מדינת הלאום היהודי

"נתניהו: אקדם בעצמי את חוק הלאום היהודי", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "על-פי ההערכה המקובלת", נכתב בידיעה החתומה על-ידי יהונתן ליס, ברק רביד וג'קי חורי, "מטרת החוק היא לאלץ את בית-המשפט העליון והערכאות הנמוכות ממנו לתת משקל רב יותר לזהותה היהודית של מדינת ישראל על פני אופייה הדמוקרטי, במקרים בהם תחול התנגשות בין שני הערכים".

כותרת המשנה לראשית של "הארץ" מדגישה את המצב הבעייתי שאליו נקלעת מפלגת יש-עתיד כתוצאה מהכרזת נתניהו: "רה"מ הגדיר את מטרת החוק 'אחת ממשימות היסוד שלי'. לבני: 'לא אתן לפגוע בדמוקרטיה'. ביש-עתיד לא הגיבו".

הכותרת הראשית של "מקור ראשון" (לראשונה, בבעלות איש העסקים והפילנתרופ האמריקאי שלדון אדלסון) מדגישה את המצב הבעייתי שאליו נקלע נתניהו כתוצאה מהחלטתו שלו: "לקראת משבר קואליציוני: לבני ולפיד נגד חוק הלאום של נתניהו". "יו"ר התנועה ויו"ר יש-עתיד מתנגדים לחוק", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של זאב קם. בידיעה עצמה, כמו גם בידיעה של אריאל כהנא בעמוד אחר של העיתון העוסקת באותו נושא, לא נמצא זכר להתייחסות פומבית כלשהי של יאיר לפיד או של יש-עתיד להצעת החוק.

מודעה לכבוד יום העצמאות, 2.5.14

גם היומון החרדי "המודיע" בוחר בהחלטת נתניהו לכותרת הראשית: "נתניהו הורה לקדם את חוק מדינת העם היהודי ועורר סערה פוליטית". גם "הפלס" מודיע עליה בכותרת השנייה בגודלה (הכותרת הראשית של יומון הקנאים היא "תקופת ההסתגלות" ומתחת לה נכתב: "ממשלת צוררי התורה נוקטת בניסיון נוסף לפתות את הציבור החרדי לשתף פעולה עם גזירת הגיוס; נתניהו שיקר, בנט איכזב, שקד הוליכה שולל וגם אגמון כוזב; הברית החדשה נרקמת עם השר יעלון").

מי שבשעריהם אין למצוא זכר להחלטתו של נתניהו הם עלון הבית של נתניהו ובטאון אגודת הידידים של יש-עתיד, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" (לבד מהפניה זעירה המתחבאת ברצועה הצרה שבמעלה שער "ישראל היום").

ב"מקור ראשון" כותב נתניהו עצמו במסגרת הפרויקט "מדינה יהודית? מה זה?" על דרישתו מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית. "הכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי פירושה, לפני הכל, הכרה בזכותו של עמנו להגדרה עצמית והסכמה למימוש זכות זו במדינת ישראל. ישראל איננה תיאוקרטיה; היותה מדינה יהודית אינה מצטמצמת להגדרה הדתית, אלא באה לידי ביטוי במישור הלאומי – בהזדהות עמוקה עם ההיסטוריה היהודית ומורשת ישראל, בסמלי המדינה, מוסדותיה וחוקיה, וכן בהיותה בית לבני העם היהודי כולו, שרשאים לעלות אליה ולהיחשב כאזרחיה. דרישתנו להכיר בכך טבעית וצודקת".

מדינת אפרטהייד

"אין חשש לאפרטהייד" היא אחת מכותרות הביניים בטורו של דן מרגלית במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". "אין חשש ממשי שישראל תהפוך למדינת אפרטהייד. ג'ון קרי יכול להירגע", הוא כותב, "גם הוא יודע. ההתבטאות שלו לא נועדה להזהיר מפני התפתחות עגומה, אלא להפעיל לחץ על דעת הקהל הישראלית להיערך לוויתורים. ישראל לא תרצה להיות מדינת אפרטהייד. העולם גם לא יאפשר לה", נמשך הטור בטיעון מעגלי.

