מתוך פסק הדין
בית משפט השלום בראשון לציון
16 מאי 2010
ת"א 2164-07 בושינסקי נ' לשם ואח'
בפני כב' השופט יחזקאל קינר – סגן הנשיאה
תובע
אביב בושינסקי
ע"י ב"כ עו"ד מושקט
נגד
נתבעים
1. גיא לשם
2. הוצאת עיתון הארץ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ליבליך
פסק דין
רקע
1. נשוא תביעה זו הינה כתבה (להלן: "הכתבה") שהתפרסמה ביום 19.4.07 באתר "TheMarker" (להלן: "האתר"), המובאת להלן במלואה (הכתבה הועתקה לצורך פסק דין זה מהאתר, בו מופיעה היא עד היום).
"הגל של בושינסקי
19.4.2007 | 10:25 גיא לשם
תגיות: לייפוייב, אביב בושינסקי, יצחק קויפמן, הרצת מניות
עד לפני עשור היה אביב בושינסקי כתב קול ישראל לענייני משטרה. כיום, כשהוא שווה עשרות מיליוני שקלים על הנייר ועוד 11 מיליון שקל מאופציות שקיבל הניתנות כבר למימוש, נראה שדווקא ההצלחה המטאורית תוך זמן קצר יחסית תהיה בעוכריו. רשות ניירות הערך שפתחה בבדיקה סמויה לגבי חשדות להרצת מניית לייפוייב שבושינסקי עומד בראשה, כבר הביאה אתמול לירידה של 45% בשער המניה והמגמה תימשך ככל הנראה בימים הקרובים.
דרכו העסקית של אביב בושינסקי
פרישתו של אביב בושינסקי מהפוליטיקה לעסקים לפני כשלוש שנים לא הפתיעה אף אחד. השאלה הגדולה היתה - מי ממקורביו של הבוס, בנימין נתניהו, יקלוט אותו לחיקו העסקי ויפעיל אותו כחוליית קישור למסדרונות השלטון. אלא שבושינסקי ראה כנראה את הנולד וחזה את הירידה בהשפעתו של נתניהו, והחליט ללכת על מסלול עסקי משלו.
בתחילה ייצג משקיע קנדי שרכש ביחד עם אלי עזור את העיתון "ג'רוזלם פוסט" במחיר של כ-13 מיליון דולר בעוד הנדל"ן של העיתון היה שווה הרבה יותר. בהמשך, נקלעה השותפות עם עזור לסכסוך משפטי. בושינסקי, שנהנה מקשרים טובים ומוניטין מוצלח, החליט שהוא כבר מבין משהו בעסקים ופנה לדרך חדשה. תחת מעטה של חשאיות בדקת מספר השקעות עד שאיתר מוצר רפואי לטיפול בפצעי לחץ. אחרי שבדק את סיכוייו של המוצר בשוק, הוזמן על ידי משקיעים נוספים בחברת אר.אל - שנכנסה לשותפות בחברת לייפוייב, מפתחת המוצר - ומונה לעמוד בראשה. הוא לא חשף מי המשקיעים העומדים מאחוריו, אבל הודיע שיפעל להנפקת החברה בבורסה בישראל ואולי גם בארצות הברית.
העסקן הירושלמי נכנס לתמונה
בושינסקי, מתברר, לא הלך רחוק מדי כדי לחפש משקיעים. הוא פנה למכר ישן שלו מהפוליטיקה, צעיר חרדי מירושלים בשם יצחק קויפמן שנודע עד אז בעיקר כמאכער בתחומים המשיקים לפולטיקה ולמשרדי ממשלה. קויפמן קנה את פירסומו לראשונה ב-97' עם חשיפת פרשת עמותת "דרך צליחה" בה הריצה העמותה שנועדה להילחם בתאונות דרכים את מי שהיה אז יו"ר ועדת הכלכלה צחי הנגבי. העמותה קיבלה תרומות מחברות הדלק הגדולות בעת שהנגבי ניהל את הדיונים ברפורמה במשק הדלק.
