עיקרי הפסיקה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 1074-05
לפני כב' השופטת דר' מיכל אגמון-גונן

התובעת
מעריב הוצאת מודיעין בע"מ

נגד

הנתבעים
1.חברת אול יו ניד בע"מ
2.רוית הנדלר
3.הרצל עוזר
4.גדי שברון
5.ניב אראל

האם לתובעת (להלן: "מעריב"), זכויות במידע הגולמי אודות משרות פנויות שהיא מפרסמת במסגרת "לוח דרושים", ואם כן מה טיבן של זכויותיה והאם הן הופרו על ידי הנתבעים? רקע: מעריב מפרסמת מודעות דרושים בעיתון ובאתר העיתון באינטרנט NRG. הנתבעים מפעילים את אתר האינטרנט Alljobs, שמטרתו לאפשר צפייה במרוכז בכל המשרות הפנויות בשוק העבודה בישראל, תוך עדכון על בסיס יומי של המשרות הפנויות. את המידע באתר אוספים הנתבעים מפרסומים של מעסיקים ממקורות שונים, לרבות ממודעות הדרושים של מעריב. הנתבעים אינם מעתיקים את נוסח מודעות הדרושים אלא עושים שימוש בפרטי המידע הגולמי, על מנת שיתאים לאופיו של האתר ואופן החיפוש בו. מעריב גובה כסף ממעסיקים המפרסמים מודעות דרושים. Alljobs גובה כסף ממחפשי העבודה בשלב בו הם מעוניינים ליצור קשר עם אחד המעסיקים הפוטנציאליים. מעריב רואה בשימוש של הנתבעים בתוכן מודעות הדרושים העתקה אסורה. מעריב וויתרה, על טענתה כי במודעות הדרושים יש לה קניין רוחני ועילות התביעה עליהן היא עומדת הן עשיית עושר ולא במשפט, גניבת עין והפרת תנאי השימוש באתר ובעיתון.

ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה מהטעמים הבאים:

האינטרנט הביא עמו מודלים כלכליים חדשים של פרסום ושיווק, כך ככלל, כך בתחום המודעות בתחומים השונים. בתביעה זו מבקשת מעריב, בעילות שונות, כי ביהמ"ש יגן על המודל העסקי-כלכלי טרום עידן האינטרנט, אז פורסמו כל המודעות בעיתונות הכתובה. במקרה זה אין מקום למשפט להתערב, יש לתת למודלים הכלכלים החדשים בעידן האינטרנט ולכוחות השוק לעשות את שלהם.

תחולת דיני עשיית עושר ולא במשפט: מעריב וויתרה, כאמור, על טענתה כי במודעות הדרושים יש לה קניין רוחני. דיני זכויות יוצרים אינם מגנים על עובדות ונתונים גולמיים, כדוגמת המקרה דנן.

אמנם, בפסק הדין בעניין א.ש.י.ר נקבע כי יצרן של מוצר – שאינו בעל קניין רוחני בו על פי דיני הקניין הרוחני הסטטוטוריים – יזכה בזכות להשבה על פי חוק עשיית עושר כלפי אדם שהפיק טובת הנאה מחיקוי או העתקה של המוצר, אם פעולת החיקוי או ההעתקה – הגם שאינה מהווה "גניבת עין" או פגיעה ביחסי אמון או בסוד מסחרי – נעשתה תוך הפרת עקרון תום הלב (האובייקטיבי) (ה"יסוד הנוסף"). גורמים שנקבעו כרלוונטיים ליסוד הנוסף היו חשיבות המוצר המועתק, חדשנותו וייחודיותו, המאמץ שהשקיעו בו היוצר מזה והמעתיק מזה, מצבו הנפשי של המתחרה וכיוצא באלה. יראו יסוד נוסף במקרים מהסוג של המקרה שפסק הדין דן בו אם החיקוי או ההעתקה נעשו בנסיבות של תחרות לא הוגנת, וזאת אף שתחרות בלתי הוגנת כשלעצמה אינה מהווה עוולה בשיטת המשפט הישראלי. בכל הנוגע להיקף הגנה זו והשיקולים להענקתה, קיימות בפסק הדין דעות שונות של שופטי ביהמ"ש העליון. הפסיקה לאחר פסק הדין בעניין א.ש.י.ר. אינה אחידה. עם זאת, נראה כי מסתמנת בפסיקה מגמת צמצום של הלכת א.ש.י.ר. ולפיכך, יש לנקוט משנה זהירות בקביעה כי דיני עשיית עושר חלים בהקשרים בהם נקבע כי דיני הקנין הרוחני אינם חלים, היינו, אין מקום לפגיעה בנחלת הכלל.