"אין טעם לדקור ישראלים במחט האפרטהייד", כותב יואב קרני במדורו במוסף "G" של "גלובס". "צליל המלה מסיח את דעתם מן המסר. מה חבל שג'ון קרי גייס את המלה הזו (הוא כבר הספיק להתנצל על כך). הוא מקל עכשיו על ישראלים לפקוד עליו את כל עוונות המן הרשע ויורשיו. במקום לחשוב על עתידם, ישראלים עוברים אל ברירת המחדל: התגוננות אגרסיבית. ישראל אינה דרום-אפריקה, וחשוב מאוד שהיא תוסיף לרצות שלא להיות".

לי-אור אברבך כותב ב"גלובס" על "מחאת הפייסבוק" של חיילים בעד "דוד הנחלאווי", חייל בחברון שדרך נשק כנגד נער פלסטיני שנופף מולו באגרופן וננקטו נגדו צעדים משמעתיים – הגם שבדיעבד התברר כי אלה הגיעו דווקא בשל אלימות שהפעיל כלפי מפקד הגדוד שבו שירת. "אילו נקלעתי למצבו הייתי נוהג כמוהו", כותב דן מרגלית, "ואילו היה בני והתברר כי לא נופף בנשקו לעבר תוקפיו – היה נכלא בחופשתו הקרובה בבית. אם הצבא אינו רוצה שדוד הנחלאווי יממש את זכותו הבסיסית להגנה עצמית – שלא ישלח אותו לעיר האבות הקרועה. גם נכון שהפייסבוק אינו המקום הראוי לתגובת חיילי צה"ל. אך אני אזרח, עוד Like".

ח"כ משה פייגלין בתמונה שהעלה לדף הפייסבוק שלו בתמיכה ב"דוד הנחלאווי"

"לא הכל שאלות של נארטיבים, טוען פרופ' חיים גנז, וצריך להכריע: האומנם יש ליהודים זכות מוסרית למדינה עצמאית, ולאו דווקא בארץ ישראל?", נכתב בכותרת המשנה לביקורת של אריאל סרי-לוי על הספר "ציונות שוויונית: מסה על המעמד המוסרי של היהודים" מאת גנז, המתפרסמת בשער המוסף "ספרים" של "הארץ" (כן, כן, העלון בגודל ממחטה שמצורף לגליון סוף-השבוע, חפשו היטב).

"שאלותיו של גנז אינן היסטוריות אלא מוסריות", כותב סרי-לוי. "האם הציונות היא השקפה ראויה, לא מנקודת המבט של האינטרס היהודי, אלא מנקודת המבט של הצדק? האם ההתנגדות הערבית מוצדקת, לא לפי מידת התועלת שיש בה לערבים, אלא לפי עקרונות המוסר? האם ייתכן ששני הצדדים צודקים, לא משום שאין ביכולתנו להכריע והכל שאלה של נארטיבים, אלא משום שמבחינה פילוסופית יש לפחות מידה מסוימת של צדק בטענותיהם של שני הצדדים?".

במוסף "צדק" של "מקור ראשון" מתפרסם טקסט של הרב יצחק גינזבורג מיצהר, תגובה לכתבת השער של המוסף מהשבוע שעבר שעסקה בדרשה של גינזבורג ש"כללה התייחסות חיובית לעברייני 'תג מחיר'". "ראשית, אני מיצר על כל עימות בין יהודים ליהודים – בין החיילים והמתיישבים. 'כולנו בני איש אחד נחנו'", כותב גינזבורג. "האחריות לעימותים עם כוחות הביטחון מוטלת בראש ובראשונה על מוסדות השלטון, שפועלים בכוחנות ובדורסנות. אסור לרבנים לשתוק". כותרת הטור היא "הממסד אשם".

"הגלות באה כעונש על ביטול השמיטה", כותב הרב יעקב אריאל במוסף "שבת" של "מקור ראשון". "החזרתה למקומה תעמיק את שורשינו באדמה זו ותחזק את עצמאותנו המדינית. רק ההכרה שמקור הריבונות אינו האדם, אלא 'כי גרים ותושבים אתם עמדי כי לי הארץ', יכולה לחזק את מעמדנו על ארצנו. ריבונותנו יונקת את סמכותה מי-ה ריבון עולם. בלעדיה אין לנו שורשים עמוקים כאן. וכדי שנקים כאן חברה בריאה, צודקת ומוסרית, יש להדק את הזיקה של הערכים החברתיים למקורות הדתיים. אין לצטט את הפסוק הידוע 'ואהבת לרעך כמוך' למקוטעין, אלא עם המשכו הרציף – 'אני ה'!'".