קויפמן, שהיה ממחנה תומכיו של הנגבי בסניף הליכוד בירושלים, קיבל מהעמותה את הרכב שהיה בעלותה ועשה עמו את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - פקד חברים חדשים לליכוד ובנה מחנה תומכים גדול להנגבי. מאוחר יותר התגלה שקויפמן רכש את הרכב במחיר מגוחך. הפירסום ואולי גם ההצלחה בפעילות הפוליטית קירבו את קויפמן למחנה נתניהו. ביחד עם עוד שני פעילים מרכזיים בסניף הקים קויפמן את "הקבוצה הירושלמית" - מחנה מלוכד של חברי מרכז ליכוד שהיווה מוקד הכוח החזק ביותר במרכז ולמעשה כל מי שהיה מעוניין להיבחר לכנסת ברשימת הליכוד בכנסת היה צריך לקבל את תמיכתו של קויפמן או לפחות לדאוג שלא יתנגד לכך.
קויפמן הריץ מספר חברי כנסת לרשימה בראשותו של נתניהו ב-96' ושוב ב-99', אך הפעם נתניהו כבר לא נבחר כראש ממשלה ובין השניים החלה התרחקות. בדרך הספיק קויפמן להפוך לבן בית בלשכתו של נתניהו ולהכיר את צוותו הקרוב ובו גם בושינסקי. בין השניים התפתחה ידידות מופלאה. כשחזר נתניהו למשרד האוצר הפך קויפמן למאכער של גופים שהיו מעוניינים לקבל את כספי המדינה. בין היתר ייצג את זק"א ובית החולים "ביקור חולים" וגבה עמלות שמנות מתמיכה שהועברה להם.
בין לבין הספיק להתפרנס גם כמאכער בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים, שהיה מסדר לחברות הסלולריות אישורים מהירים להצבת אנטנות סלולריות. העיסוק הזה התברר כמכניס במיוחד. בימים הטובים של ראשית שנות האלפיים הוא הכניס לו כ-10,000 דולר לכל אנטנה שהצליח להסדיר.
במבצע ההתפקדות שנערך בליכוד בקיץ 2000 כיכב קויפמן באמצעות אלפי טפסים של מתפקדים חדשים לתנועה, שהביאו אותו לשליטה מוחלטת בסניף הירושלמי. בעקבות חשדות לזיוף חלק ניכר מהטפסים נפתחה חקירת משטרה שהסתיימה ללא ממצאים חד משמעיים נגדו. בינתיים החלו לצוץ סיפורים על דרישות כספיות שהציבו קויפמן ואנשיו למתמודדים ברשימת הליכוד. כמה מהמתמודדים מוכנים להישבע עד היום שהעבירו סכומים גדולים למטרה זו.
מהכסף שהצליח לגרד מהפוליטיקה הקים קויפמן מספר חברות, ביניהן חברה לטלמרקטינג בבעלות משותפת עם אחיו. החברה לא הצליחה להתרומם, אבל חברות אחרות בהן נכנס קויפמן לשותפות נהנו מקשריו הטובים, למשל במועצה הדתית בירושלים, שם דאג למינוי חברו עו"ד משה אוסדיטשר. חברות הקשורות לקויפמן החלו לעשות עסקים עם המועצה. בין היתר היה מעורב במכרז גדול לקבלת שרותי כוח אדם עבור המועצה בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.
במהלך פוליטי מחוכם הצליח קויפמן לשמור על כוחו כשחבר לפוליטיקאי הטרי עומרי שרון וסייע לו באמצעות כוחה של הקבוצה הירושלמית לקדם מועמדים בהם רצה שרון הצעיר, ואת מקורביו של שרון האב. בתמורה ניתנה לקויפמן גישה חופשית לרשות לשרותי דת במשרד ראש הממשלה, ומשם היתה הדרך קצרה להשפעה במועצות הדתיות וחברות קדיש"א ברחבי הארץ - תחום המגלגל מאות מיליוני שקלים.
