דיון עיתונאים במאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל-אביב, 6.9.11 (צילום: "העין השביעית")
כמה אנשי תקשורת הצטרפו אתמול למסורת קצרת הימים של המחאה החברתית, ולפיה דיון וירטואלי מיתרגם עד מהרה לפעולה ממשית.
דיון ספונטני בין עיתונאים על תפקוד התקשורת בסיקור המחאה החברתית, שצמח בשעות הצהריים בטוויטר, הפך בשעות הערב למפגש בין כמה מהם במאהל המרכזי בשדרות רוטשילד בתל-אביב. להבדיל מהקמת האוהלים הראשונים, שסחפה אחריה מאות אלפי בני-אדם, הפעולה הממשית במקרה זה התמצתה בדיון מילולי, שהנחתה שהרה בלאו ושבו לקחו חלק סגן עורך "מעריב" שי גולדן; עיתונאי "מעריב" בן-דרור ימיני; עיתונאי "ידיעות אחרונות" יהודה נוריאל; עיתונאי "גלובס" דרור פויר; אנשי האינטרנט בירנית גורן וגדי שמשון; והדוקומנטריסט דורון צברי.
גולדן, שפירסם אתמול טור שבו השווה את הדיון הציבורי בישראל על המחאה לכזה שמתנהל במדינה בולשביקית טוטליטרית, פתח את הערב בביקורת על נסיונות ההשתקה שחווה לאחרונה בכל פעם שהעז לבקר פן כלשהו במחאה. לדבריו, השיח סביבה הפך "דורסני" עד כדי כך שהוא אוסר על הדנים בה לחרוג אף במילימטר מהקונסנזוס. "או שאתה בוגד או שאתה מהפכן", הגדיר זאת גולדן, והשווה את הרטוריקה שמופנית כלפיו בימים האחרונים לזו שספג מאנשי ימין לאחר שצייץ על "קיטש" שסחף את התקשורת בסיקור הלוויותיהם של בני משפחת פוגל.
"עיתונאים שכחו לחלוטין את תפקידם העיתונאי בחודשיים האחרונים", אמר גולדן. "הם התייצבו לחלוטין לימין המחאה. ברגע שאתה זונח את הכלים העיתונאיים שלך, לא מטיל ביקורת, לא מטיל ספק, לא מוכן לשאול שאלה, אתה מפסיק להיות עיתונאי והופך להיות דובר".
בהמשך הדיון הסביר צברי מדוע זה היחס של אנשי המחאה ותומכיה. "כשאתה קם נגד הסדר הקיים, אתה קם נגד כוחות מאוד גדולים של כל מי שיש לו אינטרס בסדר הנוכחי", אמר. "הכוחות האלה מחזיקים בכלי התקשורת, הם בעלי ההון. לכן המחאה היא כמו נשף מסכות. כי בסופו של דבר השאלה היא מאוד פשוטה: הלנו אתה או לצרינו. האם אתה בעד הסדר הקיים או נגד? וזה מאבק, ובמאבק כמו במאבק, אם אנחנו רוצים להילחם בכוחות כל-כך גדולים, אז כל אחד בוחר צד".
נוריאל, לעומת זאת, טען כי דברי גולדן משותפים לאנשי תקשורת רבים שאין להם מושג קלוש באשר למתרחש בשטח ושמעולם לא ביקרו באף מאהל למעט זה של שדרות רוטשילד בתל-אביב. "אנחנו מדברים על סגן עורך בעיתון 'מעריב'", אמר נוריאל, "עיתון של נוחי דנקנר, שהעורך שלו הוא ניר חפץ, שהיה יועצו של ביבי נתניהו, שהכתב הבכיר שלו הוא קלמן ליבסקינד, שתומך במתנחלים. השילוש הזה – נוחי, ביבי, מתנחלים – והם אומרים שדעתם לא נשמעת. הרי זה דבר מטורף. בעיתון 'מעריב' מדי יום מתפרסמת דעה שאומרת 'למה לא שומעים את האנטי-מחאה'. כל יום הם מעלים את השאלה הזו".
