בשבוע שעבר פירסם העורך הראשי של "העין השביעית", עוזי בנזימן, טקסט חריף שנגע להתבטאות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על אודות עיתון "הארץ". על-פי סטיב לינדי, עורך ה"ג'רוזלם פוסט", נתניהו קבע בפניו בשיחה פרטית כי "הארץ" הוא אחד משני אויביה העיקריים של ישראל. השני, אגב, הוא ה"ניו-יורק טיימס".

הבעיה עם ההתבטאות של נתניהו אינה שהיא שערורייתית. הבעיה עם ההתבטאות שלו שהיא אינה מקורית. מי שעוקב אחר טוריו של בן-דרור ימיני, אחד הפובליציסטים הבולטים של העיתון "מעריב", אינו יכול שלא להגיע למסקנה כי עיתון "הארץ" הוא סכנה אמיתית, ממשית, ברורה ומיידית לעצם קיומם של מדינת ישראל, עם ישראל, ארץ ישראל וכלל היהודים החיים ברחבי העולם.

מתוך המוסף לשבת של "מעריב", יום שישי האחרון

התחלתי לאתר את כל הטורים של ימיני הנוגעים ל"הארץ" באתר nrg של "מעריב", אך בשלב מסוים הדפדפן שלי קרס בשל עומס החלונות הפתוחים שבהם התייחסויות של ימיני ל"הארץ", לכותביו, למוציא לאור שלו, למושאי הכתבות שלו ועוד. כך נקטע התחקיר שלי באיבו, ובכל זאת, למרות חלקיותו, אני מבקש לקחת אתכם למסע קצר אל תוך הסרט המרתק שבתוכו ימיני חי.

בסרט הזה, "הארץ" "נותן במה, ללא בדיקה", ל"תעשיית השקרים", עובדה לא מפתיעה בהתחשב בעובדה ש"ברון תעשיית השקרים" (הידוע גם בשם "גדעון לוי") עובד בעיתון ומפיץ "שקרים פתולוגיים". למרבה השמחה (של לוי), הוא לא לבד ולצדו כותב "תועמלן", ההיסטוריון תום שגב, ש"האג'נדה מעבירה אותו על דעתו". לצדם של שני הרשעים האלו כותבים עוכרי ישראל נוספים שהפכו אורחים קבועים בעיתון.

"הארץ" על-פי ימיני הוא עיתון שעסוק בהעללת עלילות, וכאשר הוא לא מעליל (זה מעייף), הוא משמש "הרועה הרוחני" של ענת קם, מפרסם מאמרים מופרכים לחלוטין, או סתם טקסטים שיש בהם "מערכת שלמה של הטעיות". לקראת לילה הוא עוסק במזימות אפלות שבמהלכן אנשים המשתייכים "לאסכולת 'הארץ'" נבחרים לוועדות שאחר-כך ימנו שופטים.

אחרי שהוא מסיים למנות שופטים, להעליל עלילות ולרעות רוחנית נשים שגונבות חומר סודי מצה"ל, העיתון מדלג בקלילות אל עבר "בחישות אנטי-דמוקרטיות", תוך שהוא מנהל "קמפיין לסתימת פיות", כלומר "קמפיין נבזי", שהוא בעצם "קמפיין שכולו צביעות". למו"ל של "הארץ", עמוס שוקן (שלעתים הוא "טועה ומטעה" ולעתים מוצג כאביר חופש הביטוי "ואין גבול לאבסורד" שבכך), יש "אג'נדה ברורה", שהיא רדיקלית ומסוכנת. אין פלא ש"הארץ" מנהל "קמפיין בעד 'ישראל היום'", שהוא, כידוע, סכנה לדמוקרטיה.

בסוף-השבוע האחרון החליט ימיני לאגד כמה מלהיטיו אל תוך טקסט אחד. וכך זה נראה:

"'הארץ' מנסה לצייר את עצמו כמעוז הדמוקרטיה. כך שצריך לחזור ולומר: יש קו אדום שעובר בין ביקורת לבין הסתה. 'הארץ' איננו המקור הבלעדי של תעשיית השקרים, אבל יש לו חלק חשוב ביצירת מצג שווא על ישראל. ביקורת על מפעל ההתנחלויות, על מדיניות, על סגר על עזה, ועוד ועוד – היא ביקורת לגיטימית. הבעיה היא במסכת בלתי פוסקת של שקרים.