ביהמ"ש מוסיף, כי אם ניתן יהיה ליתן סעד באמצעות דיני עשיית עושר מקום שעל פי הדין לא קמה זכות יוצרים ביצירה נשוא התביעה, הדבר ישנה באופן ישיר את האיזון שערך המחוקק בין נחלת הכלל לזכויות היוצרים. בעיקר שאיזון זה נערך לאחרונה בחוק חדש ומודרני על רקע האינטרנט והעידן הטכנולוגי. החוק החדש מבטא איזון בין האינטרס במתן תמריץ ליוצרים באמצעות מתן הגנה כלכלית על יצירותיהם, לבין אינטרס הציבור בהנגשת תרבות ומידע וחופש ביטוי. החוק מעניק הגנה ליצירה רק מקום שהדבר משרת את האינטרס של כלל החברה. עוד הודגש לעניין זה כי הסעד המתבקש הוא סעד של צו מניעה ולא של השבה, לכן באופן מעשי התוצאה בין הגנת זכות היוצרים להגנת דיני עשיית עושר במקרה זה תהיה זהה.
במקרה דנן, ביהמ"ש מגיע למסקנה, כי המידע הגולמי הכלול במודעות פרסום אינו מוגן מכוח דיני זכויות יוצרים. מסקנה זו מתחייבת מהרציונל של דיני הקניין הרוחני בכלל ודיני זכויות יוצרים בפרט. בין היתר צוין, כי באיזון בין האינטרס שבהגנה על יצירות ובין האינטרס בהנגשת מידע ותרבות לציבור, יש להבחין בין יצירות המצויות בלב ליבה של ההגנה של דיני זכויות יוצרים – יצירות בעלות רמת מקוריות ויצירתיות גבוהה, לבין יצירות המצויות במעגל הרחוק של ההגנה – יצירות שימושיות, טכניות ועובדתיות. בענייננו מודעות הדרושים כוללות פרטים טכניים, ללא מידה כלשהי של יצירתיות. פרטים אלו אינם מצויים כלל תחת הגנת דיני זכויות היוצרים.

הענקת סעד למעריב והגנה על המידע הכלול במודעות הדרושים אף אם במסגרת עשיית עושר, אינה משרתת את האינטרס הציבורי. יתר על כן, דיני זכויות יוצרים שוללים במפורש הגנה על המידע בו עסקינן, קרי על עובדות ונתונים, להבדיל מדרך הביטוי שלהם. דהיינו, דיני הקניין הרוחני מהווים הסדר שלילי, ואין מקום להעניק סעד בדיני עשיית עושר, שמשמעותו המעשית פגיעה בנחלת הכלל. לאור האמור, לא מתקיימת כלל הלכת א.ש.י.ר, ואין מקום להעניק סעד למעריב.

מעבר לנדרש הודגש כי גם אם יהיה מי שיאמר כי עדיין יש לבחון האם מתקיים אותו יסוד נוסף הנדרש על פי הלכת א.ש.י.ר, הרי שמעשי הנתבעת אינם מפרים באופן בוטה ובחוסר תום לב את כללי התחרות ההוגנת, כנדרש על פי הלכת א.ש.י.ר. לצורך התקיימות היסוד הנוסף.

קביעה כי פעולותיה של Alljobs מהווה התעשרות בלתי צודקת תמנע באופן מעשי אפשרויות פרסום חלופיות ותגן על העיתונות הכתובה והמודל העסקי הישן טרום עידן האינטרנט. לא זו מטרתם של דיני עשיית עושר, לא זה תפקידו של ביהמ"ש.

למעשה מעריב ו-Alljobs מבוססים על מודלים עסקיים שונים וקהל יעד שונה. לא קיימת תחרות ישירה בין מעריב לנתבעת. מדובר בפלטפורמות פרסום שונות אשר אין מניעה לשימוש בשתי הפלטפורמות במקביל. דיני עשיית עושר אינם אמורים להעדיף מודל כלכלי אחד על משנהו; העובדה שהתחרות החופשית עלולה להניב תוצאה של העדפת החדש על פני הישן, ועלולה להפחית מהרלוונטיות של הישן, אין בה כדי להצדיק את מניעת התחרות. את השאלה אם מדובר בתחרות הוגנת לא ניתן לבחון במנותק מהתקופה בה אנו חיים. עידן האינטרנט, עידן המידע, מחייב התייחסות שונה לכללי התחרות העסקית.

