יציבות

הכותרות הראשיות בשלושת העיתונים המרכזיים מוקדשות לנפתלי בנט, שר הכלכלה, שהכריז אמש כי סיעת הבית-היהודי תפרוש מהממשלה אם במסגרת המשא-ומתן עם הרשות הפלסטינית תסכים מדינת ישראל לשחרר רוצחים פלסטינים עם אזרחות ישראלית.

הכותרות הראשיות ב"ידיעות אחרונות" (הנוטה חסד לבנט מעצם היותו עצם בגרונו של בנימין נתניהו) ו"הארץ" (המתנגד אידיאולוגית לתפיסת עולמו של השר בנט) מציגות את הכרזתו כפשוטה. "ישראל היום", המתנגד לבנט באופן אישי על רקע האיום שהוא מהווה לראש הממשלה, מוסיף לכותרת הראשית את תגובת הליכוד: "לא מחזיקים אותו".

נפתלי בנט, 23.10.13 (צילום: מרים אלסטר)

ב"מקור ראשון", שיורד לדפוס בשעה מוקדמת יחסית, ככל הנראה לא הספיקו להכין ידיעה על הצהרתו של בנט מאמש, אולם במוסף העיתון "דיוקן" מתפרסם ראיון נרחב שערך עימו חגי סגל. אולי הראיון החגיגי האחרון שמעניק בנט לעיתון זה בעתיד הנראה לעין, לנוכח המכירה המסתמנת של "מקור ראשון" לשלדון אדלסון.

הראיון חיובי. "פתאום צמח כאן מנהיג פוליטי דתי שמסוגל לדבר שעה שלמה על סוגיות כלכלה בלי להזכיר פעם אחת לרפואה את ארץ ישראל. לפעמים נדמה שהיא בקושי מעסיקה אותו, אבל אז פורץ לו משבר מדיני ומוכיח שחשדנו בכשרים", כותב עליו סגל. אחת השאלות בראיון היא "באיזה הישג מיניסטריאלי אתה הכי גאה?".

"יכול להיות שאתה עצמך תפרק את הקואליציה בשלב מסוים, כדי להגיע לבחירות ממצב אופוזיציוני?", שואל סגל לקראת סוף הראיון. "לא", משיב בנט. "אני מאוד מרוצה מתפקוד הממשלה בכל התחומים, ואני בעד יציבות".

קיטש

"אני נוטה לצד הסבורים כי יציאת מצרים אכן התרחשה", כותב דן מרגלית בטורו שב"ישראל השבוע". ויש לו גם הסבר: "מפני שאין לשום אומה סיבה לבדות מלבה סיפור כה בלתי מרנין על התנהלותה".

הסבר משכנע, יש להודות. כמעט כמו אמונה בבורא עולם לאחר בחינה מדוקדקת של בננה. אבל אם עוד לא השתכנעתם שיציאת מצרים היתה אירוע היסטורי, עורכי המוסף, גונן גינת ועמר לחמנוביץ, מספקים לכם ראיה תומכת. בטורו של מרגלית משובץ תצלום דמותו של משה רבנו בדיוק ברגע שבו הוא מציג לראווה את לוחות הברית (הקרדיט לתצלום: גטי אימג'ס).

אחרי שמרגלית מפרט את הסיפור הבלתי מרנין של יציאת מצרים, הוא מגיע למסקנה אופטימית: "אם למרות המאורעות המסויטים עלה בידי היהודים לכונן עצמאות אשר החזיקה מעמד כ-1,500 שנים עד חורבן בית שני, כי אז תחושת האכזבה האופיינית ל-2014 שגויה".

1,500 שנות עצמאות? טוב שהאימפריה הפרסית, ההלניסטים והרומים כבר לא איתנו. הם בוודאי היו נעלבים. מבחינת מרגלית, כך נראה, עצמאות אינה עצמאות מדינית, אלא האפשרות לעבוד את האל בבית-מקדש. וזה מפי הפרשן הבכיר של העיתון הנפוץ ביותר במדינת ישראל שנת 2014. אכן, סיבה לאופטימיות.

"השיבה היהודית אל ההיסטוריה אפשרית באמת רק כשייכון שוב מקדשנו בירושלים", קובע ח"כ משה פייגלין במאמר המתפרסם ב"מקור ראשון". פייגלין אופטימי עוד יותר ממרגלית, שכן הוא רואה מנקודת מבטו את היחס המשתנה של הישראלים הלא-דתיים לבית-המקדש. בין היתר מזכיר פייגלין את אהוד יערי ודני קושמרו, פרשן ומגיש בחדשות ערוץ 2, ששאלו בשבוע שעבר את ג'יבריל רג'וב אם היה או לא היה בית-מקדש בירושלים. "אנו עדים למהפכה תודעתית שקטה המשנה סדרי בראשית", מסיק פייגלין.

