט כדור חופשי מ-20 מ'. יש בעיה קטנה עם רגעי אמת כשהם מתרחשים בדקה ה-53 – המון רגעים כאלה צפויים ב-40 הדקות שנותרו לסיום. אבל ארבל עף על עצמו מוקדם מאוד. גם במשחק של מכבי תל-אביב מול צסק"א הוא הכתיר ריבאונד של מכבי, 2:30 דקות לסיום, כ"אולי הכדור של המשחק". זהו רפרטואר כמעט קבוע באוצר הרפליקות שלו, ללא שום הצדקה.
ארבל ונוימן בערוץ הראשון (צילום מסך)
הציוות עם דני נוימן דווקא משחק לטובתו של ארבל. לצד הפרשן הנרפה, מרגיש השדר כמבוגר האחראי. הוא מחדד את חושיו כדי להיות במיטבו, מתפקד גם כפרשן לעת מצוא ומחפה בכך על החוליה ההרבה יותר חלשה.
בראיון האחרון הגן ארבל על נוימן ואמר שהוא אחד הפרשנים הטובים שיש – "מאשימים אותו שהשפה שלו טובה מדי". הפוך, יורם: השפה של נוימן דלה ומוגבלת, בדיוק כמו הפרשנות שהוא מציע. לא מן הנמנע שבמשחק מונדיאל נתון, עם כמה מופלטות של נוימן וכמה פאלטות של יורם, יזכו הרשתות החברתיות ועוד כמה זבובונים לקטע קאלט שישתלב במורשת השידור הארבלית.
ארבל נשמע כמי שחי את המשחק: קולו מתלהב, שפתו קולחת, שופעת בידוחים קטנים. אבל ההתרשמות של אוהד ספורט שמבדיל לא רק בין סימאונה לקוסטה, אלא גם בין וייה לגודין, היא שהשדר הבכיר לא ממש בעניינים. נראה שרק קולו המוכר, קרבתו לכמה מנהלי טלוויזיה והעובדה שהוא במעמד של שדר מיתולוגי מקנים לו עדיפות על פני שדרי הדור הבא, נדב יעקבי וניב רסקין. הם רעבים ממנו, להוטים יותר, בקיאים בחומר, ובעיקר – עיתונאים. השאלה היא אם בעונת המשחקים הבאה יספיק כל זה כדי להדיח מהוד בדידותו המזהרת שדר מבוגר, ששיאו הרחק מאחוריו.
בקטנה
תיקו בליגת האלופות ב"מעריב השבוע"
מעליב השבוע. בגלגולו הקודם היה ספורט "מעריב" העיתון שנסגר הכי מאוחר. בגרסתו החדשה, דווקא תחת בעלים שהיה עיתונאי ספורט (אלי עזור) ועורך ראשי שמגיע ממדור הספורט (דורון כהן), מציג "מעריב השבוע" סגירה מוקדמת ברבע לחצות עם דיווח נלעג במיוחד – תיקו בגמר ליגת האלופות. הדרמה הזו נמשכה עבור קוראי העיתון כ-24 שעות ולפחות הצדיקה את הסלוגן הישן – "יותר מעניין לקרוא 'מעריב'".
המלכה שוב עירומה. אופירה אסייג, one, שהוכתרה בבצה הסרוחה כמלכת הפרסומים הראשונים, היכתה שוב בבלוף שהתחזה לסקופ. אסייג פירסמה מה יאמר משה דמאיו, הבעלים של בני-יהודה, במסיבת עיתונאים שעמדה להיערך כארבע שעות מאוחר יותר: "דמאיו יודיע: אם לא אשיג חמישה מיליון שקל, אני עוזב". דמאיו פתח את המסיבה בעקיצה לעבר האתר, ומיד הודיע שהוא נשאר במועדון ללא תנאי. בדיווח שפורסם ב-one מאותה מסיבת עיתונאים לא נכתב על החלטתו הנכוחה דבר. הכותרת כמו ניסתה לנקום במי שהעמיד את הפרסום הראשון באור מגוחך: "מאיפה יגיע הכסף?". היתה זו אזהרת קריאה לקראת מסע התלאות הצפוי לו בקיץ באתר הפרסומים הראשונים והמסולפים. לפחות one פתח את העונה בסערה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il