תנאי השימוש בעיתון מעריב ובאתר NRG: מעריב תובעת סעד גם בהתבסס על העילה בדבר הפרת התניות החוזיות המופיעות הן בעיתון מעריב והן באתר NRG, האוסרות את העתקת התכנים מהעיתון או מהאתר. תניות אלו מניחות קיומה של זכות יוצרים במידע המופיע בעיתון או באתר. אולם, כיוון שנקבע כי תוכן מודעות הדרושים אינו חוסה תחת הגנת דיני זכות יוצרים, על כן התניות הנ"ל, ככל שהן מתייחסות למידע הגולמי הכלול במודעות הדרושים בעיתון ובאתר, אינן מחייבות.

גניבת עין: לעוולת גניבת העין שני יסודות: מוניטין, וחשש סביר להטעיה. התנהגותה של הנתבעת בציון העובדה כי המידע נלקח מהעיתונים הגדולים, לא רק שאינו מקים עוולה של גניבת מוניטין, אלא מונע הטעיה אפשרית של הלקוחות לגבי מקור המידע ולגבי העדר קשר בין הנתבעת למעריב או לעיתון אחר. מכאן שלא מתקיימת במקרה זה עוולה של גניבת עין.

מתוך פסק הדין

השאלה המתעוררת בתביעה שלפניי היא האם יש מקום כי המשפט בכלל ודיני עשיית עושר בפרט יגנו על המודל העסקי טרום עידן האינטרנט של פרסום מודעות בתשלום בעיתונות הכתובה, או שמא יש לתת לכוחות השוק לפעול את פעולתם לגיבוש מודלים עסקיים שונים ומגונים לאור הטכנולוגיה המתפתחת בעידן האינטרנט.

התובעת, מעריב מפרסמת מודעות דרושים בעיתון ובאתר העיתון באינטרנט NRG. הנתבעים מפעילים אתר אינטרנט הכולל מאגר מידע אודות משרות פנויות בשוק העבודה בישראל. מטרתו של האתר Alljobs, היא לאפשר צפייה במרוכז בכל המשרות הפנויות המתפרסמות על ידי מעסיקים בעיתונות ובאתרי האינטרנט השונים, תוך עדכון על בסיס יומי של המשרות הפנויות. את המידע באתר אוספים הנתבעים מפרסומים של מעסיקים ממקורות שונים. בין השאר הנתבעים עושים שימוש במידע במודעות הדרושים של מעריב כחלק מהצעות העבודה הכלולות באתר. מעריב גובה כסף ממעסיקים המפרסמים מודעות דרושים. Alljobs גובה כסף ממחפשי העבודה בשלב בו הם מעונינים ליצור קשר עם אחד המעסיקים הפוטנציאליים. מעריב רואה בשימוש של הנתבעים בתוכן מודעות הדרושים העתקה אסורה.

השאלה היא האם לתובעת, מעריב, זכויות במידע הגולמי אודות משרות פנויות שהיא מפרסמת במסגרת "לוח דרושים", ואם כן מה טיבן של זכויותיה והאם הן הופרו על ידי הנתבעים.

1. העובדות הצריכות לעניין

התובעת, מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (להלן: מעריב), היא המוציאה לאור של העיתון היומי "מעריב" (להלן: העיתון) והמפעילה של אתר האינטרנט NRG (להלן גם: האתר). בעיתון ובאתר, מעריב מפרסמת לוחות מודעות שונים, ביניהם "לוח דרושים" הכולל מודעות של מעסיקים המופנות לציבור מחפשי העבודה (להלן: לוח הדרושים או מודעות הדרושים).

הנתבעת 1, חברת אול יו ניד בע"מ (להלן: הנתבעת), מפעילה החל משנת 2004 את אתר האינטרנט Alljobs הכולל מאגר מידע אודות הצעות עבודה (להלן: Alljobs). הנתבעים 2-5 הינם היזמים, בעלי המניות והמנהלים של הנתבעת 1. את המידע מלקטת הנתבעת ממודעות דרושים המתפרסמות בישראל, בעיתונות, באתרי האינטרנט ובחברות ההשמה, ומפרסמת אותו באתר Alljobs תוך עדכון המשרות הפנויות על בסיס יומי ומתן אפשרות לגולש לבצע מיון וחיתוך של המשרות הפנויות על פי קריטריונים הרלבנטיים לו, וכן לבצע חיפוש על ידי הקלדת "מילת חיפוש".