"אולפן חדשות, ערוץ 2, יום שישי בערב, בתוך השבת, בעיצומו של ויכוח פוליטי, הפרשן לענייני ערבים תובע את זכות הדיבור ומפנה שאלה אל הנציג הפלסטיני שיושב באולפן אחר: 'היה בית-מקדש?', הוא שואל אותו. אותו נציג מתבלבל לרגע, הפרשן מתרגם לו את המושג בית-מקדש לערבית. אחר-כך הוא שואל שוב, כמו בנחרצות: 'היה בית-מקדש או לא היה בית-מקדש?'. הפרשן הוא כמובן אהוד יערי", כותב יאיר אסולין ב"הארץ".

"חשוב לחשוב על השאלה הזו של יערי. חשוב להסתכל על ההקשר שבו היא נשאלה, על המצב. לשאלה הזו, במצב הזה, צמוד מטען רציני. מה המטען? המחשה מובהקת של העיוות בקשר בין דת למדינה. המחשה מובהקת של העיוות של הרצון של הדת, של חלק גדול מהציבור הדתי, לקשור את הדת למדינה. בהקשר הזה גם השיח התקשורתי הוא חלק מ'המדינה'. כשהמדינה משתמשת בדת היא הופכת אותה לקיטש. מה זה קיטש? אדם חילוני, באולפן טלוויזיה, בשבת, משתמש בטיעון דתי כדי להוכיח טענה פוליטית, כדי להוכיח טענה. כשהוא עושה את זה הוא מלכלך את הדת".

דיווח תורני

בשער "מקור ראשון" מופיעה הכותרת "תבליט מצרי מציע הסבר לתופעת הכבדת לב פרעה". צביקה קליין מדווח כי "תבליט בכתב חרטומים המוצג בימים אלה במוזיאון ארצות המקרא בירושלים מבהיר את העיסוק הנרחב של המקרא בתופעת הכבדת הלב של פרעה בתקופת עשר המכות שניחתו על המצרים".

לאחר פירוט הנראה בתבליט ומשמעותו (היו שוקלים את לב האדם לאחר מותו כדי לאמוד את מידת חטאיו), מציין קליין כי "אוצרי מוזיאון ארצות המקרא מניחים שהדיווח התורני על הכבדת לב פרעה נעשה מתוך היכרות עם תפיסתה של המיתולוגיה המצרית על לב האדם", ומוסיף: "אמנם אין ודאות שהממצא המוזיאוני קשור למושג המקראי המופיע בספר שמות, אך ההשערה היא שיש קשר".

חברתי לא-חברתי, מרכז-שמאל, מרכז-ימין

אמירה לם מראיינת במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" את משה כחלון, המודיע על שובו לפוליטיקה. כחלון מתואר כאדם פרגמטי, מתון ("הימין הקיצוני השתלט על המפלגה"), שמציב את השיקולים החברתיים לפני הבטחוניים.

"הליכוד שלי באמת היה הליכוד של מנחם בגין, שייצג גם דרך חברתית", אומר כחלון, "צמצומי פערים, שיקום שכונות, שיקום חברתי, שיקום חינוכי [...] איזו הנהגה יכולה לישון בלילה כשחצי מהעם שלה משתכר פחות מ-5,800 שקל בחודש? אני לא יכולתי לישון. [...] בסוף מה שיכריע זה הנושאים החברתיים: מי ידאג לילדים שלנו פה ומי ידאג לדור הבא, ואני אהיה בכל מקום שאוכל לעשות את זה, להשפיע". בפעם הקודמת שהיה כחלון במקום שבו היה יכול להשפיע, הוא לא הותיר אחריו רקורד של פרלמנטר חברתי במיוחד.

"אין לו [לכחלון] שום בעיה עם הליכוד", קובע יוסי ורטר ב"הארץ". "זאת אינה מפלגה כה אנטי-חברתית, כדבריו, והוא, כמי שתמיד היה באגף הימני שלה, לא יכול להתלונן על עודף ימניות. הוא לא היה מהסס לרגע לחזור הביתה, אם רק בעל הבית לא היה שם".

מתי טוכפלד הזכיר השבוע מעל דפי "ישראל היום" כי כחלון היה ממובילי האגף הימני בליכוד. "כחלון היה ממורדי הליכוד בתקופת אריאל שרון, היה חביבם של הפייגלינים ואף מינה את מנכ"ל מנהיגות-יהודית מיכאל פואה ליועץ בכיר במשרדו, בין השאר כדי להכעיס את נתניהו", כתב טוכפלד.

בראיון עם לם הפן הזה מוצנע יחסית. עיקר השיחה מתמקד בנושאים חברתיים. לקראת הסוף נכתב: "למרות היותו איש ימין שנמנה בעבר עם המורדים בשרון נגד ההתנתקות – על-פי הסקרים הוא שואב את כוחו דווקא מגוש המרכז-שמאל". כחלון מגדיר את עצמו כ"איש מרכז-ימין".