השלום

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מגיש נחום ברנע את מה שהוא לדבריו "הדבר הקרוב ביותר לגרסה אמריקאית רשמית" לכשלון שיחות השלום בין ישראל לרשות הפלסטינית, בתיווך שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי. לפי ברנע, "החבלה העיקרית באה מההתנחלויות".

כפי שציינתי בעבר

"שערוריית תנובה", קוראת הכותרת הראשית של "גלובס", "3.8 מיליארד שקל רווח לאייפקס, תשואה של 400% ב-6 שנים ו-0 שקלים מס למדינה". "העסקה הצפויה למכירת השליטה בתנובה לענקית המזון הסינית ברייטפוד תחתום את אחד הפרקים המביכים בתהליכי ההפרטה במשק הישראלי: בדיוק כמו בבזק, מעטים התעשרו על חשבון רבים, ובמקביל עובדים וצרכנים שילמו את המחיר", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לטורו של סגן העורך אלי ציפורי ("גילוי נאות") בכפולת העמודים הפותחת את הגיליון.

"באנו, הרווחנו, הלכנו" היא כותרת הטור עצמו, המלווה באיור ובו נראית זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס, כשהיא חולבת פרה. "הסיבוב של קרן אייפקס בתנובה הוא עוד פרק בסיפור העברת העושר מרבים למעטים", נכתב בכותרת הגג לטור. "ברייטפוד עדיפה עשרות מונים על אייפקס", נכתב בציטוט המודגש. "מכירת שליטה בגוף פיננסי לקרן שכל עניינה הוא לעשות סיבוב היא אבסורד. מה אתם מצפים ממנה? שתחשוב על הלקוחות? היא רוצה רווח, רק רווח ועוד פעם רווח".

אלי ציפורי, 16.2.14 (צילום: "העין השביעית")

כיצד צמח שווי החברה מ-3.9 מיליארד שקל בעת המכירה מהמושבים והקיבוצים לאייפקס ל-8.5 מיליארד שקל בעת המכירה לסינים? "עם כל הכבוד ל'שפה של אייפקס' ול'מנג'מנט קפסיטי' (אכן, היו תהליכי התייעלות ומיקוד ברווח)", כותב ציפורי, "התשובות שלנו לשאלת ההשבחה הרבה יותר פשוטות והן גם בשפה פשוטה, בעברית ולא באנגלית: קונים בזול, חולבים את הצרכן, חולבים את המדינה, ממנפים את העסקה ויוצאים עם רווח ענק".

"לא פעם ולא פעמיים הצמדנו לפרשת מכירת תנובה את המלה 'שערורייה', בליווי ביקורת על הליכי ההפרטה ותוצאותיהם, אבל אין כמו מספרים, רק מספרים, כדי לבטא את גודל המבוכה ולספר את הסיפור של אי-השוויון בחברה הישראלית", נכתב בפתח הטור, שבאמצעו המספר "0 שקלים": "זו התמורה שתשלם אייפקס למדינת ישראל כמס, כי קרנות זרות פטורות באופן גורף ממס על ההשקעה שלהן בישראל. העובדה הזאת נחשפה ב'גלובס' כבר בשנת 2011, אבל עם הרווח האדיר של אייפקס בתנובה, החשיפה הזאת מקבלת משמעות מכוערת במיוחד.

"הפטור הגורף ממסים הוא מבית מדרשו ומשנתו של מר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, שמבחינתו התרפסות והתבטלות בפני משקיעים זרים הן שם המשחק. אפשר להבין את זה בהחלט בכל הנוגע לאינטל, שהיא סיפור אחר לגמרי – סיפור של יצירת תעסוקה, מנוע של חדשנות וכר נרחב ליזמויות. אבל אי-אפשר להבין את זה בכלל במקרה של אייפקס [...] התופעה הזאת חזרה באופן זהה ואף חריף יותר בבזק – שם חלבה קבוצת סבן-אייפקס-מורי ארקין את מונופול התקשורת, חלבה את הצרכנים (באמצעות פלאפון ועדיין באמצעות החטיבה הנייחת שלה), פיטרה מאות עובדים ויצאה עם סיבוב ענק ועם 0% מס (לבד ממורי ארקין). מה זה אם לא העברת עושר לידי מעטים על חשבון רבים?".