הנתבעים אינם מעתיקים את נוסח מודעות הדרושים אלא עושים שימוש בפרטי המידע הגולמי, כגון, סוג המשרה, אזור העבודה, דרישות התפקיד וכיו"ב, עורכים ומשכתבים אותו מחדש, על מנת שיתאים לאופיו של האתר ואופן החיפוש בו (על כך אין מחלוקת וכך עולה גם מאוגדן הדוגמאות של מודעות באתר Alljobs לעומת מודעות באתר NRG אשר הוגש מטעם מעריב). אודות האתר נאמר בסעיף 12 לסיכומי הנתבעים כך:

"מיזם האינטרנט Alljobs הנו ייחודי בכך שהוא מאפשר למחפש העבודה להיחשף באופן מלא ואיכותי למשרות הפנויות המפורסמות על ידי מעסיקים בישראל, בכל המדיומים התקשורתיים הרלוונטיים".

[...]

לגולש באתר Alljobs גישה חופשית לתוכן כל המודעות באתר ללא תשלום וללא צורך בחשיפת פרטיו האישיים, וזאת עד לשלב בו הוא מעוניין ביצירת קשר עם המעסיק, אז הוא נדרש להצטרף כמנוי בתשלום.

הנתבעים אינם מסתירים את העובדה שהמידע אודות המשרות הפנויות נאסף על ידם מהמקורות השונים, ההפך הוא הנכון, הם מדגישים עובדה זו, שכן בה טמון, לשיטתם, יתרונו של האתר לעומת פלטפורמות הפרסום האחרות.

[...]

מעריב רואה בתוכן מודעות הדרושים שהיא מפרסמת קניין רוחני ובשימוש הנתבעים במידע זה הפרה של דיני הקניין הרוחני, ובעיקר הפרה של דיני זכויות יוצרים וגניבת עין. עוד טוענת מעריב בכתב התביעה כי שימוש מעין זה של הנתבעים בתוכן מודעות הדרושים מהווה עשיית עושר ולא במשפט, ומנוגד לתנאי השימוש באתר ובעיתון. כתב התביעה כלל גם עוולות מפקודת הנזיקין כגון רשלנות, הפרת חובה חקוקה וגזל.

הסעד שמעריב מבקשת הוא צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת להמשיך את השימוש במידע המפורסם בלוח הדרושים של מעריב, או לחילופין, צו מניעה קבוע המונע את השימוש במידע עד חלוף שבועיים מפרסומו. הבקשה לפיצויים ומתן חשבונות, אשר נכללה בכתב התביעה, נזנחה על ידי מעריב בסיכומים.

[...]

2. תמצית טענות הצדדים

כאמור לעיל, במסגרת ההליך המקדמי ויתרה מעריב על העילה מכוח דיני זכויות יוצרים. עילות התביעה עליהן עומדת מעריב הינן עשיית עושר ולא במשפט, גניבת עין והפרת תנאי השימוש באתר ובעיתון. מעריב טוענת כי פעולותיהם של הנתבעים מהווים גזילה של מאמציהם שלהם.

[...]

לטענת הנתבעים, למעריב אין זכות כלשהי במידע הכלול במודעות הדרושים שהיא מפרסמת, וככל שקיימת זכות כשלהי במידע הרי שזו שייכת למפרסמים בלבד, כאשר פרסום המידע באתר Alljobs משרת את מטרתם.

עוד טוענים הנתבעים כי במסגרת אתר Alljobs מוצעים שירותים אשר אינם מוצעים על ידי מעריב, ולכן ובשל העובדה שממילא מעריב מקבלת מהמפרסמים תמורה מלאה בגין הפרסום, לא נגרם למעריב כל נזק עקב פעילות הנתבעת. בנוסף, הנתבעים טוענים כי מדובר במיזם המסייע למשק כולו בהשמת עובדים ומלחמה באבטלה.

3. תחולת דיני עשיית עושר ולא במשפט

א. היחס בין דיני עשיית עושר לדיני הקניין הרוחני
מעריב טוענת כי על ידי שימוש בתוכן מודעות הדרושים בלוח הדרושים בעיתון ובאתר NRG, הנתבעת מתעשרת שלא כדין על חשבון מעריב, באופן שמקים לה זכאות לסעד מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר).