נוריאל הדגיש כי כלי תקשורת רבים מסקרים בביקורת את המחאה. "מעריב" מחזיק ב-14% תפוצה, "ישראל היום" בעוד 35%, ולצדם נמצאים קול-ישראל ("שהוא בכיס הקטן של ביבי", לדברי נוריאל), גלי-צה"ל ("שהיא חלק מהממסד"), ערוץ 7 ו"הטוקבקיאדה". "הרוב המוחלט", אמר נוריאל, "הוא אנטי-מחאתי ומנותק לחלוטין מאחוז התמיכה הציבורית העצום. [...] מאיפה זעקת הקוזאק הנגזל של נוחי דנקנר, שאומר, 'אוי אוי אוי, לא שומעים את דעתי'?".
נוריאל ביקר בחריפות כתבה מאת קלמן ליבסקינד, שפורסמה ביום שישי האחרון ב"מוספשבת" של "מעריב", ולפיה המחאה הנוכחית כלל אינה ספונטנית אלא פרי תכנון של כמה גורמי שמאל, בראשות אלדד יניב, טל זילברשטיין והיועץ האמריקאי סטנלי גרינברג, הפועלים מאחורי הקלעים.
נוריאל תהה כיצד יכולה כתבה כזו להתפרסם תחת הכותרת "הקשר", כשלצד תצלומים של נשואי הכתבה מתפרסמים תצלומים של מובילי המחאה רגב קונטס, סתיו שפיר, דפני ליף ואיציק שמולי, בלי שבגוף הכתבה יוברר אם ואיזה קשר קיים בין שתי הקבוצות.
"אני כעיתונאי מימי לא ראיתי דבר כזה", אמר. "כתבה שיש בה תמונות ענק של יהודה נוריאל ושי גולדן כקושרים בפוטנציה, אבל השמות שלהם לא מופיעים בכתבה". נוריאל טען כי הכתבה נועדה לפגוע במחאה ואמר: "כמשפטן לשעבר הכתבה הזו היא דיבה מטורפת מהתחלה עד הסוף, שנעשתה בכוונה לפגוע, ויש בה גם יסוד פלילי. זו כתבה שאין לה אח ורע בעיתונות הישראלית, וכנראה הכיס העמוק של נוחי דנקנר מאפשר לו. הוא יגיד: יתבעו אותי דיבה, אני אעמיד את עורכי-הדין הכי טובים, וזה יתברר בעוד ארבע שנים".
"לדבר על נוחי דנקנר", שאל בתגובה ימיני את נוריאל, "אתה רוצה שעכשיו אני אפתח את הפה על נוני מוזס?". ימיני אמר כי גם דעתו אינה נוחה עם הכתבה שפירסם ליבסקינד, אך הוא הדגיש כי הרמיזה לכך שעיתונאים בעיתון פועלים בשליחותו של הבעלים משוללת יסוד ו"מכוערת". "עיתון 'מעריב', בשלושת השבועות הראשונים של המחאה, היה מגויס לחלוטין", אמר ימיני, "מעניין איפה נוחי דנקנר היה".
משמאל למעלה בכיוון השעון: בן-דרור ימיני, שי גולדן, דורון צברי, יהודה נוריאל, דרור פויר ובירנית גורן (צילום: "העין השביעית")
גולדן הגיב גם הוא לרמיזות על הקשר בין הבעלים של "מעריב" לסיקור המחאה בעיתון. "השם נוחי דנקנר הפך לאיזשהו טוטם של הרבה מאוד אנשים בחברה", אמר, "לסמל של קפיטליזם חזירי, דורסני". לדבריו, הוא עצמו השתמש במונח "קפיטליזם חזירי" פעמים רבות בשנים האחרונות בעיתון "הארץ", והטענה כאילו הוא ואחרים הם "שפוטים" של דנקנר מופרכת לחלוטין.
"בוא נדבר שנייה על הבעלים של העיתון שבו כותב פויר, העיתון 'גלובס'", אמר גולדן. "אליעזר פישמן, במקום 13 ברשימת העשירים של 'דה-מרקר', נוחי דנקנר אגב במקום ה-50. בוא נדבר על נוני מוזס, במקום ה-35 ברשימת העשירים של ישראל, בוא נדבר על ליאוניד נבזלין, שקנה 20% מעיתון 'הארץ'. בוא נדבר על הבעלים של 'ישראל היום', שלדון אדלסון, האדם השלישי בעולם בעושרו. כל התקשורת נשלטת על-ידי מיליארדרים, אז די עם הצביעות, די עם הנוחי דנקנר הזה, נשבר הזין מזה כבר. זה מגוחך, זה ילדותי, זה ציני וזה שפל".