ציפורי אכן אינו כותב בפעם הראשונה על ההפרטה האסונית של תנובה: "הפרטת תנובה היא דוגמה רעה מאוד להפרטה שהיטיבה עם מעטים על חשבון הרבים. זו שערורייה ענקית, שצריכה להיבחן ולהיבדק לכל אורכו של התהליך", כתב עוד ב-2010, לפני "מחאת הקוטג'" (ש"גלובס" היה התומך הראשון והנלהב שלה מבין העיתונים), בטור שכותרת המשנה שלו קראה: "את שערוריית ההפרטה של תנובה צריך להגיש לשולחן מבקר המדינה כשהיא עוד חמה".

מאז התחלף המבקר, וכעת מתחלפים גם בעלי השליטה בחברה. רק את הציבור לא החליפו.

שחיתות ועשירים

"כל שומרי הסף הוחלפו באנשים נוחים יותר לשלטון", נכתב בכותרת ל"ראיון פסימי" של שחר סמוחה עם חוקר השחיתות דורון נבות, במוסף "G" של "גלובס". "היועץ המשפטי מרח את תיק ליברמן", "מבקר המדינה שם את המלחמה בשחיתות רק במקום השני" ו"המשטרה פועלת רק בלחץ התקשורת" הם הציטוטים שנבחרו לכותרת המשנה.

"עמירם גיל מסביר מדוע שנאת העשירים לא תפתור את הבעיה האמיתית של שוק ההון הישראלי" הוא נוסח ההפניה לראיון של איילת שני עם גיל, "ראש הקליניקה לשוק ההון במרכז האקדמי למשפט ועסקים, המעוניין להקים רשות פיננסית להגנת הצרכן בישראל", שיוצא גם נגד ההתמקדות במאבק בריכוזיות שאיפיין את "דה-מרקר", העיתון הכלכלי של "הארץ".

"ההחלטות שמתקבלות כאן לא מאוזנות, והכשל הוא מבני. יש פה שוק שנשלט על-ידי מועדון, וחייב להיות גוף שייתן קונטרה. זו לא רגולציה שמונעת משנאת עשירים, או פול גז בניוטרל כמו הריכוזיות. השאיפה היא לפקח על ההלוואות ועל המשכנתאות ועל הפנסיות. דברים שנוגעים לאינטרס שלנו, הציבור, כחוסכים ומשקיעים. במקביל, כמובן, חייב להתנהל המאבק השני הגדול על פתיחת המועדון", אומר גיל לשני.

בתשובה לשאלה על "שנאת עשירים" הוא אומר: "אני חושב שזה דבר מסוכן, שכבר פוגע בציבור. ישבתי בדיונים של ועדת הכספים של הכנסת על חוק הריכוזיות. נוהלו שם, כביכול, מאבקים מאוד-מאוד קשים בשם הציבור, ובסופו של דבר החמירו את החוק וקבעו שאסור שיהיו שלוש שכבות שליטה בפירמידה, יותרו רק שתי קומות. עכשיו, זה ממש לא הסיפור. קיומן של הפירמידות משפיע על הכיס שלנו באופן שולי. אבל הח"כים נלחמו על זה כאילו בשם הציבור".

"כאשר למעשה הם פשוט לא הבינו על מה הם נלחמים?", שואלת שני. "לדעתי כן, וזה קשור ישירות לשנאת העשירים, כי השיח הופך להיות שיח של 'נפרק את הפירמידות, ניכנס בהם'. אתם רוצים באמת לייצג את הציבור? להיטיב איתו? בואו נפקח כמו שצריך על דירקטורים, על דיבידנדים, על עסקאות עם בעלי עניין – אלו דברים שלא מופיעים כמעט בכלל בחוק הריכוזיות. העברנו חוק ענק מפורט ומסורבל".

"והשורה התחתונה מבחינת הציבור היא שלא יהיה שום שינוי", אומרת שני. "שום שינוי", עונה גיל. "החוק הזה היה צריך לגעת בשיטה שלפיה ממנים דירקטורים, או באופן שבו נמשכים מיליארדים מחברות. פרטנר חילקה יותר ממיליארד שקל ברגע שבן-דב השתלט עליה, כדי לשלם את ההלוואות שלו. על זה צריך לפקח. לבוא ולהגיד – אין דבר כזה. אי-אפשר לחלק דיבידנד שנייה אחרי שהשתלטת על החברה, לאינטרס אישי. פשוט אי-אפשר".