שטיינמץ

"ממשלת גיניאה קבעה: קבוצת בני שטיינמץ קיבלה זכויות כרייה של עופרות ברזל במדינה באמצעות שוחד", נכתב אתמול בכותרת הראשית של "גלובס". לצד הכותרת התנוסס תצלום של שטיינמץ (אבשלום ששוני) עם שלושה כפתורים פתוחים בחולצתו ומבט מודאג בעיניו.

איל ההון בני שטיינמץ (מימין) ואהוד ברק, 17.5.07 (צילום: משה שי)

בכפולה הרביעית של העיתון הודפס תרגום לידיעה מאת ה"פייננשל טיימס" על ממצאי החקירה הממשלתית בגיניאה (החברה של שטיינמץ מכחישה מכל וכל). לצד הידיעה התפרסם טור מאת טלי ציפורי המסביר מדוע שטיינמץ כן שולט בכל החברות הציבוריות שהנפיק, למרות הבהרות חוזרות ונשנות מפי דובריו כי הוא אינו נושא בהן משרה ואין כל קשר בינו לבינן.

"דה-מרקר", שבעבר פירסם תחקיר נרחב על שטיינמץ, יוצא הבוקר במהדורת המגזין השבועית, אולם לא מתפרסמת בה ידיעה על דו"ח ממשלת גיניאה, גם לא בכפולת העמודים המוקדשת לידיעות חדשותיות.

במוסף "ממון", שלו העניק בעבר שטיינמץ ראיון נדיר, מדווח צח שפיצן על מסקנות הוועדה הממשלתית בעמ' 12 (מבין 16). שפיצן מצטט מתוך מסמכים שהעלתה הוועדה לאינטרנט, ומהם עולה החשד לשוחד ("העדויות נחשפות", "העדויות מאחורי הסערה"). המלה "שוחד" מופיעה רק בכותרת המשנה, לא בכותרת הידיעה ולא בהפניה בשער המוסף.

הזורע שנאה

לפני יומיים פורסמה ב"דה-מרקר" כתבה ביקורתית נרחבת על "ידיעות אחרונות" והעומד בראשו ארנון מוזס. לפי מבקר התקשורת של האתר "מאקו", אביב הורביץ, מדובר בעליית מדרגה.

סבר פלוצקר (צילום מסך)

הבוקר מעלה הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, את הסברה כי העיתון שייסד גיא רולניק יביא לעליית הפשיזם בישראל. "ככל שהשיח של השמאל נהיה אלים יותר ופופוליסטי יותר, כפי שקורה בשנים האחרונות, כך הפשיזם מגביר את עוצמתו והשפעתו", הוא כותב בעקבות תוצאות הבחירות בהונגריה. בהמשך מוסיף פלוצקר:

"את אשמת המשבר ב-2008 מסביר השמאל הפופוליסטי לא במבנה הממשל ולא בהכרעות פוליטיות, אלא בהתנהגות חזירית של ה'אליטות' וה'מקורבים'. המסר האישי נקלט היטב בימין ואומץ על-ידיו. הימין תמיד טוב יותר, משכנע יותר וגורף יותר המונים בסימון קבוצות, קהילות ובודדים כנושאים באשמת ההידרדרות הכלכלית ובעיקר המוסרית של האומה הבריאה שהללו 'זיהמו' אותה.

"אני ממליץ לנו להיזהר בשימוש במלה 'לזהם'. אני ממליץ לישראלים לקרוא את התעמולה של מפלגת יוביק הפשיסטית בהונגריה ולהחליף את המלים 'זרים', 'צוענים' ו'יהודים' במלים הנפוצות אצלנו כמו 'מקורבים', 'ועדי עובדים' ו'הון-שלטון', ואז לראות כיצד הטקסט ההונגרי הפסול הופך במטה קסמים לטקסט ישראלי מקובל ואפילו מצוטט בגאווה. הזורע שנאה קוטף לאומנות ופשיזם; זה הלקח מההיסטוריה".

אולמרט

הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות", נחום ברנע, טרם כתב מלה אחת בעיתון על הרשעת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בקבלת שוחד, הרשעה שהוכרעה בתחילת השבוע שעבר. לא טור פרשנות, לא דעה, לא המדור הקבוע ב"מוסף לשבת". גם הבוקר חופשת החירות של ברנע נמשכת, והמדור חסר.

כמשקל נגד מציע "ידיעות אחרונות" ראיון שערכה שרי מקובר-בליקוב עם נדב זקן, בנה של שולה זקן, אשת סודו של ראש הממשלה לשעבר, שהחליטה להפוך לעדת מדינה ולסייע בהפללתו. זקן הבן מתאר בפרוטרוט את תהליך ההתפכחות שעבר על אמו בשנים האחרונות.

