שר החינוך גדעון סער מניח אבן-פינה לבית-ספר חדש בהתנחלות תקוע, 25.6.12 (צילום: גרשון אלינסון)

מלחמה חד-צדדית

בראש מדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" כותב בנימין טוביאס על המלחמה של ארה"ב באפגניסטן, שבקרוב תיכנס לשנתה ה-12. ביום שישי האחרון נהרג סמל ראשון ג'יימס איי-גאסטיס. "בכך הוא הפך להרוג ה-2,000 של המלחמה באפגניסטן", כותב טוביאס.

זהו ניסוח אומלל. איי-גאסטיס הפך להרוג ה-2,000 של האמריקאים באפגניסטן, לא "להרוג ה-2,000 של המלחמה". במלחמה נהרגו, על-פי הערכות, אלפי אזרחים אפגנים באופן ישיר ועוד כמה עשרות אלפים כתוצאה מעקירה, רעב, מחלות וכל יתר הזוועות שבאות יחד עם מלחמה. אבל בעיני עיתון מן הזרם המרכזי, שרואה את עצמו כמייצג של העולם המערבי, במלחמה הזו יש רק צד אחד שיכול להיות קורבן – ארה"ב (וביתר דיוק, כוחות הקואליציה שבראשות ארה"ב).

אמנם, במרבית הידיעה מצוין כי הנתון "2,000 הרוגים" מתייחס ל"חיילים", או ל"חיילים אמריקאים", אך התפיסה כי ההרוגים היחידים במלחמה הם אמריקאים עולה מעצם הנתונים שנכללים בה. גראף אינפורמטיבי וחמש פסקאות מוקדשים אך ורק למותם של חיילים אמריקאים. האפגנים שנהרגו נעדרים מהדיווח (אפילו הרוגים ממדינות אחרות בקרב כוחות הקואליציה אינם מוזכרים). כאילו מעולם לא חיו.

הנוסחה להצלחה

הכותרות הראשיות בכל העיתונים, למעט "ישראל היום", מוקדשות לשיעור הזכאות לתעודת בגרות ביישובי מדינת ישראל, נתונים שפירסם אתמול משרד החינוך. "הזכאות לבגרות: השרון בראש, הפריפריה בתחתית", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". בכותרת המשנה נכתב: "בצמרת הרשימה: כוכב-יאיר וחוף-השרון, בתחתית: קריית-מלאכי ואופקים".

דיווח על הנתונים, מאת עמרי מניב, מתפרסם בכפולה השנייה. את הכפולה הפותחת תופסת ידיעה המקדמת תחקיר שערך מניב ויתפרסם מחר במוסף "סופשבוע", ולפיו בקפטריות של בתי-ספר נמצאו ליקויים רבים: הזנחה, לכלוך וכריכים המכילים חיידקים וקוליפורמים עד לרמה הגבוהה פי 23 מהתקן.

"הארץ" מטעין את פערי הזכאות לבגרות בהסבר אידיאולוגי. "נתוני הזכאות לבגרות: גדל הפער בין יישובים מבוססים למוחלשים", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה. להבדיל מ"מעריב" (ו"ישראל היום"), היישובים שמוזכרים בעמוד השער אינם יהודיים בלבד. גם כפר-קאסם וירכא מגיעים לראש שער "הארץ", עם 27% ו-39% זכאות לבגרות, בהתאמה.

בטור הפרשנות שאליו מובילה הכותרת הראשית מגדיר הכתב אור קשתי את היישובים בצמרת הטבלה כ"מועדון חברים סגור". "יישובים מבוססים – שוהם, כוכב-יאיר, המועצה האזורית חוף-השרון, הוד-השרון ודומיהם – מופיעים בצמרת הטבלה הלאומית כבר שנים ארוכות, כותב קשתי. "[...] הקשר שבין הצלחה חינוכית של התלמיד לרקע הסוציו-אקונומי של הוריו, ובהקשר רחב יותר – של המקום בו הוא גר, מעולם לא היה ברור יותר. הפערים בין עשירים לעניים חדים מאי-פעם". בהמשך הטור הוא מדגיש כמה נתונים חשובים, שחומקים ממי שמעלעל ברשימת היישובים ומחפש אחר מקום מגוריו.