קויפמן ובושינסקי הולכים לבורסה
עם ההצלחה התחיל קויפמן לפזול לעסקים גדולים באמת. הוא הקים את חברת תגר וביחד עם חברו ראובן שולמן, עסקן חרדי נוסף מסניף הליכוד בירושלים, החל לחפש השקעות בחברות סטארט אפ. אחת מהן היתה החברה בה התעניין בושינסקי. אלא שהשניים ידעו ככל הנראה שכל קישור גלוי של שמו של קויפמן והרקע ממנו הגיע עם שמה של החברה יפגע בתדמיתה הציבורית, ולכן הושארה העבודה הגלויה לבושינסקי.
את העבודה מאחורי הקלעים עשו קויפמן ושולמן היטב. בעוד בושינסקי נוסע בעולם ומשיג הבטחות רכישה שדיווחים עליהן הועברו לבורסה, קויפמן דאג להעלאת ערך המניה. בין החשדות הנבדקים כעת על ידי הרשות לניירות ערך נבדק גם חשד להרצת המניה. באופן תמוה נסק שער המניה ב-900 אחוז עוד לפני שביצעה עסקה ראשונה, הונה העצמי עמד על כ-8 מיליון שקל ושוויה על הנייר התקרב למיליארד שקל. כעת נבדק האם גורמים מהמגזר החרדי ביצעו עסקות סיבוביות לרכישת ומכירת המניה כך שערכה עלה בצורה דרסטית עקב העסקות, הנחשדות להיות פיקטיוויות".
2. יצויין כי כ-15 דקות לאחר פרסום הכתבה, בוצע בה תיקון בפרק הנושא כותרת "דרכו העסקית של אביב בושינסקי" בפיסקה השניה בשורה החמישית. בתיקון זה הוחלף הקטע: "אחרי שבדק את סיכוייו של המוצר בשוק הקים ביחד עם משקיעים נוספים את חברת אר.אל שנכנסה לשותפות בחברת לייפוייב, מפתחת המוצר" ובמקומו בא הקטע הבא:
"אחרי שבדק את סיכוייו של המוצר בשוק, הוזמן על ידי משקיעים נוספים בחברת אר.אל - שנכנסה לשותפות בחברת לייפוייב, מפתחת המוצר - ומונה לעמוד בראשה".
3. הנתבע 1 (להלן: "לשם" או "הכתב" או "הנתבע") הינו מחבר הכתבה. האתר הינו בבעלות הנתבעת 2 והיא גם המוציאה לאור שלו.
4. התובע (להלן גם: "בושינסקי") כיהן בתקופה הרלבנטית כיו"ר הדירקטוריון של חברת לייפוייב (להלן: "החברה").
5. הכתבה פורסמה בעיתוי בו פורסמה, בעקבות זינוק מטאורי של כ-900% בשווי מניותיה של החברה בחודשים הראשונים של שנת 2007, בטרם בוצעה עיסקה כלשהי על ידי החברה, כשבעקבות כך החלה בדיקה של הרשות לניירות ערך (להלן: "הרשות") בחשד להרצת המניה. הבדיקה הנ"ל הביאה לירידה חדה במחיר המניה, תוך ימים ספורים.
עד כאן – הרקע לפרסום הכתבה.
טענות התובע
6. הכתבה הכפישה את בושינסקי בכך שהפכה אותו לאיש קש המסתיר מידע ממשקיעים וטווה עסקאות פיקטיביות, כל זאת לשם הרצת מניות במטרה לגרוף רווחים אדירים ע"י מימושן. בכתבה כלולות עובדות שקריות ושגויות וחצאי אמיתות שנכתבו באופן זדוני, רשלני ומרושע, ותוך נסיון מכוון לבזות את התובע ולהשפילו.