פויר השיב כי אמנם נכון שכל בעלי העיתונים בישראל עשירים, אך בכל זאת יש הבדל בין אדלסון לשוקן, למשל. הראשון בעל עסק משפחתי, והאחרון הקים עיתון כדי להריץ את נתניהו לשלטון, לדבריו. גם בין מוזס לדנקנר הבדיל פויר. הראשון מחזיק עיתון עשרות שנים, והאחרון קנה עיתון, כך מעריך פויר, משום שגיא רולניק החל לתקוף אותו באופן קבוע מעל במת "דה-מרקר".
גם בירנית גורן ביקרה את התקשורת וטענה שהיא כשלה בתפקידה בסיקור המחאה משום שהטון השליט היה אחיד והסיקור בלתי מקצועי. לדבריה, לו היתה המחאה פורצת בתקופה שהיא כתבה עבור רותי יובל ב"כל העיר", הדבר הראשון שהיתה מבקשת ממנה העורכת הוא כתבת פרופיל מקיפה על דפני ליף. לו דבר כזה היה מתבצע היום, ממילא היה צץ כבר בימים הראשונים המכתב בזכות הסרבנות שעליו חתמה ליף לפני שנים.
"זה דבר נורא בסיסי, שלא נעשה פה בשום שלב", אמרה גורן. "כולם הלכו ישר אחרי הקו". כמו כן מתחה גורן ביקורת על כך שפויר, הכותב על המחאה בטוריו ב"גלובס", לא טרח לפרסם גילוי נאות על כך שהוא מסייע לליף בניסוח נאומיה.
"הנסיונות להטיל ספק באתיקה שלי הם די מצחיקים בעיני", אמר פויר, והדגיש כי הוא לא כותב נאומים לליף אלא רק מסייע, כפי שסייע בעבר לנואמים אחרים. "העמדתי לרשות המחאה הזו את יכולת הניסוח הפנומנלית שלי", הודה פויר. "אני עיתונאי חברתי. כתבתי על המחאה הזו בערך שנה לפני שהתחילה. חיכיתי לה, ייחלתי לה, עשיתי כל מה שאני יכול כדי שהיא תקרה. וכשהיא קרתה וקראו לי, כמובן שבאתי. אם הייתי חשמלאי הייתי עובר פה נורה-נורה ומתקן אותה, אם הייתי אינסטלטור הייתי עובר פה נקודת ביוב אחרי נקודת ביוב, כל מה שאני יכול לעשות כדי לעזור אני אעשה".
גדי שמשון הצטרף לדעת נוריאל וטען כי העיתונאים מנותקים, במידה רבה מהרגיל, מהמתרחש בשטח. "קורה כאן משהו ענק שהתקשורת פיספסה לגמרי, וכשהיא ניסתה לכסות אותו, היא עדיין המשיכה לפספס אותו לגמרי", אמר. הוא הפנה את התקשורת להתעניין במתרחש במאהלים בשכונת ג'סי כהן ובלוד.
לקראת סיום טען נוריאל כי במובן מסוים זו דווקא שעתה היפה של התקשורת. לדבריו, עיתונאים כמו פויר, קרן נויבך ואחרים, שבשנים האחרונות התעקשו על סדר יום חברתי, סוף-סוף רואים פרי לעמלם. "תחת כל המערכות שבהן אנחנו נמצאים, אנחנו יודעים מי בעלי הבית שלנו, בין הטיפות הולכים ומייצרים את זה", אמר על העיתונאים הללו.
לאחר תום האירוע שב הדיון לטוויטר, בין היתר עם ציוץ מאת פויר: "כך ביזבזתי שעתיים מחיי. פעם הבאה שאני מסכים לשבת בפאנל, אנא מכם, התגנבו מאחורי ותקעו לי כדור בראש. או לפחות כאפה".