ראשית, שיעור הזכאים לבגרות הוא מתוך סך כל תלמידי י"ב בכל יישוב, ואינו כולל את מי שנשר מהלימודים עוד קודם לכן. חשוב מכך, קשתי עומד על העובדה שבשלוש השנים האחרונות אמנם חל שיפור כללי בשיעור הזכאים לבגרות, אך לא כולם השתפרו באותו הקצב. ביישובים מבוססים עלה שיעור הזכאות ב-3.5 נקודות האחוז, ביישובים חלשים עלה השיעור ב-1.7 נקודות האחוז, וביישובי הביניים עלה השיעור ב-1.1 נקודות האחוז בלבד. קשתי מציין גם כי "לפי דו"ח של מרכז אדוה, שאף הוא פורסם אתמול, קיים מתאם גבוה בין רמת ההכנסה הממוצעת בכל יישוב לבין שיעור הזכאות לתעודת הבגרות שבו". לפי קשתי, "מערכת החינוך לא הצליחה לשבור מעט את המתאם הזה, ייתכן שהיא רק מנציחה אותו".

טלילה נשר ויניר יגנה מוסיפים בידיעה על נתוני הזכאות לבגרות כי מנתונים שפירסם משרד החינוך לפני כשבועיים עלה כי לראשונה זה ארבע שנים נעצרה העלייה בזכאות כלל תלמידי ישראל לבגרות, ואף נרשמה ירידה של 0.2%. "פחות ממחצית מכלל בני ה-17 זכאים לתעודת בגרות", נכתב.

"הארץ" מפרסם ידיעות נוספות על מצב מערכת החינוך בישראל, לקראת פתיחת שנת הלימודים בשבוע הבא. עוז רוזנברג מדווח על ההזנחה בבית-הספר הניסויי בירושלים, טלילה נשר מדווחת כי משרד החינוך נוקט עמדה שלפיה יש להפריד את ילדי מהגרים משאר התלמידים במערכת החינוך, ואילו ג'קי חורי מדווח כי לטענת ועדת המעקב לענייני חינוך בחברה הערבית, יש צורך מיידי בתוספת של 6,100 כיתות לימוד, 4,000 תקנים ומימון לשמירה ואבטחה. לדבריהם, בתקציב משרד החינוך שאושר לשנים 2011–2012 לא מוזכרת תוכנית לבניית כיתות בחינוך הערבי. בסך-הכל, גם הבוקר, הסיקור של "הארץ" הוא המעמיק, המעניין והביקורתי ביותר.

עיתון נוסף שכדאי לעיין בו הבוקר הוא "כלכליסט", שם מפרסם שאול אמסטרדמסקי ממצאי בדיקה שלפיה במשרד החינוך עצמו לא יודעים אל נכון כמה כסף מושקע בכל תלמיד במערכת החינוך. עוד נתון מעניין שמתגלה בבדיקה של העיתון: אין התאמה בין שיעור הזכאות לבגרות לבין התקצוב של המדינה. בתי-ספר עם שיעור זכאות גבוה מקבלים, לעתים, תקצוב גדול יותר מאשר בתי-ספר עם שיעור זכאות נמוך, וההפך.

גם ב"ידיעות אחרונות" מקדישים שטח נרחב לסיקור הנתונים שפירסם אתמול משרד החינוך, אך הדגש שונה. בעוד ש"הארץ" מציג תמונת מצב של אפס מוביליות בצמרת הטבלה ופסימיות עקרונית אל מול מוביליות באמצע הטבלה ("המקרים יוצאי הדופן של יישובים ערביים שמצליחים לטפס בטבלה רק מעידים על עומק הפערים"), ב"ידיעות אחרונות" נוקטים גישה קפיטליסטית ולפיה האפשרות למימוש חלום ההגשמה העצמית נתונה לכל, ותלויה בראש ובראשונה בכוח הרצון.

את האחריות לכשלונות ולהישגים דורש העיתון מהרשויות המקומיות, לא ממשרד החינוך (ואמנם, לא לכל רשות מקומית אותם המשאבים). "מבחן הבגרות של העיריות", נכתב בכותרת הראשית, ובפתח כותרת המשנה נכתב: "כשהמדינה לא משקיעה מספיק בחינוך, חלק מהרשויות המקומיות לוקחות את היוזמה לידיים". בכפולה הפותחת מדווחת תמר טרבלסי-חדד על כמה רשויות מקומיות שהצליחו להתברג בראש הרשימה. "להשקיע בדור העתיד זו החלטה", היא כותבת, ומביאה דוגמאות מקריית-אונו, מראר, פורדייס, עכו ויישובים אחרים שקפצו במעלה הדירוג.