מעריב וויתרה, כאמור, על טענתה כי במודעות הדרושים יש לה קניין רוחני. דיני זכויות יוצרים אינם מגנים על עובדות ונתונים גולמיים, כדוגמת המקרה שלפניי. האם בהעדר הגנה בדיני הקניין הרוחני מעריב זכאית לסעד מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט?

[...]

לאור האמור יש לנקוט משנה זהירות בקביעה כי דיני עשיית עושר חלים בהקשרים בהם נקבע כי דיני הקנין הרוחני אינם חלים, היינו, אין מקום לפגיעה בנחלת הכלל.

ב. היחס בין דיני עשיית עושר לדיני זכויות יוצרים
יש לזכור, כי בניגוד לעניין א.ש.י.ר שם דובר היה בהגנה קניינית של מדגם שלא התקיימה, מתעוררת השאלה האם יש מקום להחלת דיני עשיית עושר מקום שעל פי הדין לא קמה זכות יוצרים ביצירה נשוא התביעה. זכות יוצרים, בניגוד למדגם, סימן מסחר (במרבית המקרים) ופטנט דורשים רישום.

רישום מחייב עמידה בתנאים מסוימים. בניגוד לכך במקרה של זכות יוצרים הדין מגן על יצירה ללא צורך בכל פעולה נוספת מצד היוצר. על כן מתעוררת השאלה האם במקרים אלו יש מקום להחיל את דיני עשיית עושר כאשר לא קמה זכות יוצרים.

[...]

כיוון שדיני זכויות יוצרים אינם דורשים כל דרישת סף לזכות בזכות היוצרים למעט דרישות ליצירתיות הטבועות ביצירה עצמה, הרי במקרה זה אם ניתן יהיה ליתן סעד באמצעות דיני עשיית עושר הדבר ישנה באופן ישיר את האיזון שערך המחוקק בין נחלת הכלל לזכויות היוצרים. בעיקר שאיזון זה נערך לאחרונה בחוק חדש ומודרני על רקע האינטרנט והעידן הטכנולוגי. עוד יש להדגיש לעניין זה כי הסעד המתבקש הוא סעד של צו מניעה ולא של השבה, לכן באופן מעשי התוצאה בין הגנת זכות היוצרים להגנת דיני עשיית עושר במקרה זה תהיה זהה.

[...]

סעיף 5 לחוק זכות יוצרים החדש קובע כי זכות יוצרים ביצירה לא תחול על "עובדה או נתון", למעט על דרך ביטויים. אין מחלוקת כי במקרה זה אין דמיון בין דף אתר Alljobs לבין דף הפרסום בעיתון מעריב או דף אתר NRG, לא בעיצוב ולא באופן הצגת המידע (כעולה גם מאוגדן הדוגמאות של מודעות אשר הוגש מטעם מעריב). בית המשפט המחוזי (השופט א' אורנשטיין) קבע לאחרונה כי תוכן מודעות פרסום אינו יצירה מוגנת על פי דיני זכויות יוצרים [ת"א (תל אביב-יפו) 1379/06 חוגל בע"מ נ' רביב [פורסם בנבו] (מיום 2.3.10)] בעמ' 14 לפסה"ד:

"בחנתי את הפרסומים לרבות המלל החופשי המופיע בהם והאם הם נבדלים ממודעות לוח רגילות, והגעתי לכלל מסקנה כי לא קיימת בהם אותה "יצירתיות" ולו ברף המינימאלי כדי להכיר בהן כיצירות הראויות להגנה...
אין במלל חופשי זה משום יצירתיות הראויה להגנה אלא רק מסירת פרטים אודות פעילות הפנאי האמורה, תוך דגשים שונים המתאימים לסוג זה של פעילות בצד פרטים טכנים כגון שעות פעילות, מיקומה וכדומה, על מנת לאפשר לגולש לקבל מלוא המידע הדרוש לפעילות המתאימה לצרכיו, ותו לא".

באותו עניין דובר בפרסומים של מפעילים לפעילויות בשעות הפנאי הכוללים מלל חופשי. לא כל שכן, שהדברים נכונים לעניין מודעות דרושים של מעסיקים, הכוללות מסירת פרטים עובדתיים בתמצית על סוג המשרה, אזור העבודה והניסיון או ההכשרה הנדרשים.

[...]