[...]
טענות הנתבעים
11. אין מקום לתביעה. בכתבה אין כל פגיעה בתובע, אשר מעדיף לעסוק בניואנסים ובזוטי דברים, שאיש זולתו לא היה מייחס להם חשיבות.
[...]
דיון והכרעה
[...]
27. הטענה המרכזית של בושינסקי היא כי הכתבה מייחסת לו עבירות פליליות של אי גילוי פרטי המשקיעים בחברה, פרט מהותי אשר צריך להיכלל בתשקיף, ושל הרצת מניות.
עיון מדוקדק בכתבה הביאני למסקנה כי הקורא הסביר באותה כתבה איננו אמור לייחס לבושינסקי ביצוע העבירות הפליליות הנ"ל.
[...]
32. איזכור "הרצת מניות" ב"תגיות" הנזכרות בכותרת הכתבה כאשר גם שמו של בושינסקי נזכר באותן תגיות, אין בה כדי לייחס לבושינסקי את הרצת המניות. איזכור בתגיות מיועד לציין אישים או נושאים הנזכרים בכתבה, ונזכרים שם גם שם החברה ושמו של קויפמן, כאשר דווקא לאחרון מיוחסת בגוף הכתבה עשיית פעולות להעלאת ערך המניה ובכלל זה להרצתה.
[...]
36. באשר ליתר טענותיו של התובע, הרי לגבי רובן לא מצאתי כי הדברים שפורסמו מהווים לשון הרע
[...]
37. בכתבה מצויין כי בחיפושיו אחר משקיעים לחברה פנה התובע אל קויפמן. במקום אחר בכתבה מצויין כי בין התובע לבין קויפמן התפתחה "ידידות מופלאה", וזאת לאחר שקויפמן הפך לבן בית בלשכת בנימין נתניהו, שם כיהן התובע כאחד מאנשי צוותו של נתניהו.
הציטוט המדוייק הוא כדלקמן: "בדרך הספיק קויפמן להפוך לבן בית בלשכתו של נתניהו ולהכיר את צוותו הקרוב וגם את בושינסקי. בין השניים התפתחה ידידות מופלאה (בחקירת התובע ניסו הנתבעים ליצור מצג כי הביטוי "בין השניים" מתייחס לקויפמן ולנתניהו, אך בסיכומיהם לא חזרו על טענה זו, וטוב נהגו, שכן עיון במשפט דלעיל מראה כי פרשנות מעין זו איננה אפשרית, וכי "השניים" הנזכרים בכתבה הם קויפמן והתובע. גם בכתב ההגנה ובתצהיר התשובות של הנתבע לשאלון (ת/1 ות/2) לא הועלתה טענה זו וההתייחסות היתה אל יחסי התובע וקויפמן).
את משמעות האמור לעיל יש לקרוא כלשונו, דהיינו, בין התובע לבין קויפמן היתה קיימת "ידידות מופלאה" מתקופת עבודתו של התובע בלשכת מר נתניהו, וכי התובע פנה אל קויפמן בחיפושיו אחר משקיעים בחברה. הקישור בין התובע לבין קויפמן לא נעשה בחלל האוויר, ויש לזכור כי לאורך הכתבה נזכר קויפמן בקונוטציות שליליות ביותר, אשר חלק מהן יצויינו להלן:
א. נודע כמאכער בתחומים המשיקים לפוליטיקה ולמשרדי ממשלה.
ב. פקד חברים חדשים לליכוד תוך שהוא משתמש לצורך זה ברכב של עמותת "דרך צלחה" שנועדה להילחם בתאונות הדרכים, כשלאחר מכן רכש את הרכב מהעמותה במחיר מגוחך.
ג. כשנתניהו חזר ללשכת שר האוצר, הפך קויפמן למאכער של גופים שהיו מעוניינים לקבל את כספי המדינה.