גם "ישראל היום" מסקר את נתוני הזכאות לבגרות בהרחבה, עד כמה שניתן בעיתון שחרת על דגלו את הקצרנות. תחת הכותרת "הגיעו לבגרות" מדווחת יעל ברנובסקי על נתוני משרד החינוך. "שוהם וכוכב-יאיר למעלה, ביתר-עילית ובני-ברק למטה", נכתב בכותרת המשנה. בהמשך מוזכרים "הפערים בין המרכז לפריפריה, בין חילונים לחרדים ובין יהודים לערבים", אך מיד אחר-כך נכתב: "מקום לאופטימיות: הפערים הולכים ומצטמצמים".

כאמור, לפי דיווחו של קשתי ב"הארץ" והכותרת הראשית בעיתון זה, הפערים אינם מצטמצמים אלא גדלים, והרשויות החזקות משתפרות בקצב מהיר יותר מהרשויות החלשות. ההסבר למסקנות ההפוכות של "ישראל היום" נובע משיטת המדידה. קשתי בחן את השינוי הממוצע בסך הרשויות החזקות, הבינוניות והחלשות. ב"ישראל היום" מבליטים דוגמאות של יישובים כגון עכו, באר-שבע, ערד והיישוב הבדואי לקיה. אלה ככל הנראה יוצאי דופן שאינם מעידים על הכלל, וההסתמכות עליהם בקביעת מגמה כללית נראית שגויה.

לקחת את הנבואות בפרופורציה

אתמול הוקדשה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" למספר המפוטרים הגבוה בחודש יולי האחרון. הבוקר מדווח מיקי פלד בכותרת הראשית של "כלכליסט" כי משרד התמ"ת נערך למצב שבו יהיו בישראל 9% אבטלה (320 אלף מחוסרי עבודה). בינתיים מציע "ידיעות אחרונות" "מדריך למובטלים: באילו מקצועות דרושים עובדים". בשלושת העמודים הפותחים של המוסף "ממון" מדווחים כתבי העיתון על האפשרות לעבוד כפועל בניין, שיפוצניק, עובד ניקיון, נהג אוטובוס, מכונאים, בתעשיית המלונאות (פקידים, חדרנים, מאבטחים וטבחים) ובתיווך נדל"ן.

ב"ישראל היום" אוסרים מלחמה. בראש הכפולה השלישית מתנוססת הכותרת "התוכנית: מלחמה באבטלה". תנו למשרד התמ"ת לנצח. זאב קליין מדווח כי "שר התמ"ת שלום שמחון הודיע אתמול כי הממשלה תתכנס בעוד כשבוע לדיון מיוחד בתוכנית מקיפה להתמודדות עם העלייה האחרונה באבטלה". הנתון של "כלכליסט", 320 אלף מחוסרי עבודה, אינו מוזכר.

"בשמאל הכלכלי אמרו, כאשר האבטלה היתה ברמת שפל של כל הזמנים, לפני כמה חודשים בלבד, שאנשים עובדים ונשארים במעגל העוני. עכשיו כשהאבטלה עולה יש להם תחמושת חדשה בארסנל שלהם", כותב הפרשן הכלכלי של "ישראל היום", חזי שטרנליכט, בטור נלווה. "בימין הכלכלי התגאו ברמות האבטלה שנגעו בשפל כל הזמנים, ועכשיו מזכירים כמו שאמרנו, שעדיין צריך לקחת בפרופורציה את מצבנו ביחס לכלכלות העולם".

שטרנליכט, כמובן, נמנה עם הימין הכלכלי. משום כך לכותרת טורו נבחר הביטוי "לקחת הכל בפרופורציה", וזהו גם המסר העיקרי. בספרד המצב גרוע בהרבה, בארה"ב ובבריטניה גרוע גם, ובכלל – הלמ"ס שינה באחרונה את שיטת המדידה, וגם את זה צריך לקחת בחשבון לפני שקובעים שישראל "בשיא של כמה שנים באבטלה".

לטענות של שטרנליכט מצטרפים העיתונים הכלכליים "גלובס" ו"דה-מרקר". אמש כתב שי ניב ב"גלובס" טור פרשנות נרחב תחת הכותרת "לא כצעקתם", ובו קרא לציבור קוראיו לקחת את נתוני הפיטורים של חודש יולי האחרון, ובכן, בפרופורציות. לא ביחס לכלכלות העולם, אלא ביחס למצב בישראל בעבר.

"החודשים יולי ואוגוסט מאופיינים תמיד במספר מפוטרים גבוה מהרגיל", ציין ניב. "[...] ככה זה עובד: ענפי האירוח, המסעדנות והפנאי מתגברים את כוח האדם בחודשי הקיץ, אבל כל האחרים דווקא נוטים לצמצם".