המסקנה כי המידע הגולמי הכלול במודעות פרסום אינו מוגנת מכוח דיני זכויות יוצרים, מתחייבת מהרציונל של דיני הקניין הרוחני בכלל ודיני זכויות יוצרים בפרט. הגישה הרווחת להצדקת ההכרה בקניין רוחני היא הגישה התועלתית. על פי גישה זו, תכלית ההכרה בקניין רוחני היא לעודד יצירות והמצאות בעלות ערך חברתי.

[...]

תכלית זו מושגת באמצעות מתן תמריץ כלכלי, המתבטא בהענקת קניין רוחני. דא עקא, הצורך לתת תמריצים לייצורם של תוצרים רוחניים חדשים מחייב לצמצם את השימוש שיכול הציבור לעשות באותן יצירות או המצאות. התמריץ לבעלי הקניין הרוחני מוציא, לפרק זמן קצוב, את המוצר או ההמצאה מנחלת הכלל, וזאת בהנחה שצמצום זמני כאמור הוא הכרחי כדי להבטיח את המשך קיומה וחיוניותה של נחלת הכלל.

[...]

באיזון בין האינטרס שבהגנה על יצירות ובין האינטרס בהנגשת מידע ותרבות לציבור, יש להבחין בין יצירות המצויות בלב ליבה של ההגנה של דיני זכויות יוצרים, לבין יצירות המצויות במעגל הרחוק של ההגנה.

[...]

בלב ההגנה של דיני זכויות יוצרים מצויות יצירות בעלות רמת מקוריות ויצירתיות גבוהה.

[...]

בענייננו מודעות הדרושים כוללות פרטים טכניים, ללא מידה כלשהי של יצירתיות. פרטים אלו אינם מצויים כלל תחת הגנת דיני זכויות היוצרים.

החוק החדש מבטא איזון בין האינטרס במתן תמריץ ליוצרים באמצעות מתן הגנה כלכלית על יצירותיהם, לבין אינטרס הציבור בהנגשת תרבות ומידע וחופש ביטוי. החוק מעניק הגנה ליצירה רק מקום שהדבר משרת את האינטרס של כלל החברה. אמנם, מתן סעד מכוח דיני עשיית עושר לתובעת אינו זהה מבחינה משפטית לקביעה כי למעריב זכויות יוצרים במודעות הדרושים (כפי שציין כב' הנשיא ברק בעניין א.ש.י.ר), אולם, מבחינה מעשית, המשמעות תהיה כי לא ניתן יהיה להעתיק תוכן מודעות ולהפיצם כשירות לציבור המעוניינים בתוכן המודעות. מבחינה מעשית תפגע נחלת הכלל בדיוק באותה מידה.

אני סבורה כי במקרה זה הענקת סעד למעריב והגנה על המידע הכלול במודעות הדרושים אף אם במסגרת עשיית עושר, אינה משרתת את האינטרס הציבורי.

ראשית, המידע שמפרסמת מעריב במסגרת "לוח הדרושים" הוא מידע שהבעלות בו הייתה ונותרה של מזמין הפרסום. שימוש הנתבעת במידע ופרסומו בפלטפורמה נוספת משל עצמה, ככלל, לא רק שלא תפגע במעביד שהזמין את הפרסום אלא תשרת את האינטרס של אותו מזמין בכך שיזכה לפרסום נוסף. כל זאת בהנחה, כמובן, שהפלטפורמה באמצעותה פורסמה המודעה היא פלטפורמה מתאימה בנסיבות העניין. בענייננו, אין על כך מחלוקת.

[...]

שנית, המידע הגולמי במודעות הפרסום שבהן עסקינן אינו מצוי בתחום דיני זכויות היוצרים. בניגוד למקרים שנדונו בפרשת א.ש.י.ר, כאן אין מדובר בתנאים טכנים לביסוס קניין רוחני, אלא בהכרעה ערכית כי אין לפגוע בנחלת הכלל אלא במקרים בהם לפגיעה כזו יש ערך חברתי. על כן הענקת הגנה לאותו מידע במסגרת דיני עשיית עושר, תביא לאותה פגיעה עצמה בנחלת הכלל, לא תשרת את האינטרס הכלל חברתי, ואולי אף תפגע בו.

[...]

יתר על כן, דיני זכויות יוצרים שוללים במפורש הגנה על המידע בו עסקינן, קרי על עובדות ונתונים, להבדיל מדרך הביטוי שלהם.

[...]

