אף כי סיקור לא הוגן של הערבים אזרחי ישראל בתקשורת המרכזית בעברית הוא עניין יומיומי כמעט, התופעה עשויה לחמוק בקלות גם מעינה הבוחנת של הקוראת הביקורתית ביותר. הסיבה לכך היא שבמרבית המקרים מדובר בהדרה של הערבים מכלי התקשורת – הן כמושאי סיקור והן כמסקרים. כשמשהו אינו מופיע, קשה מאוד לזהות שהוא חסר.

עיתוני בוקר אתמול (17.7.11) סיפקו דוגמה מאלפת לכוחו של ההעדר. ב"הארץ" הופיעה ידיעה בעמודי החדשות, עם הפניה מהעמוד הראשי, על כך שבג"ץ הוציא צו על תנאי שמורה לראש הממשלה ולמינהל מקרקעי ישראל לנמק מדוע ניתנת עדיפות לחיילי מילואים בשיווק קרקעות ביפו. הצו הוצא במסגרת טיפול בעתירה משנת 2010, שעניינה מכרזי בנייה בעג'מי. בידיעה צוין גם שבדיון שקדם להוצאת הצו, מתחו השופטים ביקורת על ההחלטה להעניק הטבות לאנשי מילואים דווקא בעיר מעורבת.

אולם מבחינת רוב צרכני התקשורת בישראל, הצו של בג"ץ לא הוצא מעולם: ב"ישראל היום", ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" לא נכתבה ולו מלה אחת בנושא. אין להקל ראש בבחירה להעלים עובדות חשובות כאלו בסוגיה בוערת – סוגיות הדיור והקרקעות הן לבו של הדיון הטעון במעמדם ובזכויותיהם של אזרחי ישראל הערבים. ללא חשיפה לעמדת בג"ץ, כיצד יוכלו צרכני התקשורת לגבש עמדה מושכלת בנושא, שחשיבותו חורגת בהרבה מתחומי העתירה המקורית ונוגעת לאופי המדינה והמשטר?

באי-סיקור הנושא נתנו מערכות החדשות של שלושת העיתונים יד להעמקת ההדרה של אזרחי ישראל הערבים – הפעם מן הדיון התקשורתי ציבורי.

רלוקה גנאה היא רכזת התקשורת של שותפות-שאראקה, פורום ארגונים שפועל לקידומו של סיקור הוגן של הערבים אזרחי ישראל