רוגל אלפר יצא אתמול בנאום הגנה חוצב להבות שכולו הגנה על "ליברל", המגזין החדש של נבזלין, שבחר להעסיק את עמנואל רוזן (ואת אלפר עצמו). אחרי פתיחה דמגוגית ומופרכת בצורת סיפור מד"ב על מסכנותו של רוזן, מתפנה אלפר לקבוע כי במדינת חוק מותר ל"ליברל" להעסיק את רוזן כיוון שהוא לא הורשע בעבירה פלילית, ההליכים נגדו הסתיימו ללא הגשת כתב אישום, מבחינה חוקית הוא חף מפשע, ונוסף לכך הוא כבר הורשע ונענש בזירה הציבורית.

שער מגזין "ליברל", גיליון 1

באופן מפתיע, אלפר, שרק לפני כמה שבועות קבע מעל דפי "הארץ" שגם דברים חוקיים יכולים להיות לא מוסריים, לא מצליח לעשות את ההפרדה הזאת במקרה רוזן. אף אחד לא טוען שיש בעיה חוקית בהעסקתו של רוזן. על-פי כל קריטריון משפטי האיש חף מפשע. אבל התפיסה שלפיה החוק הוא חזות הכל היא היתממות במקרה הטוב או התקרנפות במקרה הפחות המוצלח. חברה אנושית חייבת לשפוט אנשים וסיטואציות גם על-פי ערכים מוסריים. ובמבחן המוסרי, רוזן, "ליברל" והטאלנטים הבכירים שמקשטים את רשימת הכותבים של העיתון נכשלים כישלון חרוץ.

רוזן כשל במבחן המוסרי לאורך שנים. העדויות היו ברורות והעידו על שיטת פעולה קבועה: במשך השנים שבהן עבד במערכות תקשורת שונות השתמש רוזן במעמדו, ובשיטות חיזור אגרסיביות יצר סביבת עבודה שנשים רבות תיארו כעוינת ומטרידה.

אין מדובר במקרה אחד של תלונה אנונימית שלא הבשילה לכדי כתב אישום. עדות אחרי עדות מתוארת התנהגות קלוקלת, כזאת שאולי לא עוברת את הרף הפלילי, אבל היא מספיק קיצונית כדי שטאלנטים אחרים יסרבו לעבוד איתו. מספיק גרועה בשביל שמנכ"ל חברת החדשות יעביר אותו מתפקידו. חוקי, אבל מסריח.

ליאוניד נבזלין (צילום: פלאש 90)

שלא לדבר על העובדה שרוזן מעולם לא התנצל/התחרט/חזר בתשובה/הגיב ציבורית לעדויות נגדו. מבחינתו, כך נדמה מהצד, מהרגע שהוסרה העננה הפלילית, הכל התחיל לחזור למסלול.

הכשל המוסרי של אנשי "ליברל" ושל הכותבים ששתקו על צירופו של רוזן נובע מהתעלמות מעובדה בסיסית: הרחקתו של רוזן מהתקשורת אינה ענישה. היא אמצעי מניעה. לאורך השנים, על-פי העדויות שהצטברו, קלף מרכזי של רוזן בשיטת החיזור שלו היה "אני הטאלנט ואני יכול לקבוע את גורלך". ההרחקה מהתקשורת לקחה את זה ממנו.

קבלתו כשווה בין שווים ברשימת הכותבים המכובדת של "ליברל", ושתיקתם של הכותבים הבכירים כמו אודי סגל, נדב איל ודנה וייס, הן מתן לגיטימציה מחודשת למעמדו כטאלנט ועיתונאי בכיר. אקט שפירושו מתן כוח לאדם שכבר הוכיח בעבר שהוא עושה בו שימוש אולי חוקי, אך בוודאי מפוקפק.

אבל חמור מכך, העסקה של רוזן היא אמירה חד-משמעית לנשים בתקשורת: זב"שכן. אז מה אם הוא הופך את מקום העבודה לסביבה לא נעימה? אז מה אם הוא אגרסיבי? אז מה אם הוא אובססיבי? תתמודדו. הוא הטאלנט, אתן עובדות פשוטות. כל עוד זה חוקי, הכל הולך.