כלומר, מבחינת דיני הקניין הרוחני עולה כי כאן מדובר בהסדר שלילי ממשי. היינו, באיזון בין נחלת הכלל להגנה על יוצרים הוציאו דיני זכויות יוצרים מידע כמו זה הנדון במקרה שלפניי. לאור האמור, לא מתקיימת כלל הלכת א.ש.י.ר, ואין מקום להעניק סעד למעריב.

4. מודלים עסקיים משתנים בעידן האינטרנט

סבורה אני, כי במקרה שלפניי מהווים דיני הקניין הרוחני הסדר שלילי, ואין מקום להעניק סעד בדיני עשיית עושר, שמשמעותו המעשית פגיעה בנחלת הכלל. אולם, מעבר לנדרש אדגיש כי גם אם יהיה מי שיאמר כי עדיין יש לבחון האם מתקיים אותו יסוד נוסף הנדרש על פי הלכת א.ש.י.ר, הרי שלטעמי מעשי הנתבעת אינם מפרים באופן בוטה ובחוסר תום לב את כללי התחרות ההוגנת, כנדרש על פי הלכת א.ש.י.ר. לצורך התקיימות היסוד הנוסף.

בעבר, טרום עידן האינטרנט המודעות כולן פורסמו בעיתונות הכתובה בהעדר אפשרות אחרת. בעידן זה חלק מהכנסות העיתונים היו ממודעות מסוגים שונים. עידן האינטרנט הביא עמו אפשרויות אחרות לפרסום מודעות. למעשה קביעה כי פעולותיה של Alljobs מהווה התעשרות בלתי צודקת תמנע באופן מעשי אפשרויות פרסום חלופיות ותגן על העיתונות הכתובה והמודל העסקי הישן. לא זו מטרתם של דיני עשיית עושר, לא זה תפקידו של בית המשפט.

למעשה מעריב ו-Alljobs מבוססים על מודלים עסקיים שונים וקהל יעד שונה. Alljobs עוסקת ביצירת מאגר על ידי ליקוט מידע שפורסם במקורות רבים ומגוונים, ביניהם העיתונות הכתובה. הנתבעת אינה עוסקת בגיוס מעסיקים המעוניינים לפרסם, אינה פונה אליהם ואינה מציעה להם שירות כלשהו. עיקר השקעתה של מעריב לעומת זאת, כפי שהיא עצמה טוענת, הוא בגיוס מפרסמים. כך, למשל, כותבת מעריב בסעיף 21 לסיכומיה:

"מעריב משקיעה באופן רציף ממון להשגת מפרסמים ולליקוט המודעות אשר יפורסמו במסגרת הלוחות שלה על דרך הפעלת מערך מכירות ייחודי המנהל פעילות ענפה מול משרדי פרסום אשר מקשרים ופועלים להגדלת מאגר המפרסמים בלוח...
בנוסף, מעריב מוציאה הוצאות ניכרות לשם העסקת צוות מוקדנים ואנשי מכירות האמון על קבלת המודעות לפרסום והזנתם, כמו גם על מערך הטלמרקטינג, שתפקידו להגדיל את מאגר לקוחות המפרסמים באמצעות פנייה ישירה למפרסמים ושכנוע ביתרונות הלוח של מעריב".

מר משה ראובני, מנכ"ל מעריב, תיאר בתצהירו את ההשקעה והמלאכה הרבה הדרושה לצורך איתור המעסיקים המפרסמים (סעיפים 28-35 לתצהיר):

"מלאכת ליקוט המודעות המתפרסמות בלוח מעריב הינה מלאכה מורכבת של עשייה יומיומית וחיפוש אחר מודעות שיפורסמו במסגרת מעריב...
למעריב מערך מכירות ייחודי הכולל פעילות ענפה של משרדי פרסום אשר מקשרים ופועלים להגדלת מאגר המפרסמים בלוח...
אנשי המכירות פונים ללקוח, נפגשים עמו, כמו גם עם מנהלי משאבי האנוש, ונאבקים מאבק של ממש על הבאת כל מודעה ומודעה לפרסום במעריב..".

את התשלום גובה מעריב מהמפרסמים, המעסיקים, ללא קשר לשאלה האם ציבור מחפשי העבודה יעשה שימוש בפלטפורמת הפרסום שהיא מציעה. לעניין זה, פלטפורמת הפרסום של מעריב שונה מפלטפורמת הפרסום של הנתבעת.