ד. קויפמן התפרנס כמאכער בוועדה המקומית לתכנון ולבניה בירושלים, שסידר לחברות הסלולריות אישורים מהירים להצבת אנטנות סלולריות.
ה. קויפמן נחשד בזיוף טפסים של מתפקדים לליכוד וחקירת המשטרה הסתיימה ללא ממצאים חד משמעיים נגדו.
ו. צצו סיפורים על דרישות כספיות שהציבו קויפמן ואנשיו למתמודדים ברשימת הליכוד.
ז. נבדקים חשדות להרצת מניות החברה, כשלקויפמן יש בכך חלק.
התובע מוצג, אפוא, כמי שהיתה לו ידידות מופלאה עם אדם בעל קונוטציות שליליות ביותר, וכי גם פנה אל אותו אדם בחיפושיו אחר משקיעים בחברה.
[...]
39. בחינת האמור בפרסומים הנ"ל מביאה למסקנה כי יש בו כדי להוות לשון הרע בהתאם להגדרות שבסעיפים 1(1), 1(2) ו-1(3) לחוק.
התובע היה בזמן פרסום הכתבה איש עסקים בעל רקורד ציבורי ועסקי נכבד, שכלל במסגרת הפן הציבורי מילוי תפקידים של יועץ תקשורת של ראש הממשלה נתניהו, יועץ במשרד החוץ וכהונה כראש מטה של מר נתניהו, עת כיהן כשר האוצר. בפן העסקי הקים חברה עסקית, ייצג אנשי עסקים, קישר בעיסקה לרכישת עיתון בישראל ועוד פעילויות המפורטות בתצהירו של התובע.
הרקורד של התובע היה רקורד "נקי", ואילו בכתבה הוצג כמי שפונה אל בעל רקורד מפוקפק בחיפושיו אחר משקיעים לחברה (כשאותו בעל רקורד מפוקפק אף השקיע בחברה), וזאת לאחר שבין השניים קיימת "ידידות מופלאה".
בעיני הקורא הסביר יש באמור לעיל כדי להשפיל את התובע, לבזותו, ואף לפגוע בעסקיו ובמשלח ידו.
[...]
הגנות
הגנת סעיף 14 לחוק
41. נוכח תפקידיו הקודמים של בושינסקי והעניין הרב בחברה עקב נסיקת מניותיה ובדיקת הרשות, הקטעים שצויינו לעיל כקטעים המהווים לשון הרע הינם בעלי עניין ציבורי, אך בכך לא די כדי להקים את ההגנה שבכותרת ועל הנתבעים היה גם להוכיח כי האמור באותם קטעים הינו אמת.
בכך נכשלו הנתבעים כליל. לא הוכח כי התובע פנה אל קויפמן בחיפושיו אחר משקיעים בחברה, ואף לא כי נוצרה "ידידות מופלאה" בין התובע לבין קויפמן.
42. התובע הכחיש כי פנה אל קויפמן בעניין החברה. לדבריו, מי שפנה אליו בעניין החברה היה יהושע סגל, אחד המשקיעים הזרים בחברה, שבהמלצתו נפגש עם בעלי המניות (סעיף 17.4 לתצהיר וסעיף 21 לתצהיר תשובות לשאלון). אחד מבעלי השליטה, מוטי קוגל, הוא אשר סיפר לתובע על החברה ושאל אם יש ביכולתו לתרום לחברה ולקדם את המוצר שלה בעולם (עמ' 31 ש' 1-4). את קשריו של קויפמן לחברה גילה התובע רק לאחר שהיה כבר בחברה (עמ' 38 ש' 6-7).
על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח כי התובע פנה לקויפמן, כאמור בכתבה, ובנטל זה לא עמדו.