הראיון עם בנה של זקן הוא עדות נוספת לכך שב"ידיעות אחרונות" חל שינוי מסוים ביחס כלפי אולמרט מאז הרשעתו האחרונה. אפשר לברך על השינוי, אך יש גם מקום לדאגה. מכלי תקשורת עצמאי ניתן לצפות לסיקור ביקורתי של פוליטיקאי הנחשד בפלילים גם אם טרם הורשע (או שהורשע רק בסעיף אחד, "זניח").

כלי תקשורת אינו בית-משפט ואל לו לנהוג כבית-משפט. אולם לקביעה יותר מפן אחד. כך, לדוגמה, כלי תקשורת אינו כבול כמו בית-המשפט לסעיפי החוקים ולהלכות הפסיקה. יש לו החופש לפעול עצמאית בזירה הציבורית: לאסוף ממצאים ולפרסמם, להדפיס מאמרי דעה ביקורתיים, להפנות שאלות קשות גם בלי לספק את כל התשובות. כלי תקשורת הממתין להכרעת בית-המשפט לפני שהוא מעז לבקר חשוד בפלילים מועל בתפקידו.

אהבלים

"אפשר ללגלג עד מחר על הזוגיות המוזרה הזו", כותבת לילך ויסמן ב"גלובס" על ראש הממשלה ורעייתו, "אבל חרף כל ההאשמות נגדה, נראה שבמבחן התוצאה שרה נתניהו עושה משהו נכון. בשורה התחתונה היא זו שהביאה אותו למצב שהוא נמצא בו היום. מעמדו של נתניהו הוא חלומו של כל פוליטיקאי, אז אולי היא צודקת וכולנו אהבלים".

בנימין ושרה נתניהו, 7.2.09 (צילום: אורי לנץ)

גם דן מרגלית, הפרשן הבכיר בעיתון של נתניהו, נדרש לסוגיית רעייתו. מצד אחד, מזכיר מרגלית, שורה של עובדים לשעבר בבית ראש הממשלה הגישו תביעות לבית-הדין לעבודה בטענה לתנאי העסקה קשים. מנגד, ההכחשות של פרקליט בני זוג גורפות והוא טוען כי מדובר במסע הכפשות יזום.

"קשה לנקוט עמדה", כותב מרגלית, ומציע פתרון: "מכאן ואילך מי שיעבוד בבית ראש הממשלה חייב להבין אחת משתיים: או שהתלונות שקר והיחסים מצוינים, או שהם נראים כפי שמתואר בכתבי התביעה – ואז לא יהיה מקום להגיש בעתיד תביעות כאלה מפני שהעובדים החדשים הוזהרו מראש. לא תוכל להיות להם טענה, ובא לבית-הדין לעבודה גואל".

ענייני תקשורת

"רשות ההגבלים עשויה להקשות על מכירת 'מקור ראשון' לבעלי 'ישראל היום'", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר".

במדורו שבמוסף "יומן" של "מקור ראשון" טוען אמנון לורד כי קיים קמפיין נגד מכירת העיתון לאדלסון מתוך תקווה שייסגר. לדבריו, "הברנז'ה בעלת הנטיות הטוטליטריות הממונה על חלוקת שוק הדעות" מפעילה לחץ על הממונה להגבלים עסקיים כדי שלא יאשר את הרכישה. "הבעלות היא שיטה ישנה למי שמתכוון להשפיע ישירות על 'שוק דעות'", מוסיף לורד. "השיטה האפקטיבית היום היא שיטת הרשת: עיתון 'הארץ' והעיתון המתחרה הגדול, ויחד עם שניהם ערוץ 10, גלי-צה"ל, רשת ב' ועוד, אינם נמצאים כידוע בבעלות אחת. אז למה הם מזמרים בקול אחד?".

בשער "מקור ראשון" מדווח מנדי גרוזמן כי שני עיתונים חרדיים סירבו לאחרונה לבקשת בנימין נתניהו להתראיין אצלם. "מדובר בצעד לא שגרתי", כותב גרוזמן על יוזמת ראש הממשלה, "המלמד על רצונו של נתניהו לחדש את הברית ההיסטורית עם המגזר החרדי, לאחר הקרע שנפער בין הצדדים בנושא השוויון בנטל". בלשכת נתניהו מכחישים.

יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי השר לבטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', דחה את בקשתה של זהבה גלאון לפתוח יחידה לחקירת הסתה ברשת.

במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מתפרסם ראיון שערכה ריקי רט עם בני הזוג שרי ודוד רוטנברג, שפרשו מאתר "בחדרי חרדים" והקימו כעת אתר חדש, "חרדים 10". השניים מסרבים לחשוף את הגורם שמממן את האתר החדש.