באיזו עבודה נרשה לעמנואל רוזן לעבוד? אולי נעסיק אותו כמלצר. אני מתאר לי שאחרי שהורגל באורות הזרקורים באולפני טלוויזיה קרירים, זו תהיה עבודה משפילה כדבעי. שישאל אותנו מה אנחנו רוצים להזמין וימתין בסבלנות בזמן שאנו מתלבטים. שיחכה לנו, בחיוך שכולו אדיבות מעושה, עד שדעתנו הגחמנית והמתפנקת תתגבש לכדי החלטה. ואז נוכל לקרוא לו – שעה שאנו מביטים בו מתרוצץ אנה ואנה בין השולחנות לקופה ואז למטבח, לחוץ ומטורטר לספק את המנות ללקוחותיו הממתינים בקוצר רוח – רק כדי לבשר לו, באגביות אדנותית, שנמלכנו בדעתנו וברצוננו לשנות את הזמנתנו, ובאותה הזדמנות שיעביר בבקשה מטלית לחה על השולחן ויטאטא את הפירורים שזרויים מתחת לכסאותינו. שרת אותנו, עמנואל, ואולי נעניק לך תשר, כאות הוקרה, כמה מטבעות שיונחו במזיד בשיירי איזה רוטב מקורמל, בתנאי שתגיד למנהל המשמרת למחוק מהחשבון את סלט הקיסר, כי החסה, הרי הראינו לך, היתה עייפה מאוד.

ואולי מלצר זה טוב מדי בשבילו? בכל זאת, הרבה אנשים שעלו לגדולות בתעשיית הבידור החלו כמלצרים, וזו גם סביבת עבודה גדושה בנשים צעירות. לא. לא נוכל להרשות לעמנואל רוזן להיות מלצר! נשלח אותו שיקרצף אסלות בבתי-שימוש ציבוריים בקניונים. יש שם לפעמים זוועות, באסלות בקניונים. מראות קשים. ריחות מעוררי קבס. מה שמערכת העיכול האנושית מסוגלת לייצר במחשכיה, מה שמושפרץ לעתים החוצה מהמעי הגס – שלא נדע. פלא שהמחוקק טרם נתן דעתו לעניין. ועד אז, שעמנואל רוזן יהיה ממונה על מירוק הטינופת הזו. ובמחשבה שנייה: האם אנחנו באמת רוצים את הטורף הזה מסתובב במקום הציבורי היחיד שבו מותר לבריות להתערטל?!

דומני שלא. הבה נטיל עליו את מימינו. לא, סתם. הבה נטיל עליו לרחוץ ולסעוד את קשישינו (אבל האם מישהו באמת מוכן שהרוזן הזה ייגע באבא שלו, אחרי כל מה שהוא עשה?). או שישטוף את גופות מתינו (אבל אולי הוא נהיה נקרופיל בעקבות טראומת החקירה?). או שיהיה קופאי בסופר. או שיבדוק שמן-מים בתחנת דלק. אבל האם עצם העסקתו כמוה כהבעת תמיכה בהטרדה מינית? אם כך, שיהיה מובטל.

בימים האחרונים נודע שרוזן (כמוני) נמנה עם צוות הכותבים של כתב-העת החדש "ליברל". במחאה הודיעו שניים מעמיתיו, טל שניידר ואבנר הופשטיין, כי הם מסירים את שמותיהם מרשימת הכותבים, בבחינת לא יהא חלקם עימו. מנימוקיהם עולה כי יתר הכותבים מעניקים לרוזן לגיטימציה. לגיטימציה למה? מעולם לא פגשתי את האיש או את קורבנותיו. נראה שאת פשעיו אי-אפשר להוכיח בבית-המשפט. הוא חשוד בביצוע עבירות מין שהתיישנו, ובמקרים אחרים מעשיו מגונים מבחינה מוסרית, אבל לא פליליים, או שנותרו בגדר שמועה. מה דינו של אדם כזה, שאי-אפשר להעמידו לדין? יש להוקיעו ולחושפו בזירה הציבורית, בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות.

זה נעשה, ביעילות רבה. הוא מסומן. תדמיתו נהרסה. שמו הטוב ניטל ממנו, לעד, ומזוהה לתמיד עם עבריינות מינית. עמנואל רוזן זה שם נרדף להטרדה מינית. הוא ירד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, והודח ממשרות השידור הבכירות שבהן החזיק בטלוויזיה החינוכית ובערוץ 10. וטוב שכך. אבל האם אין לו כעת זכות לעבוד ולהתפרנס כעיתונאי?

לו הורשע רוזן בבית-משפט ונשלח לכלא, האם לא היתה לו זכות לעבוד כעיתונאי בתום ריצוי עונשו? ודאי שהיתה לו. וזכות זו שמורה לו גם כעת, משנסגר התיק והוחלט לא להגיש נגדו כתב אישום. אני מוכן להעניק לו לגיטימציה למימוש הזכות הזו. אני לא חושב שאם אסרב לעבוד בכתב-עת שמעסיק גם אותו ארתיע עברייני מין אחרים בתקשורת (דחפיהם האפלים הרי חזקים משיקולים רציונליים), או שארתיע את רוזן עצמו מלחזור לסורו (פושעים, באופן כללי, לא חושבים כשהם פועלים). יש להכיר בכך שהמהלך נגד רוזן, בהינתן התשתית הראייתית העכשווית, מוצה. האיש חף מפשע, מבחינת החוק. מבחינה ציבורית הוא כבר הורשע ונענש.

יהיו שיטענו כי בניגוד לעבודה כשמאי רכב או אדריכל נוף, עיתונאי מחויב לנורמות המוסריות הגבוהות ביותר ועליו להיות ללא רבב, כי הוא מבקר את השלטון, או למצער איזו מסעדה. אבד הכלח על ההשקפה הזו. היום כל אחד הוא עיתונאי. כל אחד הוא כלי תקשורת. כל בעל פרופיל בפייסבוק יכול לפרסם ביקורת פומבית על ראש ממשלה או מסעדן. מה כבר ההבדל בין כתיבתו של רוזן ב"ליברל" לבין הציוצים, הפוסטים והבלוגים שזכותו לפרסם בכל עת שיחפוץ?

במדינת חוק, מותר ל"ליברל" להעסיק את רוזן ומותר לו לעבוד כעיתונאי. לפעמים כשעושים במישהו לינץ', גם כשמגיע לו, קשה לדעת מתי להפסיק. יש איזה רצון להביא לו עוד בעיטה אחרונה לפרצוף, על אף שהוא כבר מוטל למרגלות תוקפיו מעולף וחסר אונים, כולו חבול ומדמם. תניחו עכשיו לעמנואל רוזן לנפשו המנודה. הוא לא שווה את זה. הוא כמו חפיסת סיגריות עם תווית אזהרה: נשים יודעות שהוא מסוכן. במדינת חוק, נותנים לחוק לטפל בו, כמיטב יכולתו. ואחר-כך ממשיכים הלאה.