לשם התפתל בעת חקירתו בנושא זה עד שאמר כי "אין לי ידיעה ודאית לגבי פניה שלו, ככל שנעשתה כזו, או של מישהו אחר שקישר ביניהם" (עמ' 57 ש' 19). לאחר מכן מסר לשם גירסה, שלא הופיעה בכתבה, בכתב ההגנה או בתצהירו, כאילו צד ג' הקשור הן לבושינסקי והן לקויפמן קישר בין שני הצדדים. גרסה מאוחרת זו איננה מתקבלת, שכן הועלתה כאמור רק בעת עדותו של לשם, לא נזכרה כלל בכתבה, בכתב ההגנה ובתצהירו, ואפילו התובע לא נשאל בקשר לכך דבר בחקירתו הנגדית, הגם שלשם אישר כי מסר זאת לבאי כחו. ברי גם כי אפילו גרסה זו איננה תואמת את שנכתב בכתבה, ולשם השיב כי אין לו מענה "אינטילגנטי" לשאלה מדוע לא להוריד מהכתבה את הפיסקה הנ"ל, וכי הניסוח צריך היה להיות כי גורם שלישי קישר בין שניהם (עמ' 58 ש' 6-7).
מנגד, לא נסתרה עדותו של התובע בעניין פניית סגל וקוגל אליו, כפי שנזכרה לעיל. עדות זו היתה סבירה, הגיונית ומצאתי מקום לקבלה כמשקפת את המציאות.
43. הנתבעים לא הוכיחו גם כי בין התובע לבין קויפמן התפתחה "ידידות מופלאה" בעת שירותו של התובע בלשכת נתניהו.
התובע העיד כי לא רק שלא היתה כל ידידות בינו לבין קויפמן, אלא שהתובע דאג גם להרחיקו מלשכת נתניהו ולא איפשר כניסתו ללשכה (סעיף 19 לתצהירו של התובע ועמ' 34 ש' 3-4). גם העד מר יונתן וולף, שעבד כעוזרו של מר נתניהו בלשכת שר האוצר בשנים 2003-2005, העיד כי בתקופת עבודתו של התובע כראש מטה שר האוצר, פעל להרחיק מלשכת השר חברי מרכז "בעייתיים" ובהם קויפמן. עדויות אלה לא נסתרו, ואני מקבל, אפוא את גרסת התובע בעניין זה כגרסה נכונה.
44. אשר על כן, אין עומדת לזכות הנתבעים הגנת סעיף 14 לחוק.
הגנת תום הלב
[...]
49. בשאלת נקיטת האמצעים הסבירים על ידי הנתבעים, על מנת להיווכח אם הפרסומים הרלבנטיים אמיתיים הם אם לאו, נכשלו הנתבעים כשלון חרוץ.
50. כלל בסיסי הוא כי בהעדר נסיבות יוצאות דופן, על המפרסם לפנות לנפגע ולבקש את תגובתו לפרסום לפני הפרסום
[...]
לא יכולה להיות מחלוקת על כך שלא נתקיימו בענייננו נסיבות הפוטרות את הנתבעים מפניה אל התובע טרם הפרסום, ובפועל גם היתה פניה כזו של עורך האתר, איתן אבריאל, אל התובע.
אלא מאי? לפי עדותו של התובע, פנייתו של העורך טרם הפרסום לא עסקה כלל בפרסום, הוא לא אמר לתובע כי עומדת להתפרסם כתבה כפי שנתפרסמה, לא הציג בפניו שום שאלה, וממילא לא ביקש תגובתו לאמור בכתבה. כל שעשה העורך הוא להציע לתובע להתראיין לאתר הנתבעת 2. התובע דחה הצעה זו, כפי שדחה פניות רבות של התקשורת אותה עת למתן ראיון.
הנתבעים לא הביאו כל עדות שיש בה כדי לסתור את טענות התובע. בתצהיר הנתבע, לא נטען דבר בעניין זה. לשם לא טען גם בתצהירו שהתקשר לתובע לבקש את תגובתו, ובעדותו אישר כי לא פנה אל התובע טרם פרסום הכתבה (עמ' 70, עמ' 71 ש' 13-17).