לדבריו, "כלום לא השתנה. גם העלייה במספר דורשי העבודה ובמספר המפוטרים מקרב האקדמאים היא עלייה עקבית ולא יוצאת דופן". ניב אמנם מתריע מפני "גידול עקבי ומדאיג" במספר המועסקים במשרה חלקית שלא מרצון ומדגיש את השיעור הגבוה של משרות שמספקים קבלני שירותים וכוח אדם, ובכל זאת הוא מדגיש את הצורך בשמירה על פרופורציות.

"המהירות שבה פוליטיקאים וחלק מאמצעי התקשורת קפצו על נתוני שירות התעסוקה והפיקו מהם הון מעידה על חוסר אחריות", כותב ניב. "שלי יחימוביץ' כבר הציעה לבחון מודלים שלפיהם המדינה תסבסד את שכר העובדים ואילו המעסיקים ישלמו רק את התנאים הסוציאליים. אפשר רק לדמיין כמה תעשיינים יושבים עכשיו ומתענגים על הרעיון הזה. שוק העבודה בישראל רווי בעיות – שיעור ההשתתפות עדיין רחוק מהיעד הראוי, השכר נמוך, העבריינות משתוללת והאכיפה כושלת – אבל אין מקום לייצר פאניקה מכוונת. גם פסיכולוגיה יכולה להשפיע על שוק העבודה, ומי המטורף שיגייס עכשיו עובדים חדשים אם הכותרות מספרות שכולם מסביב מפטרים".

ב"דה-מרקר" מופיעות הבוקר מסקנות דומות. תחת הכותרת "סערה בכוס תה" טוענת טלי חרותי-סובר כי אין גל פיטורים, אלא רק היסטריה מפני גל פיטורים שעלולה להתממש בגל פיטורים. הילה ויסברג מדווחת כי לפי חברות כוח האדם ("חברות ההשמה"), אין שינוי במצב התעסוקה במשק. חיים ביאור מביא מדברי בכירים במשק על מידת האבטלה בישראל. הכותרת שנבחרה היא ציטוט: "אלפי עובדים מקבלים מדי שנה בסוף יוני מכתב פיטורים". בכותרת המשנה ממורקר המשפט "העלייה בשיעור האבטלה היא עונתית בלבד ותלויה בפיטורים של עובדי קבלן".

"לא מרגישים האטה במשק", מצוטט ישראל דוד, מנכ"ל כרטיסי האשראי כאל, בכותרת שמופיעה בתחתית שער "גלובס". "אלה נבואות קודרות שעלולות להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה". מובן שגם הנבואה כי הנבואות הקודרות עלולות להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה היא מסוכנת, ועלולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. מאיש עסקים אחראי כמו דוד, שיודע מה כוחה של נבואה, אפשר היה לצפות ליותר.

בשולי החברה

א. ל"הארץ" נלווה הבוקר מוסף מיוחד המסכם כנס חינוך שערכה רשת מקומוני הקבוצה. בכפולה המרכזית של המוסף מוצגים ממצאי סקר שנערך בקרב תלמידי תיכון יהודים. למי היית מצביע? האם את/ה רוצה להתגייס ליחידה קרבית? סגנון המוזיקה המועדף עליך? האם אתה תומך במחאה החברתית? ועוד. איכשהו, דווקא הממצא הנוגע לשיעור הנוער שאינו מעוניין לגור ליד ערבים (55%) אינו מוזכר.

ב. במוסף "שישבת" של "ישראל היום", שיצורף מחר לעיתון אך נגיש כבר כעת לגולשי האינטרנט, מתהדרים בדיווח "בלעדי" על מסעה של יעל בר-זוהר בהודו. חגית רון-רבינוביץ' ליוותה את בר-זוהר במסע ל"שיכוני העוני הכי קשים של מומבאי". "צפיפות, עוני, ריח רע ונסיכה קסומה אחת", לשון ההפניה בשער המוסף.

התצלומים המלווים את הכתבה [אייל נבו] מציגים את בר-זוהר בתלבושת אחידה. סביבה זוהמה, לכלוך וטינופת, ואילו היא בשמלה צחורה. המלה ה-24 בכתבה היא שם המותג שמימן את הנסיעה של בר-זוהר להודו, "ללין". בהמשך מוסבר כי מסעה למומבאי נועד לצילומי קמפיין פרסומי של משרד גיתם-BBDO למען חברת התמרוקים.