בהמשך אומר גיל: "במקום שנאת העשירים והצורך להיכנס בטייקונים ולהתחיל להתעסק בפירמידות, צריך להתחיל לתעל את האנרגיות האלה למשהו פרודוקטיבי. לפיקוח".

עוד חדשות כלכליות

"שטיינמץ הולך ומסתבך: 'היה חלק מקנוניה שמטרתה לגנוב מריו טינטו מיליארדים'", נכתב בכותרת דיווח של טלי ציפורי ב"גלובס", מתחת ללוגו "מכה לשטיינמץ". "ענקית הכרייה ריו טינטו תובעת את איש העסקים ואת שותפתו vale בטענה כי השניים קשרו קשר כדי לגנוב ממנה זכויות כרייה בגיניאה. לפני כשבועיים, חקירה ממשלתית במדינה קבעה כי BSGR של שטיינמץ קיבלה את הזכויות באמצעות שוחד", נכתב בכותרת המשנה. "שקוע עמוק בבוץ", נכתב בכיתוב לתצלום פפרצי של שטיינמץ המלווה את הידיעה.

"ישראל היום", מחר העולם

"תודה!", נכתב בכותרת מודעה המתפרשת לרוחב החלק התחתון של שער "מקור ראשון", שהשבוע אושרה מכירתו ל"ישראל היום", "למשפחה הענקית של 'מקור ראשון' ו-nrg: העובדים, המנויים, המפרסמים, הגולשים והתומכים. לאישי הציבור שהצטרפו לעצומת התמיכה, לישראל הראל, למוטי שקלאר, לרו"ח חן ברדיצ'ב, לעו"ד ליטל גל, לעו"ד אבנר פינקלשטיין, לכלי התקשורת שליוו ותמכו, לאבי לרנר, לקבוצות שהתמודדו על רכישת העיתון, וכמובן לקבוצה שזכתה: 'ישראל היום'".

"יהודית ודמוקרטית: אישי רוח ונבחרי ציבור מנסחים את קווי המתאר היהודיים של ישראל", נכתב בכותרת במעלה השער, שמתחת לה רשימת שמות המשתתפים: נפתלי בנט הוא השני ברשימה, ששמו של נתניהו נעדר ממנה. ראש הממשלה מככב ראשון ברשימה שעל שער "יומן" עצמו. "כמו לגבי רעיונות רבים שהעליתי בעבר, גם במקרה זה נדרשו זמן ומאמצים עד שנושא חשיבות ההכרה במדינה יהודית יחדור לתודעת מנהיגי העולם", כותב נתניהו.

ברחבי העיתון לא ניתן למצוא התייחסות לחילופי הבעלות המתוקשרים. מאמר המערכת, החתום היום על-ידי אמנון לורד, עוסק ב"מרד הפייסבוק" הצה"לי. כותרתו היא "התפוררות המשמעת". במדור הדעות שבסוף קונטרס החדשות כותב יואב שורק בחיבה ובהערצה על שלמה בן-צבי, הבעלים הקודמים, שמסר את העיתון לידי נאמן בית-המשפט (שמכר אותו לשלדון אדלסון).

ב"ישראל היום" מופקעת הכותרת הראשית לטובת המלחמה הציבורית המתגברת שמנהל העיתון מעל דפיו נגד הצעת החוק שבאה לחייב את בעליו להפסיק את הפצתו חינם. "76% מהציבור: מתנגדים להצעת החוק שמטרתה לפגוע ב'ישראל היום'", נכתב באותה כותרת, המבוססת על "סקר 'ישראל היום'–הגל-החדש". "אפילו 80% מקוראי 'ידיעות אחרונות' מתנגדים", נכתב (בניסוח מטעה) בכותרת המשנה. הפניה נוספת מנוסחת כך: "הסקר המלא על הצעת החוק בשליחות נוני מוזס". כפולת העמודים 8–9 מוקדשת לסיקור הסקר, תחת הלוגו "החוק בשליחות נוני מוזס", כולל טור של דרור אידר בשליחות עמוס רגב. הסקר, כרגיל ב"ישראל היום", נטול ערבים ישראלים.