המודל הכלכלי באמצעותו פועל אתר Alljobs, המאפשר גישה חופשית למודעות אך דורש מהגולש להצטרף כמנוי בתשלום לצורך יצירת קשר עם המעסיק, מודל הדומה למודל העומד בבסיס אתרי ההיכרויות, שונה מהמודל הכלכלי של עיתון מעריב ומהמודל הכלכלי של אתר NRG שם קיימת אפשרות לגישה בחינם לכל מודעות הדרושים המתפרסמות במהדורה המודפסת של עיתון מעריב.

דיני עשיית עושר אינם אמורים להעדיף מודל כלכלי אחד על משנהו. על פני הדברים, השימוש בפלטפורמה המוצעת על ידי הנתבעת אינה מונעת את השימוש בפלטפורמה שמציעה מעריב, הן במסגרת המהדורה המודפסת, הן במסגרת האתר NRG. יכול ומחפש העבודה יעדיף לשלם עבור שימוש בפלטפורמות השונות גם יחד ויכול שיבחר באחת או חלק מהאפשרויות הקיימות בשוק לחיפוש אחר מקום עבודה. כך למשל, קיים קהל יעד שרוכש עיתונים אך לא עושה שימוש באינטרנט, לגביו וודאי שפעילות הנתבעת לא יכולה לגרוע דבר מפעילות מעריב. כך גם, ספק אם גולש המעוניין לצפות במודעות הדרושים של מעריב יבחר לצורך כך באתר Alljobs שעה שהוא יכול לצפות בהן ללא תשלום באתר NRG. ניתן להניח אפוא כי אותם גולשים שיבחרו לגלוש באתר Alljobs יעשו כן לאור הפלטפורמה השונה ואפשרויות החיפוש המתקדמות המוצעים בו.

[...]

כאמור לעיל במקרה זה לא קיימת תחרות ישירה בין מעריב לנתבעת. מדובר בפלטפורמות פרסום שונות אשר אין מניעה לשימוש בשתי הפלטפורמות במקביל. הדרישה של אתר Alljobs להצטרפות הגולש כמנוי לאתר בתשלום לצורך יצירת קשר עם המעסיק, גם היא מצביעה על היעדר תחרות ישירה בין מעריב לנתבעת, ועל כי מדובר בפלטפורמות שונות, בעלויות שונות, בשיטות תשלום שונות ועל פי מודל כלכלי שונה. אשר להשקעה באיסוף המידע, ההשקעה שהוכיחה מעריב בקשר לאיסוף המידע היא השקעה באיתור המפרסמים, מהם ממילא קבלה מעריב תשלום. גם לא שוכנעתי כי הנתבעת מנסה לקצור את פירות ההשקעה של מעריב. הנתבעת נדרשת להשקעת משאבים רבים בעצמה. הנתבעת משקיעה בליקוט המודעות, עריכתן והזנתן, ומעסיקה לטענתה, כיום, כ- 100 עובדים. בנוסף, כפי שהצהירה מנכ"לית הנתבעת, הנתבעת משקיעה השקעות ניכרות בתשתית הטכנולוגית ובמערכות טכנולוגיות תומכות (סעיפים 34-39 לתצהיר רויטל הנדלר).

[...]

העובדה שהתחרות החופשית עלולה להניב תוצאה של העדפת החדש על פני הישן, ועלולה להפחית מהרלוונטיות של הישן, אין בה כדי להצדיק את מניעת התחרות. את השאלה אם מדובר בתחרות הוגנת לא ניתן לבחון במנותק מהתקופה בה אנו חיים. עידן האינטרנט, עידן המידע, מחייב התייחסות שונה לכללי התחרות העסקית.

[...]

7. סיכום

האינטרנט הביא עמו מודלים כלכליים חדשים של פרסום ושיווק, כך ככלל, כך בתחום המודעות בתחומים השונים. בתביעה זו מבקשת מעריב, בעילות שונות, כי בית המשפט יגן על המודל העסקי-כלכלי טרום עידן האינטרנט, אז פורסמו כל המודעות בעיתונות הכתובה. במקרה זה אין מקום למשפט להתערב, יש לתת למודלים הכלכלים החדשים בעידן האינטרנט ולכוחות השוק לעשות את שלהם.

אשר על כן ומהנימוקים שפורטו לעיל, התביעה נדחית.

דר' מיכל אגמון גונן

מעריב תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 45,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

לקריאת פסק הדין המלא