לפי רון-רבינוביץ', במשרד הפרסום "שיתפו פעולה עם התסריט שנרקם בביתו של הראל ויזל, מבעלי חברת ללין. בתו הבכורה של ויזל טיילה לאחר שחרורה מצה"ל ברחבי דרום אמריקה, ובשיחותיה עם הבית העידה עד כמה מוצרי החברה של אביה מעניקים לה ריח שמזכיר את הבית". התצלומים בכתבה הם למעשה תצלומים מתוך הקמפיין הפרסומי. מה שהקוראים מקבלים הם דימויים של פרסומת, לא עיתונות.

כדאי לקרוא את הכתבה מתחילתה ועד סופה כדי להבין עד כמה חמור מצב העיתונות כיום. חינמון הממומן על ידי מולטי-מיליארדר זר המונע ממניעים אידיאולוגיים מפרסם כתבה יחצנית שמוקדשת לצילומי פרסומת למותג מסחרי, ומעז להציג זאת כהישג עיתונאי ("בלעדי"). הקולוניאליזם הוא בונוס. בעוד צוות הצילום אוכל ולן במלון ארבע-עונות, התצלומים עצמם נעשים, כאמור, בשכונות העניות ביותר של מומבאי.

במקום לטוס עד להודו ולהזדעזע מרמת החיים העלובה, ניתן היה לשלוח את רון-רבינוביץ' לג'סר א-זרקה או ליישוב בדואי לא-מוכר בנגב. במקום לצלם כוכבת לבנה בלב הזוהמה של מומבאי, אפשר היה לתת לקוראים הצצה למציאות היומיומית של כמה מתושבי מדינת ישראל.

ענייני תקשורת

בעיתונים מדווח כי דירקטוריון ערוץ 10 הקפיא את פיטוריהם של 150 מעובדי הערוץ, בעקבות התערבות יו"ר ההסתדרות עופר עיני. "מי שמוטרד מהעובדה שההסתדרות תציל את ערוץ 10, ראוי לו שיהיה מודאג באותו אופן מכך שנתניהו יציל אותו. לממשלה, כמו לארגון העובדים, יש אינטרסים ברורים בקיומו של ערוץ נאמן, או לחלופין באי-קיומו של ערוץ תגרן", כותב לי-אור אברבך ב"גלובס".

במדור הרכילות של "דה-מרקר" מדווח דניאל שמיל כי מי שהיתה עד לאחרונה כתבת התחבורה של ערוץ 2, דנה סומברג, מונתה לדוברת חברת תשתיות הרכב החשמלי בטר-פלייס.

נתי טוקר וצבי זרחיה מדווחים ב"דה-מרקר" על אחורי הקלעים של קמפיין חדש מטעם ממשלת ישראל, שנועד לקדם את מודעות הציבור לצעדים שננקטו למען הורדת יוקר המחיה. לפי דיווחם, הממשלה השקיעה 5 מיליון שקל בקמפיין, המשפחות שהשתתפו בו קיבלו 5,000 שקל ליום צילומים, והמשתתפים מספרים כי העמדות בקמפיין אינן מייצגות את דעותיהם.

יניב חלילי מדווח בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" כי צהובוני בריטניה נענו לבקשת ארמון המלוכה ונמנעו מלפרסם תצלומים של הנסיך הארי חוגג בעירום בלאס-וגאס. לא נמנעו (בסדר יורד לפי גודל התצלומים בעיתון): "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ" ו"ישראל היום".

את טורו האישי במוסף "כלכליסט" מקדיש הפעם אמיר זיו למכתב שקיבל מעורך "מעריב" לשעבר אמנון דנקנר וליחסיו עם דנקנר בתקופה שבה עבד תחתיו בעיתון.

כתבת השער בגליון "טיים-אאוט תל-אביב" [ארי פינס] מוקדשת לחבורת ברנז'אים שהפגינו למען קרן נויבך ומובילים כעת הפגנות נגד מתקפה באיראן. "אם יש משהו שלמדנו מהמאבק נגד רשות השידור זה שמספר האנשים לא חשוב בכלל, אלא הלחץ שאתה מצליח להפעיל על מקבלי ההחלטות", אומר ירון טן-ברינק. הדס ריבק, לשעבר עורכת ערוץ הברנז'ה באתר "וואלה", מוסיפה: "מחאת ברנז'ה זה כמו אתר ברנז'ה, יש מעט אנשים, אבל הם מאוד משפיעים".