"גם אני נגד החוק האוסר על חלוקת עיתון בחינם", מתוך דף הפייסבוק של "ישראל היום"

אידר חוזר על המנטרה של ראשי העיתון, שליחיו של שלדון אדלסון, ולפיה החוק בא "לסגור את העיתון". זו קביעה מוזרה. הרי החוק רק בא לחייב את בעלי העיתון למכור אותו בכסף. ראשי "ישראל היום" מתעקשים מאז הקמתו שיש להם תוכנית עסקית סדורה שהחינמיות היא רק שלב ביניים בה, ובמקביל טוענים בלהט כי הציבור היה צורך את "ישראל היום" גם אם היה צריך לרכוש אותו בכסף. אם כן, מדוע כיום טוענים ב"ישראל היום" שההכרח למכור אותו בכסף יחרוץ את גורלו של העיתון לסגירה?

זו אינה הסתירה היחידה בטור של אידר, שחוזר ומנגן מנטרה קבועה נוספת של ראשי "ישראל היום", ולפיה מדובר בעיתון ימני עם אידיאולוגיה ימנית, "העיתון הגדול היחיד המגן על האמת הציונית העמוקה שלנו". לא מזמן, כשנשאל אידר על-ידי אמנון לורד בראיון ב"מקור ראשון" על "ישראל היום" ועל נתניהו (בנפרד), הגיב, פעמיים, בתשובה "אל תסבך אותי". גם אידר יודע כי "ישראל היום" אינו עיתון אידיאולוגי, אלא כזה הנתון לגחמות של מספר מצומצם של בני-אדם, שכרגע מתמקדות בשאיפותיו הפוליטיות של פוליטיקאי אחד. המתנחלים, כמו אידר עצמו, הם בסך-הכל פיונים על הלוח הזה. אבל תעזבו את אידר, אל תסבכו אותו. הנה כעת גם ב"מקור ראשון" לא יוכלו לשאול אותו שאלות קשות. לכלי תקשורת אחרים הוא יכול פשוט לסרב להתראיין.

"עכשיו, כשהמשבר מאחורינו, זה הזמן לרכוש מנוי", מסתיימת המודעה העצמית על שער "מקור ראשון" במשפט שחלקו האחרון מזכיר את הסיבה שבעטיה נקלע העיתון לסכנה שחלקו הראשון מתעלם ממנה.

פינת הטוקבק

דף הפייסבוק של "ישראל היום", 2.5.14

מן העיתונות החרדית

"כפיית ההסכם על חברת אגד, לפרסם מע"ג האוטובוסים שלה תמונות שאינן ראויות, וזאת בשם 'עקרון השוויון' ומתוך מודעות כי יש בהחלטה זו כדי לפגוע ברגשותיהם של המוני יהודים חרדים לדבר ד' – היא מעשה עוולה ואיוולת גם יחד, שהעומדים מאחוריו לדבר אחד הם מתכוונים: להציק לציבור החרדי, לפגוע בו, להצר צעדיו מלכת לא רק ברחובה של עיר, אלא גם לא ברחובותיו. ומעבר לרצון לומר שהעולה על רוחם לא תהיה, גובר הרצון לזעוק: על מה ולמה? מדוע קם ממסד ובשיטתיות מנסה לפגוע בכל קדוש ויקר, לנסות לשלול כל זכות מציבור הירא וחרד לדבר ד'?".

כך נפתח מאמר המערכת של "המודיע", דוגמה קלאסית לסגנון הכתיבה הבומבסטי, להלך המחשבה החד-ממדי ולתפיסת העולם האגוצנטרית של העיתונאים החרדים, שכדי לתאר החלטה אנושית שפויה של בית-המשפט, שאסר על כפייה חרדית נגד הצגת תמונות נשים (באשר הן נשים) במודעות פרסום, מגייס אוצר מלים, קביעות ודימויים הראויים לטור אקטואלי היוצא נגד חוקי נירנברג.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי הפובליציסט בן-דרור ימיני עוזב את "מעריב" ועובר ל"ידיעות אחרונות", וכי חוק רשות השידור החדשה שהציעה ועדת לנדס יגיע ביום ראשון לאישור הממשלה.

"הציור השבועי לילד" במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מוקדש היום ל"אביגיל ותמר איכנולד, התאומות המקסימות מגבעת-שמואל", מערוף למנכ"ל הוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות" דב איכנולד.