למותר לציין כי אילו חפצו הנתבעים לטעון אחרת לגבי תוכן שיחתו של התובע עם מר אבריאל, יכולים היו לדאוג למסירת עדות ע"י אבריאל, אך הם נמנעו מכך, ובענין זה יחול הכלל לפיו הימנעות צד מהבאת עדים רלבנטיים מלמדת על כך כי אם היו מובאים אותם עדים היתה עדותם פועלת נגדו
[...]
51. זאת ועוד, מעדותו של לשם הסתבר כי הכתבה הוכנה בחפזון רב מאד. העורך פנה אל לשם במייל בערב הקודם לפרסום הכתבה, אך לשם ראה את המייל רק בבוקר שלמחרת, ובערך ב-7:00 התקשר לעורך וקיבל ממנו את ההנחיות לכתיבת הכתבה, שפורסמה באתר הנתבעת 2 באותו בוקר בשעה 10:25. בפרק זמן קצר זה בוצעו הפעולות הבאות: התובע כתב את הכתבה, זו הועברה למערכת האתר, עברה שכתוב ועריכה, וכן ניתנו לה כותרת וכותרות משנה ללא מעורבותו של הנתבע (ר' עמ' 54-55).
המסקנה הברורה מהאמור לעיל היא כי עקב החפזון הרב בו הוכנה הכתבה לא בוצעו בדיקות מינימליות על ידי לשם ו/או אחרים מטעם הנתבעת 2, על מנת לוודא את נכונות העובדות הכלולות בכתבה, וכך נכללו בה אותן עובדות בלתי נכונות המהוות לשון הרע בעניין פנייתו כביכול של התובע אל קויפמן ובעניין ה"ידידות המופלאה" ששררה כביכול בין שניים אלה.
לחץ זמנים (שלא הוסבר על ידי הנתבעים ממה נבע), איננו מהווה צידוק לאי בדיקת העובדות ואי קבלת תגובה מהתובע (ר' שנהר, עמ' 270).
אין ספק כי אילו היתה נעשית פניה אל התובע והיו מוצגות לו העובדות הכלולות בכתבה, היה הוא מעמיד את הנתבעים על טעויותיהם העובדתיות, והיה בכך כדי למנוע את פרסום העובדות השגויות. כך היה קורה גם אילו היו הנתבעים פונים אל אנשים אחרים המכירים את הנפשות הפועלות ואת מערכות היחסים ביניהם.
לפיכך, ניתן לקבוע כי הנתבעים לא נקטו באמצעים סבירים כדי להיווכח אם העובדות הכלולות בפרסום הינן אמת אם לאו, ובכך קמה החזקה כי הנתבעים פרסמו את הפרסומים הנ"ל שלא בתום לב.
[...]
53. בענייננו, לא ניתן כל הסבר לדרך פעולה זו של אי בירור ואי קבלת תגובה, וכל שטען לשם הוא כי ביצע את המשימה שלו בגבולות שהוגדרו ע"י העורך, וכי ברגע שנאמר לו ע"י העורך כי התקיימה שיחה בינו לבין התובע לא עסק עוד בנושא של קיום שיחות עם נשואי הכתבה (עמ' 69 ש' 6-1; עמ' 70 ש' 22-24; עמ' 71 ש' 16-17).
יכול ובמסגרת הפנימית של היחסים אצל הנתבעת נהג לשם כשורה, אולם במכלול, ומשנקבע כאמור כי השיחה בין התובע לבין העורך לא עסקה כלל בתוכן הכתבה, אלא בבקשת העורך כי התובע יתראיין לאתר, אין מנוס מהמסקנה כי הנתבעים חדלו, משלא דאגו לקבל תגובת התובע ולבצע בדיקות נוספות לגבי אמיתות פריטים מסויימים בכתבה.