"ב'הארץ' יש גם כתבות רציניות וגם כותבים מעולים ומוספי תרבות וספרות משובחים. אלא שהם נבלעים בתוך חזית הרבה יותר רחבה של כותרות, כתבות, מאמרים ומאמרי מערכת שיוצרים, באופן שיטתי, מצג שווא על מפלצת שקרויה מדינת ישראל".

דמותו של ימיני מרתקת כיוון שלא הצלחתי למצוא עיתונאי ישראלי נוסף, בכלי תקשורת כלשהו, עיתון מודפס, תחנת רדיו, ערוץ טלוויזיה או אתר אינטרנט, שמקדיש כל-כך הרבה אנרגיה, כל-כך הרבה מקום, כל-כך הרבה תשומת לב, למה שמתרחש בכלי תקשורת אחד ויחיד, שאינו כלי התקשורת שבו הוא עובד.

עובדה זו מעלה את השאלה במה זכה עיתון "הארץ" שאחד מבכירי הפובליציסטים בעיתון המתחרה יקדיש לו כל-כך הרבה מחשבה וכתיבה. כל שאני יכול לעשות הוא לשער.

אפשרות אחת היא שימיני גילה שאין כמו לתופף אחת לכמה שבועות על תופי הטם-טם, שהרי בטוריו המתלהמים נגד "הארץ", שבמסגרתם הוא מפנה לעבר העיתון כמעט כל גידוף שניתן להעלות על הדעת, זוכה ימיני לכבוד, יוקרה ואהבה מהצד הימני של מפת קוראי אתר nrg. יודע כל כותב שאין כמו קצת חיבה מצד הקוראים כדי לתדלק אותך בדרך לעוד כמה שבועות מעייפים של ציד פוסט-ציונים. משתמע מכך שימיני עושה את שעושה, כותב את שכותב, מסיבות אנוכיות ומתוך אינטרס אישי, ולכן אין אלא לפסול הסבר זה על הסף.

אפשרות שנייה היא שכלי התקשורת האחרים הפועלים בישראל הם כלי תקשורת נקיים מבעיות, אינטרסים, הטיה פוליטית או עסקית. הם לעולם אינם טועים, אף פעם לא שוגים, הם בוודאי אינם מעדיפים עמדה אחת על אחרת, וממילא הם לא יעלו על דעתם לנהל קמפיינים מגוחכים ופופוליסטיים שבהם הם ישאלו שאלות ריקות כמו "איפה הבושה?", יטענו שגל אלימות מאיים על ישראל, או סתם יפעלו באגרסיביות מתוזמרת להדחת רמטכ"ל. זו הסיבה שימיני חש שמוטב לטפל בכלי התקשורת היחיד שמקלקל את השורה, שמכתים את אדרת העיתונות הנקייה. ייתכן.

אפשרות שלישית, שבעיני היא סבירה במיוחד, היא שימיני באמת ובתמים רואה ב"הארץ" סכנה אמיתית לקיומה של המדינה. הוא באמת ובתמים סבור ש"הארץ" משמש מכשיר בידי השמאל הקיצוני למוטט את המדינה, עיתון ששם לעצמו למטרה להציג את ישראל כמפלצת, לסלף ולשקר, לרמות ולהטות, להעסיק עוכרי ישראל, לתת במה למניפולציות, לעסוק באופן שיטתי ובלתי פוסק בהעללת עלילות, שהיא – וזו עובדה ידועה – הלחם והחמאה של מכונות שמטרתן אחזקה שוטפת של "תעשיית השקרים".

אם כך, אין פלא שקיומו של "הארץ" רודף את ימיני בימים ומדיר שינה מעיניו בלילות. אף אדם אחראי, וימיני הוא אדם אחראי (ולכן הוא תדיר מסייג את גידופיו במשפט בסגנון "אבל אני אלחם על זכותו של 'הארץ' לשקר, להשמיץ ולרמות – כיוון שאני בעד חופש הביטוי!"), לא היה יושב בשקט אל מול זוועות מעין אלו המתרחשות לנגד עיניו.

אפשר לקבל את העמדה של ימיני ואפשר לדחות אותה, אבל ייאמר לזכותו שלפחות אדם אחד הוא שיכנע – את ראש ממשלת ישראל.