54. נוכח האמור לעיל, והקביעה כי החזקה שקטעי הפרסום הרלבנטיים פורסמו שלא בתום לב ע"י הנתבעים שרירה וקיימת ולא נסתרה על ידי הנתבעים, לא יכולה לעמוד לנתבעים הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק.
[...]
פיצויים
[...]
התובע אכן נפגע עקב האזכורים הבלתי נכונים והפוגעים בדבר קשריו עם קויפמן, שנזכרו לעיל, אך אין להתעלם מכך שבפועל כיהן התובע כיו"ר חברה שקויפמן היה אחד מבעלי השליטה בה, ואשר נבדקו חשדות לגבי הרצת מניותיה. סביר מאד להניח כי גם בעובדות אלה יש משום פגיעה בתובע, וכי הן מהוות חלק מהנזק שנגרם לו, אך בגינן אין מגיע לו כמובן כל פיצוי. בגובה הפיצוי שייפסק יש להתחשב גם בכך.
57. באשר לנתבעים, יש להביא בחשבון את קישור היתר שנעשה בכתבה בין התובע לבין קויפמן, ואף שבחלקו לא מצאתי משום לשון הרע, הרי העובדה שמדובר היה במגמה בולטת, ללא צורך חיוני בכך, אינה לזכותו של העיתון.
בנוסף, פרסום הכתבה בחפזון ניכר, בלי לבדוק אמיתות כל העובדות הכלולות בה ומבלי לבקש את התייחסות התובע לאמור בכתבה, מצביע על התנהגות שאיננה נאותה של הנתבעים שאף היא עומדת להם לרועץ.
כך גם לגבי העובדה כי העיתון לא תיקן את הכתבה, ולו בפרטים שהתברר כי אינם נכונים (בנוסף לתיקון שנעשה בחלוף 15 דקות מעלייתה לאתר).
58. בהביאי בחשבון את השיקולים הנזכרים לעיל מצאתי מקום לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בסך 25,000 ₪.
הסרת הכתבה
59. התובע עתר גם לכך שבית המשפט יורה על הסרת הכתבה מארכיון הנתבעת 2 ועל איסור הפצתה בפועל של הכתבה.
60. אילו היו מתקבלות כל טענות התובע, ברור כי היה מקום להיעתר לדרישות אלה, אך גם כאשר נתקבלו חלקן בלבד, יש מקום להיעתר לכך.
הטעמים לכך הם שבית המשפט לא ישכתב היום את הכתבה (לפחות הקטע של הפניה כביכול של התובע לקויפמן איננו יכול להיות מוסר כמות שהוא אלא טעון שכתוב). בנוסף לכך, הנתבעת 2 נמנעה משך שנים לבצע את התיקונים המתבקשים בכתבה, דהיינו הסרת הקטעים הפוגעים והבלתי נכונים המהווים לשון הרע כפי שנזכר לעיל. כל אותו זמן הוסיפו הם להתפרסם באינטרנט, וכפי שמציין התובע, הקשת שמו הובילה לכתבה, כאחת התוצאות הראשונות (בכך שונה המצב, בעידן האינטרנט, מפרסום בעיתון, שכן הפרסום באינטרנט שריר וקיים וניתן להגיע אליו בנקל לאורך זמן). וגם התנהגות זו של הנתבעת 2 מצדיקה הסרת הכתבה במלואה.
בהתאם לכך תיאסר גם הפצה בפועל של הכתבה מכח הסמכות הנתונה לבית המשפט לפי סעיף 9(א)(1) לחוק.
סיכום
61. אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 25,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ובתוספת מע"מ. אין חיוב נוסף בהוצאות משפט נוכח הפער הניכר בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, המהווה 5% מסכום התביעה.
אני מחייב את הנתבעת 2 להסיר את הכתבה מארכיון אתר הנתבעת 2, וכן אני אוסר על הפצתה בפועל של הכתבה.